מחזור לחגא-עצמאות

מחזור לחגא-עצמאות

חנה אייזנמן
07.07.2013 01:59
הכנסת ספר תורה בחנוכת בית הכנסת בנצרים

הכנסת ספר תורה בחנוכת בית הכנסת בנצרים


הרב קוק:

“לדאבון לב, הכל עדיין נעזב. החינוך מסור שם בעיקרו ביד אלה אשר מהם כל קודש ה’ בישראל רחוק מליבם, והדור הצעיר הולך ומתחנך ברוח נכריה, אעפ”י שהיא נקראת לאומית, אבל אין בה מיסוד נשמת האומה ודורותיה, כי אם צלצול שם ומבטא ריק מתוֹכִיוּת…”



ב”ה

 

 

 

מחזור לחגא-עצמאות

 

הרב קוק:

“לדאבון לב, הכל עדיין נעזב. החינוך
מסור שם בעיקרו ביד אלה אשר מהם כל קודש ה’ בישראל רחוק מליבם, והדור הצעיר הולך
ומתחנך ברוח נכריה, אעפ”י שהיא נקראת לאומית, אבל אין בה מיסוד נשמת האומה
ודורותיה, כי אם צלצול שם ומבטא ריק מתוֹכִיוּת…”

 

“אין הציונות והיהדות דבר אחד,
אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה… כשאדם אינו
יכל להיות יהודי הוא נעשה ציוני… הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות….”
(חיים הזז, “ציוני”)

 

 

מדינת ישראל היא חילול ה’ עצום, לאו דווקא בגלל שהוקמה
על ידי האדוקים בדתם –אנטישמיות באידיאולוגיה, אלא, מפני ייחוס קדושה למדינה הזו, על
ידי שלומי אמוני ישראל. אילו, הבינו הגויים, מלכתחילה, שהמדינה החילונית, שאינה
מייחסת שום קדושה לארץ שבורא העולם הפקיד בידי העם היהודי, באהבתו אותו, אינה
מוכרת על ידי העם היהודי, ובוודאי אינה מייצגת אותו, היו היהודים, להבדיל מן
המדינה, זוכים ליחס של אהדה וכבוד. אולי, לא לאהבה, שכן, הלכה בידוע, עשו שונא
ליעקב, אבל, כבוד היה. הגויים לא היו מציעים, הצעות חדשות לבקרים, שביסודן הן
ויתור גדל והולך על ארץ הקודש, שמשמיט לא רק את האדמה מתחת לרגלי היהודים, אלא,
מערער על עצם זכויותיהם בכל תחום ואתר. מי שבועט במתנת האלוקים, שעליה היו מוכנים
כל הגויים למסור את נפשם, אינו ראוי להחזיק בה.

על כן, חובה עלינו להבהיר, שמדינת ה”ציונים”
אינה בעלת הבית כאן, גם, היא, בחוצפתה, נוהגת ככזו. למעשה, “מדינת ישראל”
היא האויב מספר אחת של העם היהודי, וכזו התכוונה להיות עם ייסודה – מורשת
ה”ציונות”.

 

זו האמת, גם אם היא נשמעת פשטנית משהו, או, דווקא,
דמיונית, פרי נפש חולה! מודה על האמת, אינו צריך אישפוז ולא טיפול פסיכיאטרי, גם
אם זו התנהלות חביבה על יורשי הבולשביזם. גם רצח אינו מחוץ לתחום האמצעים המקדשים
את המטרה. ה”ציונים” מעולם לא הסתירו את מניעי ייסודם ואת מטרותיהם, הם
הבהירו, הן במלים והן במעשים, למה הם מתכוונים. הצהרת העצמאות של התנועה הפוליטית
הזו, לא חייבה ואינה מחייבת את העם היהודי. כבר, אז, בעת האירוע, צריכים היו
היהודים לעבור על פניה, מבלי להתייחס. מין קפריזה של שונאי ישראל, שניסו לרמות את
כל העם הזה. הבעיה היא, שהעם רצה שירמו אותו, רק עם ה”חרדים” הם לא
הצליחו.

 

הרי, לא ייתכן שמוטאציה של העם היהודי, תקים את המדינה
היהודית. העם הזה חי בהכחשת תורת ישראל
;. אין במדינה הזו מום
וחטא, שאינם נמנים בתורה, כגורמים לאבדננו מעל פני האדמה הטובה הזו. ובחטאים אלה
נוסדה המדינה, מלכתחילה, לא הידרדרות במשך דורות, של עם שאיבד את דרכו, כפי שמצוי,
לא אחת בתנ”ך, כאן הוקמה מדינה, של לכתחילה, על ידי פושעי ישראל, שהקימו
מדינה כצלמם בדמותם. איך יכל היה מישהו לייחס לה קדושה, ולעשות שמיניות באויר, כדי
לשכנע בשקר הזה?

 

מקימי המדינה לא היו תינוקות שנישבו. הם, מרצונם, בחרו
להתנער מן היהדות. אבל, בתוך המכלול שהשליכו לאשפתות, גילו פנינה יקרה, אדמה….
כאמור על ידי המנהיג ה”ציוני”, משה ביילינסון:

 

“רב ערכו של הכותל המערבי, אבל אסור
לנו להשכיח – את המקום המרכזי בתחיית העם תופסים ערכים אחרים – עליה, עבודה, אדמה
.(משה ביילינסון, דובר וסופר
בציונות הרישמית, ערב פרעות תרפ”ט “מערכות הארגון הצבאי הלאומי”,
דוד ניב)

 

ואת האדמה הזו, במידה המתאימה למקלט לילה, חייבים הם
להשיג, כדי להקים מדינת עם, ככל העמים, שיוכל להתקבל לחיק אחוות העמים, שליהודים
אין בה מקום, באשמתם, בגלל בדלנותם, כה אמר הנביא, הרצל. ואיך יקבלו אדמה זו? פשוט
– הם יאמצו לרגע ולצורך הענין את הקושאן היהודי, יקבלו לידיהם, בחסד לאומים, את
הטריטוריה, אז, יוכלו להשליך שוב את הקושאן לקרן זוית, ואף לדרוס אותו, ולבצע את
הניסוי ה”סוציאליסטי” שלהם על האדמה שקנו בו.

 

הרי, זו היתה משנתו של הרצל – ה”ציונות”
נועדה להוציא את היהודים מאירופה, כדי להציל את עמי אירופה מן האנטישמיות שאכלה
בהם בכל פה. לא יהיו שם יהודים, הם יוכלו להשתחרר מרגשי האנטישמיות שלהם. כלומר –
אין יהודים, אין אנטישמיות. אם נמשיך בקו הזה, נגיע לתורתו של היטלר, שהצליח
לשכנע, בתחילת הדרך, את הקולונל מיינרצהאגן, ששלום העולם יינצל, כשלא יהיו בו
יהודים.

 

היום הם מחזירים אותנו לימי בראשית. כל המסכות הוסרו,
ומלחמת החרמה בעם היהודי, דורכת כבר על כל הבריקאדות.

 

 

כור ההיתוך

 

 

הרב קוק:

“לדאבון לב, הכל עדיין נעזב. החינוך מסור שם בעיקרו ביד
אלה אשר מהם כל קודש ה’ בישראל רחוק מליבם, והדור הצעיר הולך ומתחנך ברוח נכריה,
אעפ”י שהיא נקראת לאומית, אבל אין בה מיסוד נשמת האומה ודורותיה, כי אם צלצול
שם ומבטא ריק מתוֹכִיוּת…”

 

 

מלכתחילה היה הצבא תכלית ולא אמצעי. גם שמו יעיד עליו,
השם שעליו התעקש בן-גוריון – צבא הגנה לישראל – צבא שיגן על דוגמית המדינה, שלא
תחרוג מן הקוים, בכל תחומי החיים, שהציבה לה התנועה הציונאל-סוציאליסטית. צבא,
שעיקר מלחמתו ב”אויב” מבית, האויב, המאיים ביהדותו לקבור את רעיון קיומה
של מדינה אוטו-אנטישמית בארץ ישראל. כידוע, הגרעין לצבא “ישראל”, היה
צבאו הפרטי של בן-גוריון/ה”סוכנות היהודית”, ה”הגנה”, בשירות
הבולשת הבריטית. צבא של מלשינים, מוסרים ורודפי ישראל.

 

ומכיוון ש”הציונות הדתית” היא ה”שותפה
ההסטורית”, חובה עליה לשקר לעצמה ולכל התינוקות השבויים בידיה – לי זה לא
יקרה – הרי אני שותפה
; על כן נתנה יד חפצה, במשך כל
שנות קיום מדינת הרדיפה הזו, להסתה נגד ה”חרדים”, שאינם שותפים, לא
הסטוריים ולא עכשווים, כי אי אפשר להיות גם יהודים וגם “ציונים”. שני
אלה, הם תרתי דסתרי. ועל כן, עלתה גם ה”ציונות” הפירון-בנט’ית על בריקאדות
ה”שוויון בנטל”, לגיוס ה”חרדים” לכור היתוך היהדות לעמלקיות.

 

אז, מה קורה? נכון! המדינה, ששמה לה למטרה עליונה, לבטל
את היהדות, פתחה בצעדים גסים ומהירים, לבטל את מוסד “ישיבות ההסדר”,
שהיו תמיד קוץ בצווארה האדום. זה מה שקורה לשותפה הסטורית, שבמשך שנים נותנת יד
לחורבן ארץ ישראל, לרדיפת, בניה, שלה, בשם קדושת “ממלכתיות” הרשע והפשע
שנוסדה על ידי גדולי שונאי ישראל בכל הזמנים. אנשים, שבחרו, מתוך הכרה,
באנטישמיות, כדת המדינה.

 

היום הציבור שלה, האפאתי, במידה רבה, שכן יש לו על מי
שיסמוך, על ה”רבנים”, על “קדושת” צה”ל, על
“קדושת” ה”ממלכתיות”, על “אחדות ישראל”, מתחיל
לגלות סימני אי-נוחות, ועל כן, סותמים את הפרץ הזה במחזור ל”יום
העצמאות…”.

 

את “יום העצמאות” יש לציין באותה צורה, ממש,
כמו את תשעה באב. לשבת על הקרקע ולומר קינות. אבל, זה נשגב מבינתם, מהרגליהם, מכח
האינרציה שיצרה כאן שטיפת מח רבת שנים, של הציבור החוגג את חגא-עצמאות.

 

רק תחשבו על כל האנטישמים שיבואו לברך את שימון, לרגל
יום השואה הזה, אחת, מהצלחותיה הגדולות ביותר של הקליקה, אותה הוא מוביל עד לקבר,
שלו ושלנו, ר”ל.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר