ב”ה

מערכת המשפט חסרת אונים,
ב. גדעון ספירו

…הסיבה שאני היום לא עוסק בחיסולים פרטניים של מתנחל כזה או אחר,
אינה נעוצה רק בכך שאינני בעל מנטליות קמעונאית, גם לא בעובדה שחיסול פה או שם לא
יביא להישג פוליטי של ממש, גם לא הפחד ממאסר ממושך (אם כי חשוב לציין שחיי מתנחל לא
שווים את שלילת חירותי), אלא קודם כל מהאופק המרנין של פרוץ מלחמת אזרחים, שבמהלכה
יתבצע חיסול המתנחלים ברשות ובסמכות

אמרת שמאל, אמרת הכל; שקר, צביעות, פרזיטיות,
שנאת-האדם, על כל השלכותיה….

במכתב לכל-העיר, ירושלים ב – 13.4.1994, מציין
ספירו, שמלחמה שתתחולל בין יהודים ליהודים בארץ ישראל, לא תהיה מלחמת אחים, אלא,
מלחמת אזרחים, כי הגולדשטיינים וכו’ אינם אחים שלו…

ב”טבח במערת המכפלה” כבר עסקתי בעבר, לכן, לא
אפרט כאן את הראיות וההוכחות, שד”ר גולדשטיין, זצוק”ל, הי”ד, גם לו
רצה, לא יכל היה לבצע את הטבח הזה, בוודאי לא היה מסוגל לנעול את דלתות אולם יצחק
מבחוץ, כשהוא, בפנים, מופקר ללינץ’,

מטרת הפרובוקציה הזו היתה להעמיק עוד את הדמוניזציה
למתנחלים, על ידי מדינת הגירוש וכל עושי דברה, כדי להצדיק את מסירת
חברון-קרית-ארבע, לגרועים מן הנאצים.

אבל, נניח שהחיסול כן בוצע על ידי ד”ר גולדשטיין,
זצוק”ל (מעשה כזה צריך היה צה”ל לעשות, כבר, בסיום מלחמת ששת הימים.
ובוודאי, אלף פעמים מאז). אשר, על כן, נשמתו התמה והטהורה של ספירו הזדעזעה, כמו
נשמת כל שוחרי השלום, והוא החליט, שהגולדשטיינים, אינם אחים שלו. לגיטימי, לא?

מכאן, ניתן להסיק, שספירו בוחל ברצח. ובוודאי, ברצח
המוני… מסקנה מתבקשת, נכון?

ממש, לא! זה גילום הצביעות הנובעת מלב שאין בו שמץ של
תום, ממש, לא כלום. פשוט אין שם מקום לדבר כזה, כי לבו של ספירו צר מהכיל אפילו את
כל שנאת ישראל, המדריכה את כל מעשיו.

איך אני יודעת?

נורא פשוט, אני מאמינה לספירו:

“אכן, נכון הדבר, שאני רואה במלחמת אזרחים את אחד
מעוגני ההצלה של החברה הישראלית מעבדות הכיבוש…. הסיבה שאני היום לא עוסק
בחיסולים פרטניים של מתנחל כזה או אחר, אינה נעוצה רק בכך שאינני בעל מנטליות
קמעונאית, גם לא בעובדה שחיסול פה או שם לא יביא להישג פוליטי של ממש, גם לא הפחד
ממאסר ממושך (אם כי חשוב לציין שחיי מתנחל לא שווים את שלילת חרותי), אלא קודם כל
מהאופק המרנין של פרוץ מלחמת אזרחים, שבמהלכה יתבצע חיסול המתנחלים ברשות ובסמכות
ובמספרים מרשימים. וככל שארבה, כך ירבו תעודות הוקרה”. גדעון ספירו (יום שישי, 25/10/2002 שעה 17:28) :

מכתב של
גדעון ספירו לסוף שבוע – מעריב 9.3.2001

“משה לשם , העומד בראש אחד הארגונים של הקנאים
שבמתנחלים, אמר בראיון עיתונאי כי את המתנחלים ‘יוציאו רק בארונות’. הבה נניח כי
זה מה שיקרה. האם זה לא מחיר נמוך יחסית, אם תמורת 200 אלף ארונות נקבל הסכם שלום
“.

ועוד

“..
אני רואה במתנחלים החמושים חלק מכוחות הכיבוש ובהתנחלויות מיבצרים המהווים יעד
לגיטימי להתנגדות הפלסטינית, ואני סבור כי חיסול מתנחלים אינו רצח” (גדעון ספירו, לגדעון רייכר, מעריב 25.1.85 )

“…
הוא הוכיח כי אין לו בעייה לירות טילים ממסוקים לעבר שכונות מגורים פלסטיניות
ולקטול חיי ילדים ונשים חפים מפשע. אז מה הפריע לצבא להרים הליקופטר באויר ולירות
טיל אחד לעבר הפולשים? מה עוד ומדובר בגבעה צחיחה רחוקה ממקום ישוב, גבעת חלפון
כלשהי, והטיל לא היה פוגע באף אדם חף מפשע. מה הפריע למשטרה לירות כדורי גומי לעבר
הפולשים, להרוג כמה עשרות מהם, ואת היתר להפיץ לכל רוח? התשובה ברורה. יהודים
זוכים ליחס מיוחד”.

נאמר, שעכשו
אני אומרת: על דברים פחותים מאלה, הוצא להורג יוליוס שטרייכר, עורך der sturmer, על פי פסיקת בית הדין
בנירנברג... ואז, שוב, יכל
ספירו להזדעזע עד עמקי נשמתו, ואתו מערכת המשפט, שהרי, אסור להשוות שום דבר לשואה,
נכון?

כך הם אומרים,
אבל, בכל מקרה, לספירו מותר (ולעוד כמה, דוגמתו…):

אמא שלי, למשל, כאשר ילדה בגרמניה הנאצית, לא נעצרה
במחסום ולא נאלצה ללדת ולד מת משום שחיילים או שוטרים חסמו את דרכה לבית חולים,
כפי שעשו לא אחת חיילי כיבוש ישראלים לנשים פלסטינית שהיו בדרכן ללדת בבית חולים ( גדעון ספירו  30/09/2003)