המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר *** לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין (תנו “לייק”!)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

סיפורו של ליברמן אינו יורד מהכותרות. המאבק למען קלונו של
השר שהתפטר מתנהל במלוא העוצמה, כפי שתואר במאמר קודם (למי,
למי, יש יותר קלון). למרות שהרבה נאמר ונכתב בתקשורת על הפרשה, ישנו היבט
נוסף שברצוני להרחיב עליו את הדיבור.

נסקור תחילה את השתלשלות העניינים שהביאונו עד הלום. במהלך
ביקור של ליברמן בבלארוס, שגריר ישראל בבלארוס באותה עת, גילה את אוזנו של ליברמן
שמתנהלת נגדו חקירה, ושלצורך החקירה משטרת ישראל פנתה למשטרת בלארוס בבקשת מידע על
ליברמן. השגריר אף הראה לליברמן את המכתב, או העתק ממנו. הפרקליטות הדליפה לתקשורת
שנגד ליברמן תוגש תביעה על “שיבוש הליכי משפט”. אבל אז התברר שזו היתה
הודעת סרק כי לא היה על מה לתבוע את ליברמן שלא עשה כלום. הפרשה דעכה בקול דממה דקה.
בפרקליטות לא שכחו. לימים, כאשר השגריר סיים את תפקידו ושב ארצה. ליברמן העסיק
אותו כיועץ, ויותר מאוחר, תמך במועמדותו לכהן כשגריר בלטביה. הפרקליטות החליטה
לפתוח את התיק מחדש.

העובדות מדברות בעד עצמן. ליברמן מינה את אחד ממקורביו
למשרה רמה כגמול על טובה שהאחרון עשה לו בעבר. לא ברור בדיוק איזו תועלת ליברמן
הפיק מאותה טובה ואיך זה השפיע על מהלך החקירה נגד ליברמן אם בכלל, אבל זה לא
רלוונטי, כי העיקרון הוא מה שקובע. הפרקליטות משוכנעת מעל לכל ספק בקיומו של קשר
סיבתי שאינו ניתן לערעור בין גילוי הסוד בבלארוס לבין מינוי השגריר בלטביה, כי
בפרקליטות מסתמכים על הכלל קרה אחרי, קרה בגלל (Post hoc ergo propter hoc). זה היגיון קצת דפוק כפי שיודע כל מי שלמד לוגיקה, אבל לך תתווכח
עם עורכי דין. כתב האישום שעומד להיות מוגש נגד ליברמן ייסתמך על הכלל הזה. הסעיף
העוסק בתמיכתו של ליברמן במועמדות השגריר ישודרג מתמיכה פאסיבית
בלבד לתמיכה אקטיבית (מה זה בדיוק תמיכה אקטיבית? ליברמן הרביץ
לחברי וועדת המינויים? הוא כופף להם את היד? עמד ועשה פרצופים – נו, שרק תעיזו
להמרות את פי?). כמו כן תודגש העובדה שליברמן לא מצא לנכון ליידע את חברי הוועדה
בפרטי מערכת היחסים בינו לבין השגריר המיועד.

הבה נעשה פסק זמן, ונסתכל על הסיפור מזווית שונה במקצת. מה
היה אילו הפרשה היתה מתרחשת בזירה ציבורית שונה. נניח שליברמן לא היה שר בממשלה,
אלא שופט בבית המשפט העליון, ולא סתם שופט, אלא נשיא בית המשפט העליון. אני יודע
שזה לא ייתכן, כי ליברמן איננו עורך דין ולכן הוא לא יכול להתמנות לשופט, אבל
לצורך הדיון נניח שליברמן למד משפטים במקום יחסים בינלאומיים ושבמקום לפנות
לפוליטיקה הוא בחר בקריירה משפטית.

כנשיא בית המשפט העליון לליברמן היה תפקיד מכריע במינוי
וקידום שופטים , ובמיוחד במינוי שופטים לבית המשפט העליון. דיוני הוועדה למינוי
שופטים מתנהלים תחת מעטה של סודיות מוחלטת, ולא נרשמים במהלכם פרוטוקולים. אף פעם
אי אפשר לדעת לפיכך אם תמיכתו של נשיא בית המשפט העליון במועמד כזה או אחר הייתה
פאסיבית בלבד, או שהיא הייתה תמיכה אקטיבית. אי אפשר גם לדעת אם נשיא בית המשפט
העליון מוצא לנכון להביא לידיעת חברי וועדת המינויים מקרים בהם יש או היו לו יחסים
מיוחדים עם מועמד כל שהוא. האם יעלה על הדעת שהיועץ המשפטי ו/או פרקליט יחקרו מי
שהוא מבין חברי הוועדה על מה שהתרחש במהלך הדיונים?

עכשיו תארו לעצמכם מצב בו וועדת המינויים לשופטים מאשרת את
מועמדותו לבית המשפט העליון של שופט שזמן קצר קודם לכן זיכה מכל אשמה קרוב משפחה
בדרגה ראשונה של ליברמן, שהיה חשוד בפלילים.

זה לא שונה ממה שקרה לליברמן השר. אבל למרות שהבדל כאילו אין,
הבדל בכל זאת יש. עולם המשפט הוא עולם בפני עצמו. בעולם הזה שוררים כללי התנהגות
שונים מכל מה שמקובל בחיים הציבוריים. נורמת ההתנהגות המקובלת בין השופטים היא
ביסודה זו של עזרה הדדית – אתה תעזור לי בשעת הצורך, ואני אגמול לך בבוא העת.

אם וכאשר ליברמן השר יעמוד לדין בפני אותם שופטים,
הפרקליטות תתבע להעניש אותו במלוא חומרת הדין עם כל הקלון הכרוך בכך, מפני
שהעיקרון של קרה אחרי קרה בגלל הוא בחזקת חוק יסוד. האפשרות שלא היה
קשר בין האירועים כלל לא עולה על הדעת – אחרי ככלות הכל מדובר בליברמן (השר), וגם
אם האישיות בה מדובר עונה על כל הדרישות ממועמד לתפקיד זה לא משנה. אותה פרקליטות,
במקרה ההיפותטי שנשיא בית המשפט העליון היה מואשם בעבירה דומה, תטען שהדמיון
בנסיבות וסמיכות הזמנים בין האירועים אינם סיבות לחשוד במניעיו. לא יעלה על
הדעת שיש איזה שהוא קשר בין זיכויו של הקרוב לבין קידומו של השופט שזיכה
אותו. כמו שאמר בגין המנוח – יש שופטים בירושלים.

הסיפור אותו סיפרתי כאן על המינוי והזיכוי איננו פרי
דמיוני. הוא קרה במציאות, ולפני לא כל כך הרבה זמן. הפרשה הזאת התרחשה בתקופה שבין
מועד הדלפת הסוד בבלארוס, ובין המועד בו ויינשטיין החליט לפתוח מחדש את התיק של
ליברמן. נמנעתי מלנקוב בשמות המעורבים אחרי שקראתי על כך שאדם הורשע ונידון לששה
חודשי מאסר על תנאי בגין העלבת עובד ציבור, בשל מאמר ביקורת שהוא
פרסם באינטרנט (לא נאמר אם ההרשעה גררה גם קלון . . .). השופטת נימקה את פסק וגזר
הדין בכך שנכונות הדברים איננה רלוונטית. אני לא מחפש צרות, ולא
מעוניין למצוא צו מעצר מחכה לי בנתב”ג אם וכאשר אבוא לבקר בארץ. .

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע” לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס