הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

חנה אייזנמן
23.11.2012 04:16
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב


להיות עם סגולה זו זכות המעוגנת בחובה. אין מתנות חינם. אם לא זכית, איבדת את הזכות הזו. אם אינך עם סגולה, אינך עם סגולה!!! הקטע העצוב הוא – כלל לא קשה להיות עם סגולה, הרבה יותר קשה להתנכר למהותך ולעצמיותך. אבל, העם היושב בציון, בחר לוותר על הזכות, כדי לא להידרש לחובה, שגם היא זכות.



ב”ה

 

 

הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

 

 

 

“אנחנו לא לבד בעולם…”

 

הדיונים
ברדיו קול-ברמה, הופרעו שוב ושוב על ידי האזעקות והקול האומר – זיקים, אזעקה, כרם
שלום, אזעקה, כפר עי”ש אזעקה, באר שבע, אזעקה, ישובי פתחת שלום, אזעקה…
אבל, זה היה, כמעט, הקול היחיד שהיה נסבל במהלך ה”פאנלים”
ה”מלומדים” של ה”ריאליסטים”, למיניהם. פוליטיקאי, שעבר כמה
גלגולים במערכת הפוליטית ב”ישראל”, מן הסתגלנים, היה התמציתי ביותר. הוא
לא נדרש למאמץ מחשבתי, ובוודאי לא לחשיבה יצירתית. שמענו שוב את הדקלומים, אבל,
ממש, דיקלומים, זהים לאלה שאנו שומעים כבר עשרות שנים, מפי מובילינו לאבדון.
דיקלומים, שמטרתם להפחיד אותנו מן הצל של עצמנו. כל מלה של האיש היתה צפויה, לאחר
שהבהיר את הכיוון, אפילו הפסיקים והנקודות. וזה הזכיר לי את דבריו של אחד מגדולי
מנהיגי הפועלים, שבאופן יוצא מן הכלל, דווקא, השתמש בתאים האפורים שלו, בצורה
הנכונה:

 

זהו פרי פעולתה
החינוכית של ההסתדרות הציונית במשך השנים האחרונות. החינוך המרדים, המלמד תמיד
זכות, המצדיק כל עוול, מקהה כל רגש ומרפא כל פצע בדברי מתיקה ובתנחומות שווא –
זוהי השיטה אשר השכילה לעשות את התנועה העממית המדינית לחסרת אונים וחסרת ערך,
לכתחילה – בעיני עצמה, ואחר כך – בעיני אחרים”
(ברל כצנלסון, מ.א.צ.ל)

 

ו – קבלו
אותו – הטיעון המנצח: אנחנו לא לבד בעולם…..

 האיש, כדרכם
של האמונים על הפחדתנו מן הצל של עצמנו, מתכוון לומר, בפשטות: ליהודים אסור לעשות
את הדבר הנכון, ההגיוני, הצודק, מחוייב המציאות, למשל, להבטיח את קיומו, בוודאי לא
את זכויותיו, אפילו לא את הזכות הבסיסית ביותר להגנה עצמית. היהודי חייב להפנים,
שמה שמותר לכל אומה ולשון, אינו מובן מאליו, כשמדובר ביהודי. בקיצור, היהודי חייב
להפנים את האנטישמיות. חייב להכיר במעמדו הנחות. היהודי צריך להכיר בשונותו מכל
אומה ולשון, בכל הנוגע לזכויות הראשוניות ביותר. ובכן, “חכם” מה הוא
אומר? …. נכון! אנו לבד בעולם, אנו שונים, אנו – עם לבדד ישכון….
 וזה תואם, בהחלט, את מורשת ישראל, על אפם וחמתם
של כל מדקלמי – אנחנו לא לבד בעולם… אנחנו, דווקא, כן!!!

 מקובלנו, מאז
ברכות בלעם, שעם ישראל עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, ב”ה. במעמקי תופת “השואה”
רבו השבים לצור מחצבתם. זה נשמע בלתי הגיוני, אבל, זה, דווקא, הגיוני, ואפילו מאד.
אותם מנוכרים ראו פתאם את מותר יעקב מעשו. את מותר היהודי מן הנאצי, מותר היהודי
מן הגוי (מכאן גם ניתן ללמוד, שהמצדדים ואף נותנים יד חפצה לרוצחי ישראל, למשל,
אלה המדברים על “חפים מפשע”, בקרב העומדים עלינו לכלותנו, הם בני
הערב-רב. לא ייתכן שאלה בני רחמנים).

 דווקא,
לשיטתם, של המדקלמים ה”ריאליסטים”, שאין להם אלוקים, אנו, לגמרי, לבדנו
בעולם. כלומר, מנקודת השקפה ריאלית טהורה – אנו, לגמרי, לבדנו, בעולם. מי שלא למד
זאת מן “השואה”, כבר לא ילמד דבר לעולם…

 מעולם לא
הזקנו לעולם, ותמיד נרדפנו. עובדה היא, שלא רק כתובה בהגדה – בכל דור ודור עומדים
עלינו לכלותנו – וזו גם הסיבה לירי מעזה!! זו הסיבה למשטים
ה”הומניטאריים”, המביאים מזון ל”רעבים” ר”ל, המחזיקים
בנשק ששוויו מליארדים, הממשיך לזרום לעיר ה”רעבה”. אם אין לחם, שיאכלו
קסאמים… דא עקא, שאנו אוכלים את הקסאמים, ויש, המברכים עליהם…

 גם, אילולא
היינו יהודים, כלומר, העם השנוא ביותר בעולם (מה שכלל לא מצדיק את עליבותנו
העצמית…), לא היה מקום לראות חפים מפשע בקרב האויב, קל וחומר, כיהודים, שבכל דור
ודור עומדים עלינו לכלותנו, כלומר, ה”חפים מפשע”, גדלים להיות מבוגרים,
העומדים עלינו לכלותנו. אין שום ספק, כלל, שאין חפים מפשע, כאשר זה נוגע ליחס
הגויים אלינו.

 לא ניכנס
לנושא ה”חפים מפשע” בעזה, כאן, אבל, בקיצור – כפי שכבר אמרתי – הסיבה
היחידה לתקיפתנו מעזה, שאותה מדינת ישראל מקיימת ומחזיקה, ממש, בצפרניה, היא
העמידה עלינו לכלותנו. עזה היא כאותו שיח טפילי, המטפס על העץ ומוצץ את לשדו,
ובסופו של דבר, שניהם מתים. במקרה שלנו, אנו, וודאי, לא נמות, בעז”ה, אבל, יש
לקוות, שעמלק/עזה יימחה מתחת השמים, ככתוב: תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח,
וכן, כל שולחיו. מה שלא יעלה בידינו לעשות, יעשה האלוקים!!! אבל, עלינו לרצות
ולעשות!! אין שום דבר היכל להצדיק את “ישראל” על הימנעותה ממחיית עזה
מתחת השמים.

  

השגחה עליונה צמודה

 

אבל, באמת, איננו
לבדנו בעולם, לטוב או לרע. אנו תחת השגחה, בכל רגע מחיינו. הקב”ה משגיח,
כהשגח אב על בניו, ועל פי שמיעתנו בקולו, נקבע יחסו אלינו. אבל, תמיד, במידת
הרחמים. כי, אילו דן אותנו, על פי מעשינו… רק לחשוב, שהכאתו של כל יהודי, המקיים
את מצוות ישוב הארץ, נושאת עלינו עוון נורא ואדיר, שאין בלשון אנוש להגדירו….

 ה’ איתנו,
בתנאי, שאנו אתו. זו כל המשוואה.

 להיות עם
סגולה זו זכות המעוגנת בחובה. אין מתנות חינם.
 אם לא זכית, איבדת את הזכות הזו. אם אינך עם
סגולה, אינך עם סגולה!!! הקטע העצוב הוא – 
הקטע העצוב הוא – כלל לא קשה להיות עם סגולה, הרבה יותר קשה להתנכר למהותך ולעצמיותך. אבל, העם היושב בציון, בחר לוותר על הזכות, כדי לא להידרש לחובה, שגם היא זכות., זה איבוד השלמות, זה איבוד השליטה, זה ריחוף בחלל,
בלא כלום, זה חוסר תכלית, זה איבוד זכות הקיום. קיומנו באלוקינו. אנו עם ה’, זו
מהותנו. בלי מהותנו, סיבת קיומנו, תמצית הוויתנו, איננו קיימים. כשאיננו רוצים באלוקינו,
איננו ראויים, שזו תיכפה עלינו. אנו אבודים. והמדינה ה”ציונית” התבססה
ומתבססת על הכחשת שלטונו של בורא הארץ על הארץ. המדינה ה”ציונית” מכחישה
את ייחודו של העם היהודי, המדינה ה”ציונית” מנהלת מלחמת חרמה ביהדות, על
כל השלכותיה ונגזרותיה, ולכן אנו מידרדרים במהיות במדרון אל התופת.

 זה מצבנו
היום!!

 בשלם, שהוא
הקב”ה ועולמו, יש לנו מקום מסויים מאד. אם איננו משתבצים בו, איבדנו את
עולמנו. הגויים, בכל דור ודור, נאלצים למצוא את מקומם. מדי כמה דורות, הם נעלמים
ואינם. מתאדים בתוהו ובוהו. אנו, איננו צריכים לחפש את מקומנו, הוא קיים, כל
שעלינו לעשות הוא, להתמקם בו ולא לחרוג. אסור לנו להיות בנים חורגים למקום, תרתי משמע. זו גם
הסיבה לכל הנסיונות בהם מעמיד אותנו הקב”ה, החזקים, שורדים החלשים נעלמים. כל
המכות שמכה בנו הקב”ה, באות להזכירנו מאין באנו ולאן אנו מצופים ללכת.
בשבילנו יש רק דרך אחת. למעשה, למרות שאיננו ראויים, הרי, מהותנו נכפית עלינו,
בזכות אבותינו. מהותנו נכפית עלינו, במכות, מחוסר ברירה, עלי פי נוסח – חושך שבטו
שונא בנו. למעשה, אנו מכים בעצמנו, כי, החטא הוא גם ענשו. את העונש אנו, אם ניתן
לשייך אותנו למדינה ולמדיניותה המטורפת, מביאים על עצמנו. וזה גם העונש
; לא
הקב”ה מביא עלינו את האסון. הוא רק אינו מונע אותו, כי איננו ראויים. אנו,
במעשה הנכון, יכולים למנוע אותו, אבל, יהודי ה”ממלכתיות” מאזוכיסטים.

 היום, אנו, במצב,
שגם המכות אינן מחזירות אותנו מתעייתנו אל דרך המלך. זהו דור עיקש ופתלתל, עם נבל
ולא חכם, ההיפך מהיכרות העולם איתנו, כעם חכם ולא נבל. ולכך הביאנו הערב-רב. הערב
רב, שפרץ עלינו פרץ, בקש לעצמו את השלטון, שלטון הרע, וכפה עלינו את עצמו, כגיגית.
זה הערב רב, המבקש להוציא את כולנו לשמד, ובמסגרת משימתו זו, שופך את דמנו,
באמצעות בעלי בריתו, דה-יורה ודה-פאקטו. זה הערב רב, המדגיש כל כך את הצורך לבטוח
בנדיבים, כדי להשכיח מאיתנו, שבטחוננו בבוראנו. איתנו מדקדק הקב”ה כחוט
השערה, מה שאין כן, בגויים.

 קחו לדוגמא
את ה”הלכה בידוע, עשו שונא ליעקב” – בעשו, השנאה מובנית, ביהודים, היא
נרכשת במאמצים, על ידי רשעים. כן, יש רשעים בישראל. אפילו התורה לא התביישה לקרוא
לרשעים בשמם, רק הנוצרים החדשים, אנשי “אחדות ישראל”, אינם קוראים
לרשעים בשמם. בתורה כתוב, באלה המלים:

  (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין
אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:

(יג)
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים
וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה
רֵעֶךָ:

(יד)
וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר
כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע
הַדָּבָר:
שמות פרק ב

 לא כתוב, כשגור בפי
העם – רשע, למה תכה רעך. אלו אינם דברי משה. התורה היא המעידה על הרשע – ויאמר
לרשע. היה זה משה, שנבחר להנהיג את העם, האיש שריחם על הטלה, אבל, לא ריחם על רודף
ישראל, כלומר, הקב”ה אישר את חיסולו של הרודף, ה”חף מפשע”, שרק
מילא פקודה, בהתלהבות יתרה, כמו הערב רב שגירש יהודים מעמונה. המשת”פ נקרא –
רשע!!!

כבר עשרות שנים מנוהלת
המדינה ה”ציונית” בידי רשעים גמורים, כאלה, שיסדו אותה. הגיע הזמן
להתנער מהם, להילחם על חיינו, על ארצנו ועל ערי אלוקינו. כל דקה שאנו מניחים לרֶשע
להמשיך ולשלוט בעולם, עולה לנו ביוקר.

 

 

 

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר