בחירות ארה”ב, נובמבר 2012: החוכמה שלאחר מעשה


בחירות ארה”ב, נובמבר 2012: החוכמה שלאחר מעשה



ד”ר ישראל בר-ניר
14.11.2012 21:00


בחירות ארה"ב, נובמבר 2012: החוכמה שלאחר מעשה


אם הייתה הפתעה אמיתית במערכת הבחירות הנוכחית, היא הייתה בתוצאות הבחירות לסנאט. כאן הכישלון של הרפובליקנים היה ממש דרמטי.




המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים


אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”


לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר *** לדף הפייסבוק של האתר של קימקא


לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין
(תנו “לייק”!)


מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים


איך נפטרנו מאשר גרוניס


כמו שקל לנחש את הטוטו במוצאי שבת, כך גם בבחירות. היום כולם חכמים. לא אסתיר
שתוצאות הבחירות לנשיאות ארה”ב היו אכזבה עבורי, אבל הן לא היו בגדר הפתעה. אם
הייתה הפתעה אמיתית במערכת הבחירות הנוכחית, היא הייתה בתוצאות הבחירות לסנאט. כאן
הכישלון של הרפובליקנים היה ממש דרמטי. ממצב בו הניצחון היה כמעט “בכיס”
הם יצאו עם “ביצה על הפנים”. הם לא רק נכשלו בשבירת הרוב הדמוקרטי, הם
אבדו שני מושבים קריטיים והגדילו את הרוב הדמוקרטי. הכל בגלל התבטאויות אידיוטיות
של המועמדים שלהם.


אשאיר לאחרים את הדיונים למה התוצאות היו כפי שהיו, ולמה התחזיות, שלא מעט מהן
היו יותר מסתם תחזיות, התבדו. המומחים והמייבינים עוסקים בזה שעות נוספות בימים
אלה. יש להם תשובות לכל דבר, כמו שהיו להם בעבר תשובות לכל דבר, והניתוחים
וההסברים שלהם ילא יהיו יותר נכונים ממה שהם היו בעבר.


בכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. הייתי מציע לדמוקרטים החוגגים היום את
“קץ המיפלגה הרפובליקנית” לא להתלהב יותר מדי. את אותו הדבר אמרו ב 2008
ואז באה התבוסה בבחירות הביניים של 2010 וטפחה להם על הפנים. ההצבעה הפעם הייתה
בראש ובראשונה הצבעה אישית עבור אובאמה. היא לא שקפה העדפה של הדמוקרטים על
הרפובליקנים. היא נבעה מהסגידה, הגובלת בפולחן אישיות, לאובאמה. ב 2010 מועמדותו
של אובאמה לא הייתה על הפרק, וזה ניכר בתוצאות. ללא יוצא מן הכלל, בכל המדינות
“המתנדנדות” בהן אובאמה זכה בסופו של דבר הפעם, למשלחות המייצגות את
המדינות בבית הנבחרים נבחר רוב רפובליקני גדול. אובאמה לא “ירוץ” ב
2016. ללא מועמד בעל כריזמה דומה לזו של אובאמה הכל יהיה פתוח.


עם הבחירות מאחורינו, השאלה עכשיו היא מה הלאה. הבחירות היו משאל עם על תקופת
כהונתו הראשונה של אובאמה. כשבאים לשפוט את תקופת כהונתו הראשונה של אובאמה אפשר
לעשות זאת משתי נקודות מבט
האופטימיסטים רואים בהישגיו של
אובאמה בתקופת כהונתו הראשונה את הטוב ביותר שניתן היה להשיג. הפסימיסטים חוששים
שזה אכן כך.
שתי נקודות המבט מנוגדות בתכלית,
אבל הן מובילות לאותה מסקנה – בתקופת כהונתו השניה של אובאמה לא יהיה שינוי
לטובה.


למעשה יש הרבה סיבות להאמין שתהיה הרעה, אבל על מנת
שלא להקדים את המאוחר, בשלב הזה מגיע לאובאמה ליהנות מהספק (
benefit of the
doubt
). את הצלחתו בבחירות אובאמה יכול
לראות בצדק כמנדט להמשיך באותה דרך, ואין לו לפיכך שום סיבה לשנות מה שהוא
במדיניותו. בארה”ב מקובלת הגישה של לא מתווכחים עם הצלחה (
You don’t
argue with success
), וכן לא
מתקנים את מה שעובד
(
If it ain’t broke, don’t fix it).


בפרספקטיבה היסטורית סיכוייו של אובאמה אינם נראים
וורודים. לאורך כל המאה העשרים מיעוט מבין הנשיאים שזכו לתקופת כהונה שניה שכה
הגיע להישג ממשי כל שהוא בתקופת כהונתו השנייה. החל בווילסון, שב-1919 נכשל
במאמציו להביא להצטרפות ארה”ב לחבר הלאומים, וכלה בניסיון הכושל של בוש הבן ב-2005
לעשות רפורמה בביטוח הלאומי. הכישלון הבולט ביותר היה של רוזוולט שניסה, ב-1937,
לשנות את
הרכב בית המשפט העליון. זה היה
אחרי שהוא נבחר לתקופת כהונה שניה
ב
Land Slide ונהנה מרוב מוחלט בשני בתי הקונגרס. החריגים היו רייגאן, שהעביר
רפורמה בחוקי מס הכנסה, וקלינטון, שהצליח לסגור את הגרעון בתקציב. תקופות הכהונה
השניות “התברכו” בסקנדלים ושערוריות. קלינטון היה על סף הדחה. הסקנדל
הבולט ביותר הייתה פרשת ווטרגייט שבעקבותיה ניקסון נאלץ להתפטר. גם עכשיו, בקושי
גמרו את ספירת הקולות וכבר מתחילה לבצבץ איזו שערוריה הקשורה לראש ה-
CIA ולאיזה גנרל
נוסף. זה סיפור מוזר ביותר ולמרות שכרגע לא ברור אם זה בכלל נוגע לאובאמה עצמו, אף
אחד לא יודע לאן זה יוביל.


בתקופת הכהונה השנייה הנשיא שולט פחות בלוחות הזמנים. למעשה הזמן עובד נגדו,
מאחר ומאחורי הקלעים כבר מתחיל “מאבק הירושה” – מי “ירוץ” ב-2016.
לא חסרים מועמדים. מהשנה השלישית זה הופך להיות רשמי. זו נקודת הזמן בה הנשיא מגלה
שהוא לא כל יכול ושאפשר להסתדר בלעדיו.


הקדנציה הראשונה של אובאמה התאפיינה באי עשיה ונוכחות
פאסיבית. סגנון הפעולה של אובאמה בא לידי ביטוי במושג מנהיגות מאחור.
למעט רפורמת הבריאות השנויה במחלוקת, אובאמה לא נקט בשום יוזמת חקיקה ממשית. הבטחות
שהוא פיזר ביד נדיבה במהלך מסע הבחירות של 2008 נותרו בגדר הבטחות. הבחירות של
2012 לא הביאו לבית הלבן אובאמה חדש. זה עדיין אותו אובאמה, אדם המעדיף עימותים על
חיפוש אחרי מכנה משותף, אדם שעיקר כוחו ברטוריקה. תקופת כהונה שלישית איננה על
הפרק, ואובאמה יכול לאמץ ללא כל חשש את אמרתו של לואי ה-14 – אחרי המבול,
מאחר ובכל מקרה, החשבון יוגש למפלגה הדמוקרטית ומי שייצג אותה ב 2016. כמו שמקקיין
והרפובליקנים שלמו ב 2008 על המשגים של בוש. בחירות הביניים של 2014 תהיינה
אינדיקציה לאן הרוח נושבת.


תוצאות הבחירות לא שינו את הבעיות שאובאמה ניצב
בפניהן, בעיות שלפתרונן נדרשת יותר מרטוריקה גרידא. מצב הכלכלה עדיין בכי רע, וממדי
האבטלה חסרי תקדים. התרגילים הקוסמטיים של משרד העבודה בסטטיסטיקה החודשית של
מספרי המובטלים אינם עוזרים למי שאין לו עבודה. מצב הכלכלה מתואר בתקשורת
באמצעות
מטאפורה של מצוק פיננסי (
Fiscal Cliff) ממנו היא
צפויה ליפול אם לא יינקטו בצעדים דרסטיים. אובאמה לא נראה כמי שמתרגש במיוחד מן
המצב. אדרבא, הרושם הוא שאובאמה וקהל החסידים מצפים לחזרה על הנס עליו מסופר בברית
החדשה, שכאשר אנשים רצו להשליך את ישו מהר הקפיצה הוא עבר בתוכם בשלום וילך
לדרכו וירד אל כפר נחום ושם הוא נשא תפילה
(הבשורה ע”פ לוקאס, פרק 4, פסוקים 29-31).


שנת התקציב הנוכחית (2012) נסגרה ב-30 בספטמבר עם
גרעון של יותר מ-1.1 טריליון דולר. לאובאמה יש עכשיו הכבוד המפוקפק של ארבע שנים
רצופות שבכל אחת מהן הגרעון היה מעל 1.1 טריליון דולר. בקצב הזה, החוב הלאומי,
העומד היום על למעלה מ-16 טריליון דולר, יעבור בקלות את ה-20 טריליון כשתקופת
כהונתו של אובאמה תסתיים. את אובאמה זה לא מטריד. אדרבא, כאשר הוא נשאל לפני מספר
שבועות בראיון שהוא נתן לרשת הטלוויזיה
ABC אם “חוב של 16 טריליון דולר לא מטריד אותו”, תשובתו של
אובאמה למראיין הייתה “לא, כי הריבית עכשיו נמוכה”. ריבית נמוכה? זאת
שאלה טובה אם אובאמה יודע כמה זה אחוז אחד מטריליון. יש לי מכר בלוס אנג’לס, אדם
בעל
IQ
של 170 (לדבריו). הוא עדיין מנסה לשכנע אותי שרק
מטומטמים מצביעים עבור הרפובליקנים.


מה בכל זאת אובאמה מציע לעשות על מנת לפתור את זה? הוא
חוזר שוב על הסיסמא השחוקה של “העלאת המס על העשירים”. הוא עדיין לא
הפנים שהרטוריקה של מערכת הבחירות איננה האמצעי היעיל ביותר לפתרון בעיות כלכליות.
ע”פ ההערכות האופטימיות ביותר של משרד התקציבים של הקונגרס, העלאת המס על
“המיליונרים והביליונרים” המוצעת ע”י אובאמה תביא להכנסות של כ 80
מיליארד דולר. זה לא יספיק לכסות אפילו את הגרעון של חודש אחד. מה הוא יעשה באחד
עשר החודשים הנותרים?


אנלוגיות היסטוריות הן דבר מסוכן משתי סיבות. ראשית,
עם כל הרצון להיות אובייקטיבי, אדם לא יכול להימנע מ-
Cherry Picking (בחירה סלקטיבית של הדוגמאות). שנית, ההיסטוריה אף פעם איננה
חוזרת על עצמה בדיוק באותה צורה. בכל זאת קשה להימנע מהשוואה בין אובאמה לבין
גורבצ’וב, ה”צאר” האחרון של האימפריה הסובייטית. בגורלו של גורבצ’וב עלה
ל”נצח” על דעיכת האימפריה הרוסית והפיכתה למעצמה סוג ב’. זה אולי לא היה
מה שהוא רצה, אבל זה מה שיצא. האם גורל דומה צפוי לארה”ב תחת אובאמה? אצל
אובאמה קשה לדעת מה הוא באמת רוצה, אבל שאלה יותר קשה היא האם התהליך הוא בלתי
הפיך.


לרוסיה יש היום פוטין המנסה להחזיר את השעון אחורה. ימים
יגידו אם הוא יצליח. ספק אם בקונסטלציה הפוליטית של ארה”ב יכול לצמוח מי שהוא
כמו פוטין.


בקיצור, באשר לעתיד – יותר שאלות מתשובות. תיאור
מצויין של המצב מצוי בפסוק הפותח את ספר בראשית:
והארץ הייתה תוהו
ובוהו, וחושך על פני תהום; ורוח אלוהים מרחפת על פני המים
. אובאמה
איננו אלוהים אבל הוא וקהל החסידים יאמצו את ההשוואה בשתי ידיים.


______________


אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
לדף הפייסבוק של האתר של קימקא


דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר