אילו יוסי ביילין היה עו”ד

אילו יוסי ביילין היה עו”ד

ד”ר ישראל בר-ניר
02.10.2012 13:38
מה שיותר מעניין מהחידוש שבחתימה

מה שיותר מעניין מהחידוש שבחתימה


זו גדולתה של נוסחת דרשוביץ – יש חתימה. כשאדם חותם אתה יודע שיש לך עסק עם מישהו רציני, שאפשר לסמוך עליו. באוסלו לא הבינו את זה כי יוסי ביילין איננו עו”ד



אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים

איך נפטרנו מאשר גרוניס

מאמרו של חמי שלו, שהתפרסם בעיתון “הארץ” בפרוס יום
הכיפורים, 26 בספטמבר, 2012, תחת נכותרת המשפטן אלן דרשוביץ
החתים את עבאס על נוסחה לחידוש המו”מ עם ישראל
עונה אחת ולתמיד על השאלה
שמטרידה את הציבור בישראל קרוב לעשרים שנה – מדוע נכשלו הסכמי אוסלו.

למקרא הכותרת הזאת, נפל לי האסימון. סו”ס, באחור של כמעט
20 שנה, תפסתי מה לא היה בסדר באוסלו – יוסי ביילין איננו עו”ד. עכשיו אפשר להבין
למה התהליך נקלע למבוי סתום. אם פרס היה הולך בדרכו של בגין, ובמקום ביילין היה נעזר
באוסלו בשרותיו של אהרון ברק או של משפטן אחר בעל שיעור קומה, זה לא היה קורה.

יוסי ביילין כיהן כשר המשפטים בממשלתו הכושלת של אהוד ברק, אבל
זה לא אומר כלום. מסורת היא במדינת ישראל שאין זה מתפקידם של שרים המתמנים לניהול המשרדים
השונים להתמצא בפרטי הנושאים הנמצאים באחריותם. על השרים מוטלת “אחריות מיניסטריאלית”
בלבד, יוסי ביילין איננו עו”ד
.

לגופו של עניין, נוסחת דרשוביץ, כפי שעיתון “הארץ”
מכנה את היוזמה החדשה, היא משב רוח רענן בבקעת העצמות היבשות, עצמות תהליך השלום ששבק
חיים לכל חי. משב רוח שנועד להפיח רוח חיים בעצמות הללו
.

מה מיוחד ביוזמה החדשה? אין ספור ניסיונות שנעשו הסתיימו במפח
נפש. אפילו הנשיא אובאמה העלה חרס בידיו כאשר ניסה את כוחו. אז מה יום מיומיים? החידוש
שביוזמה היא מילת המפתח החתים – דרשוביץ החתים את מחמוד עבאס. החתימה – זה היה הפיספוס
של ביילין. הבטחות, הבנות, הסכמות, התחייבויות, דיבורים בנוסח “יהיה בסדר”
או “אתה יכול לסמוך עלי” או “זה מובן מאליו”, אפילו תקיעות כף
מלוות ב”מזל ברכה”, כל אלה הם דברים בעלמא. על כולם חל החוק השני של אשכול
המנוח – הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים (החוק הראשון הוא לא תחסום שור בדישו). חתימה
זה כבר סיפור אחר. עם חתימה אין חוכמות. כשיש חתימה יש עם מה ללכת לרב כאשר מתעורר
הצורך. אם יוסי ביילין היה לומד משפטים במקום מדעי המדינה, הוא היה מודע לחשיבותה של
החתימה. אבל יוסי ביילין איננו עו”ד
.

זו גדולתה של נוסחת דרשוביץ – יש חתימה. כשאדם חותם אתה יודע
שיש לך עסק עם מישהו רציני, מישהו שאפשר לסמוך עליו. באוסלו לא הבינו את זה כי צריך
להיות עו”ד כדי להבין את זה, אבל יוסי ביילין איננו עו”ד
.

למען האמת אחרי קריאת המאמר ב”הארץ” הרבה דברים נשארים
סתומים. למשל, נסיבות הפגישה. האם מוחמד בא אל ההר או שההר בא אל מוחמד (אופס, ברח
לי – התכוונתי לומר האם מחמוד בא אל דרשוביץ או שדרשוביץ בא אל מחמוד . . .), או איך
בדיוק דרשוביץ “החתים” את הנשיא הפלשתינאי – האם זאת הייתה הצעה בנוסח
“תחתום, כדאי לך”, או שזו הייתה הצעה שאי אפשר לסרב לה, הצעה בנוסח
“אם לא תחתום אז . . .”. אבל, כמו שנאמר במקורות, במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה
ממך אל תחקור. העיקר שעכשיו, ברוח הזמן, אפשר לומר גמר חתימה טובה
.

יוסי ביילין הוא אחד מאלה המכונים בישראל “אנשים חושבים”,
וסביר להניח שככזה הוא נמנה על קוראי עיתון “הארץ”. אני מתאר לעצמי שאחרי
קריאת המאמר ביילין טפח לעצמו על המצח “איך לא חשבתי על זה לבד? אילו רק הייתי
עו”ד”. אבל יוסי ביילין איננו עו”ד
.

מה שיותר מעניין מהחידוש שבחתימה, היא השאלה על מה בדיוק חתם
הנשיא הפלשתינאי? לפי המאמר דרשוביץ החתים את הנשיא הפלשתינאי מחמוד עבאס על הקפאת
ההתנחלויות. לא מאמינים? הדברים כתובים שם, כמו שנאמר, שחור על גבי עיתון.

לפי המסופר בעיתון “הארץ” החתימה לא הייתה על טיוטה
מוכנה של חוזה שדרשוביץ הביא לפגישה, וגם לא על טיוטת חוזה שנכתבה במקום. דרשוביץ החתים
את עבאס על גליון של העיתון “וול סטריט ג’ורנל” לצד משפט הכלול במאמר שדרשוביץ
פרסם בחודש יוני, בו הוא [דרשוביץ] מציע ש”ראש הממשלה בנימין נתניהו יסכים להקפאה
מותנית של ההתנחלויות”. לפי המאמר בעיתון “הארץ”, עבאס הסכים לנוסחה
שהציע דרשוביץ, על פיה הוא יבוא למשא ומתן “ללא תנאים מוקדמים”, וברגע שהרשות
הפלסטינית תתיישב לשולחן המשא ומתן, ישראל תפסיק את כל הבניה בהתנחלויות, וההקפאה תימשך
כל עוד השיחות תימשכנה מתוך כוונה כנה. כדאי לשים לב – לא שיחות בעלמא על מנת להעביר
את הזמן, לא גרירת רגליים מתוך מטרה לדחות את הקץ, שיחות מתוך כוונה כנה. נו, באמת
.

כדי להוכיח את רצינות כוונותיו, הנשיא הפלשתינאי מציע
“מקדמה” – הוא מבטיח לכלול בנאומו בפני העצרת הכללית של האו”ם
“הצהרה חיובית” על הקשר המיוחד בין ישראל לעם היהודי. למותר לציין שבנאום
לא היה שום דבר כזה. אולי היה במקור בערבית, אבל בנוסח האנגלי שהתפרסם לא היה אפילו
רמז
.

הסיפור הזה מזכיר ברווז עיתונאי אחר, ברווז שהופיע על דפי הניו
יורק טיימס לפני עשר שנים, ברווז שזכה לכינוי “יוזמת השלום הסעודית”, כינוי
שמאוחר יותר שודרג להיות “יוזמת השלום הערבית”. לסחורה הזאת יש עדיין קונים.
יש לי מכר שחי בחיפה, אתו אני מרבה להחליף מהלומות מילוליות. הוא טוען שאני צר אופק,
שאינני מבין שהערבים באמת רוצים שלום, ושהתסכול שנגרם להם כשאנחנו לא מבינים את זה,
הוא מה שגורם להם לרצוח אותנו. הפסקתי מזמן לספור כמה פעמים אותו מכר ניסה לשכנע אותי
שאני טועה, שזה רק נדמה לי זה נראה כמו ברווז, זה מקרטע כמו ברווז וזה מגעגע כמו ברווז
אבל זו בכל זאת יוזמת שלום, הוא מסביר לי. נו טוב, יש גם אנשים שמאמינים שכדור הארץ
שטוח
.

לסיום מספר מלים על הרקע של אלן דרשוביץ.

אלן דרשוביץ הוא מגדולי הסניגורים של מדינת ישראל. הוא מנהל
מאבק מתמיד בגילויי האנטישמיות באקדמיה הוא התמנה לפרופסור מן המנין למשפטים באוניברסיטת
הרווארד בגיל 28, המינוי הצעיר ביותר בהיסטוריה של המוסד הזה. אוניברסיטת הרווארד ידועה
היום כאחד ממרכזי הליבראליזם, אבל במהלך המאה הקודמת היא הייתה המובילה בתחום הנומרוס
קלאוזוס. יהודים ספורים בלבד זכו להתקבל להרווארד כסטודנטים, ועל מינויים אקדמיים כמעט
ולא היה מה לדבר. היום יש לא מעט יהודים בהרווארד, אבל כשדרשוביץ התקבל זה היה חריג.
יש לו לשון חדה והוא איננו מהסס להשתמש בה. ספרו הביוגרפי מכונה חוצפה
(Chutzpah) ויש לזה
כיסוי. כשהוא מתקיף מישהו, אין לו כל מעצורים, והוא לא נרתע מלומר את מה שהוא חושב.
בממסד האקדמי לא אוהבים אותו בגלל עמדותיו הפרו ישראליות, ובישראל הוא מנודה בשל התקפותיו
על האקדמאים הישראלים הקוראים בחו”ל להחרמת מדינת ישראל. אין מחלוקת על כך שהוא
באמת רוצה בטובתה של מדינת ישראל. קשה למצוא מי שהפסוק לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב,
משירו של יהודה הלוי, הולם אותו יותר מאשר אלן דרשוביץ
.

לדרשוביץ יש בעיה אחת בכל הקשור לנושא הסכסוך הישראלי ערבי.
הוא אמריקאי, הוא חי בארה”ב וחושב כמו אמריקאי. אין לו הבנה מינימלית לצורת החשיבה
ולמנטליות של העולם הערבי. אחד מספריו, משפטי ציון (
The
Trials of Zion
), ממחיש היטב את
הנתק שלו מהמציאות המזרח תיכונית.

אין לי ספק שכוונותיו של דרשוביץ טובות. הוא באמת מאמין ש”אם
עבאס ונתניהו יתיישבו לנהל שיחות רציניות, הם ימצאו שעמדותיהם קרובות הרבה יותר ממה
שניתן לשער”.

עכשיו כל מה שנותר זה לוודא שנתניהו יכבד את חתימתו של עבאס.

הערה. למיטב ידיעתי ידיעת השפה העברית איננה הצד החזק של אלן
דרשוביץ. היה מעניין לדעת אם מישהו טרח להראות לו את המאמר ולתרגם לו מה בדיוק נאמר
בנוסח העברי
.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר