הברירה הטבעית

הברירה הטבעית

חנה אייזנמן
24.09.2012 03:32
רצח נשמת האומה

רצח נשמת האומה


כמו שהערבים מפרשים את ההבלגה ואת הרדיפה הנפשעת אחרי השלום אתם, כחולשה והזמנה לפגיעה, כן חשים רודפינו, כאשר, אנו מקשקשים על “אהבת חינם” לשונאי החינם האלה, ועושים הכל, כולל תקיעת סכין בלבנו, כדי “להתנחל בלבבות” האבן שלהם. דבר שאין לו שום סיכוי. שיהיה ברור, הרדיפה נמשכת, כי הכניעה נמשכת…



ב”ה

 

                           חורבן בית הכנסת בנווה דקלים

 חורבן בית הכנסת בנווה דקלים

 

(א) וְיָצָא
חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

(ב) וְנָחָה
עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת
וְיִרְאַת יְקֹוָק:

(ג)
וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא
לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:

(ד) וְשָׁפַט
בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ
בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:

(ה) וְהָיָה
צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

(ו) וְגָר
זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא
יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:

(ז) וּפָרָה
וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל
תֶּבֶן:

(ח)
וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ
הָדָה:

(ט) לֹא
יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת
יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: פ
ישעיהו פרק יא

 

 

 

 

הברירה הטבעית

 

לדני דוידי

 

מהו
“ציוני דתי”? על פי סדר קדימות המלים תבין – הוא, לפני הכל, “ציוני”,
אבל, חובש כיפה ומקיים את פולחני היהדות. אבסורדי מזה המונח “דתי
לאומי”. מה זה? וכי יש ביהדות הפרדה בין “דת” ולאום? זה יש רק
ב”ישראל” – “ערבי ישראלי…”. למה קשה כל כך להזדהות כיהודי?
למה כל האבחנות המזוייפות האלה?

מה שרוצה ה”ציוני דתי” לומר הוא – אני שייך ללאום. והלאום הוא ה”ציוני”. אמנם אני “דתי”, אבל לא “חרדי”, אני שייך, למרות יהדותי… אני, אפילו, “שותף הסטורי”. כל יהודי ויהודי יכל להתקבל לעם הציוני, חוץ מן ה”חרדי”. ה”חרדי” הוא יוצא דופן, אצל ה”חרדי” היהדות היא במקום הראשון, לכן הוא לא לגיטימי. וחס וחלילה וחס, אל תזהו אותנו עם השבט הנבדל הזה. זה עם אחר, ואפילו, אנטי-ציוני, סכנה לציונות ולדמוקרטיה.

מה שמדכא אותי הן ידיעות כמו, רוב החרדים מגדירים את עצמם, ציונים, או, הפטפוטים של אלי ישי המגן על ה”מפעל הציוני…”. איזו בדיחה עצובה. ה”מפעל הציוני” רוצה בגויים! אילו רצה ה”מפעל הציוני” להגן על עצמו מפני הזרים, אלה, כבר מזמן לא היו מגיעים לפה.

אבא משולמי
ממשיל משל לבניו, המתלבטים האם יש מקום לשירות המדינה הרודפת אותם, “מדינת ישראל” וארץ-ישראל דינם כאבא ואמא, שלא ניתן לבחור ביניהם, שניהם מחוייבי הקיום.

הכל כאן
מעוות! ראשית, משפחת משולמי כבר בחרה, ובאופן הברור ביותר, במדינה!! זה, למעשה, התירוץ
שלה להליכתה, בלי שום התנגדות, מגוש-קטיף, התירוץ שלה לשירות כל בניה בצבא הגירוש,
לעובדה שעמשא, למרות שנעצר ערב הגירוש, בחשד שהוא עלול לירות במגרשים, ולמרות שנפגע
עד עמקי נשמתו מעצם החשד, שהוא יפנה את רובהו נגד יהודים, המשיך לשרת וגם רץ
למלחמה, לגמרי, לא שלו. להיפך, המלחמה שתוצאותיה היו אמורות לגרש אותו גם מעפרה.
הוא נפל לשווא!!! ואתו עוד בנים יקרים, שהחליפו את טובת עם ישראל בטובת
“מדינת ישראל”, כאשר אין שום קשר ביניהם, להיפך, ככל שמחזקים יותר את
“מדינת ישראל”, כן מתחזק כוחה ברדיפת עם ישראל. בדיוק, כמו שהערבים
מפרשים את ההבלגה ואת הרדיפה הנפשעת אחרי השלום אתם, כחולשה והזמנה לפגיעה, כן
חשים רודפינו, כאשר, אנו מקשקשים על “אהבת חינם” לשונאי החינם האלה,
ועושים הכל, כולל תקיעת סכין בלבנו, כדי “להתנחל בלבבות” האבן שלהם. דבר
שאין לו שום סיכוי. שיהיה ברור, הרדיפה נמשכת, כי הכניעה נמשכת, כי המדינה לרדיפת
עם ישראל, נחשבת ל”ממלכתיות” הקודש, וצבאה, צבא פושעי מלחמה, מוגדר
“קדוש”, וכל מלחמות הסרק, הן מלחמות “מצווה”. ולא ברור, איך
העם, המקובל כחכם, קונה את השקרים הקטלניים האלה. אילולא סמכה המדינה על היחלצות
בני ה”ציונות הדתית” להצלתה מתוצאות פשעיה, היא לא היתה מבצעת אותם!!

 

 

הבחירה היא בין המדינה ליהדות

 

 

אבל, זה רק
חלק מן הענין. הבחירה אינה בין ארץ ישראל למדינת ישראל, הבחירה היא, בין מדינת
ישראל ליהדות!! ומשפחת משולמי בחרה במדינה!!

ה”חרדים”
בוחרים ביהדות. ואחד מערכיה המרכזיים, זה ישוב הארץ! ולי אין שום ספק, בכלל, שה”חרדים”
אוהבים את ארץ ישראל, פי כמה וכמה יותר מן ה”ממלכתיים”! בכלל, אין לי
ספק בדבר. ועל כן, אינם רואים במדינה את הגאולה, כי, זו שונאת את העם ואת הארץ.

 ה”חרדים”
מתנגדים למדינה, שהורתה ולידתה בחטא, וניהולה בחטא, והיא כולה, חטא אחד גדול. ועל
כן, מובטח לה שלא תישרוד. וזה כתוב במלים המפורשות ביותר בתורת ישראל. נסיבות הקמת
המדינה ואופי מקימיה היה בהם רק כדי להבהיר, מעל לכל ספק, כי לא בא מועד! או, כי בא
מועד, ועם ישראל החמיץ אותו, בהמלכת השטן עליו!!

 כשאני נלחמת
למען ארץ ישראל, איני נלחמת בעד “הסיפוח”, אלא, נגד גירושי, מארצי, שלי,
על ידי הכובש ה”ציוני”!!! אותו כובש המבקש להשמיד גם את עולם התורה! עצם המונח “סיפוח”, כאילו אתה מספח
לעצמך מה שלא שלך, מעיד על חוסר ההזדהות של המדינה עם העם היהודי. כי אצל יהודים
לא ייתכן שום פקפוק, אשר לזכותנו הבלעדית, בדרכי התורה, לארץ ישראל. בתוך עם
ישראל, לא ייתכן שהארץ תהיה “שנויה במחלוקת”. אך, היא שנויה במחלוקת בין
העם היהודי לבין המדינה-הציונית. מדינה, הכופרת בכל זיקה ליהדות; 
התנועה הציונית אינה
רואה בארץ ישראל נכס לאומי. ומכיוון, שאני מאמינה של”מדינת ישראל”,
במתכונתה ובהוויתה הנוכחית – מדינה כופרת בעיקר –
 אין שום זכויות בארץ ישראל, איני רוצה בשליטתה, בחלק כלשהו של ארץ ישראל, זו ארצנו! הכרה
בחוקיות שליטת הרע על ארצנו, היא מתכון בטוח להתאבדות לאומית, בכל התחומים. עובדה
היא, ששרדנו ואף גירשנו אימפריה, לא רק, כשלא היתה מדינה, אלא, ה”מדינה שבדרך”, עשתה
את מיטבה, שלא נשרוד!! זו עובדה, ואפילו, ששה מליוני עובדות. מחד, הציונות שיתפה
פעולה עם הנאצים, מאידך, היא שיתפה פעולה עם שלטונות המנדט, שבגדו בכל. גם במנדט
שניתן להם.

 

קדשי “ישראל”


שירות
היהודים בצבאה של המדינה הזו זו תופעה לא נורמלית!! ולשמוע את הסיסמא המתועבת כל
כך בעיוותה – “שוויון בנטל”, מעורר צמרמורת! יהודים נדרשים להסיר מעליהם
את על היהדות, לטובת עול ה”ציונות”. להחליף את עול הדאגה לעם ולארץ, בעול הדאגה לרודפי
ישראל. כל מטרת ה”גיוס לכל” הוא במסגרת החלפת היהדות, בתנועה מדינית,
חילונית, אנטישמית, שאין בה שום לחלוחיות יהודית. מתחילה רצתה הציונות להוציא את
היהודים לשמד, והיא מעולם לא ויתרה על המטרה. כמו שהג’יהאד לעולם לא יוותר על
מטרתו. ויכולים ה”ציונים” לשחק כל ימיהם את “תהליך השלום”, שני הצדדים
לתהליך יודעים שהוא מוביל רק לסיום אחד – “פתרון סופי לבעיית היהודים”.

בשעתו אמר
תינוק שנשבה בידי פושעי ישראל: אני מעדיף את הקבוצניק השוכב אתי באוהל סיירים, על
הממית עצמו באהלה של תורה
….. אז, באו הקבוצניקים, אלה, מאוהלי הסיירים, וגירשו אותו
מביתו!!! ואתם יודעים מה? הוא עדיין אהב אותם, וראה בגדולי שונאי ישראל בכל הזמנים
– “אחים יקרים” – חיבק ונישק אותם, ואף, רקד עם הזאבים – אשרינו, מה טוב
חלקנו, זכינו לראות בחייל עברי מגרש יהודים. עד כה עשו זאת צבאות זרים, עכשו, כשגם
לנו יש צבא, כשאנו “עם חפשי בארצנו”, וצבאנו הוא “הטוב ביותר במזרח
התיכון”, גם אנו מסוגלים לרדוף את היהודים, להיות ככל העמים, רודפי ישראל.

  

אין ציונות!

 

מה שמנסים
לומר אלה שעדיין לא סידרו לעצמם את מחשבותיהם, שלא הרי הציונות שהם מדברים עליה,
כציונות שאני מדברת עליה וממליכה עליה את הרשעים, הרצל ובן-גוריון. הם מתכוונים
לומר, שכל מי שאוהב את ארץ ישראל הוא ציוני, ומביאים פסוקים המזכירים את ציון, וכי
אין לזה דבר עם התנועה הציונית. שלא יחשבו שאיני מבינה מה הם רוצים לומר, אני
מבינה היטב, ולכן אני מתאמצת כל כך להבינם דבר. וכי, אני איני מכירה את פסוקי
ציון? בוודאי טוב יותר מרובם!!

 האוהבים את
ארץ ישראל, ומי שעלו אליה במשך כל הדורות, היו והווים יהודים! הם אינם צריכים
לאיזה ציוּן המאבחן אותם כבעלי תכונה מיוחדת, אינם צריכים לראיית ישוב הארץ, כערך נפרד משאר כל עיקרי היהדות. אהבת ארץ ישראל היא הדבר הטבעי
ביותר ליהודים. לא היה יום, בגלות הארוכה והממארת, שהיהודים לא הזכירו את ארצם כמה
פעמים ביום. כל תינוק של בית רבן הכיר את ארץ ישראל, כאת כף ידו.

 “מקרונות
הבקר של הרכבת שהיתה בדרכה מוסטרבורק ל”יעד לא ידוע”, הושלכו מכתבים
וגלויות, בסמוך לגבול הולנד-גרמניה, טרם חצייתו על ידי הרכבת. איכרים הולנדיים
אספו את מלות הפרידה והצוואות של היהודים שב”משלוח”…

בקרונות הבקר
הצטופפו 2209 יהודים, עדית שבעדית, אנשי קהילת הולנד, רבניה וראשיה. הרכבת יצאה את
וסטרבורק בי”ז בתמוז, התש”ג, הגיעה לסוביבור בכ’ בתמוז, בעת שקיעת השמש
של אותו היום, נותר מהם רק אפר! ה’ יקום דמם!

בשולי אחת
הגלויות, שנזרקו מן הרכבת , רשמה בתה בת ה-11 של משפחת לבנברג – “להתראות
בארץ”
(לפי “יסֻפַר לדור”, יונה עמנואל, זצ”ל).

 

וגם זה:

וכך מספר
יונה, זצ”ל: “גם הרב דסברג נחלש מאד, וכמעט שלא היה בכוחו לעמוד על
רגליו. כאשר שמע שאבא נפטר, בא הרב דסברג אל המקום שממנו לקחו את המתים אל המשרפה.
הרב דסברג הודיע שברצונו לערוך טהרה לאבא, וכך אכן עשה. לא ידוע לי אם ערכו אי-פעם
טהרה למישהו בברגן-בלזן. הרב דסברג אמר לנו בהתרגשות: ‘לקחתי עמי מאמסטרדם שקיות
אחדות של אדמת ארץ ישראל ואת כולן חילקתי. שקית אחת השארתי לעצמי. שקית אחרונה זו
הבאתי עכשו לשים אותה על גופתו של אביכם לפני שהגרמנים ישרפו את גופתו'”

ומוסיף יונה:
“היה זה חסד של אמת שאין כדוגמתו”!

 כשהציונים
מציינים את “יום השואה”, בשעה שהם עושים הכל כדי לטרפד את שבועת הקדושים
לעולם לא עוד – וגם “מזדעזעים” כשצאצאי המושמדים, ההופכים
ל”משלוחים”, עונדים טלאי צהוב…. אותי זה מגעיל. לא, לא הטלאי הצהוב,
גם אני ענדתי אותו עד שנשחק, אלא, ה”זעזוע” של הפושעים ההופכים שוב את
היהודים לפליטים, בשארית ארצם, לאחר, שעל פי דוקטרינת ה”ציונות”, מסרו כבר את רוב
ארצנו לזרים. אלה פושעים, שהעולם לא ידע כמותם, מעודו. וזה לא מפתיע. יהודי שאין לו
אלוקים, הוא מפלצת, כי הוא חסר כל זהות. ה”ציונות” היא המפלצת הרודפת את עם ישראל
מאז היווסדה. זה האסון הנורא ביותר שקרה לעם ישראל בכל דברי ימיו. בימים אדירים, של
שיבת ציון לאחר אלפיים, בא הערב רב ומטרפד הכל. וה”ממלכתיים” מגדירים את
התועבה והזוהמה הזו: “כס אלוק’ ממעל”. והם חוגגים את יום פריצת האסון-לדורות הזה להווית חיינו… עוד לא שמענו רב אחד, שיודה בשקר, אין בהם אחד, שיכה על
חטא מתן מכשול נורא ואיום על דרכו של עם ישראל, רב שיחזור בו מבחירת המוות והרע לעם
ישראל, במקום בבחירת החיים והטוב…

 

 

דברים פרק ל

 

(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת
הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:

(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ
וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה
לְרִשְׁתָּהּ:

(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ
וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:

(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן
יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה
לְרִשְׁתָּהּ:

(יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים
וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים
לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ
כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע
יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:

חורבן בית הכנסת בנווה דקלים



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר