אשר יגורתי (טז): גרוניס יורה ובוכה

אשר יגורתי (טז): גרוניס יורה ובוכה


03.09.2012 23:41
והנה עבדיך מוכים

והנה עבדיך מוכים


מדוע אשר גרוניס אוטם אזניו ועוצם עיניו כאשר מניחים לפתחו פתרונות לבעיות עליהן הוא מתבכיין בשער-בת-רבים?



אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים

איך נפטרנו מאשר גרוניס

על ההזנייה של מערכת המשפט – תזכורת

מערכת המשפט עוברת בשנים האחרונות תהליך רצוף של הזנייה: מבית המשפט העליון למחוזי, מהמחוזי לשלום, מהשלום לרשמים “בכירים” (בהמשך, מן הסתם, גם לרשמים זוטרים), ומי יודע לאן עוד אפשר לדרדר את המערכת.

במקביל להזניה ה”אנכית” מתנהלת גם הזנייה “אופקית”: מהרכבים של שלושה שופטים לדן יחיד, מערעורים-בזכות לערעורים המצריכים קבלת רשות, ומה לא.

כמובן שקיימת גם הזנייה אנכית ואופקית גם יחד: כך, למשל, הורידו את הערעורים על פסקי הדין של ביה”ד הארצי של לשכת עורכי מבית המשפט העליון, בהכרב שלושה, לביהמ”ש המחוזי, בהרכב של דן יחיד, והסיכוי לקבל רשות ערעור לביהמ”ש העליון על פסד-דין משמעתי – אפילו כאשר מדובר בהשעייה לצמיתות – נמוך מהסיכוי לקבל רשות כזאת על פסק-דין של ביהמ”ש לתעבורה, על דוח חנייה.

על ההזניות האלה עמדתי בהרחבה במאמרי המצויין (וצנוע, לא לשכוח!!!) על רפורמת שמחה ניר במערכת המשפט, ומי שרוצה להשכיל עוד יותר, יפתח את התגית הזנייה אשר בשולי המאמר הזה, אבל, איך אומרים במקומותינו, צמציד אפשר ללמוד משהו חדש.

מדוע שותקים השופטים?

כל ההזניות האלה התקבלו בברכה על ידי מערכת המשפט והעומדים בראשה, כי יש בהן “הקלה של העומס על המערכת”. לא איכות השפיטה מדברת מגרונם, אלא הקלת-העומס. לשם השוואה: כאשר העובדים הסוציאליים ראו שהם לא מסוגלים לתת שירות מספיק למטופליהם. הם הכריזו שביתה במטרה להוסיף תקנים, דבר שהשופטים לא מעזים אפילו להעלות על דל-דעתם.

כן, כן … שמעתי את הפזמון הזה: השופטים אינם “עובדים רגילים”, לשופטים אסור לשבות.

אני לא יודע מאיכן לקחו השופטים את ההגבלה העצמית הזאת, זולת מעצמם. הם מנצלים אותה כאשר הם דורשים הטבות לעצמם, בבחינת לנו אסור לשבות, ולכן תראו אותנו כאיללללללו שבתנו.

אז לא, ובכפוף לחריגי-חירום (מעצרים, שחרור ממעצר וכו’) גם לשופטים מותר לנקוט עיצומים, ואלה לא חייבים בהכרח להיות בגדר שביתה. השופטים יכולים לומר אנחנו לא תעשייה של פסקי-דין, אנחנו לא מוכנים להיכנע לשום לחץ כמותי, ומהיום והלאה אף שופט לא יקבל תיקים חדשים, עד שהוא יגמור עם התיקים הפתוחים שעל שולחנו.

בנוסף לכך הם יכולים לומר אנחנו נשמע דיונים באולם רק במשך יומיים בשבוע, ובשאר נכתוב פסקי-דין.

הם יכולים לעשות הרבה דברים, והכל תלוי ביצירתיות שלהם, אבל, כאמור, הם לא חרדים לאיכות השפיטה, אלא לחייהם הקלים.

בא לשכונה בחור חדש

במסגרת ההזנייה השיטתית של מערכת המשפט ממשיך שר המשפטים, יעקב נאמן-לעצמו, בעקבות קודמיו, להוריד את התביעות האזרחיות בשווי של עד 2,500,000 (שניים וחצי מיליון) ש”ח מבתימ”ש השלום להליך של בוררות חובה, דהיינו מצב בו השפיטה בתביעות כאלה תעבור לידיהם של עורכי-דין מהשוק הפרטי, אשר אינם כפופים להליכי בחירה והדחה כמו שופטים “רגילים”, והם יהיו רשאים לזייף פרוטוקולים, ללא חשש מרפאל ארגז או מאליעזר גולדברג.

גרוניס קופץ על רגליו האחוריות

הפעם, כאשר ניסה של המשפטים לפגוע בחלקת-אלוהים הקטנה שלו, גרוניס קפץ על רגליו האחוריות, עם שלל נימוקים כנגד הרעיון הזה – נימוקים נכונים כשלעצמם, אבל …

פגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים, מאחר שהוא מאפשר העברה של סמכות שיפוטית ממערכת המשפט לגורמים פרטיים, שלא חלות עליהם המגבלות החלות על שופטים, ושהתמריץ הכלכלי יעמוד בבסיס עבודתם – נימוק אחד.

הצעת החוק בעניין הזה מעניקה לבוררי-חובה סמכות שפיטה, מבלי שיחולו עליהם הכללים המבטיחים עצמאות ואי-תלות, ומאפשרת קיצור-דרך על-ידי הקמה של מערכת שפיטה מקבילה – נימוק שני.

על הבוררים לא יחולו כל העקרונות המבטיחים את העצמאות המוחלטת של שופטי בתי המשפט, החל מסדרי בחירתם, מינויים, קביעת שכרם וכללי האתיקה והפסלות החלים עליהם – נימוק שלישי.

הצעת החוק פוגעת גם בזכות הגישה לערכאות, המבטיחה לכל אדם לקבל סעד מרשות שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה – נימוק רביעי, ולא האחרון.

ומה ה”פאנץ’ ליין” של גרוניס?

“יש לנו שופטים מצויינים, יש לנו מערכת משפט עצמאית ומקצועית, ויש לתת בידיה את הכלים הנוספים הדרושים על מנת שתמלא את יעדיה”.

ואם לא די בכך, אומר גרוניס, הפתרון לסחבת בבתי המשפט איננו נעוץ בהקמה של מערכת שיפוט מקבילה, אלא בשיפור המערכת הקיימת.

הרשו לי לפרק את הקונסטרוקציה הרב-מפרקית הזאת לגורמיה:

“יש לנו שופטים מצויינים” – הוא, גרוניס, לא גילה את אמריקה בכך, כי אני עצמי אומר את זה למעלה משמונה שנים, אבל בד-בבד אני גם מציג את השאלה כמה שופטים מצויינים כאלה יש לנו – ומה זה אומר על שיטת הבחירה.

נו, גרוניס, האם כל 650 השופטים הם מצויינים? אתה לא אומר זאת, כי אתה יודע שבכך תשים עצמך ללעג ולקלס.

ואולי, כדברי אברהם אבינו לאלוהיו במסע השתדלנות שלו להצלת סדום מהחורבן, אולי רק 649 שופטים מצויינים יש לנו? ואולי רק 648, 647 … וכו’?

גרוניס לא מתחייב לנו בשום דבר, כי הוא גם לא יודע, אפילו היה מוכן להתחייב. הוא לא יודע, כי הוא לא מכיר את כולם, וחלקם אף ותיקים ממנו במערכת המשפט. המחוייבות היחידה העולה מלשון-הרבים בה הוא משתמש היא שיש לנו שני שופטים מצויינים, אבל אני מוכן לתת לו הרבה יותר – לפחות עשרה-עשרים שופטים מצויינים.

ודוק: לא שאני מכיר את כל השופטים, אלא ששמעתי משהו על ההתפלגות הגאוסיאנית, ועל סמך זאת אני מוכן להמר על קיומם במערכת של 10 עד 20 שופטים מצויינים.

עם ההתגאות וההתנאות של גרוניס בכך ש”יש לנו מערכת משפט עצמאית ומקצועית” אני כבר לא מוכן להשלים: כאשר בית-המשפט העליון, נותן-הטון לכל המערכת, הוא נושא-הדגל של תרבות-השקר וסתימת-הפיות – המערכת כולה היא רקובה-לתלפיות, ואם היא גם “עצמאית”, כלשונו של גרוניס – לצערי היא יותר מדי עצמאית, וגם על כך נפשי בוכיה.

ומה  עכשיו

כעת, אחרי שגרוניס מלטף לעצמו על האגו שלו, ואפילו מגיע לאורגזמה, הוא מבין שבבוקר-המחרת צריך גם לצאת לעבודה, הוא אומר כי “יש לתת בידיה של המערכת את הכלים הנוספים הדרושים על מנת שתמלא את יעדיה”, וגם מוסיף כי “הפתרון לסחבת בבתי המשפט איננו נעוץ בהקמה של מערכת שיפוט מקבילה, אלא בשיפור המערכת הקיימת”.

אז יופי: צריך, וצריך, וצריך …

אז אני, בענוותי ובעוונותי, נתתי לגרוניס כמה רעיונות בתחום הזה, הן לעניין “הכלים הנוספים הדרושים”, והן לעניין “שיפור המערכת הקיימת”, והוא, בטיפשות ובחוצפה, במקום להגיד לי תודה שבאת לעזור, ילד, כי אנחנו כבר לא מצליחים, הוא שואל אותי אם רישיון עריכת הדין שלי בתוקף, כאשר אני לא ייצגתי איש זולת עצמי.

ריבונו של עולם, מה זה שייך?!

ההשערה שלי: כמו דורית ביניש, בשעתה, יותר חשוב לו לשמור את התירוצים להתבכיין במקום לשאת באחריות, ובמקום לעשות משהו מועיל למען העם היושב בציון – להמשיך עם הקשקשנות והבכיינות, בבחינת תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ (שמות ה, ט”ז).

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים

איך נפטרנו מאשר גרוניס

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר