אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

מדידת ההישגים – היא אבן הנגף המרכזית העומדת כיום בפני מערכת החינוך. מה שהיה אמור להיות בשולי הדרכים, ולתת אינדיקציה מסוימת למערכת החינוך – הפך למולך הגדול שאליו סוגדים. הרב שי פירון הי”ו העיר את תשומת ליבי לשתי מדידות חינוכיות שהתפרצו באותו יום: ראשונה בהן היא העובדה שפער ציוני הבגרות בין המרכז לפריפריה הולך וגדל. זהו סוג מדידה שנכון שייעשה מידי פעם, ויטיח בפנינו את המציאות המרה של קשר נורא בין רמה סוציו-אקונומית של ההורים ובין רמת החינוך שהילדים זוכים בו. שנייה בהן היא פסק הדין המוטעה של בג”ץ, המחייב את משרד החינוך לפרסם את תוצאות בחינות המיצ”ב. פסק דין זה מעצים עוד יותר את מדידת ההישגים היחידה הקיימת במערכות החינוך כיום: הציונים. אלו הפרמטרים היחידים הניתנים לאיגום מתמטי, ולהצבת גרפים ותוצאות מדידות, ועל כן כל המערכת כולה סוגדת להם ומתמקדת בהם.

והמחיר? המחיר- נורא! שכן יש לשים לב מה לא מודדים. לא מודדים את רמת האלימות והוונדליזם; לא מודדים את רמת ההתנדבות והפעילות החברתית; לא מודדים את רמת השילוב של תלמידים בעלי מוגבלויות; לא מודדים את נכונות בית הספר לקלוט תלמידים חלשים; לא מודדים את רמת ההשקעה בחינוך משלים; לא מודדים את מערכת הערכים הרחבה המעצבת את דמות האדם ההומאני; לא מודדים כיצד נראים חדרי השירותים, שמר’ אריה בינה זצ”ל למדנו שהם המשקפים יותר מכל את רמתו הערכית של בית הספר, ועוד ועוד. כאשר אנו באים למערכת החינוך הדתית ניתן להוסיף לרשימה עוד היבטים ארוכים של הישגים חינוכיים או ח”ו כישלונות שלא נמדדים כלל ועיקר: מה טיב ההתרחשות בתפילה? האם התלמידים מברכים ברכה ראשונה ואחרונה בבואם לאכול? עד כמה ההימנעות מאיסורי לשון הרע מהווים חלק מתרבות החיים בבית החינוך? ועוד ועוד.

לאמור, למדידת הציונים יש מחיר כבד. היא ממקדת את תשומת הלב החינוכית לאותם דברים שניתן למדוד, ומשעבדת את כל המערכת אליה. לא זו בלבד, אלא שהיא משפיעה את ההשפעה העיקרית על החלטת ההורים לאיזה מוסד חינוכי לשלוח את ילדיהם, ואנו הופכים את כל התהליך החינוכי ל”כוכב נולד” או ליתר דיוק “להישרדות”. וכשמציבים את התחומים המדידים במרכז – מה לנו כי נלין על מצב הערכים? החינוך? הצניעות? השיח? ההומניזם?

קריאה גדולה אנו חייבים להפנות למערכת החינוך מחד גיסא ולעצמנו מאידך גיסא. אנו חייבים לתבוע ממערכת החינוך להרפות מהמדידה המתמדת של הדברים הקלים למדידה, אלה שנמצאים מתחת לפנס, ולמצוא את הדרך להניע את תהליכי השינוי וההתרחשות דווקא באותם תחומים שהם המבחן הגדול של מוסד המתיימר לראות את עצמו בית חינוך ולא תעשיית ציונים. בלי זה – כל ההשקעה הגדולה בקידום ה”חינוך” הוא חסר משמעות. שר החינוך חייב אפוא להתייצב בפנינו – האזרחים והעוסקים בחינוך – ולחשוף את התשובה של המערכת שהוא עומד בראשה לאתגר הזה. ואילו אנו כהורים חייבים להזכיר לעצמנו שוב ושוב: יהיו ציוני הבגרות טובים ככל שיהיו, או תוצאות המיצ”ב הנחשפות אשר תהיינה – לא זה מה שיעשה את ילדינו “טובים” יותר או שמחים יותר, אנושיים יותר ומאושרים יותר, מאמינים יותר או אמינים יותר. מבחנו של מוסד חינוכי נמצא במגרש אחר לגמרי, וביום בו אנו עצמנו נבחר את המוסד לאור המוסר שיש בו, הצדק החברתי שיש בו, האמונה שיש בו, הרגישות שיש בו, הנגישות שיש בו, השילוב שיש בו, וכל אותם ערכים בהם אנו מאמינים – אז נקדם את החינוך האמיתי של ילדינו ונכדינו.

לפרסום המקורי