לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש)

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

אם יש לך עסק – לא אתה הקמת אותו (If
you’ve got a business — you didn’t build that), כך ברק אובמה. אם אובאמה לא ייבחר לתקופת כהונה שנייה – עדיין
נראה שסיכוייו לנצח בבחירות הם טובים, אבל אם בכל זאת הוא לא ייבחר, המשפט הזה ייכנס
להיסטוריה כנקודת המפנה ממנה החלה הירידה של האיש שדרך ככוכב שביט בשמי הפוליטיקה
האמריקאית.

את המסר של אובאמה לציבור הבוחרים במערכת הבחירות הנוכחית.
אפשר למצות במשפט הבא: אני זקוק לקדנציה שנייה כדי שאוכל למלא את ההבטחות
שלא הצלחתי, לא הספקתי, לא יכולתי, לא נתנו לי (תבחרו את המתאים) לקיים בקדנציה
הראשונה.

מה הוא יגיד לקראת תום הקדנציה השנייה? תהיה לו סיבה טובה
ליזום תיקון לחוקה שיאפשר לו תקופת כהונה שלישית …

הקיץ הביא גל של טמפרטורות הגבוהות מהרגיל בשנה זו ובמקביל
אווירת הבחירות מתלהטת. אבל זה בעיקר בתקשורת. בקרב הציבור הרחב, המהדורה החדשה של
הסדרה דאלאס עדיין מושכת יותר צופים מאשר שידורי הבחירות. מפיקי הסדרה
כבר חתמו על חוזה לעונה נוספת.

ככל שמתקרב מועד הבחירות מערכת הבחירות עולה לטונים יותר
גבוהים. למען הדיוק השימוש בתואר “גבוה” מטעה – שפל המדרגה
הוא תואר הרבה יותר הולם למתרחש. מערכת הבחירות הנוכחית היא אחת המלוכלכות ביותר,
אם לא המלוכלכת ביותר, בתולדות ארה”ב. במאבק להשגת קדנציה שניה, הנשיא המכהן
הוא זה שמכתיב את הטון ואת רמת הוויכוח. חלוקת התפקידים המסורתית במערכה כזאת היא
שאת הלכלוך וההשמצות הנשיא משאיר לעוזריו, ולגופים וארגונים חיצוניים (האיגודים המקצועיים,
שדולות למיניהן) התומכים במועמדותו. הנשיא, כך היה מקובל, שמר על “טוהר
הנשק” ונמנע ממעורבות אישית בחלק האפל של מערכת הבחירות – לפחות למראית עין. מעורבות
אישית כזאת נחשבה לפחיתות כבוד ובאותם מקרים בהם נשיאים ראו צורך לנקוט בה, זה
נעשה מאחורי מסך של חשאיות. הנשיא היה מתרכז בהצגת ה”רקורד” שלו – רשימת
הישגיו במהלך תקופת כהונתו הראשונה. הבעיה של אובאמה היא שאם הוא ישמור על המסורת
הזאת יישאר לו הרבה מאוד זמן לשחק גולף. רשימת הישגיו, אם לומר זאת בעדינות, היא
לא משהו ששווה לכתוב עליו הביתה (Not Something to Write Home About). בהעדר הישגים
שהוא יכול להתפאר בהם, לא נותר לאובאמה אלא לקחת חלק פעיל במערכת ההשמצות, הטלת
הרפש, וערעור האמינות של יריבו. הטקטיקה של אובאמה זהה למקובל בבתי המשפט. עו”ד
המגן על לקוח שאין ספק באשמתו – אנס לצורך הדיון – ואין לו שום דבר חיובי לומר
לזכותו של הלקוח, מלכלך את קורבן האונס: היא סתם זונה, היא פותחת את הרגלים לכל
אחד, היא התלבשה בלבוש מגרה, היא פיתתה את האנס ועוד כהנה וכהנה. הוא יוצא מההנחה
שאם הוא יחזור על זה הרבה פעמים ועוד יצעק את זה בקול גדול חלק מהדברים יידבק
בקורבן והלקוח שלו ייצא נשכר. בבית המשפט תפקידו של הסניגור הוא להגן על הנאשם
כמיטב יכולתו, ללא כל קשר לאשמתו או חפותו, ולשם כך כל האמצעים כשרים. תפקידו של
הקטיגור, לעומת זאת, איננו להרשיע בכל מחיר. תפקידו להרשיע את האשמים. מה שמותר
ומקובל אצל סניגורים איננו בהכרח מותר לתביעה (אני יודע שבמציאות זה לא כך, אבל זה
מה שצריך להיות). במערכת הבחירות הנשיא המכהן הוא “התובע” והמועמד המנסה
להחליף אותו הוא “הסניגור”. לאובאמה אין שום מעצורים כאלה. נכון לעכשיו,
אצל אובאמה זה עובד. מידת ההצלחה היא אולי לא מה שאובאמה היה רוצה, אבל היא מספיקה
כדי לאפשר לו להימנע מדיון בבעיות האמיתיות הניצבות בפני ארה”ב. הוא מסיט,
במידה לא מעטה של הצלחה, את הדיון לנושאים אחרים, רובם ככולם שוליים.

בצד השני, אצל רומני, העניינים מתנהלים בעצלתיים. עד עכשיו מערכת הבחירות שלו
הייתה “צמחונית”. במקום ליזום, הוא מגיב ובמרבית הזמן הוא מתנצל ומסביר.
הוא כמעט לא מנצל את נקודות התורפה שאובאמה מספק לו ביד רחבה. הוא נמנע מלהכות בלי
הרף על מצב הכלכלה והאבטלה, וכשהוא כבר עושה זאת הוא לא מספיק אגרסיבי. אם רומני
לא יחליף דיסקט, ובהקדם, הוא יוכל להתנחם שאולי תהיה לו הזדמנות שניה ב 2016. המומחים
והמייבינים של הרפובליקנים טוענים שלרומני אין ממה לחשוש כי סקרי דעת הקהל מראים
שלטקטיקת הלכלוך של אובאמה אין השפעה על אחוזי התמיכה במועמדים ושהמאבק נשאר צמוד.
סקרי דעת קהל עוד לא הביאו אף אחד לבית הלבן. בביקורו הקרוב בארץ הקודש, רומני
יוכל להיפגש בירושלים עם מי שהוא שיוכל לספר לו על נסיונו האישי בסקרי דעת קהל.

עם כל רצונו של אובאמה להימנע מהעלאת נושאים שאינם נוחים לו, ישנם מקרים בהם
אין לו ברירה. ביום ו’ האחרון של כל חודש מתפרסמים הנתונים הרשמיים של מצב האבטלה,
ואובאמה לא יכול לסרב לענות על שאלות עיתונאים על הנושא. התקשורת הממסדית שרובה
ככולה תומכת באובאמה, גם היא איננה יכולה להסתיר את המצב. אובאמה כמובן לא נושא
באחריות למצב. הוא “ירש” את המצב הדפוק, ואם המדיניות שלו לא הצליחה
להביא לשינוי לטובה, זה בגלל ש”לא נתנו לו להצליח”. מי לא נתן לו? תנחשו
לבד. אבל מגמה מעניינת בתשובותיו של אובאמה היא “העמקת ההתחפרות לאחור
“. בעבר הוא נהג לגלגל את האחריות על קודמו בבית הלבן, בוש. בתגובתו לנתונים
של חודש יוני אובאמה צעד אחורה אל מעבר לתקופת בוש – עלי להתמודד עם מה שקרה
בעשור, בחמש עשרה השנים האחרונות (We’ve got to deal with what’s been
happening over the last decade, the last 15 years). 10 – 15 שנה
אחורה? זה מביא אותנו לתקופת קלינטון. מה יהיה אם נתוני יולי גם הם לא יצביעו על
שינוי לטובה? האם הוא יגרור גם את בוש האב לתמונה? אם זה יימשך ככה, עד למועד
הבחירות הוא יגיע אל רייגאן ואולי אפילו לתקופת קארטר.

למרות שלא נראה שמצב התעסוקה ישתנה לטובה בחודשים הקרובים, חסידי אובאמה לא
אומרים נואש. לאקרובטיקה האינטלקטואלית שלהם אין גבול. דוגמא של אפולוגטיקה
טיפוסית: ההתייחסות האובססיבית למספרי המובטלים היא לא “הוגנת” כי מספר
אירועים סטטיסטיים שהתרחשו בתזמון לא מוצלח (a few ill-timed
economic statistics) אינם ראייה לכך שמדיניותו הכלכלית של
אובאמה איננה ראויה. תיזמון לא מוצלח? נו באמת.

לאובאמה עצמו יש הסבר אחר. אי שביעות הרצון מביצועיו בתחום הכלכלה היא
תוצאה של כישלונו להביא לתודעת הציבור את “הסיפור האמיתי” (the true
story) שלו. הסבר כזה מפיו של מי שלספר סיפורים היה הצד
החזק שלו, לא נשמע כל כך משכנע. אבל לא נעסוק כאן בקטנות. בהעדר סיפור ראוי על
עצמו, הוא מקדיש את מירב זמנו לספר סיפורים על יריבו. עד היום אובאמה הוציא למעלה
מ-100 מיליון דולר על שידורי תעמולה בטלוויזיה שנועדו ללכלך את רומני.

שידורי התקפה והשמצת היריב הם דבר מקובל בפוליטיקה, וגם השילוב של חצאי אמיתות
ושקרים עם קצת תיבול של עובדות איננו דבר חדש. הציר המרכזי בתעמולת הבחירות של
רומני נבנה סביב תדמיתו כאיש עסקים מצליח – רקע שמדבר אל לבו של האמריקאי הממוצע
יותר מאשר זה של מנהל מתנ”ס, טבעי שצוות אובאמה ינסה לקעקע את התדמית הזאת. הבעיה
היא שאת העובדות הם לא יכולים לשנות. האלטרנטיבה היא להציג כשלילי את עצם ההצלחה
של רומני. וכאן אובאמה הסתבך. אחרי חודשים בהם אובאמה היה בעמדת יתרון, ורומני
בעמדת הגנה כשהוא כל הזמן מסביר ומתנצל, אובאמה עשה שגיאה שעלולה לעלות לו
בנשיאות. לפתע בהבל פה, התהפכו היוצרות. קשה להבין איך פוליטיקאי ממולח כמו אובאמה
הצליח להיכשל בצורה כזאת. בנאום בחירות בשבוע שעבר, ששודר בשידור חי בטלוויזיה, הוא
אמר את הדברים הבאים:

אם הצלחת, לא הגעת לשם בזכות עצמך. לא הגעת לשם בזכות עצמך. אני תמיד משתומם איך אנשים מאמינים שהצלחתם היא בזכות היותם חכמים יש הרבה אנשים חכמים. איך אנשים מאמינים שהצלחתם באה בגלל שהם עבדו יותר קשה מאנשים אחרים. יש לי חדשות בשבילכם – יש הרבה אנשים שעובדים קשה (מחיאות כפיים בקהל).

אם הצלחת זה בגלל שמי שהוא עזר לך להצליח. אולי היה לך מורה טוב. מי שהוא הקים את המערכת הנפלאה ששמה אמריקה שאפשרה לך לשגשג. מי שהוא סלל כבישים ובנה גשרים. אם יש לך עסק – לא אתה בנית אותו. מי שהוא אחר גרם לו. האינטרנט לא נוצר יש מאין. הממשלה יצרה אותו.

ובמקור האנגלי:

Look, if you’ve been successful, you didn’t get there on your own. You didn’t get there on your own. I’m always struck by people who think, well, it must be because I was just so smart. There are a lot of smart people out there. It must be because I worked harder than everybody else. Let me tell you something — there are a whole bunch of hardworking people out there (Applause).

If you were successful, somebody along the line gave you some help. There was a great teacher somewhere in your life. Somebody helped to create this unbelievable American system that we have that allowed you to thrive. Somebody invested in roads and bridges. If you’ve got a business — you didn’t build that. Somebody else made that happen. The Internet didn’t get invented on its own. Government research created the Internet

ביותר משבוע שחלף מאז שהדברים האלה נאמרו, צוות אובאמה עובד מסביב לשעון על מנת למזער את הנזק. הייתה להם רגיעה ליום יומיים בעקבות הרצח בקולורדו, אבל הנושא חזר למרכז הבמה, והוא לא ירד כל כך מהר. רומני סו”ס תפס יוזמה, ולראשונה במערכת הבחירות אובאמה ותומכיו נמצאים בעמדת הגנה כשעליהם להגן על מה שבמהותו איננו בר הגנה. דבריו של אובאמה משקפים חוסר הבנה מוחלט בכלכלה ותלישות מוחלטת מעולם הערכים האמריקאי. יתרה מזאת הם מהווים סטירת לחי מצלצלת ליותר מ-100 מיליון יזמים, בעלי עסקים ומפעלים המהווים את עמוד השדרה של הכלכלה האמריקאית, אנשים שבזעת אפם הקימו את “המערכת הנפלאה ששמה אמריקה”.

דבריו של אובאמה והתגובות המהירות של רומני והרפובליקנים תפסו את צוות אובאמה
בלתי מוכן. התגובות הסטנדרטיות (כולל זו של אובאמה עצמו) בנוסח “הדברים הוצאו
מהקשרם” אינן משכנעות במיוחד. הנזק האלקטורלי שנגרם הוא בלתי הפיך. האם זה
יספיק כדי להטות את כף המאזניים לטובת רומני? לא בטוח. לעניות דעתי, מיעוט קטן
בלבד מבין המצביעים עבור אובאמה עושים זאת כי הם חושבים שהוא נשיא טוב, או
שהמדיניות שלו היא טובה/נכונה. רוב המצביעים עבור אובאמה עושה זאת כי הוא … אובאמה.
רק אפקט מצטבר של כמה פאשלות מאותו סדר גודל יוכל להביא אנשים כאלה לשנות את
עמדתם. קשה לי לראות את אובאמה עושה פעם נוספת שגיאה כזאת.

השאלה אם דבריו של אובאמה מבטאים השקפת עולם סוציאליסטית/קומוניסטית או אם יש
לראות בהם “הכרזת מלחמה על היוזמה הפרטית” או “הכרזת מלחמה על
ההצלחה”, היא נושא לדיון בפני עצמו. אני רואה את הדברים מנקודת מבט קצת שונה.
לעניות דעתי, המשפט אם יש לך עסק – לא אתה בנית אותו משקף מה שהוא
הרבה יותר עמוק מאשר אידיאולוגיה. המשפט הזה הוא האוטוביוגרפיה של אובאמה בשמונה
מלים.

אובאמה הוא אדם שבחיים שלו לא עשה, לא בנה ולא יצר שום דבר. את כל מה שיש לו,
את כל מה שהוא השיג, באמת מי שהוא נתן לו, מי שהוא עשה את זה עבורו. זה התחיל עוד
לפני שהוא נכנס לפוליטיקה. הוא למד בשניים מהמוסדות האקדמיים המובילים בארה”ב
– אוניברסיטת קולומביה ומשם הוא התקבל לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. דרישות
הקבלה לאוניברסיטת הרווארד הן מהמחמירות ביותר בעולם האקדמי האמריקאי. רשימות
הציונים של אובאמה בשני המוסדות הן בין סודות המדינה השמורים ביותר. אם באחת
מהתעודות שלו היו מופיעות המלים cum laude (בהצטיינות), אין ספק שהמידע הזה היה נחלת
הכלל. אותו הדבר היה אם היו לו ציונים ברמה A או B (הנשיא בוש
סיים את אוניברסיטת Yale בציון C וכל העולם יודע
את זה). מסך החשאיות האופף את הישגיו האקדמיים של אובאמה אינו מוחלט. ישנם דברים
שאין לו שליטה עליהם. בתקופת לימודיו בהרווארד הוא כיהן כעורך ה Harvard
Law Review, אחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר בעולם האקדמאי של ארה”ב. זה
תפקיד שרבים חולמים עליו ורק בודדים זוכים בו. במהלך כהונתו בתפקיד, אובאמה לא
פרסם אפילו מאמר אחד – דבר שאין לו תקדים בכל ההיסטוריה שכתב העת הזה קיים. אם
נתבטא בעדינות, כנראה שגם הישגיו האקדמאים של אובאמה אינם משהו ששווה לכתוב
עליו הביתה.

את הקריירה הפוליטית שלו אובאמה התחיל בסנאט של מדינת אילינוי. במהלך כהונתו
שם הוא נמנע באופן עקבי מנקיטת עמדה בנושאים השנויים במחלוקת, ו”סימן
ההיכר” שלו היה הצבעה נוכח (present) – זה אפילו לא “נמנע”. למעלה מ-150
פעם הוא הצביע כך. בסנאט של ארה”ב הוא כיהן תקופה קצרה מכדי להותיר רושם
כלשהוא. אין שום יוזמת חקיקה שהוא יכול לומר שהיה לו חלק בה. עם כניסתו לבית הלבן,
עוד לפני שהוא הספיק לחמם את המשרד הסגלגל, כבר הוענק לו פרס נובל. על מה? גם חברי
וועדת הפרס לא יודעים. במהלך שלוש וחצי שנות כהונתו, בכל פעם שהוא נתקל בבעיה
שחייבה קבלת החלטה הוא סחב את הדברים עד אין סוף מתוך תקווה שהבעיה תיפתר מעצמה. סיגנון
הניהול שלו הוגדר ע”י עוזריו כמנהיגות מאחור (קרי נגררות).

עכשיו, עם התקרב מועד סיום הקדנציה הראשונה שלו בבית הלבן אין ברשימת הישגיו
אפילו אחד עליו אובאמה יכול להצביע ולומר את זה אני עשיתי/בניתי/יצרתי.

בהשאלה מהמחזה של אוסקר ויילד, חשיבותה של רצינות, הקריירה של
אובאמה נושאת את הכותרת חשיבותה של
נוכחות. מאמר שפרסמתי לפני כשנה – ביוני 2011 – תחת הכותרת הזאת עוסק
בהרחבה בנושא. זאת תופעה שכיחה בעולם האפליה המתקנת. בני מיעוטים המגיעים לעמדות
או תפקידים בכירים לא בזכות היכולת שלהם, אלא בזכות השתייכותם למיעוט, מרגישים שהם
יצאו ידי חובה בעצם נוכחותם, והם פטורים מלעשות מה שהוא מעבר לזה.

לסיום, מאחורי האופק מסתתרת חשרת סופה המאיימת לשבש את כל חלומותיו של אובאמה
על קדנציה שניה. במערכת הבחירות עדיין לא מרגישים את זה, אבל ברקע ישנה פצצת זמן
מתקתקת. בלי להיכנס לפרטים, ב 2 לינואר 2013 אמורים להתחיל קיצוצים אוטומטיים
בתקציב, בעקר זה של משרד ההגנה. זה יביא לפיטורי עובדים במשרד ההגנה, ובחברות
הקשורות אתו בחוזים, בהיקף שיכול להגיע למאות אלפי עובדים. ינואר זה בשנה הבאה,
והבחירות כבר תהיינה מאחורינו, אז מה הבעיה? הבעיה היא שהמעסיקים, גדולים כקטנים
וכן הממשלה חייבים להודיע לכל עובד המועמד לפיטורים עקב קיצוצים, בכתב (pink slip), לפחות 60 יום
לפני מועד הפיטורים, שהוא עומד להיות מפוטר. משלוח הודעה כזאת הוא חובה על פי
החוק, ומעסיק שנמנע מלשלוח את ההודעה יכול לעמוד לדין, בנוסף על כך שהוא נחשף
לתביעות אזרחיות מהעובדים. 60 יום לפני ה 2 בינואר זה ה 2 בנובמבר – חמישה ימים
לפני הבחירות. הדבר האחרון שאובאמה היה רוצה לראות זה גל של פיטורי עובדים בסקטור
הציבורי ובסקטור הפרטי ערב הבחירות.

יהיה מעניין לראות באיזה
תיכמונים אובאמה ועוזריו ינקטו על מנת לדחות את משלוח הודעות הפיטורים בכמה ימים.

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר
גרוניס

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)