הסוחרים בדם

הסוחרים בדם

ברי חמיש
22.02.2012 00:41
הסוחרים בדם


שרון נפגש עם קיסינגר בתחילת 1974, וזה האציל לו סמכות וכח והבטיח סיוע בקידומו הפוליטי, בתמורה, נדרש שרון להפוך לחפרפרת בימין הישראלי ולחסל את תנועת ה”חירות”. שרון חזר לישראל, הקים את מפלגתו, והעלה הצעה בדבר איחוד הימין, ש”ירוץ” לבחירות 1977, כמפלגה גדולה אחת. הוא איחד את התנועה הליברלית (גח”ל) עם מפלגתו ועם “חירות” ויצר את מפלגת הליכוד.



ב”ה

 

הקדמה שאין לוותר עליהחנה אייזנמן

 

גם ברי חמיש טעה, אז, לחשוב ש“יזמת השלום של סאדאת” וביקורו במליאת הכנסת, אכן, היו ביזמתו. שמואל כץ, בספרו המצויין – לא עוז ולא הדר – מספר על השתלשלות הדברים ואף מוכיח. היזמה היתה כולה של “ישראל”. היו אלה בגין, עייזר ויצמן ומשה דיין, שהבטיחו לסאדאת שיקבל את כל מבוקשו. ממנו נדרש רק דבר אחד – לבוא ל”ביקור הסטורי” ב”ישראל”, להכניס את העדר היושב בציון לאופוריית ה”שלום”, כך שתוסר כל התנגדות למהלך המטורף של הסכמי קמפ-דייויד. כאשר הגיע סאדאת לביקור, כבר היה כל מבוקשו בכיסו!!!

התוצאה היתה, שלא די שמצרים לא הקריבה שום דבר, פשוט, לא כלום, תמורה הגמול שקבלה מ”ישראל” על נסיונה להשמידה, אלא, בגין הגיש לסאדאת, על מגש של כסף, את האשראי ל”יזמת השלום…”. ושוב נצטיירה “ישראל” כעקשנית, שיש לאלפה בינה, והערבים “מתונים ושוחרי שלום”. סאדאת שר שיר נצחון כדלהלן: “מסכן מנחם, אני קבלתי את כל סיני ואת בארות הנפט, והוא קבל פיסת נייר..”.

מצרים, מובילת הג’יהאד הכל-ערבי נגד “ישראל”, השיגה דבר נוסף – הכרה ב“זכויות  הלגיטימיות של העם הערבי הפלשתינאי”. היה זה “איש הכבוד” בגין, שפתח את מסכת השואה הנוכחית המתחוללת על ראשנו.

איך הפך קיסינגר נצחון חסר סיכוי מלכתחילה, לתבוסה מוחצת והחזרת “ישראל”, למצב של מדינת חסות, הנאלצת להישען על “ערבויות בינלאומיות” לבטחונה, הבאתי במקומות אחרים. אבל, חובה להשיג ולקרוא את ספרו, הנ”ל, של שמואל כץ, שהועף על ידי בגין, משום שהתנגד להסכמי קמפ-דייויד, ובמקומו, לקח אתו בגין את שני המפא”יניקים, הגיסים – משה דיין ועזר ויצמן, שדחקו בו לחתום, כששרון מבטיח לו, שיבצע את משימת ה”פינוי”.

 

 

הסוחרים בדם

 

תרגום מאנגלית: חנה אייזנמן

 

לפני מספר שנים קבלתי קריאה טלפונית מניויורק; היה זה יואל ביינרמן, שהשתתף בוועידה כלכלית ישראלית במלון שרתון במנהאטן, נרגש, אמר: “עברתי באחד האולמות, ונחש את מי ראיתי יוצאים מאחד מחדרי הדיונים? שרון וקיסינגר”. יואל סיפר על חוויתו המסעירה גם לעתונאים שסיקרו את אירועי הוועידה. בבקר המחרת, התקיימה מסיבת עתונאים, שבמהלכה אישר שרון את דבר פגישתו עם קיסינגר, והוסיף הצהרה: “כדי להשיג שלום, נצטרך לעשות ויתורים”. כשנשאל שרון האם כוונתו לויתורים טריטוריאליים, סירב לענות. שרון היה כחומר ביד היוצר, קיסינגר, אמן השכנוע.

 

בין לבין, התקשרתי לדוברו של שרון, רענן גיסין, בנסיון להשיג פרטים על שיחת שרון-קיסינגר.

גיסן אמר – הם נפגשו, כדי לדון בנושאי בטחון בעלי חשיבות כוללת למזרח התיכון.

 

שאלתי, איזה ענין יש לשרון, שר התשתיות, לדון בנושאי בטחון בוועידת סחר?

 

אתה צודק, כמובן, הם דנו בענייני כלכלה.

 

התעקשתי – למה, בכלל, מצא שרון לנכון להיפגש עם קיסינגר?

 

תשובתו הממה אותי: “השר שרון נוהג להיפגש עם קיסינגר, בכל אחד מביקוריו בארה”ב, מאז מלחמת יום הכיפורים”.

 

דברים אלו היה למעלה מיכולת הקליטה שלי ברגע אחד.

פלטתי: מה אתה יודע על תפקידו המוביל של קיסינגר בוועדה ליחסים בינלאומיים (Counsil on Forign Relations – CFR – הוועדה העוסקת ב”סדר עולמי חדש”, חבורת מטורפי כח, המבקשים, בין השאר, להביא ל”פתרון הסופי” של “בעיית היהודים”, כדי שאלה לא יפריעו להחלת הסדר-העולמי-החדש. כיום עומדים לשירותם פרס, קיסינגר, ביבי ועוד יהודים רבים)?

 

גיסין השתהה קמעא ואז אמר: “מר שרון הורה שלא לדבר בנושא הזה, אלא, לאחר שיפרסם את זכרונותיו הדיפלומטיים”.

 

אריאל שרון נולד וגדל במושב שמאלני-קיצוני של מפא”י, בכפר מל”ל. בתחילת 1973 פרש מצה”ל והקים מפלגה פוליטית – שלומציון – שחבריה היו אמורים לבוא מן השמאל. שרון אף הזמין את יוסי שריד, שמאלני קיצוני, להצטרף אליו להנהגת המפלגה. באוקטובר, אותה שנה, פרצה מלחמת יום-הכיפורים, שבעקבותיה זכה שרון לתהילת עולם והיה לגבור לאומי. מעתה, נסיקתו הפוליטית היתה מובטחת, וה-CFR החליט, שהאיש הזה צריך להיות שלהם!

 

שרון נפגש עם קיסינגר בתחילת 1974, וזה האציל לו סמכות וכח והבטיח סיוע בקידומו הפוליטי, בתמורה, נדרש שרון להפוך לחפרפרת בימין הישראלי ולחסל את תנועת ה”חירות”. שרון חזר לישראל, הקים את מפלגתו, והעלה הצעה בדבר איחוד הימין, ש”ירוץ” לבחירות  1977, כמפלגה גדולה אחת. הוא איחד את התנועה הליברלית (גח”ל) עם  מפלגתו ועם “חירות” ויצר את מפלגת הליכוד.

 

בחירתו של בגין, מנהיגו העצמאי של הליכוד, איש כבוד והדר, זיעזעה את ה-CFR. כאן נדרשה פעולה נמרצת, ושרון הוזעק; הוא נדרש לנטרל את בגין ולסלק אותו. אך עוד בטרם פעולה, הקדים אנוואר סאדאת, הפתיע, איגף ודחק את בגין לפינה, כשה-CFR מגבה בכל עצמת כוחו את עמדת מצרים. בגין  נכנע ונסוג מכל חצי האי סיני. הנסיגה התאפשרה, רק משום ששרון הוביל אותה. כשעיר עיקשת אחת, ימית, ניסתה למנוע את חורבנה, שלח שרון בולדוזרים, לעשות את העבודה. זו אחת הסיבות לכינוי “בולדוזר”, שניתן לשרון, וזו גם סיבה טובה להצדקת החשש מפני מדיניותו האמיתית – עקירת התישבות יהודית.

 

 

שרון ומלחמת לבנון

 

 

ב-6 ביוני, 1982, גוייסה היחידה שלי למלחמת לבנון. התקדמנו במסלול שבו קדמו לנו כמה יחידות אחרות, שניהלו קרבות עם האויב, והגענו לג’בל-ברוך, במרומי הרי השוף, במרחק 80 ק”מ מגבול ישראל-לבנון. היה זה ערב, התקבצנו סביב מקלט הטלויזיה, לשמיעת החדשות והוכינו בתדהמה. שרון מסר דיווח מעוות לגמרי על מצב המלחמה, כשהוא מבטיח לבגין, שיעצור את התקדמות הצבא, לאחר שיגיע לכדי מרחק של 40 ק”מ מגבול ישראל-לבנון, כאשר בפועל, כאמור, עברנו כבר 80 ק”מ. התמונה שהוצגה לבגין ולעם בישראל, היתה רחוקה מאד מן האמת. עיוות מוחלט. נסינו להבין, אך לא הצלחנו….

 

בחלוף עשור, בילינו יואל ביינרמן ואני אחרי צהרים אחד עם בני בגין. בגין נזהר מאד בדבריו, ובכל זאת סיפק את עיקר המידע בו רצינו. התברר לנו, שעיקר מטרת מלחמתו של אביו היה, לעצור ביצוע עיסקה שעליה הסכימו קיסינגר, רבין ונשיא סוריה, אסאד, ב-1975. אסאד רצה לסלק את ישראל מרמת הגולן, רבין התקשה לספק את הסחורה, ואז צץ אצל קיסינגר רעיון חדש. סוריה רצתה באותה מידה גם בלבנון, אם כך, הבה ניתן לה את לבנון. אנו נצית מלחמת אזרחים וישראל תניח לצבא סוריה להיכנס ללבנון ולהשליט שם את השלום…

 

בני בגין נזכר: “רבין צחק כשסיפר את הסיפור. שאלתי אותו, למה אתה מאושר כל כך, 300,000 בני אדם נהרגו במלחמה הזו..”.הוא חייך ואמר: “אל תדאג, זו היתה עיסקה טובה”. מטרתו של בגין היתה להציל את המזרח התיכון מהשתוללות של רצח-מאורגן, ביזמת ה-CFR. משימתו של שרון היתה – לטרפד את בגין!

 

בני הדגיש, אך לא נכנס לפרטים, את העובדה, אותה ביקשנו לשמוע – שרון סילק את בגין מתפקידו, בכוונה תחילה.

 

סברה ושתילה

 

אנו זוכרים את הטבח במחנות הפליטים בסאברה ושתילה. בבקר יום ששי אחד, התיר שרון לכח של הפלאנגות  להיכנס ולחסל את אחרוני הצלפים במחנות. במשך שנים היו הפלאנגיסטים קרבנות למעשי טבח אכזריים, בידי פורעי אש”פ. שרון, בוודאי, תיאר לעצמו מה יחוללו הפלאנגות במחנות הפליטים, ברגע שתוּתר כניסתם למחנות… הידיעות על הטבח, שהיה צפוי, הגיעו אליו בלילה, אך, במשך יומיים נוספים הוא עיכב את ההוראה לפלאנגות לצאת מן המחנות. הקריירה הפוליטית של שרון ספגה מכה, אך, זו היתה זמנית, בלבד, אשר למנחם בגין, בשבילו היתה זו תחילת הסוף, כפי שנועדה להיות.

 

נכלולי שרון

 

שרון היה שחקן מזהיר;  בזכות המוניטין שלו, כמפקד- על, היה, מאז 1974 ואילך, ליקיר הימין. הצלחתו הפוליטית קידמה את פירוקו ההדרגתי של הימין. כשנתניהו נצטווה על ידי אדוניו, ב-CFR לחתום על הסכמי וואי, היה ברור, שכדי למנוע התנגדות נמרצת להסכם הנפשע הזה, נדרש טכסיס רב-עצמה. וזה נמצא במינויו של אריאל שרון, על ידי נתניהו לשר חוץ בממשלתו, ובטרם עבור שבוע, העניק שר החוץ, שרון את הגושפנקא המקצועית להסכמי וואי. איך יכל מישהו להשיג על מתן ההכשר להסכם, על כל סעיפיו, על ידי הגנרל, המוכר במיליטאנטיות שלו, הנערץ על הכל?

 

זמן מה לפני מסע הבחירות דאז, נכתב בכמה עתונים, ששמעון פרס ואריאל שרון זוממים נגד ברק. המזימה היתה, החלפת אהוד ברק בשמעון פרס, החבר של שרון, כמועמד לראשות מפלגת העבודה.

 

ברק עמד על המזימה, והשתמש בנשק העצמתי ביותר שברשותו – הגילוי בדבר ארגון רצח רבין על ידי פרס. מפלגת מר”צ התכוונה לקדם יזמת תמיכה בפרס, לקראת הבחירות, יזמה, שהובלה על ידי יוסי שריד, ואף נתקבלה החלטה ברוח זו בוועידה הכללית של המפלגה, אך, על פי – ידיעות אחרונות – שלח ברק שליח לוועידה, להזכיר לחברים את יצחק רביןמר”צ הסירת את תמיכתה בפרס. התיקשורת ניסתה להבין מה קרה, אחת ההשערות היתה, שסיבת הנסיגה של מר”צ, היתה הידיעה על הדלפה של פרס, על חשבון הדולרים של משפחת רבין בבנק בחו”ל (שהיה אז עבירה על חוקי המטבע הישראליים, ח”א) גילוי שהביא להדחתו של רבין מן השלטון, ואולי, משום שרבין הגדיר את פרס “חתרן בלתי נלאה”. כאילו עובדות אלו לא היו ידועות, זה כבר, וכאילו יכלו אלו, לגרום למפלגת מר”צ להפנות עורף לפרס.

 

למרות התנערות מר”צ מן התמיכה בו, גייס פרס את כל תומכיו, במיוחד את התיקשורת, לסייע לו במאבקו בברק. ואז הופיע ברק בתכנית-הבקר של רשת ב’ ואמר, שאם פרס לא יחדל מן המאבק הזה, הוא, ברק, ידבר עם משפחת רבין על הרצח. פרס עצר, באחת, את מאבקו בברק.

 

פרס ושרון נפגשים בכל עת שהדבר מתאפשר, בשעות אחר-הצהרים של שבת ל”פגישת רעים”. ביום הולדתו ה-75, הושיב פרס את שרון במקום הכבוד, לידו. השנים חברי-נפש, והיריבות ה”פרועה” ביניהם, בויימה באופן מזהיר.

 

אל תתפלאו אם הצמד הזה יצא יחדיו מן הארון ויופיע יחדיו בכנסת…. אם יתפתחו הדברים, בהתאם לכוונות שרון, הרי פרס יהיה שר החוץ שלו. אין ספק, ששרון יודע הכל בנושא רבין, כל החבר’ה ב”פנים” יודעים. שרון יעשה הכל, כדי למנוע את הבאתם לדין של הרוצחים, וימנע עשיית צדק עם יצחק רבין. הוא יגן על ה”סחבק” שלו, בכל הכוחות העומדים לרשותו.

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר