ב”ה

                                                                                                      ה’ באב, התשנ”ב

                                                                                                      4 באוגוסט, 1992

בתכנית מוקד הופיע שר השיכון (בן אליעזר) במלוא אפסותו, מייצג נאמן של ממשלת החידלון.

למתיישבי יש”ע, שנדרשו בטיעוניהם לנושא הבטחוני, העיר כי הוא מוכן להבין טיעונים אידיאולוגיים, אבל, לא הם ילמדו אותו את הנושא הבטחוני…

במשך שנים רימו את עם ישראל, כי תקציב המדינה במלואו מוזרם ל”התנחלויות”, שכן, בגלל ה”התנחלויות” אין תעסוקה, אין קליטת עליה, אין רווחה, אין כבישים, יש סמים, יש קיפוח, אין טיפוח.. בקיצור, כל חליי מדינת ישראל בעטייה של התישבות יהודית בארץ ישראל, שהיא, גם, כמובן, “נטל בטחוני”. במשך השנים הצליח השמאל לשכנע את הממשל האמריקני, כי אל לו לסייע לישראל, כל עוד מוזרמים כל הכספים ל”התנחלויות”. ואז בא סיפור הערבויות; הובהר היטב ליהודים, שההתנחלויות מכות אותם בכיסיהם. אמרו גם משהו על שלום, אך זה נבלע בענייני כספים. והלוא, תמוה; מה לנו גדול מן השלום? הנה, הבקר שמענו ב”חדשות”, כי גם יזמה פרטית, שלא תמשוך פרוטה מתקציב המדינה, אסורה, משום, שההקפאה קשורה קשר אמיץ ב”תהליך השלום….”

מדוע, עד כה, לא הסתפקו בטיעון האידיאולוגי הנכבד הזה, ונדרשו לטיעון הכספי? פשוט מאד. עם ישראל לא נולד אתמול, גם יש לו היכרות מה עם הגויים, העם יודע שויתורים לא יביאו את השלום, אלא, את ההיפך ממנו, שויתור מרצון על המולדת, לטובת זדים, הוא מעשה בלתי מוסרי וחסר תקדים בדברי ימי העולם. אז, צריך לשקר.

הממשלה האנטי-יהודית ביותר, שקמה לו לעם ישראל, בשקר הורתה ולידתה, האמת היא אנטי-תיזה לממשלה זו. על זה ועוד דווה לבנו. תקוותנו היום, כי הקב”ה יעביר ממשלת זדון מן הארץ ונזכה לגאולה שלמה.

חנה אייזנמן