הון יש (והרבה), שלטון אין! פרות קדושות, הסוף!
הון יש (והרבה), שלטון אין! פרות קדושות, הסוף!
|
נטולת כל תחושה של סולידריות
מדינת ישראל יכולה להיות גן עדן קטן – מדינה דמוקרטית, קפיטליסטית ומאוד חברתית – בו-זמנית. גם אימפריה כלכלית וגם מדינה שבראש מעייניה רווחת אזרחיה, ובאמת “אור לגויים”
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
מדינת ישראל יכולה להיות גן עדן קטן (חרף המצב הביטחוני), דמוקרטית, קפיטליסטית ומאוד חברתית בו זמנית. יכולה להיות אימפריה כלכלית וגם מדינה שבראש מעייניה רווחת אזרחיה, ובאמת “אור לגויים”.
לראות חבורות של בני נוער בגני שעשועים, בפארקים ציבוריים, לאור יום, מעשנים נרגילות (במקרה הטוב) ונראים חצי מסוממים ליד ובנוכחות ילדים קטנים, ושהשיטור המקומי או המשטרה עונים, בחוסר אונים, שאין ביכולתם לעשות כלום בהקשר זה כיוון שהחוק לא אוסר זאת… מקומם!
נרגילות, סיגריות, סמים, אלכוהול – סכינים! האם זו דמוקרטיה או אנרכיה?
הגיע הזמן להתעורר ולהתפכח, להקים קול זעקה, אנחנו מאבדים שליטה על החיים והילדים שלנו. לאן הגענו?
נכון להיום, החברה הישראלית (שהיא עמוד התווך ואבן היסוד של כל מדינה) מדרדרת ומתפוררת מיום ליום. החולי החברתי בא לידי ביטוי באלימות בלתי נתפסת, רמת הפשיעה בכל רבדיה, מערכת האכיפה ובתי המשפט שקורסים תחת העול ולא מסוגלים להתמודד עם גלי הצונמי של האלימות, העבריינות והשחיתות שמציפים אותם.
הפערים, ההזנחה, האפליה – נוראים. החברה הישראלית מפולגת לחלוטין, נטולת כל תחושה של סולידריות, כל אדם לעצמו “המדינה והחברה לא תדאג לנו, אם אין אני לי, מי לי?” אנו במצב של “הפרד ומשול”, אנו עסוקים במלחמות פנימיות, סוחטים אחד את השני, חיים אחד על חשבון השני, וכך הכול תקוע, הפשיעה, השחיתות והאי צדק חוגגים!
הרבה טעויות נעשו בהחלטות אסטרטגיות לאורך השנים. מקבלי ההחלטות יאשימו את האופוזיציה או את חברי הקואליציה שטרפדו אותם ולא אפשרו לבצע שינויים כפי שרצו, ואלה מאידך, יאמרו שמזל שלא אפשרנו, אחרת היה יכול להיות הרבה יותר גרוע…, אין לזה סוף, וכמו תמיד, כולם מאשימים את כולם.
אין טעם להאשים או לבוא בטענות לדמות זו או אחרת על המצב, וגם לא נכון לעשות זאת, ומה זה כבר משנה, יש מצב נתון והוא מאוד לא טוב.
נכון להיום אין שום גוף פוליטי שיש לו כוח אלקטורלי לבצע שינוי כלשהו, גם אם היה רוצה. הממשלות (כולן ללא יוצא מן הכלל, בעשורים האחרונים), ראשי הממשלה, השרים, מנהלי המשרדים השונים – כולם עסוקים במלחמות פנימיות ובלשרוד, לא מנהלים אלא מתנהלים ונגררים, מכבים שריפות אימפולסיבית בהתאם לרחשי הציבור, אין כל מדיניות ותכנונים רב שנתיים, רק טיפולים שטחיים וקוסמטיים בכמה סימפטומים בתקווה להשתיק קולות. השרים לא מקצועיים, לא מבינים הרבה בתחומים שהם אמורים לנהל, ואם כבר הספיקו להיכנס לעניינים, אזי מסיבות פוליטיות צרות, נאלצים להתחלף וחוזר חלילה.
נכון להיום, אין, ולו גם מערכת אחת, שמתנהלת כראוי.
ולכן, הפקידות הגבוהה והבכירה במשרדים השונים, עושה כבשלה.
לגופים והאנשים המנהלים את המדינה כיום אין את היכולת לעשות זאת! כל כך הרבה הזדמנויות ניתנו להם, באופוזיציה, בקואליציה, החליפו גופים פוליטיים, שינו דעות, וכלום!
המחאה החברתית צריכה להיות מופנית, קודם כל, כלפי עצמנו, כולנו אשמים במצב, כולנו נגררים באורח חיים חולני, ללא שליטה, במסלול התרסקות שמוביל אותנו לאבדון מוחלט.
אנו מתנהלים כעדר ללא יכולת חשיבה עצמית וללא שיקול דעת!
בכל מערכת בחירות אנו בוחרים באותם פוליטיקאים חסרי כל אידיאולוגיה, שהם עצמם לא מאמינים לסיסמאות חסרי התוכן שהם מוכרים, פוליטיקאים אשר משנים את דעתם ואת מיקומם ומקומם בהתאם לסקרים.
השקם וערב הם (הפוליטיקאים) מנסים להמציא את הגלגל ואנו מאמינים להם ולוקחים אותם ברצינות…
העבודה והליכוד סיימו את תפקידם ההיסטורי ולא יחזרו עליו, קדימה היא משהו לא מוגדר ללא כל כיוון – אוסף של פוליטיקאים אופורטוניסטים שחלק לא קטן מהם סתם מאכערים ועסקנים פוליטיים. שלוש מפלגות שאבד עליהן הכלח.
שימו לב מה קרה לכל החבר’ה הטובים, בעלי אידיאולוגיה ומשנה ברורה שהצטרפו בשנים האחרונות למפלגות הללו – תוך פרק זמן קצר מצאו את עצמם עוסקים בפוליטיקה זולה ואבדו מערכם והכבוד שלציבור היה כלפיהם.
מה עוד צריך לקרות שעדיין לא קרה על מנת שנפנים את העובדה שמה שהיה זה מה שיהיה ורק יותר גרוע?!
הישועה לה אנו כה מייחלים לא תגיע מתוך המערכת הפוליטית הנוכחית!
רק גוף חיצוני חברתי, חדש, טהור, שיתארגן פוליטית יוכל לבצע זאת!
גוף אשר יונהג על ידי מנהיגים שצמחו והגיעו רחוק מהפריפריות, “השכונות”, מהשכבות הנמוכות או הביניים של החברה, גוף שיסחוף את כל המדינה ויקבל 60%-80% מהקולות – זו מהפכה!
(בשום אופן לא לחבור לליכוד, עבודה או קדימה! לתת להם לפרוש בכבוד…).
להחרים חברות/קונצרנים ולגרום להם להוזלת מספר מוצרים, הישג מרשים לכל הדעות. הקלות מס שונות, עוזרות וראויות לציון. יחד עם זאת, הישגים אלה הם טיפה בים, “כסף קטן”.
“הכסף הגדול” ושורש הבעיה מקורם במקום אחר שאליו צריך לחתור להגיע ומשם להתחיל לעקור.
הון יש, שלטון אין!
הכיצד אפשר להילחם בהון שכל כך מרוכז ומאוחד עם שלטון שכל כך מפולג?!
בואו נתאחד, אחת ולתמיד, נשתחרר מהכבלים של עצמנו, מהמקובעות שלנו, גם דתיים, גם חילונים, מרכז ,ימין, שמאל ונתמקד בבעיות החברתיות.
חרדים, דת ומדינה – סוגיות לא פשוטות. אבל, האם באמת החרדים הבעיה שלנו? כמה חרדים כבר מעסיקים את בתי המשפט ומערכות האכיפה? מה אחוז עורכי הדין שמתפרנסים מהציבור החרדי? מה אחוז העבריינים בבתי הכלא שהם חרדים? עובדי הרווחה, העובדים הסוציאליים, בכמה חרדים הם מטפלים? הגיע הזמן שנהיה כנים עם עצמנו (אגב, אני עצמי חילוני).
עצירת השחיקה החברתית ותיקון העוולות והפערים החברתיים שהצטברו וטפחו עם השנים (והרשימה כל כך ארוכה…) צורכים מהפכה אמיתית שמשמעותה שינויים רדיקלים בתפיסת העולם שלנו, שינוי בדפוסי חשיבה, הסתכלות מזווית שונה ורחבה, יכולת לצאת מעצמנו ולהיות כנים עם עצמנו.
על מנת שזה יקרה צריך “לקרוא לילד בשמו”, לשים סוף ולחסל מספר פרות קדושות.
להלן רק חלק מהן:
· סוף למיתוס הפחד מהמצב הביטחוני והמדיני, אין לו כל קשר לבעיות החברתיות שלנו*
· סוף למיתוס “ביטחוניסטים”, אנחנו צריכים כמנהיגים חבר’ה טובים שהגיעו רחוק בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית (הביטחוניסטים שיהיו יועצים, לא מנהיגים!).
· סוף לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות (ללא יוצא מן הכלל).
· סוף לספורט המקצועי – אסון ואיום לאומי ברמה האסטרטגית!
* הבעיות המדיניות והביטחוניות שלנו לא תלויות רק בנו, ישנם כל כך הרבה כוחות שונים חיצוניים הפועלים בכיוונים שונים מנוגדים ומטעים. מה גם שהמצב הוא בדיוק הפוך; לבעיות החברתיות שלנו השלכות על המצב הביטחוני והמדיני שלנו!
מאידך, להשקיע בילדים, בנוער ובסטודנטים שהם המשאב היקר ביותר והעתיד שלנו ושלהם. ההשקעה במערכת החינוך עד וכולל אוניברסיטאות צריכה להיות בראש סדר העדיפויות.
סוף לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות (ללא יוצא מן הכלל)
(כולל תל אביב, ירושלים, חיפה וכו’, בשום אופן לא איחוד רשויות!)
ישראל, מדינה בסדר גודל של עיר בינונית ויש בה כל כך הרבה רשויות ומועצות – מדינת חלם!
הממשלות מתחלפות לעיתים תכופות, ולא אחת גם לפני תום הקדנציה, בעוד שהרשויות המקומיות חזקות מאוד ועסוקות בעשייה אינטרסנטית מקומית, ראייה צרה מאוד, אגוצנטרית ואגואיסטית, המרכיב הלאומי האידיאולוגי כלל לא בא לידי ביטוי (למעט ביום עצמאות, בתחרות של איזה ישוב מקושט ביותר דגלים שמיוצרים בסין, ואיזו רשות תבזבז יותר כספים על הפקת אירועים –פטריוטיזם במיטבה, זוהי אהבת מולדת…).
המצב הנוכחי הוא אנרכיה מוחלטת; כל רשות מקומית, כל מועצה אזורית עושה ככל העולה על רוחה. נלחמות זו בזו במשך שנים בבתי משפט, הועדות למיניהן, בין אם מקומיות בין אם אזוריות, פועלות, לרוב, בניגוד מוחלט וללא כל קשר למדיניות והחלטות ממשלתיות.
כל רשות מקומית מתנהלת כקרטל לכל דבר, כל ראש רשות מקומית הוא דיקטטור ומאפיונר קטן!
ככל שיש יותר רשויות רמת השחיתות יותר גבוהה (רק טבעי ולא ניתן למנוע זאת).
כמה כספים מיותרים מבוזבזים ברשויות המקומיות
עלות המשרות/תפקידים המיותרים – ראשי עיר, סגנים למיניהם, יועצים משפטיים, עורכי דין, דוברים/יחצנים (עסקי אויר – תרתי משמע), מנהלי וסגני המחלקות השונים, מחלקות שלמות לכשעצמן, החברות העירוניות, התאגידים השונים וכו’), עלות הבחירות, עם כל המשתמע, לרשויות המקומיות.
עלויות נוספות, ישירות ונלוות, כגון מבנים, כלי רכב, אבטחה, המיסים מסביב, הביטוחים, קבלני המשנה, והרשימה עוד ארוכה.
כל התביעות והתיקים המתנהלים בבתי המשפט, חלקם במשך שנים, הקשורים ישירות לרשויות המקומיות והמועצות האזוריות, בין אם זה אזרחים –נגד רשויות או להפך, רשויות נגד רשויות, רשויות נגד מועצות אזוריות, רשויות או מועצות נגד המדינה וכו’, וכו’, וכו’.
הרשויות המקומיות הן שבעה מדורי גיהינום של ביורוקרטיה, דיקטטורה, אגו וכוחות אינטרסנטים מקומיים התוקעים יתד בגלגלי ההתנהלות התקינה של המדינה.
הספורט המקצועי – אסון לאומי ואיום ברמה האסטרטגית
מעם הספר הפכנו לעמך כדורגל/סל. ככל שרמת הספורט בארץ עלתה – רמת החינוך ירדה. משוואה פשוטה.
למדינה קטנה כמו שלנו, שהמשאב היחיד שלה הוא החומר האנושי, עם כל כך הרבה בעיות קיומיות, אין כל פריבילגיה להתעסק בספורט, לבטח לא ברמה הזאת. אין בספורט ולו גם דבר אחד חינוכי וחיובי (לספורט אין קשר לפעילות גופנית ואורח חיים בריא). להיפך, דוגמא לאורח חיים חומרני, ראוותני, תאוותני, לא צנוע, אלים, בזבזני ומנקר עיניים, מה גם שהרבה כבוד הספורט לא מביא לנו. גם ככה לא אוהבים אותנו, ועוד לראות את כל האוהדים והשחקנים הישראלים בהתנהגות וולגרית, יהירה ושחצנית על גבול האלימות…
לא יקרה אסון גדול ולא נפסיד כלום אם “לא נהיה על המפה”, מה כבר תורם לנו הספורט המקצועי?
כל כך הרבה בעיות יש לנו, כל כך הרבה נושאים חשובים על הפרק, ומכל אלה בחדשות ברדיו במהלך היום, ואפילו לא בתוכנית ספורט, לשמוע תוצאות משחקים בליגה האמריקאית/אירופית או ששחקן/מאמן כלשהו התפטר או פוטר!?
ריבוי ערוצי הספורט והמקום שתוכניות הספורט מקבלות, הרצינות של השדרנים והפרשנים למיניהם מגיעות עד כדי רמה של גיחוך. לעיתים, נדמה שכל רגע עומדים להקים ועדת חקירה ממלכתית בעקבות הפסד של קבוצה כלשהי…
הרבה מהעסקנים הנם “מאכערים” וקומבינטורים, ומן הסתם הרבה שחיתות שם סביב הספורט.
צפייה בתוכניות ספורט (ועוד רשימה ארוכה של תכניות שהן עלבון לאינטליגנציה) היא ברובה בזבוז זמן, תרבות של בטלנות, חוסר מעש וחוסר יצירתיות.
לא מעט אנשים מאבדים שליטה עד כדי התמכרות לצפייה בערוצי ספורט.
וכל ההימורים החוקיים והבלתי חוקיים וההשלכות שלהם על האינדיבידואל, חיי המשפחה?
כמה כספים אנו מבזבזים בספורט:
עלויות ישירות:
משכורות, בניית המבנים, המגרשים, המתקנים ואחזקתם.
עלויות עקיפות:
דחיית עבודות, משימות, ישיבות והחלטות, ביצועים שטחיים, החלטות נמהרות ופזיזות בגלל לחץ זמן – חלילה שלא לפספס משחק כלשהו בטלוויזיה.
כל בזבוז הזמן של השיחות והדיונים למחרת המשחק על חשבון העבודה.
הזמן שהפוליטיקאים וכל מקבלי ההחלטות למיניהם משקיעים בספורט כיוון שהם צריכים להיות בעניינים גם אם אישית זה לא מעניין אותם (הם חייבים להפגין ידע בתוכניות אירוח או בראיונות)…
הזמן והעלויות שהורים מבזבזים עם ועל הילדים סביב חוגי ואימוני ספורט.
הרשויות המקומיות ועולם הספורט עולים לנו סכומי עתק, המספרים אסטרונומיים – האם יש מישהו שמוכן לקחת על עצמו לחשב את המספרים?
רק לחשוב מה ניתן היה לעשות בכספים אלה, כמה בעיות היו נפתרות מאליהן, כמה פחות בירוקרטיה!
לו כל האנרגיה הזאת, המשאב העצום הזה (פיננסית ואנושית) היו מופנים לחינוך, ליצירה, לעזרה, לפיתוח וכו’;
לו כל אנשי העסקים, שבמקום לקנות קבוצות כדורגל/סל ולרוץ אחרי התהילה והזוהר, היו משקיעים במרכזי פיתוח ומחקר, בחבר’ה צעירים בעלי רעיונות מבריקים הכמהים לכספים ולהזדמנויות לפתח רעיונות שונים…
הילדים, הנוער והסטודנטים הם המשאב הכי יקר והעתיד שלנו, מערכת החינוך, עד וכולל אוניברסיטאות, צריכה להיות בראש סדר העדיפויות
להלן כמה הצעות לשינוי ושיפור:
· שכר המורים שיהיה לא פחות מהממוצע בחברות הי טק, לבחור את הטובים ביותר למערכת החינוך.
· להוציא את מערכת החינוך (גם גנים) מידי הרשות המקומית.
· להוציא את אחריות המשמעת מידי המורים שנשחקים נוראית. אישיותם, בעלות יכולת נתינה כל כך גבוהה, לא מנוצלות וממוצות. האווירה בכיתה צריכה להיות אווירה של לימודים בלבד.
· בכל בית ספר חובה שיהיה מעין “רס”ר משמעת” שהתלמידים ירעדו ממנו – תרתי משמע. (ביסודי מספיק אחד, בחטיבה ותיכון לפחות שניים).
· תלמידים עם בעיות משמעת קיצוניות, ואחרי מספר התראות, לא ישלחו בסוף היום הביתה אלא יאספו למרכז מסוים, יקבלו את כל העזרה הדרושה במישורים השונים (כולל ארוחת ערב) ורק בערב ישלחו הביתה.
· ולתיכוניסטים ואפילו לתלמידים בחטיבה, במקרים חמורים, אפשר להוסיף עונשים כגון דחיית זכאות לקבלת רישיון נהיגה, איסור יציאה מהארץ לכמה שנים, אולי אפילו מעצר בית בערבים, בסופי שבוע, חופשות, עבודות שרות בחופשות וכו’.
· אין לאפשר להורים גישה ישירה למורים, רק דרך היועצת החינוכית או כל דמות אחרת לצורך העניין.
· הילדים לא יפנו למורים בשמם, ידברו עם המורים ביראת כבוד ובנימוס.
החינוך וכל מה שקשור אליו:
· ספרים, מחברות, עפרונות וכו’ – חינם!
· תלבושת אחידה לכל הילדים – חינם!
· ארוחות בוקר וצהריים לכל הילדים – חינם!
· טיולים, הצגות וכו’ – חינם!
· צהרון חובה לכולם* – חינם!
· הורים יהיו יותר פרודוקטיביים בעבודה, יריבו פחות, לחוצים פחות, ישגעו את הסבא והסבתא פחות, יתגרשו פחות, האווירה המשפחתית בבית תהיה נינוחה יותר, הזמן עם הילדים יהיה איכותי יותר.
· הילדים יקבלו את כל העזרה הנחוצה בשיעורי בית, יפתחו יותר כישורים חברתיים, ישחקו או סתם ינוחו וכו’.
· נכון להיום חלק לא קטן מההורים לילדים ביסודי כמעט על סף התמוטטות – אחרי יום עבודה לחוץ, לעזור לילדים בשיעורי בית, להאכיל, לרוץ ולפזר את הילדים בחוגים שונים, להכין ארוחת ערב, מקלחת, להשכיב לישון…
ובהקשר זה עוד קצת חומר למחשבה:
בושה שכל כך הרבה סטודנטים נוסעים לחו”ל ללמוד, מיטב המוחות שלנו מתפזרים בעולם במקום להיות כאן. כל הישראלים שעוזבים, מתחתנים במדינות אחרות, מתחילים לאבד או להתנתק מהזהות הישראלית, שלא נדבר על ילדיהם, משפחות מתפרקות וכו’, בזמן שהיו יכולים לחיות לא פחות טוב גם בארץ.
צריך היה להיות בדיוק הפוך – מדינת ישראל יכולה להיות מרכז אקדמי, אינטלקטואלי, טכנולוגי, עולמי. שסטודנטים מכל רחבי העולם יתחרו ביניהם להתקבל ללימודים אקדמיים אצלנו בתחומים השונים.
המדינה שלנו הייתה יכולה להיות מרכז רפואי עולמי – שיגיעו אלינו מרחבי העולם ללימודי רפואה, התמחויות והשתלמויות.
טיפוח תיירות לצורך או גם לשילוב של קבלת טיפולים רפואיים, מרכזים רפואיים ומרכזי שיקום בכל התחומים הכי טובים והכי מתקדמים בעולם.
האם יש גוף שלטוני כלשהו שיכול לקדם רעיונות אסטרטגיות שכאלה?
גם אחרי 10 שנים של מלחמות בירוקרטיות תכנית שכזאת לא תצא אל הפועל.
סוף לעמותות המגייסות תרומות לטיפולים רפואיים ומצרכי מזון לעניים
עמותות אלה הן תעודת עניות למדינה, ביזיון.
הכיצד יתכן במדינה “מתוקנת” שאנשים ירעבו ללחם? שיהיו ילדים וקשישים שלא יהיה להם מה לאכול?
הכיצד יתכן שבמדינה “מתוקנת” שאנשים לא יקבלו טיפולים רפואיים כיוון שאין להם הכספים הדרושים?
הכיצד יתכן שבמדינה “מתוקנת” טיפולי שיניים הם מותרות?
הכיצד יתכן שבמדינה “מתוקנת” אנשים טובים והגונים שעובדים למחייתם לא יכולים לסיים את החודש?
וכל זה בזמן שישנם “בכירים” אשר מקבלים סכומי עתק כמשכורות! כל כך הרבה, שהם עצמם לא יודעים מה לעשות עם כל הכספים הללו, ןכל כך הרבה אנשים מנהלים אורח חיים ראוותני שמנקר עיניים, מתגוררים באחוזות, בבתים ובניינים מפוארים, נוהגים במכוניות פאר.
האין זו שחיתות, חמדנות, חזירות במיטבה…?
האם, לכל הרוחות, מישהו יכול להסביר לי, למה בדיוק הכוונה כשאומרים “מדינה מתוקנת”?
· מדינה מתוקנת צריכה לדאוג לקצבת ביטוח לאומי המאפשרת לחיות בכבוד ולא עם יד מושטת לנדבות!
· מדינה מתוקנת צריכה לאפשר לאזרחיה טיפול רפואי חינם, כולל טיפולי שיניים!
· מדינה מתוקנת צריכה לדאוג שכל אדם העובד למחייתו ירוויח שכר שיאפשר אורח חיים מכובד.
איכות החיים של כל ה”בכירים” שמקבלים משכורות עתק, האם היא תיפגע אם יקצצו את השכר שלהם בחצי (לפחות)?
חברות שהרווחים שלהן מסתכמים במאות מיליונים הן חברות מונופוליסטיות ששולטות בשוק ושוחטות אותנו האזרחים. יש לאלץ חברות להוריד את מחירי השירותים, או מאידך, לשלם אחוז מס גבוה יותר, ולמי שלא מתאים – שילך למדינה אחרת המאפשרת להרוויח יותר וליהנות מאיכות חיים טובה יותר.
כל כך מקומם ומרתיח לראות את הניצול הציני של ילדים תמימים, מקסימים, מחוץ לסופרמרקטים מתחננים לתרומות של מוצרי מזון לנזקקים.
לו כל המתנדבים היקרים האלה, אנשים אכפתיים, חדורי מוטיבציה, גמלאים וצעירים, היו משקיעים ומנתבים את זמנם היקר ומרצם להעשרה, לחינוך, עזרה לתלמידים חלשים, לצמצם את הפערים וכו’.
סוף לתופעת העובדים זרים
אין מחסור של ידיים עובדות בארץ, כל שצריך זה לכבד, לתגמל כראוי ולא להשפיל את העובדים.
בכל התחומים שחסרות בהם ידיים עובדות (חקלאות, בניין, מטפלים סיעודיים וכו’), כל ישראלי אשר יהיה מועסק בתחומים אלו, בנוסף לשכר הרגיל שיקבל מהמעסיק, יקבל מענק נוסף של כמה אלפים מהמדינה, ולמרות העלות הגבוהה, לכאורה, עדיין זה יהיה יותר זול, יותר נכון ויותר צודק לטווח הארוך;
כל העלויות והבעיות סביב סוגיית העובדים הזרים תיפתרנה מעצמן.
אחוז המובטלים ירד פלאים.
יצומצמו פערים חברתיים, פחות עבריינים, פחות שוטרים, פחות עו”ס, יותר משפחות בריאות ומאושרות.
השכר, הכספים, נשארים בארץ ונכנסים למחזור הכלכלי המקומי.
זרם העובדים הזרים יפסק מעצמו וחלק לא קטן יעזוב מרצונו החופשי.
כמה מילות סיכום בנימה מאוד אישית
כאשר אני שומע, כמעט על בסיס יומי, על כל מקרי הרצח המזעזעים, אלימות, התעללות, מרמה ומעילות, וכו’, אני מודה שאני מרגיש לא מעט חמלה כלפי מבצעי הפשעים, אני רואה בהם קורבנות אומללים של החברה שאנו כולנו חלק ממנה, לא פחות מהקורבנות של מעשיהם.
באותה מידה, באופן פרדוקסלי, אני מרגיש חמלה כלפי אלה שבצד השני של הסקאלה (אלה עם אורח חיים שמנקר עיניים, ואלה שמרוויחים משכורות עתק…), גם הם קורבנות!
אני אב חרד לעתיד ילדי ולעתיד המדינה ואני משוכנע שכל אחד מכם הקוראים מאמר זה, שהוא תרומתי, חלקי והמחאה האישית שלי, מרגישים כמוני.
מטרתי היא להביא את הנושאים לתודעת הציבור ולהפיצם, שיהיו נושא לדיון ולשיח הציבורי, שיהיו על סדר היום. אני מאוד מקווה שמישהו או גוף כלשהו יאמץ את הרעיונות וירים את הכפפה – אני מבטיח להיות הראשון לתמוך.
אני מאוד מקווה שלא פגעתי באף אחד, לא זאת הכוונה, ואם אכן מישהו מרגיש פגוע מדברי, אזי מתנצל אני מראש.
אנא מכם, העבירו את המאמר הזה הלאה, הפיצו אותו לכמה שיותר ושתהיה לכולנו שנה טובה!
אלי שטרול, ראשון לציון
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש