לזכר החנוכיה שכבתה בישיבת מרכז הרב

לזכר החנוכיה שכבתה בישיבת מרכז הרב

חנה אייזנמן
08.09.2011 05:10
לזכר החנוכיה שכבתה בישיבת מרכז הרב


ואז מתחילים כמה חיילים לשיר, כל אחד שיר יהודי כלשהו שעלה בדיוק בדעתו… הטרמפיסטית אומרת לבעלי – תראה איך הם שרים לכבוד אשתך. ואז יצאו החיילים למשמרתם, בשירה אדירה של – עם ישראל חי!!



דברים אלה נכתבו בתוך השבעה לטבח שמונה הקדושים בישיבת מרכז-הרב. לצערנו, הם אקטואליים היום, כפי שהיו אז.

 ב”ה            לזכר החנוכיה שכבתה בישיבת מרכז הרב

לזכר החנוכיה שכבתה בישיבת מרכז-הרב

פרשת פינחס

(י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:(יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי: (טו) וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא: פ (טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יז) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: (יח) כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר: (במדבר פרק כה)

 

בתחילה שאלתי את עצמי, למה זה צריך להיות עניינים של ה”ישראלים”, כשיהודים נוקמים את דמם ברוצחיהם, ומיד נזכרתי – הלוא הרוצחים האלה הם בני בריתם, וליתר דיוק – שכירי החרב שלהם, המסייעים להם להביא עוד ועוד “הוכחות לצורך בשלום”.

בתחילה היה זה יצחק רבין, שר”י, שליגלג על המזהירים מפני הקטיושות שתומטרנה על שדרות, אם תיסוג ישראל מעזה. רבין דיקלם אז את אחד מדיקלומי התועבה השגורים על פי רוצחינו מבית – “הם פוחדים מן השלום”. נכון! אנו פוחדים מאד מאד מן השלום בין רוצחינו מבית לרוצחינו מחוץ, כי השלום ביניהם, הורג אותנו, את היהודים!

בעצם, רבין התחיל בזה עוד לפני-כן, כאשר נתן להם רובים, והבטיח כי אם הם ישתמשו בנשק חם, גם אנו נעשה זאת…. הצחקתי אתכם צחוק של דם ודמעות, נכון?!

כל עוד היו אלה סכינים ואבנים, מיומנויות ג’יהאדיות, שעם ישראל רחוק מהן, הדבר לא הזיז לרבין, כרגיל, שום דבר יהודי לא הזיז לו מעולם. כשיהודים הפגינו לפני ביתו, לאחר מעשי טבח, הודיעה לאה לתיקשורת – “הם לא מזיזים לו”. וזאת הפעם, היא לא שיקרה! זה, פשוט, לא הזיז להם. ידועה המימרה של לאה, שר”י – “רוח רעה נושבת מיש”ע”. אותה לאה, שדרשה לכתוב על מצבת בעלה, על פי מיטב תרבות שנאת ישראל של המחנה הזה – נרצח על ידי חובש כפה – (!) כאשר היא ובעלה ופרס וביילין, אחראים, ישירות ואישית, לטבח המוני חובשי כפה ואחרים בארץ ישראל. עכשו, נסו להשוות את הצדיקים, יסודות העולם, ילדי יש”ע, שנטבחו על ידי הפארטנרים, מאז ומתמיד, של לאה ויצחק ושימון והיוסי’ם והיולי’ם, והדליות, והברק’ים1,2 והזהבות והיבין’ים, לחבורת השרצים הזו, להבדיל מליוני מליונים הבדלות….

כשהם התחילו להשתמש בנשק החם, שקבלו מיצחק ומשימון, לא קרה כלום, לבד מהענקת רובים נוספים וחתימות על הרשיונות לשימוש בהם, על ידי מדינת הדמים והזדון הזו! הרי הם “משטרה פלשתינאית” ה”שומרת על הסדר” ו”נלחמת בטרור”, וצריך ל”חזק את אבו מאזן במלחמתו נגד הקיצונים…”, לחזק את הארכי-נאצי מול החמאס…..

ועכשו, רוצחי-ישראל אלה, מרימים קול זעקה על התארגנות מחתרת לנקמה… שוב, כדי להסיח את הדעת מן הטבח, מן הדם שעל ידיהם ובראשיהם, ושוב להציג את הקרבנות כפושעים…. זו מומחיות וירטואוזית שלהם. אין כמותם בעולם, בשטח ההפקרות הזו!!

אמש הייתי בניחום אבלים בבית משפחת ליפשיץ (הנרצח נכד של חברתי). היתה שם גם סיוון מאיר. התפתחה שיחה על הרושם הטוב שעשה מחננו על עם ישראל, וכיצד לא נפלו אם הנרצח ואנ”ש, בפחים שטמנו להם כתבלבי מנגנון התעמולה השטירמרי, בשאלות “מכשילות”, כמו, שאלה/הנחה, שהאם וודאי רוצה בנקמה…

האם אמרה, שה’ יקום, והערבים הם ערבים, ובנה הצדיק הוא קדוש, ואין שום קשר ביניהם.

ואז התפרצתי אני – נמאס! אנחנו איננו צריכים להוכיח את עצמנו! הם יודעים טוב מאד שאנו טובים מהם. עד מתי נירצח ונעשה רושם טוב?

כמובן, אין זה יפה להרים את הקול בבית האבלים. אך אני חושבת, שרוב היושבות שם, הסכימו אתי!

 

הולכים, בצורה מכובדת ומאופקת, כצאן לטבח

 

השתתפתי בשעתה בהלווית חמשת בני משפחת סחייווסחורדר, אב אם ושלושה ילדים… הקטנה תינוקת עם מוצץ בפיה…. איך התלהבו כולם מן ההלווה המאופקת וה”מכובדת”. מה מכובד בהליכה כצאן לטבח, אף מבלי להשמיע שום קול זעקה? עם ישראל איבד מזמן את כבודו, אז, על מה, בדיוק, הוא שומר?

איך אומר, טוביה – זו לא בושה להיות עני, אבל זה גם לא כבוד כל כך גדול…. אבל זו כן בושה ללכת כצאן לטבח, והעמידה על הדם איננה כבוד, זו חרפה וניקלות!!!!!!

ה’ נוקם את נקמתו, כשהדבר איננו בידינו, אך כשהוא בידינו, הוא מצפה שאנו ניקום את כבודו ואת דמנו, שזה, היינו הך. כדי לקדש, באמת, את שם אלוקינו, היו צריכים בניו לקום, כאיש אחד, על עמלק ולהשמידו.

 

אמנם, צודקת האם – מחיצת השרצים הג’יהאדים, לא יכולה להיות נקמה על דמם של בני הענק. דמם של מליארד מוסלמים, אינו שווה דמו של צדיק אחד כזה. דמו ירתח לעד, ורוחו קיימת לנצח, ואילו האשפה המוסלמית, כאשר אבדה, אבדה! לא יישאר לה זכר, לא בעליונים ולא בתחתונים. לעליונים לא תגיע, לא ל-72 הבתולות ולא בכלל, ובתחתונים תהפוך לרימה ותולעה ולאבק….

כשיצאנו מבית האבלים, אמרה לי אחת הנשים – לא התכוונתי לשמאל הזה (לעשות רושם טוב) התכוונתי לעם ישראל…

אמרתי לה – האמיני לי, העם רוצה בנקמה, אבל אין מי שיוביל אותו… (בדיוק יוצא סלומיאנסקי).

והיא אומרת – אני כבר לא יודעת כלום, אני מבולבלת, לאן שאת מסתכלת, אין כלום….

היא תהיה הטרמפיסטית שלנו, ואנו יוצאים אל מקום חניית המכונית בהר-ציון. בשולי החנייה ניצבת קבוצת חיילי משמר הגבול, בשכפ”צים כבדים ומקבלים הדרכה מפי המפקד, כנראה, לקראת היציאה למשמרת בין החומות.

אני אומרת בקול – ששים שנה לעצמאות מדינת ישראל, וחיילים הולכים בשכפ”צים בתוך הארץ…..

החיילים נפנים אלי – אחד אומר – נורא, נכון – ובליל משפטים נשמע מפי החיילים. מביעים תקווה שיבוא יום וזה יהיה אחרת…. ואז מתחיל אחד לשיר – אל תגידו יום יבוא – ואני, ברוח השיר, אומרת – אל תגידו, תביאו אותו….. והחייל עונה – אנחנו רוצים, אבל הידים שלנו כבולות….

ואז מתחילים כמה חיילים לשיר, כל אחד שיר יהודי כלשהו שעלה בדיוק בדעתו…

הטרמפיסטית אומרת לבעלי – תראה איך הם שרים לכבוד אשתך.

ואז יצאו החיילים למשמרתם, בשירה אדירה של – עם ישראל חי!!

נקווה שלא ירחק היום, בו יפסיקו החיילים להוציא את תיסכולם על היהודים, שמדינת ישראל משלחת אותם נגדם, יעשו תפנית של 180 מעלות, ויכו בקואליציית הרשע – קואליציית ה”שלום”!

אבל, לא עולה כלל על דעתה של ה”ממלכתיות” להפסיק את חילול ה’ הגדול והנורא, וחובה עלינו להבהיר, שאיננו שותפים במעל!!!

העמידה בת למעלה ממאה, על דמנו, היא רצח העם היהודי! ועל כן נדרשנו לכפרה עצומה כזו, על העם החוטא הזה. עליית הקדושים לגינזי מרומים, לפני שהספקנו למצות את אורם, מעידה כי, אם העם היהודי היה שקוע במ”ט שערי טומאה, במצרים, הרי, היום, העם היושב בציון שקוע במטמ”ט שערי טומאה, לפחות; ואכן, אנו מתמוטטים ומיטמטמים!!

הנורא הוא, שאת המובן מאליו, צריכים היהודים לעשות במחתרת, מפני השלטון הזר, שהוא בן בריתו הנאמן ביותר של הג’יהאד האיסלאמי.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר