לציבור עורכי-הדין: נדרתי להילחם על כך שלא יעשו לכם את מה שעשו לי!

לציבור עורכי-הדין: נדרתי להילחם על כך שלא יעשו לכם את מה שעשו לי!

שמחה ניר, עו”ד
26.06.2011 18:37
גופתי הנרקבת חיה ובועטת, ומשיבה אש

גופתי הנרקבת חיה ובועטת, ומשיבה אש


היום יש לי החופש לומר את כל מה שאני רוצה *** את החופש הזה אני מעמיד גם לרשותכם: אם מישהו מכם רוצה לומר משהו, אבל חושש מכוהני-האתיקה – אני אפרסם זאת במקומו



לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

 

שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

26.6.2011

עורכי-דין יקרים, חברים למקצוע,

אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה: אל תמחקו את איגרתי זו. קראו אותה בעיון רב.

בפתח הדברים, אציג את עצמי, למי שלא מכיר אותי, ושלא שמע את שמעי.

המחלוקת שלי עם שופטי ישראל התחילה לפני למעלה מ-45 שנים, ובניגוד לרושם שנוצר בעיני רבים, המחלוקת הזאת מתחילה ונגמרת בנקודת אחת בלבד: התעלמותם של השופטים מטענות שאינן נוחות להם, ואינן עולות בקנה אחד עם התוצאה, אותה הם סימנו מראש.

מי מכם שעו”ד לא נכווה באש הזאת, יבין את הדבר עם קריאת מחזה-הדוקודרמה מי רצח את אהרן ברק.

מערכת המשפט, כידוע, אטומה לביקורת, וכאשר אין מתייחסים לביקורת שלך, יש צורך בהסלמה של הטונים ושל הסגנון, דבר אשר, מצידו, גורר הסלמה של המכות אשר המימסד המשפטי מכה את המבקרים אותו.

התוצאה היא שמשנת 2003, בגיל 64, אני מושעה לשלוש שנים + כמעט ארבע נוספות + עוד עשר שנים + הוצאה מהלשכה לצמיתות – הכל מצטבר – ומאז מקור ההכנסה היחיד שלי הוא קצבת הביטוח הלאומי – בסדר-גודל של 1,900 ש”ח לחודש.

לא השופטים עשו לי את זה, אלא ה”חברים” שלי בלשכה, אשר הרימו להם להנחתה.

וה”חברים” האלה לא מסתפקים בכך, ועד עצם היום הזה הם ממשיכים לנהל נגדי הליכי “משמעת” על דברים שעשיתי – לטענתם – לפני שהוצאתי מהלשכה.

הם הוציאו מקברה את גופתי הנרקבת, כדי להמשיך ולבעוט בה במגפיהם המסומרים.

אז הנה, גופתי הנרקבת חיה ובועטת, ומשיבה אש.

היום, בגיל 72, אני ממשיך לקיים את נדרי: להילחם על כך שלא יעשו לכם את מה שעשו לי.

לא, אני לא רוצה שום דבר לעצמי, ולכן אני מבקש מכם לקרוא את הדברים בעיון רב, לפני שגם עליכם תונחתנה המכות.

ומי שסבור כי “לו זה לא יקרה”, שיקרא את הסיפור הזה:

עו”ד אוריאל עינב, יו”ר ועדת האתיקה: עכשיו הריקושטים חוזרים אליך!

לרשותכם תמיד

להיותי מועף מהלשכה יש גם יתרון: החופש לומר את כל מה שאני רוצה, בלי שיתריסו כנגדי את התרסת-הכזב “באיזה סגנון אדוני מדבר“.

כעת, את היתרון הזה אני מוכן להעמיד לרשותכם.

פירוש הדבר הוא שאם מישהו מכם רוצה לומר משהו, אבל חושש מכוהני-האתיקה – אני מוכן לפרסם את הדבר בחתימתי, עם או בלי פרטים מזהים – הכל כפי שתחפצו.

וכדי להמחיש לכם איך אני עושה למענכם את מה שאתם-עצמכם לא עושים למען עצמכם, קראו בבקשה את מכתבי אל יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת, הקורא לעריכת משאל-עם בין חברי הלשכה, בדבר חובת-החברות בה.

אני מזמין אתכם, כל אחד ואחד, להגיב על המייל הזה ועל מכתבי אל חה”כ דוד רותם, בין במייל חוזר אלי, בין אל הנמען, בין בכל דרך אחר, בין בכל הדרכים.

ואפשר גם לטקבק אצלי בהאתר של קימקא, הן למכתבי זה, והן למכתבי אל חה”כ רותם.

הערת סיום

אני אמחק מרשימת-הדיוור שלי את כל מי שיבקש, אבל אני מבקש מכם לא לבקש זאת ממני.

מבחינתכם זה חשוב, כדי שתוכלו, בבוא היום, להסתכל בראי כאשר יתברר לכם שצדקתי, לאורך כל הדרך.

מבחינתי זה חשוב, כי זהו עלבון אשר לא מגיע לי, כמי שהוגדר ע”י חורשי רעתי (בלשכה ובביהמ”ש העליון), אשר לפני שהנחיתו עלי את אחת המכות הם-עצמם הגדירו אותי כ–

“אדם מבוגר, המאמין בצדקת דרכו, פועל בכל נימי נפשו לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתו האישית” (ההדגשות לא במקור).

 

בברכה,

 

שמחה

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר