גם הפרס היה לפארס

גם הפרס היה לפארס

חנה אייזנמן
16.06.2011 23:23
גם הפרס היה לפארס


בגליון “נתיב”, אלול, התשנ”ה, מתפרסמת חליפת מכתבים בין מרדכי ניסן לבין הפרופסור גוסטב הנדריקסן, שהיה פרופסור באוניברסיטת אופסאלה, שוודיה, הוסמך, בשעתו לכמורה והיה חבר בוועדת פרס נובל, שדחה באדיבות את עצומתם של אינטלקטואלים יהודים גרמנים, שהמליצה, ב-1938(!) להעניק את פרס נובל לשלום ל… היטלר!



   ב”ה        

           

 

 

            ירושלים, אלול, התשס”ה (דברים שנכתבו בדיוק לפני שנה) ובינתיים חלפו עוד 6 שנים

 

חנה אייזנמן 

 

עצירת הטירוף

 

שלימות הכיעור

 

“כבר שנים אנו מדקלמים – יותר גרוע לא יכל להיות – אך מסתבר שבעביט מהרסינו ומחריבינו מבית יש עוד רב מן הכיעור הכיעור הזה”.

 

שנים לפני שערוץ 7 הפסיק לרוץ ולפני שפונה מנוף התיקשורת הישראלית, באותה קלות בה פונתה ההתיישבות שלנו מגוש קטיף, הביא ד”ר דניאל שליט, בפינתו הקבועה בערוץ את משל המנורה. המנורה היתה לפליאה בעיני כל רואיה. כל חלק משתבץ במקומו בדיוק מדהים. מנורה שאין בה מום, מושלמת…. בכיעורה. לצערנו, מעשה המנורה בנמשל טרם הושלם. כבר שנים אנו מדקלמים – יותר גרוע לא יכל להיות – אך מסתבר שבעביט מהרסינו ומחריבינו מבית יש עוד רב מן הכיעור הכיעור הזה. והחלקים ממשיכים ליפול במקומותיהם בתיאום מדהים – חורבן קהילות הקודש בגוש קטיף על בתי הכנסת שלהן, בידי ממשלת “מדינת היהודים”, ביקורו של שרון באו”ם, על כל הסובב אותו ועל כל השלכותיו, השפלת היהדות, ע”י “הרבנים הראשיים” של מדינת היהודים, לרגלי ראש וראשון לדת, שבשמה נטבחו המוני יהודים בכל דור ודור, ושהיה, הוא עצמו, חבר בתנועת הנוער ההיטלראית, בזמן אירועי ליל הבדולח, בבקשה לגנות את … הערבים על שריפת בתי הכנסת, שהופקרו לידיהם, ע”י ממשלת החורבן וההרס של מדינת-היהודים, והגשת הבקשה של אותה מדינה, פושעת נגד העם היהודי, לארגון האומות המאוחדות להכיר ביום-השואה, כיום אבל בינלאומי…. מעולם לא היינו כך, ללעג וקלס בגויים!


אחד מחלקיה של אותה מנורה מפלצתית היא ההתעלמות המוחלטת של התיקשורת הישראלית, מכתב העת החכם ביותר בישראל, ואולי בעולם – הדו-ירחון “נתיב”, בעריכת אריה סתו, במסגרת השמירה על זכות הציבור לא לדעת מה שמהרסינו ומחריבינו מבית, אינם רוצים שיידע. בכתב-העת הזה מתפרסמים דברים חכמים וכנים של שוחרי הקיום היהודי בארץ ישראל, יהודים וגויים.

אם העם היושב בציון, אינו מסוגל לראות בעיניו שלו את התהום שאל תחתיתה הוא מידרדר והולך, כבר שנים רבות, במהירות גוברת והולכת, אולי יצליח לראותה דרך עיני הגוי.


אשמת הגוי או חרפת היהודי


בגליון “נתיב”, אלול, התשנ”ה, מתפרסמת חליפת מכתבים בין מרדכי ניסן לבין הפרופסור גוסטב הנדריקסן, שהיה פרופסור באוניברסיטת אופסאלה, שוודיה, הוסמך, בשעתו לכמורה והיה חבר בוועדת פרס נובל, שדחה באדיבות את עצומתם של אינטלקטואלים יהודים גרמנים, שהמליצה, ב-1938(!) להעניק את פרס נובל לשלום ל… היטלר!


הפרופסור התפלץ למראה ראש ממשלת ישראל (רבין) ושר החוץ שלה(פרס), העומדים על במה אחת, לקבל את אותו פרס “מומלץ”, עם “אחת הדמויות הבזויות במאה שלנו (ערפאת), המשתבחת בהצבר מפלצות בדמות אדם רב יותר מכל ההסטוריה האנושית גם יחד. רב טבחים שפל, שהגיח מביב השופכין האנושי, מי שתכלית קיומו היא להכרית את עם ישראל בארצו”.


“הכבוד שלו זוכה רה”מ בביקור בניו-יורק מהווה חריג ביחס הארגון לישראל…. “ (מן התיקשורת) (שרון מוכר את ארץ ישראל).


“הרבנים מצגר ועמאר נפגשו לראשונה עם בנדיקטוס ה-16 ברומא. לדבריהם, התרשמו כי האפיפיור יקדם היחסים בין הדתות…” (כנ”ל)


וכך כותב הפרופסור בין היתר: “….הרי אותן אומות, ממש, נטלו חלק בהשמדת עמך שלושים שנים קודם לכן (חילופי המכתבים לאחר מלחמת יום הכיפורים, ישראל על סף השמדה, כשאומות העולם סירבו להתיר לרכבת אווירית אמריקנית שהובילה סיוע לישראל, לנחות ולתדלק בשטחן), מי בפועל ומי בשיתוף פעולה מלא או חלקי.

“בשלהי ירח מאי 1967 (ערב מלחמת ששת הימים,) הן עצרו את נשימתן בהתפעמות ובתקווה, שהנה, סוף סוף, יימחה זכר היהודים בארץ הקודש, ואלה ישובו “לחיות חיי עוני ושפלות, צער וקלון לדיראון עולם, עונש על שדחו את בשורתו של ישוע, ועדות לצדקת הכנסיה”, כמאמר תומס אקווינס, מן ההומניסטים הגדולים בדברי ימי הנצרות.

“זכורני שבימים ההם קבלה אשתי – שידה רב לה בעסקי ציבור וקהילה – מכתב מנוסח באיפוק ישועי, שמא ניאות אנו, שביתנו מרווח ובנינו עומדים ברשות עצמם זה מכבר, לארח פליטי חרב מפלשתינה, אולי תינוק שנתייתם ואולי אלמנה שנמלטה בעור שיניה. לו רק ידעת מה רבה היתה ההיענות בקרבנו, ומה גדולה היתה האכזבה מקץ שבועיים…


עם סגולה

“… אולי ידוע לך ואולי לא, אך כפרוטסטנט מאמין, שהשלים עם בוראו, ישראל היא לדידי, יותר מחבל ארץ ועם הנאבק על קיומו. ישראל לאדם הנוצרי, שהצליח להשיל מעצמו את שנאת היהודי (מלאכה קשה, אך לא בלתי אפשרית) היא היא המסר האלוקי. היא עדות לתקווה שאולי באמת נברא האדם בצלם אלוה-ים. הדבקות הכפייתית של האדם היהודי במוסר ובאמת, והמחיר הנורא שהוא משלם על דיבוק זה במהלך אלפי שנות קיומו, בניגוד לכל הסיכויים, כשהוא נלחם – וידו האחת קשורה לו מאחור – כלשונו של מרק טווין, היא הנותנת לגוי שכמותי טעם ואמונה שאולי, אחרי ככלות הכל, האנושות איננה רק כנופיות של שבטים המשספות זו את גרונה של זו, אחת לכמה שנים.


“היהודי הנודד” – אות קין


איני יודע באיזו מידה אתה ער לעצמת הדימוי של היהודי הנודד (
der Wanderjude)  בתודעתו הקבוצית של איש המערב, דימוי המבוסס על הפסוק מבראשית “נע ונד תהיה בארץ”: קין, רוצח אחיו, שנתגלגל מאוחר יותר ברוצח האל. מדינת ישראל מחקה ממצחו של היהודי את אות הנודד הנצחי. לראשונה מזה אלפיים שנים נתפס היהודי באור חדש, כשווה בין שווים. והנה באים אתם, ובמו ידיכם מפקירים את מולדתו של העם היהודי, מולדת שעליה שילמו בחייהם מליוני אחיכם בכבשני אושוויץ וטרבלינקה. את נשמת האומה כבר מכרתם לשטן; עכשו אתם עסוקים בביתורו של הגוף, או נכון יותר של מה שעוד נותר ממנו…

“וכבר אתם מכינים לעצמכם כלי גולה, נוטלים את הצרור הנקוב ואת מטה הנדודים ויוצאים לגלות. אך לפני כן, במעין עיוות גרוטסקי, אתם, במו ידיכם, מטביעים אות קין על מצחכם, לא על שרצחתם את אחיכם, אלא על שהוא רוצח בכם, קול דמיכם – ולא קול דמו – הוא הזועק מן האדמה…..


הצעה: יום הזיכרון לשואה באו”ם


ישראל הגישה לאו”ם הצעה, לפיה הארגון יציין את השואה בכל שנה ב-27 בינואר – יום שחרור אושוויץ….. (תיקשורת) 


“… וכי יש ביטוי שטני ואמיתי יותר לקביעתו של הגל: ‘לא אימה ורחמים מעוררת בי הטרגדיה של העם היהודי, אלא דחייה עמוקה…'”


“…. על כל צעד ושעל מצאתי את ‘הגאון היוצר’, שיד לו בכל ויד כל בו. מבורסה עד אש”ף. מוכר מניות בבקר ואת מולדתו אחר הצהרים, ובערב, אם נותר בו עוד כח, הוא משנס מותן ויוצא להגן על זכותם של מבקשי נפשו ליטול אותה ממנו…”


ואנו לא נשכח ולא נסלח ל”גאון היוצר”, לערב-רב – מהרסינו ומחריבינו, דורסינו ומשפילינו. וגם לא נשתוק יותר! עוד נבוא אתם חשבון, ויפה שעה אחת קודם החורבן!

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר