אין יהודים אין אנטישמיות

אין יהודים אין אנטישמיות

חנה אייזנמן
15.06.2011 08:07
אין יהודים אין אנטישמיות


הרב גרינברג:

“היו שראו בשם ספרו ‘מדינת היהודים’ מעין פתח למגמה המוכרת היום, לצערנו, של ראיית המדינה כמדינת כל אזרחיה בעלת רוב יהודי. אך לא זה שם ספרו של הרצל: הוא העניק לספרו את השם ‘המדינה היהודית’, כלומר מדינה בעלת צביון יהודי (ביידיש נקרא הספר “דה יידישע מדינה”, ובאנגלית The Jewish State)”.



ב”ה

 

 

אין יהודים אין אנטישמיות

 

 

 

“לאחר ימים מועטים בא ד”ר שמריהו לוין לווארשה, ואחד-העם התנפל עליו על שנתנו ‘אומרי הלוא’ להעביר את ענין אוגאנדה בקונגרס. אז אמר לו ד”ר לוין: – ‘קשה היה להלחם בהרצל. מה היה אפשר לעשות? – הרי הוא גדול כל כך!      ואחד-העם השיב בכעס: ‘לא הרצל גדול, אלא אתם (הציוניים) קטנים'”! (אבטוביוגרפיה, פרופ’ יוסף קלאוזנר)

 

 

 

האזנתי לתכנית למאזינים ברדיו קול-חי, בהנחייתו של יעקב פליי. לאיש היה פתיח; הוא שפך את חמתו על זבולון אורלב שכרך יחדיו והזכיר בנשימה אחת את הרב קוק ואת הרצל, כבעלי מטרות משותפות, שאינן נלמדות עוד במערכת החינוך ב”מדינת ישראל”. פליי ציין, את מה שרובנו יודעים, שכוונותיו של הרצל היו עכירת עם ישראל ועקירתו משורשיו, בעוד הרב קוק היה ההיפך הגמור ממנו. הגבתי על רגל אחד לדברים, בפקס:

 

 

ליעקב פליי

 

 

הרב קוק העריץ את הרצל, ראה בו את משיח-בן-יוסף והתאבל קשות על מותו. בחדר בנו, הרצי”ה, היתה תלויה תמונתו של הרצל. אין שום סיבה לא להזכיר אותם בנשימה אחת.

 

מורשת קוק-הרצל עוסקת בחורבן ארץ ישראל. תלמידיו של הרב קוק, כלומר, ה”ציונות הדתית”, השתתפו באלפיהם בהחרבת חבל ימית וגוש קטיף.

 

במשך שנים רבות מדי נחשב הרב קוק למחליף הקב”ה בציבור ה”ציוני דתי”, אנשים שהזדהו כתלמידיו הוציאו את תלמידיהם לשמד “ציוני”. זבולון אורלב נימנה על עוכרי ישראל אלה.

 

מה לך נזעק?

 

 

הרב קוק נפטר 15 שנה לפני שהמוסר והרודף, בן-גוריון, הכריז על עצמאות מדינתו. אם כל מה שמעריציו של הרב קוק מייחסים לו, נכון, הרי, אין ספק, שלא היה סומך ידיו ולא נותן את ברכתו למדינת הדמים והזדון הזו, שקמה בדמם ועל אפרם של מליוני יהודים, שהשמדתם היתה רצויה לו, לבן-גוריון, ולכל המימסד הציוני.

 

האידיאולוגיה של אבות ה”ציונות” היתה אנטישמית עד נאצית, יוכיחו דבריו הבאים של חיים ויצמן לעתון – NEW JUDEA, סתו, 1937:

 

ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית יהודי אירופה. רוצים אנו, כי רק יהודים בעלי השכלה יכנסו לארץ ישראל, כדי להגדיל את התרבות בה. שאר היהודים יצטרכו להישאר במקום מושבותיהם ולעמוד מול כל גורל שנגזר עליהם. מליוני יהודים אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גיטו בזוי…”

 

וכיוצא בזה, יש ציטוטים, אין ספור, המעידים על החיוב בו ראה המימסד ה”ציוני” את השמדת ה”גלות”, השמדה פיזית, בסיוע הרשעים הנ”ל, במודעות גמורה וברצון רב. בזה הרגו שתי צפרים במכה אחת – גם נפטרו מ”אלמנטים לא רצויים” וגם השתמשו בהשמדה כתירוץ מוחץ לאישור הקמת המדינה שלהם, או, בלשונו של שבתי טבת, כותב הביוגרפיה ומעריצו של בן-גוריון על כשרונו “להפוך כל אסון ליתרון“, וגם מביא דוגמאות, שכבר הבאתי פעמים רבות בדברים קודמים שלי.

 

הם קבעו, מי הוא “משכיל” ומי איננו כזה. רבנים, גדולי הדור, למשל, אינם משכילים…..

 

עם ישראל מתחיל, בקושי, לראות ולשמוע את האמת. גם חרשים ועיוורים לא יוכלו עוד להתעלם מן הפשעים שמבצעת “מדינת ישראל” נגד העם היהודי, ברמה של פשעים נגד האנושות.

 

גם ה”ציונות הדתית”, עם כל מאמצי ההכחשה שלה, אינה יכולה עוד להתכחש לזעזועי הקרקע מתחת לרגליה, והיא אוזרת את כל משאביה ה”רוחניים” להאדרת שמו ופעלו של הרצל, כשהתנא דמסייע שלה, כמובן, הוא הרב קוק.… ואף אינה חשה לכבודו של הרב קוק, כשהיא כורכת את שמו יחדיו עם שמו של אנטישמי גמור, כמו הרצל.

 

כידוע שמח הרב קוק על הצהרת בלפור כמוצא שלל רב ובהרצל ראה את משיח בן יוסף. קשה לי להסביר זאת, מה שלא קשה לי, כלל וכלל, הוא לקבוע, שהרב קוק טעה!! לפחות בזיהוי הרצל, אבל, גם בחלקים גדולים של משנתו ה”ציונית”, זו שלאורה, או למה שהם סבורים שהוא אורה, צועדת ה”ציונות הדתית”.

 

גם השנאה ל”חרדים”, שהתמהמהו בראיית ה”אור”, מורשת הרב קוק היא, כפי שמביא מנחם רהט במאמר קודם שלו:

 

הראי”ה

כיתה ידועה המתחסדת בחסידות ארסית, שאינה יכולה לסבול כל תנועה של חיים לאומיים, בייחוד ביחס לישראל בארץ ישראל… וכאן מצא בעל חוב, מקום לגבות את חובו, להשליך נעל על תקוות החיים על אדמת הקודש. והתוצאות מזה, החביבות עליהם, היא השתקעות של גלות, ללקט פירורים תחת שולחן אשכנז, ועל יסודות של יראת שמים מזויפת זו, בונה היא המינות המגועלה את קינה, וביצי צפעוני אלה מתבקעות הן

 

בעלי הקרניים

 

הרצי”ה מעיד על אביו:

 

“… ניהל מלחמה גדולה נגד היהודים המתבוללים באנגליה שרצו לעכב את הצהרת בלפור […ונגד]האורטודוכסיה הגרמנית… העסקנים האגודאים מפרנקפורט, שנחשבו ליהודים צדיקים… וכניסתם לאנגליה יכלה להביא נזק חמור להצהרה. כי הם לא היו לורדים מתבוללים, אלא יהודים צדיקים חרדים מפרנקפורט, שבהופעתם היו מרשימים את הפרלמנט.  אבל מן השמים נמנעה כניסתם. מי שהיה צריך להיכנס – נכנס, ומי שהיה צריך לא להיכנסלא נכנס, על פי ההנהגה האלוקית”.

 

“ציונים” כמו רהט מציגים את ה”חרדים” כמתנגדים לישוב ארץ ישראל, כשאין דבר רחוק מזה מן האמת, כמובן! הויכוח הוא על העיתוי ועל המהות. כבר באותו מאמר מביא רהט דברים כדלהלן:

 

20 שנה בלבד אחר המאמצים לסכל את הצהרת בלפור, הסתלקה היהדות החרדית מהתנגדותה להצהרת בלפור. בכנסיה הגדולה של אגו”י, שהתכנסה ב-1937 במריאנבד, צ’כוסלובקיה, בצל מאורעות תרצ”ו בארץ, עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ותכנית החלוקה של ועדת פיל, קבעה מועצת גדולי התורה כי היא מתנגדת אפילו לחלוקת הארץ לשתי מדינות. גדולי הדור ובהם האדמו”רים מגור, סוכצ’וב, בויאן, אלכסנדר, סדיגורא ועוד, וראשי ישיבות היושבים ראשונה במלכות ובהם הגאונים אלחנן וסרמן מברנוביץ, אהרון קוטלר מקלצק, זלמן סורוצקין מלוצק ואחרים, קבעו בחתימת ידם, כי “ארצנו הקדושה נתונה לנו מאדון העולם בשבועה וברית עולם… הארץ הקדושה אשר הקב”ה הציב גבולותיה בתורה הקדושה, נתונה לעם ישראל עַם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות קודש הנתונה לנו ע”י הקב”ה בגבולותיה, אין בו ממש”.

“מתנגדת, אפילו, לחלוקת הארץ…”. ברור  שהיהודים, בניגוד ל”ציונים”, מתנגדים לחלוקת הארץ. מה הרבותא? מה הקשקוש? ואיפה הוא מוצא הסכמה להצהרת בלפור? נראה גם, שנעלם מעיני הרהט, שהעולים הראשונים והעולים במשך כל הדורות, היו “חרדים”!

 

 

 

גם הרב קוק התפכח, במיוחד לנוכח עלילת הדם שהעליל בן גוריון על הרביזיוניסטים ברצח ארלוזורוב. על פי הפרופסור קלאוזנר, מאסרו וגזר דין המוות על סטבסקי, קירבו את מותו של הרב קוק, שלחם בכל כוחו למען הצלתו של סטבסקי מחבל התליה. הוא שבע יריקות ובוז, בגין מלחמתו זו, ובוודאי כבר הבין, מי הם ה”ציונים”.

 

 

 

לפני ה“ציונות הדתית” נגולו כבר אלפי הוכחות שה”ממלכתיות” שהם מקדשים היא אם כל הטומאות בעולם, אבל, ה”ציונות הדתית” היא עם קשה עורף, שלעולם לא יודה בטעותו. במשך עשרות בשנים הרעילה את נשמות מיטב ילדינו הצדיקים, הקריבה אותם באלפיהם על מזבח פשעיה של המדינה נגד העם היהודי, החריבה ומחריבה עלינו את ארצנו, אך, ככל שהטעות, שהיתה כבר מזמן לזדון, מתבהרת יותר, מכה יותר בפנים ובלב, כן מקשים הם את לבם, כפרעה, בשעתו, ומתעקשים ואף מגבירים חיילים, תרתי משמע, להמשיך בהובלת העם הזה לאבדון, בשם קדושת ה”ממלכתיות” ובשם הרב קוק.

 

 

כאמור, הרצל היה אנטישמי! מחד, סבל ממנה, מאידך, הפנים אותה! האנטישמיות הובילה אותו למה שנקרא “ציונות”, התנועה שהאנטישמיות היא עמוד התווך שלה. האנטישמיות היא בסיס הקמתה, בסיס רעיונותיה ובסיס כל מעשיה. ה”ציונות” של הרצל היתה “פתרון” על דרך השלילה. אילולא האנטישמיות, לא היתה מציקה לו כלל “בעיית היהודים”, ויש לשער שהיה מסיים את תהליך התבוללותו, ואילולא היה אנטישמי, לא היתה תמצית כל חזונו – סילוק היהודים מעיניהם של הגויים, בכל דרך שהיא, ועל ידי כך, להביא קץ לאנטישמיות.

 

בימים אלה מתפרסמים מאמריהם של הרב גרינברג, במקור-ראשון, הרב, ד”ר הורוביץ בערוץ 7, ומאמרו של מנחם רהט, עוד אחד בסדרה האובססיבית שלו, שעיקרה תקיפת ה”חרדים” על שאינם מאמינים בשטויות שהוא מאמין בהן.

 

אילולא ה”חרדים” לנו, מי יודע אנה היינו באים!

 

הרצל נתן לגיטימציה רעיונית לנאציזם!! אם מנהיג “ציוני” מאמין שהבעיה היא אצל היהודים ולא אצל הגויים, אם הוא מאמין שסילוק היהדות מעל פני האדמה, תביא מנוחה לעולם מדיבוק האנטישמיות, למה שהגויים לא יקפצו על המציאה הזו? אם ליהודים מותרת מדיניות עליה סלקטיבית, הקובעת מי טוב ומי רע, למה היא אסורה על הגויים?

 

המעלים את הרצל על נס, מנסים להמעיט מנטייתו להתנצר, כדרך למניעת צרות מעצמו ומילדיו. הרעיון הזה עלה בו פעמים רבות מכדי לבטל זאת כמשובת נעורים. ועצם ראייתו דבר זה כאפשרות, מבהיר את “עומק” זיקתו ליהדות. נכון, בהמשך, כ”דווקא” לרודפיו, רצה להחזיק את החבל בשני קצותיו – להוציא לשמד את כל היהודים, אבל, הוא ושאר המנהיגים יימנעו ממעשה זה, כי, ידע הרצל, שיהודי הממיר את דתו הופך ללעג ולקלס בקרב הסובבים אותו, בעיקר הגויים. הוא את נפשו יציל, ואת עם ישראל “יציל” מעצמו ומן האנטישמיות, כלומר, ישחרר את היהודים ואת הגויים ממכת היהדות…

 

הרצל ויתר על תכניתו להוציא לשמד את היהודים, בטקס מרשים, רק לאחר שהבין, שתכניתו זו לא תעבוד. מכל מקום, את בנו לא הכניס בבריתו של אברהם אבינו, ובעיקשות רבה, כנגד רצונם של אם הילד ומשפחתה. לילד לא ניתן שם עברי!!! אין זה מפתיע, שבן גוריון, במגילת-העצמאות שלו, נותן את כל האשראי להרצל ומתעקש שלא להזכיר כלל את הקב”ה. לאחר דין ודברים ארוך, הסכים ל”צור ישראל”, מה שיכל להתפרש על ידי העם האחר, שיצרו בן גוריון וחברים, כהרצל או כבן גוריון, שהרי – הרצל היה צור הציונות ובן-גוריון היה צור “ישראל”.

 

הדברים שהרבנים התעלמו מהם:

 

 

“בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים בעזרת הכנסייה הקתולית. ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה ולהשיג על־ידיהם ראיון אצל האפיפיור, כדי להגיד לו: עזור לנו מפני האנטישמים, ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו באופן חופשי ונאה לנצרות. חופשי ונאה במובן זה, שמנהיגי התנועה – בייחוד אני – יישארו יהודים ובתור יהודים יטיפו לקבלת הדת השלטת. בעצם היום, בראשון בשבת, בשעה 12 בצהריים, תצא לפועל ההמרה בתהלוכה חגיגית ובצלצול פעמונים בכנסיית סטפן. לא בבושת פנים, כמו שעשו יחידים עד כה, כי אם בגאון. והעובדה שהמנהיגים יקיימו בידם את יהדותם, ובלוותם את העם עד מפתן הכנסייה יישארו בעצמם בחוץ – תרומם את כל העניין ותשווה לו קו של כנות רבה”.– “כתבי הרצל”, כרך ב’, יומן א’, עמ’ 14, (בעריכת מזכירו האישי ד”ר רפאל שאול לנדאו)

 

באיש הזה ראה הרב קוק את משיח בן דוד, ואת האיש הזה מנשאים ומרוממים “רבנים” ב”ציונות הדתית…”. אז, מה הבעיה עם ישו?

הוא לא נלחם באנטישמיות, הוא נכנע לה בצורה השפלה ביותר האפשרית.

 

ועוד נסיון לעוות את האמת אצל הרב גרינברג:

“היו שראו  בשם ספרו ‘מדינת היהודים’ מעין פתח למגמה המוכרת היום, לצערנו, של ראיית המדינה כמדינת כל אזרחיה בעלת רוב יהודי. אך לא זה שם ספרו של הרצל: הוא העניק לספרו את השם ‘המדינה היהודית’, כלומר מדינה בעלת צביון יהודי (ביידיש נקרא הספר “דה יידישע מדינה”, ובאנגלית The Jewish State)”.  

באותן אותיות בהן כותב הרב גרינברג את שם הספר באנגלית, יכל היה לכתוב את שמו המקורי: DER JUDENSTAAT מדינת היהודים!!!

ולהלן (על פי ויקיפדיה):

Der Judenstaat (German, “The State of the Jews”, also sometimes translated as “The Jewish State)

ובמדינת היהודים יהיה האופי היהודי כדלהלן:

“כל איש יחיה שם באמונתו, גם חוקרינו, יקירי הרוח, אשר לא יסופו מקרבנו, המאירים נתיבות, חדשים לבקרים, ברוח בינתם.  באמונתם יחיו. 

         מדינת היהודים

 

 הרשות ביד כל איש להחזיק בדעותיו ובאמונת לבו, כשם שהלאומיות לא תחשב לאיש לחטאה. ואם יבואו בני דתות אחרות, או בני לאומים אחרים, לשבת בתוכנו, נכבדם כבוד גדול ומשפט אחד יהיה להם ולאזרחי הארץ.” 

         מדינת היהודים

 

 “האם נתן את כהני דתנו למשול בנו? לא! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חפשים אנחנו בכח החכמות והמדעים. ועל כן נפר כל תחבולות כוהנינו אשר יאמרו למשול עלינו, כי נדע לכלא אותם בבתי מקדשי אל, כאשר נדע לאצור גם חיל צבאנו בבתי החילות.” 

מדינת היהודים

 

ה”ציונות” היא אסון מן הנוראים ביותר שנפלו על עם ישראל, במשך כל דברי ימינו, כשה”ציונות הדתית”, כ”שותפה ההסטורית”, שבלי סיועה לא היתה ה”ציונות” יכולה לבצע את פשעיה נגד העם היהודי, נושאת בעיקר האחריות לחורבן העם והארץ.

 

בגוש קטיף היתה צריכה להתחולל המלחמה, שעדיין מתמהמהת, מתן זמן מספיק לפושעים נגד האנושות, מהרסינו ומחריבינו מבית, לגלגל אותנו במורד התהום. עדיין, אפשר לעצור את החורבן הטוטאלי. זה תלוי רק בסיום שליטת האסכולה הפאשיסטית/”ממלכתית” ב”ציונות הדתית”, חזרתה מן ה”ציונות” ושובה, בתשובה שלמה, ליהדות!

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר