בחירות בלשכת עורכי הדין: שאלות למועמדים (2): על פיזור הכספים ע”י המתמודדים


בחירות בלשכת עורכי הדין: שאלות למועמדים (2): על פיזור הכספים ע”י המתמודדים



מערכת האתרים של קימקא
30.05.2011 20:54


"המועמד שלך"

“המועמד שלך”


מוצעת בזה דרך לקיים בחירות-בעלות-אפס, בלי בזבוזים ו”תרומות” היוצרות מחוייבויות בין התורמים לנבחרים *** המתמודדים מוזמנים לקרוא בעיון, ולהביע דעתם




לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

לשכת עורכי הדין, מערכת הבחירות – יוני 2011

הקדמה: הבחירות לכנסת, והבחירות למוסדות הלשכה

לקראת הבחירות לכנסת אנחנו רואים שלטי-חוצות ענקיים אשר עולים כספים רבים, ואינם אומרים שום דבר.

דוגמה: תמונת-ענק של מועמד, עם שתי מלים בלבד: “המועמד שלך!”.

האם יש בתמונת-הענק כדי לשכנע אותי שזה אכן “המועמד שלי”? ממש לא, כי הן לא אומרות לי דבר על המועמד וסגולותיו, ובוודאי שהן לא מגלות לי מהן תשובותיו של “המועמד שלי” לשאלות אלה ואחרות אשר תעלינה במשך הקדנציה שלאחר הבחירות.

לשם מה, איפוא, משקיעות המפלגות סכומי-עתק על הלא-כלום הזה?

הן לא עושות זאת כדי לשכנע את הציבור המשכיל, את אלה שקוראים יום-יום את כל העיתונים, ויש להם דיעה ברורה כיצד להצביע.

הן גם לא עושות זאת כדי לשכנע את ציבור המתלבטים המשכיל, אשר ברגע-האמת יעשה את כל השיקולים ביישוב-הדעת, ולא על פי מודעות-הענק אשר לא אומרות לו דבר.

המפלגות משקיעות את הכספים האלה כדי לחדור לתת-ההכרה של בוזגלו הנבער-מדעת, אותו הקול ה”צף”, המצביע ה”גבולי”, אשר עשוי להכריע את הכף בבחירה בין שני מועמדים, או להקנות מנדט נוסף – בבחירה רבת-מועמדים.

בציבור עורכי-הדין אין “בוזגלו”

בציבור עורכי-הדין אין בוזגלו. זה ציבור ייחודי, משכיל, אשר מעורה בנעשה בחוג המקצוע, ושום שטיפת-מוח לא תזיז אותו ותטה אצלו את הכף.

אבל עסקני הלשכה המציגים את מועמדותם בבחירות למוסדותיה מבזבזים כספים כאילו הבחירות אכן תוכרענה ע”י עו”ד בוזגלו, אשר יש צורך לחדור לתת-תודעתו, ולא להגיונו ותבונתו.

אם נשווה את מספר הבוחרים למוסדות הלשכה למספר הבוחרים לכנסת, ונשקלל בהתאם את הבזבוזים במערכת הבחירות ללשכה, נגיע לסכומים השקולים לכמה מיליארדי שקלים בבחירות לכנסת.

האם זה נחוץ, וגם כדאי?

עבור מועמד לראשות הלשכה אשר יגבר על מתחריו בקולות ספורים, או שישיג קולות ספורים מעל מינימום 40 האחוזים הדרוש כדי להיבחר בסיבוב הראשון – זה בהחלט כדאי: שררה, כוח, כבוד, מעמד ושאר הנאות השלטון – כל אלה “לא הולכים ברגל”.

וכמובן שלכל ההנאות האלה ישנו גם ייתרון חומרי, הנובע ממעמדו בקהילה המשפטית של הנבחר למוסדות הלשכה.

במידה פתוחה, אבל בהחלט לא זניחה, נכונים הדברים גם לגבי מועמדים לתפקידים נמוכים מראשות הלשכה.

אם מועמדים לראשות הלשכה (ובמידה פחותה גם מועמדים אחרים) מוכנים להוציא מכיסם הפרטי סכומים בני שבע ספרות, הם לא עושים זאת בשם השליחות. הם לא מציגים את עצמם כמי שמקריבים משלהם למען הכלל.

אם הם היו מציגים את עצמם כך, הם היו שמים עצמם ללעג ולקלס.

והוא הדין גם במי ש”תורמים” למועמדים סכומים בני 4, 5 או 6 ספרות: הם מצפים לטובות-הנאה לאחר הבחירות, וכפי שכבר ראינו, נבחרי הלשכה משלמים-גם-משלמים לתורמים להם, בכל מיני כיבודים ותפקידים אשר שכרם בצידם.

אמור מעתה: בזבוז הכספים, בין מכיסיהם של המועמדים, בין מכיסיהם של תורמים, אינו אלא קניית שלטון בכסף.

המפנה שהיה בבחירות לכנסת

שיא הבזבוז בבחירות לכנסת היה בבחירות של שנת 1965, וזה הביא את המערכת הפוליטית לכדי הבנה שיש להגביל את ההוצאות של המפלגות, אפילו כאשר מדובר בכספים כשרים-למהדרין.

אמרתי “אפילו כשרים-למהדרין”, כי כאשר מדובר בגיוס תרומות-מרצון, לתורם ישנן ציפיות מהנבחר, והתרומה למועמד בבחירות הינה בבחינת “שלח לחמך” – שוחד לכל דבר ועניין.

מהפך-המימון של שנת 1965 על המגרש של המפלגות מתחיל עכשיו לחלחל אל תחום עריכת הדין, אבל לא רק מאוחר מדי, אלא גם מעט מדי.

המהפכה שאני מציע: תעמולה בעלות-אפס

בזמני, בתקופת השירות הצבאי הסדיר – ואני מניח שהמצב כיום אינו שונה – לא הייתה בבסיסי הצבא תעמולת-בחירות קונבנציונלית. היו לוחות מודעות צנועים, עם שטח שווה לכל מפלגה, והמודעות היו בפורמט של דפי סטנסיל (מי זוכר את זה כיום?).

כאשר המגבלות הן כאלה, אתה חייב לצקת תוכן לתעמולת הבחירות שלך.

מגבלות כאלה אני מציע גם לגבי תעמולת הבחירות למוסדות הלשכה:

א.        לשכת עורכי הדין תעמיד את האתר שלה לרשות המתמודדים;

ב.        המועמדים יורשו לנהל את תעמולתם באתריהם הפרטיים, גם ברשתות החברתיות (פייסבוק וכו’);

ג.          לא תהיה תעמולה באתרים המפרסמים מודעות בתשלום;

ד.         קשר עם הבוחרים, ותעמולת-בחירות “אינדיווידואלית” ינוהלו באמצעות רשימת-הכתובות שהלשכה מחלקת (זה קיים גם כיום) לכל המועמדים, ולכל מי שמצהיר כי הוא שוקל להתמודד בבחירות למוסדות הלשכה.

אפשר בהחלט להגדיר זה כתעמולה בעלות-אפס.

וזה מוצדק ונכון, כי עורכי-הדין הם ציבור של משכילים, אשר אין כל טעם והצדקה לאותו ביזבוזגלו אשר נועד “לעבוד” על תת-ההכרה שלהם בעלויות אסטרונומיות, אשר הנושאים בהן מצפים ל“תמורה עבור התרומה”.

והשאלה שלי למתמודדים בבחירות למוסדות הלשכה

א.        האם האמור כאן מקובל עליכם?

ב.        אם לא – מדוע?

ג.          אם כן – מה אתם מתחייבים לעשות למימושו של הרעיון, ומתי?

______________

לשכת עורכי הדין, מערכת הבחירות – יוני 2011

לשכת עורכי הדין, מערכת הבחירות – יוני 2007

מדור עורכי דין

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

 




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר