לא משל, מציאות!

לא משל, מציאות!

חנה אייזנמן
11.05.2011 12:33
לא משל, מציאות!


האנטישמיות הבינלאומית לא יכלה להמציא מכשיר גאוני יותר להשמדת העם היהודי, מ”מדינת ישראל”. האמצעי הזה, בשלבי תפעולו הראשוניים, נקרא “ציונות”, שם קוד, המסווה ביעילות על ייעודו האמיתי של המנגנון…. עדיין משתמשים רבים במונח ה”טעון” הזה, העושה, עדיין, את פעולתו. השלב המתקדם של המנגנון, הוכתר בתואר – “מדינת ישראל”, או, בקיצור – “ישראל”,



 

ב”ה

לא משל, מציאות

 

מוכנים לתחזק אותו עד יומם האחרון, עד שיתפוצצו אתו

 

האנטישמיות  הבינלאומית לא יכלה להמציא מכשיר גאוני יותר להשמדת העם היהודי, מ”מדינת ישראל”. ליתר בטחון, הורכב בקרביו, עם הזמן וכדי למנוע כל פיספוס, מנגנון הפעלה מתוחכם, שלו הוענק שם חיבה – שמעון פרס.  האמצעי הזה, בשלבי תפעולו הראשוניים, נקרא “ציונות”, שם קוד, המסווה ביעילות על ייעודו האמיתי של המנגנון. גם שם קוד ההסוואה היה ממש גאוני. עדיין משתמשים רבים במונח ה”טעון” הזה, העושה, עדיין, את פעולתו. השלב המתקדם של המנגנון, הוכתר בתואר – “מדינת ישראל”, או, בקיצור – “ישראל”, עדות לכך, שרוח הציניות לא פסה מיוצרי האמצעי הזה. במשך כל השנים מתוחזק המכשיר באמונה בידי חבר מכונאים יעיל, גם הוא, באופן גאוני, הנקרא “הציונות הדתית”. אילולא חבר המכונאים הנאמן הזה, היה מכשיר-ההשמדה שובק מזמן, ולא היה קיים עוד. אך המכונאים מוכנים, הם ובניהם אחריהם, למסור את נפשם למען עמידותו של המכשיר, הם מוכנים לתחזק אותו עד יומם האחרון, עד שיתפוצצו אתו. לא די שאינם מניחים לפוטנציאל ההשמדה שבו להפריע את מנוחתם, אלא, עושים ככל יכלתם להסוותו. הם נאמנים למכשיר הזה, כפי שהיה נאמן, אותו קצין בריטי שבוי-מלחמה, ששירת את מנגנון המלחמה היפאני, בתחילה בכפיה, ובהמשך בהתלהבות היצירה, פאר הגאונות הבריטית, בבנית גשר להעברת נשק ותחמושת לצבא היפאני, במלחמתו עם בנות הברית. עד כדי כך היה נאמן, שקיפד את חייו, בנסותו למנוע מיחידת קומנדו של בנות הברית, לפוצץ את הגשר. לאחר שנות תיחזוק רבות כל כך, מתוך אמונת אומן, שייעודו הסופי של המכשיר איננו ההשמדה, אלא, ההשמדה היא רק אמצעי לחיים, קשה להם להכיר ולהודות בעובדה, שהשקיעו את מיטב שנות חייהם, ואת שיא החשיבה, לו הם מסוגלים, לפיתוח מכשיר שתכליתו הסופית, כסיבת כל פעולותיו מיום ייצורו ועד הנה, היא השמדה. פעולת התיחזוק שלהם, כללה, השלמה בידיהם את שהוא פיספס. עד כדי כך, התעצם בהם דיבוק המכשיר; אסור לו לפספס, ויהי מה, או ויהי לא כלום. אילו פנים יהיו להם, אם המכשיר, שטופח ושומן ותופעל על ידם, יפספס, דווקא ב”משימה לאומית”?

 

ההתמסרות למכשיר הפכה אותם, במידה רבה, דומים לו – רובוטים, שהחלק האנושי בהם הפך למכני. הם מעדיפים את המכונה על האדם. הם מעדיפים את קידום המכאניות על קידום תקווה בת שנות אלפיים של העם היהודי. הרגשתם היא, שיצירת המכשיר הגאוני הזה, הביאה אותם אל פסגת שאיפותיהם, כל השאר, מותרות, וממילא אפשר לוותר עליהן. הם מעדיפים להישען על המכונה הכבירה, שהם אחראים ליציבותה הרובוטית, כל מה שמעניין אותם, הוא שלום המכונה, העובדה שזה רובוט הדורס הכל מסביבו, אינה חודרת לתודעתם, כי הם אינם מתבוננים ימין או שמאל, עיניהם למכונה ועיניה לדריסה.

 

טירוף הפולחן למכונה חסרת לב או נשמה, פשה בכל שכבות העם. עם המתאמץ לשמוח ביום השנה להשקת המכונה, ומשתדל לסלק ממודעותו את נדנוד שארית שפיותו, בדבר היות השמחה, שמחה לאידו שלו, הוא שמח לאידו… שמחה מאולצת, המוּנעת על ידי אנשי התחזוקה, שאינם מפסיקים מפעולת השינוע והשיכנוע: אין עוד כהמצאה הזו בעולם, וכרגיל, היא הומצאה על ידי הראש היהודי. אז, היהודי, מרכין את ראשו, ומקבל עליו את דין המכונה, שכינוייה בפי מעריציה, המכונאים: “כס אלוק’ ממעל”, מה שמעיד, שדמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר