מה נשתנה? (ג) המוסרים – 1. העולם כועס, למה לישראל לא אכפת?

מה נשתנה? (ג) המוסרים – 1. העולם כועס, למה לישראל לא אכפת?

חנה אייזנמן
05.05.2011 10:04
מה נשתנה? (ג) המוסרים – 1. העולם כועס, למה לישראל לא אכפת?


….היא יכולה לנסות לדאוג למצוקה ההומניטרית בקרב הפלסטינים, כפי שהיא יודעת לעשות במקרים של מצוקה הומניטרית ברחבי העולם. היא יכולה ליצור סיפור חדש, שבו היא תנהג בהתאם לאמות המידה המוסריות שהישראלים מייחסים לעצמם.



ב”ה   

 

מה נשתנה? (ג) המוסרים – 1. העולם כועס, למה לישראל לא אכפת?

 

 

ביוני האחרון כתב דן קרצר מאמר, תחת הכותרת: “העולם כועס, למה לישראל לא אכפת”?

 

להזכיר לעם ישראל – חמש שנים לפני כתיבת דברי הבלע האלה,  החריבה “ישראל”, בהשפעת הדן קרצר’ים, למיניהם, חבל ארץ יהודי משגשג, במסגרת “תהליך השלום”, ההגדרה האורווליאנית לתכנית-השלבים להשמדת היהודים בארץ ישראל. תהליך זה, יזום, כמובן, על ידי השמאל, שבנה את המדינה להכחדת כל סימן וזכר ליהדות. על אלה, המלשינים, המוסרים והרודפים, נמנה היהודון דן קרצר, כמו כמה יועצים אחרים ל”ידידתנו הגדולה”, שהיתה והווה אנטישמית, וזאת, בלשון המעטה…

 

וכה כותב הרשע:

דן קרצר | 7/6/2010

 

1. ….סגן שר החוץ הישראלי פתח במטח מילולי… מארגני המשט הם תומכים של טרוריסטים, הם ארבו לכוחות הישראליים והם האחראים לתוצאות….

 

2. ….אפילו אשף תקשורת כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו…. הצליח להוציא מעצמו רק משפט אחד שבו הביע צער על הקורבנות…

 

3. ….הנראטיב הישראלי צייר את המדינה כדוד שמתעמת עם גוליית הערבי, ואף שמלחמת ששת הימים שינתה את המציאות הזאת – הנראטיב הישראלי נשאר  בשלו.

4. … אני אמרתי שסגר על עזה ייראה בעיני התקשורת ואפילו בעיני ממשלות ידידותיות כענישה קולקטיבית, יסיט את הסיקור התקשורתי מהאלימות הפלסטינית אל התגובה הישראלית 5. ועלול אפילו לגרום לפלסטינים שנפגעו מהסגר לפנות לטרור. שרון היה עונה שאחריותו היא לדאוג לישראלים, שהסגר נועד למנוע התקפות נוספות, ושזו אשמתה של התקשורת שהיא מעוותת את המציאות.

6. …. מדינות שוגות לפעמים. והן מתנצלות. מדינות לא מסתמכות רק על עוצמתן הצבאית ועל רטוריקה עיקשת בדבר הגנה על העם, 7. אלא מסתמכות גם על דיפלומטיה וערכים כמו הבנה ואמפתיה. מדינות ריבוניות יכולות להיות חזקות, ועדיין לפתח נראטיב של נשיאה בתוצאות המדיניות שלהן.

8. ….היא יכולה לנסות לדאוג למצוקה ההומניטרית בקרב הפלסטינים, כפי שהיא יודעת לעשות במקרים של מצוקה הומניטרית ברחבי העולם. 9. היא יכולה ליצור סיפור חדש, שבו היא תנהג בהתאם לאמות המידה המוסריות שהישראלים מייחסים לעצמם.

וזה קרצר ב“הארץ” בנובמבר האחרון:

10. שגריר ארה”ב בישראל לשעבר, דן קרצר, תקף היום (שבת) בחריפות את מסמך ההבנות המתגבש בין ארצות הברית לישראל בתמורה להקפאה נוספת של 90 יום. תחת הכותרת “עסקת ההתנחלויות הינה פרס עבור ההתנהגות הרעה של ישראל” כותב קרצר מאמר בוושינגטון פוסט בו הוא טוען כי מדובר ב”רעיון רע מאוד”.

 

היהודונים של נשיאי ארה”ב

הטיוטא הזו תקועה באותו מצב כבר כמה שבועות, מסיבה פשוטה מאד – חוסר אונים מול עיוות מטורף כל כך. מאיפה מתחילים? איך ממשיכים? והאם, יש סיכוי לגמור? הרי, אין מלים בשפת אנוש להגדרת התועבה שלעיל.

דן קרצר הוא שיבוט של הנרי קיסינגר, האחראי לחלק גדול של שפך הדם היהודי במלחמת יום הכיפורים. בדיוק אותו סוג, שאותו כינה המשורר, יצחק כצנלסון, הי”ד – חלאת המין האנושי.

זה שנים מסובבים את נשיאי ארה”ב מלשינים, מוסרים ורודפים יהודים, רוקדי מה-יפית על דמנו, דבר שהם עשו כבר בימי “השואה”, ע”ע ראביי סטיפן וייז וכל המימסד היהודי הרישמי, שראשיו היו, כמובן, רפורמים.

להלן נסיון לתגובה לדברים לא ראויים לתגובה, על פי סדר הבאתם:

1. מארגני המשט הם תומכים של טרוריסטים…. הם האחראים לתוצאות….

בכך מתמצת קרצר את ה”מטח המילולי” של שר החוץ, כשהניואנס הקרצר’י אומר – לא דובים ולא יער. לא טרוריסטים ולא תמיכה בהם. בסך הכל, מדובר בהומאניזם צרוף.

אז, מה? לספר לכם מהי עזה? למה היא משמשת מקידמת דנא, עוד בטרם היות “מדינה”, וכמובן, טרם “הכיבוש”. זה כבר מעייף. אז, נכון, עזה איננה טרוריסטית. עזה היא צבא הג’יהאד, צבא החמוש עד לשיניו בחינם, בנדיבות כל העולם, ובעיקר, בנדיבותה של “ישראל”. אין כאן שום אוכלוסיה חפה מפשע, כולם מגוייסים ל”שחרור פלסטין”, כלומר, למחיקת כל זכר ליהודים בארץ ישראל.

ראינו אותם רוקדים על הגגות, כשסדאם ירה את טיליו על גוש דן. הם, מכל מקום, היו מוגנים, “ישראל” ציידה אותם במסכות גז.

ראינו אותם רוקדים על הגגות לאחר טבח ההמונים, שכונה – הפיגוע הכפול – בצומת השרון.

ראינו את ה”נצורים”, ב”מצוקה ההומניטרית”, כשהם מחלקים מיני מאפה ומתיקה ברחובות, לאחר שחיטת תינוקות יהודיים. כי זה כל עניינם – טבח היהודים.

כל ה”נצורים” מגוייסים לצבא ה”שחרור”. לצבא הזה יש מדי יום ארוחות חמות אצל אמא או אצל סבתא. את הנשק הוא מקבל ללא תמורה, ובכמויות כאלה, שאת חלקן הגדול אפשר לתרום לפינות הצעצועים של גני הילדים. וזה גם חינוכי…. ומעל לכל, כווווולם מרחמים על הצבא הזה ומסייעים לו בכל דרך אפשרית.

האם צריך לספר לכם שעזה יורקת אש על כל דרום הארץ? שכבר בתרפ”ט, טרם היות “מדינת ישראל” בארץ, והרבה לפני “הכיבוש”, שחטו ערביי עזה את היהודים. זו דרכם הבדוקה, להפוך ערים לערים ערביות….

2. ….אפילו אשף תקשורת כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו…. הצליח להוציא מעצמו רק משפט אחד שבו הביע צער על הקורבנות…

על המשפט האחד הזה יידרש נתניהו לתת את הדין לפני בית דין של מעלה! זה כאילו הביע צער על מותו של היטלר. נתניהו הצניח את ילדינו לקן הצפעונים, על כידוני מרצחים, רק ברחמי שמים לא היו מתים בתוך אלה שמשתתפי ה”משט ההומניטרי” השתדלו כל כך לחסל. אין ספק כי לילדים האלה, שהוצנחו לתוך אלות וידים מכות, תישאר הטראומה של השפלתם עד יום אחרון. והנבל, נתניהו, מביע צער על קרבנות ה”הומניות”.

הרי, כל המשט הזה היה מפגן נאצי למהדרין. כל ה”הומניים” האלה, אינם מעלים כלל בדעתם להפעיל את רגשותיהם ההומניים כלפי היהודים המבלים עשרות שנים במקלטים, בגלל היד החפשית שניתנת למרצחים לרצוח אותם. “ישראל” לא היתה עושה נגדם, אפילו לא את המינימום האימפוטנטי שהיא עושה, אילולא חששה מפני התקוממותו של העם היושב בציון, אם כי, אין שום “חשש” שהצאן יתקוממו. אם לא התקוממו עד כה, שום דבר כבר לא יזיז אותם ממרבצם מול הטלויזיה, הכלי החשוב ביותר במנגנון התעמולה להשמדתם.

3. ….הנראטיב הישראלי צייר את המדינה כדוד שמתעמת עם גוליית הערבי, ואף שמלחמת ששת הימים שינתה את המציאות הזאת – הנראטיב הישראלי נשאר  בשלו.

נכון, מלחמת ששת הימים שינתה את המציאות זאת, אך זמנית בלבד, זו חזרה להיות כשהיתה, ואולי אף גרועה יותר, בגלל פושעים מתועבים ורצחניים, כמו דן קרצר ושמעון פרס. היום, גליית המוסלמי משתלט על כל העולם, כשההכשר הראשוני ניתן לו על ידי המדינה שהשמאל בנה. כבר לפני שנים כתב ג’וזף פארח, ש“ישראל” היא המעצימה את הפאשיזם האיסלאמי. בימים שערפאת עדיין נחשב לטרוריסט מסוכן על ידי מדינות רבות בעולם, ב”ישראל”, כבר נישקו את זיפי זקנו וחיבקו את ידיו בחום. היתה זו “ישראל”, שבוניה היו מלשינים, מוסרים ורודפים, מסוגו של קרצר, שפרשה לרגלי ערפאת שטיח אדום, כל הדרך, מתוניס, דרך ארץ ישראל, ועד מועצת הבטחון של האו”ם. וממילא הכשירה את דעת הקהל ושכנעה את שופטי וועדת פרס נובל, לכבד את רב-הטבחים, ערפאת, בפרס נובל לשלום… רק בראשה של מפלצת, כמו שמעון פרס, יכולה להתבשל יזמה מבחילה כזו.

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר