נסיתי להזהיר אתכם, לא רציתם לשמוע

נסיתי להזהיר אתכם, לא רציתם לשמוע

חנה אייזנמן
03.03.2011 04:33
נסיתי להזהיר אתכם, לא רציתם לשמוע


אמרתי לכם כל השנים ש”מדינת ישראל” תשמיד את היהודים, לא רציתם לשמוע, ליגלגתם, צינזרתם, קיללתם, ועכשו יורים בכם. למעשה, ה”תותח הקדוש” של בן-גוריון ויצחק רבין, מעולם לא פסק מירי. אבל, ה”רבנים” שלכם קידשו את “ממלכתיות” הדמים והזדון, אפילו ראו בתועבה הזו – “כס אלוק’ ממעל” ואמרו “הלל”. ואל תגידו, שהרוצחים לא הבהירו את עצמם היטב, אתם עצמתם עינים!



ב”ה

השנאה, שאך קורט ממנה מצוטט למטה, הוא הישגו הגדול ביותר של הרוצח, דוד בן-גוריון ושל ה”ציונות”!!

כל המצוטטים למטה וכל חבריהם צריכים היו לעמוד מזמן לדין, על פי תקדים משפטי נירנברג, או, על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. אם אייכמן נתלה, הם, על אחת כמה וכמה! ובל תהיה טעות – הם הנאצים, הערבים הם עוזריהם.

במוסף מעריב  ( 30.4.93) התפרסם ראיון של בילי מוסקונה לרמן עם עו”ד לאה צמל שבסופו מובא דו השיח.
מוסקונה: תגידי לפחות שאת נגד פגיעה בחיי אדם
.
צמל: זה לא יהיה נכון כי
אני בעד פגיעה במתנחלים.
(
בתגובה לתלונת עו”ד אליקים העצני על הסתה להשמדה, הודיעה המשטרה שאין בכך ענין ציבורי).

“אלה לא האחים שלי , הם לא. … ואם יום אחד תהיה מלחמה , והיא תהיה.. מלחמת אחים.. אני ארוץ לשם אל מעבר לקוים ששנים ארוכות לא חציתי ואדוש בשרם במכות נאמנות להניס אותם .. אצא אל הקרב כדי להילחם פעם אחת באמת במלחמה צודקת. יירד הרבה דם זו תהיה מלחמה ארוכה אבל אחרונה. מלחמה בהם”. (הקיבוץ, 17.8.95)

“… ואפתח תחביבים חדשים כמו צליפה בנשים מתנחלות, ואני אהפוך להיות מכור לרעש הגולגולת המתנפצת שלהן…אח! הצליל הזה, הספלאש… ורסיסי המוח שהיו מתפזרים באוויר הלילה הדליל…” (“קורמורן”, עתון הנוער האנרכיסטי, קבוץ נירים)

גיא מרוז: תודו ש-15 אלף מתנחלים קיבלו טיפה יותר תשומת לב מחצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. אולי כי העניים ימותו בסוף, המתנחלים יחיו בקרבנו לעד וחבל.

“למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז… כן, לאחוז בנשק  (ישעיהו לייבוביץ הארץ27.9.85  )

מעריב כ”ב תמוז תשסא 13 יולי 2001) מדור ההומור
שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד
(הערה: השיר הנאצי “הורסט ואסל” שמו של “שורף הבונדסטאג”, מכיל את המלים “כשדם יהודי יותז על הסכין אז נגיל ונשמח”).

                          נסיתי להזהיר אתכם מפני הציונאצים, לא רציתם לשמוע

הקצין אמר לו: “מבחינתי, המילואים שהכי אשמח לבוא אליהם, זה כשיגידו לי לפנות את המתנחלים. אבל, יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… צריך לתפוס את האנשים האלה ולעשות להם כמו בשואה…. מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני-אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים”. ידיעות ל’ באב תשנט 12.8.99

“… אני רואה במתנחלים החמושים חלק מכוחות הכיבוש ובהתנחלויות מיבצרים המהווים יעד לגיטימי להתנגדות הפלסטינית, ואני סבור כי חיסול מתנחלים אינו רצח” (גדעון ספירו, ראיון עם גדעון רייכר, מעריב 25.1.85 )

“… הוא הוכיח כי אין לו בעייה לירות טילים ממסוקים לעבר שכונות מגורים פלסטיניות ולקטול חיי ילדים ונשים חפים מפשע. אז מה הפריע לצבא להרים הליקופטר באויר ולירות טיל אחד לעבר הפולשים? מה עוד ומדובר בגבעה צחיחה רחוקה ממקום ישוב, גבעת חלפון כלשהי, והטיל לא היה פוגע באף אדם חף מפשע. מה הפריע למשטרה לירות כדורי גומי לעבר הפולשים, להרוג כמה עשרות מהם, ואת היתר להפיץ לכל רוח? התשובה ברורה. יהודים זוכים ליחס מיוחד”.

אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית” (זאב שטרנהל, דבר, 15.4.88


רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה”ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינהאלטלנה”… לאנשים שהיו אז מאחוריו היה השכל להחליט” (מאיר שלו, ידיעות אחרונות יט בחשון תשס”ג).

כאן יהיה מרחץ דמים. ותהיה מלחמת אחים, ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים ומרחבי התקוות האבודות…” (שושי נתן, קיבוץ, 4.1.89).

בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית” (יצחק רבין. “פנקס שירות”. עמ
‘ 550).

נסיתי להזהיר אתכם מפני הציונאצים, לא רציתם לשמוע
ראיתם פעם יצורים שילכו לגיהינום? לא? הביטו היטב בחיילות לגיון הזרים

צריך לשבור להם את העצמות, להעמיס אותם במשאיות, לזרוק אותם באיזה פינה ולסתום להם את הפה” (הזמר מוקי מסביר לעיתון “תזה” איך לבצע את ההתנתקות).

חיים חפר, “משורר הפלמ”ח”:

 (ידיעות אחרונות, 28.2.86):


”לא יהיה לך מנחם ומנוחם
ואש תצא
מזרעית שעל גבול לבנון ותיגע באש הבאה מירוחם
ומכל טירות גוש אמונים יעלה העשן, והאבק מכל עסקי החווילות
עלה תעלינה בהר שומרון כל עיירות ה”לחם” הרעבות
והמובטלות
וכאשר החשכה תרד עליכם בצהריים, וסכין המסכנים תבוא בלילות
כבר לא
תהיינה יותר שאלות.

“… כך ערי המובסים/ הרוח תפער דלתות חורקות ותנקש בחלונות ובתריסים
חרולים יתגלגלו בכיכר ועשב בר יכסה את הגבעות/ ברכות השחיה
יתייבשו
ובמתנסי”ם שברי כיסאות/ ושלטי חנויות התלויים על בלימה, יספרו מה שהיה
ולא יהיה עוד/
הארץ אכלה את יושביה, ולא נותר להם דבר, מלבד – דמעות
..”

 ב-8 ביוני, מזהה עמוס עוז את האויב ומזהיר את העם היושב בציון מפני המפלצות הרצחניות (ידיעות אחרונות):

“כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף…”.


“אני שונא מתנחלים וחרדים”.

יוסי ידין, במהלך דיון על ההצגה “פליישר” שבה הוא משחק רב חרדי (ע”פ גל”צ 10.5.98 )

“אכן, נכון הדבר, שאני רואה במלחמת אזרחים את אחד מעוגני ההצלה של החברה הישראלית מעבדות הכיבוש…. הסיבה שאני היום לא עוסק בחיסולים פרטניים של מתנחל כזה או אחר, אינה נעוצה רק בכך שאינני בעל מנטליות קמעונאית, גם לא בעובדה שחיסול פה או שם לא יביא להישג פוליטי של ממש, גם לא הפחד ממאסר ממושך (אם כי חשוב לציין שחיי מתנחל לא שווים את שלילת חרותי), אלא קודם כל מהאופק המרנין של פרוץ מלחמת אזרחים, שבמהלכה יתבצע חיסול המתנחלים ברשות ובסמכות ובמספרים מרשימים. וככל שארבה, כך ירבו תעודות הוקרה”.

גדעון ספירו (יום שישי, 25/10/2002 שעה 17:28).

                                                      נסיתי להזהיר אתכם מפני הציונאצים, לא רציתם לשמוע

“… החיילים סחבו וכלאו את הדר בתוך אוטובוס ריק, כקלף מיקוח מול משפחתה… ‘שמעתי את המפקד מדבר עם אמא שלי, שהם לא מחזירים אותי עד שהמשפחה מודיעה מתי היא מתכוונת לצאת מהבית. אמא שלי שאלה אותו: מה זה, חטיפה? והוא אמר לה: כן, זו חטיפה.

‘אחרי זה ראיתי בטלויזיה את אמא שלי, איך היא רצה אחרי כשזה קרה, והסנדל שלה נקרע והיא רודפת אחרי החיילים שלקחו אותי’….

“נטף, אחותה, משלימה את הסיפור מזווית הראיה שלה: ‘בזמן שסחבו את הדר רצתי הביתה ואמרתי לאחים שלי: כל אחד לוקח תמונה של אבא, זה יעזור לנו מול החיילים. הכל מסביבי היה בלאגן שלם. חיילים נכנסו ותפסו אנשים בבית. אחי הקטן, בן החמש, בכה, וחיילת נתנה לו סטירה ואמרה לו תפסיק לבכות…. ‘” (“בשבע”).  זה קרה בבית משפחת איובי, בכפר דרום

הגדעון ספירו’ים אינם נאצים! לא ולא! הנאצים היו צדיקים לעומתם! האנשים המצוטטים לעיל וכל בני מינם, הם רודפים, חייבי מיתה. לכל יהודי יש הזכות לירות בהם כבכלבים שוטים. והיום הזה עוד יגיע. הם יקבלו את המגיע להם, אם לא בידי אדם, אז, בידי שמים.

אלה הם רוצחי התקווה בת שנות אלפיים.

ימח שמם וזכרם לנצח נצחים! אלה ייזכרו לדיראון עולם בדברי ימי ישראל. את שמותיהם ומעשיהם יש להעביר כצוואה לדורות ישראל הבאים. לקללם עד יום אחרון. אל יזכו לחזור בתשובה. תמצית חלאת המין האנושי הזו, היא גולת הכותרת של אלפיים שנות שואה. בכל האלפיים, לא היו מפלצות זוועה כעמלק מזרע ישראל. רוצחי גברים, נשים, טף, עוללים, יונקים ועוברים ברחם אמותיהם.

תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח

האלוקים לא יסלח להם!

 







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר