לשכת שר המשפטים: היועץ שוכב עם היועצת!

לשכת שר המשפטים: היועץ שוכב עם היועצת!

שמחה ניר, עו”ד
03.02.2011 10:52
עמיעד רט, איפה הכסף?!

עמיעד רט, איפה הכסף?!


בפרשת הרשם הגנב, עמיעד רט, ראינו כיצד כל המערכת שוכבת למענו על הגדר. משה גל, ברק לייזר, קרן לזימי, וגם יועצת השר, מבשרת נבו, אשר נשכבת למען כולם *** כעת מצטרף לשוכבים על הגדר גם יועץ השר מור מזרחי *** פנייה אל המנכ”ל, גיא רוטקופף, לקחת את העניינים בידיים



שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

3.2.2011

 

לכבוד

הד”ר גיא רוטקופף

מנכ”ל המשרד

משרד המשפטים

ירושלים

נכבדי,

הנדון: רשם ההוצל”פ הגנב רט עמיעד – טיפולן של יחידות המשרד

בפתח הדברים ברצוני להעמידך על שתיים מהרעות-החולות של המינהל הציבורי – בתקווה שאתה – כ”אאוטסיידר” למשרד שאתה מנכ”לו, ובתור שכזה מוחזק כמי שאינו משתייך, ככל הנראה, לשום “קליקה” במשרד – תשים להן קץ.

אציין כי, בכל הנוגע לאמור להלן, משרד המשפטים צריך, לטעמי, להוות דוגמה למשרדי הממשלה האחרים, אבל הוא מהווה דוגמה רעה מאוד.

רעה חולה א’

הרעה-החולה הראשונה היא יירוט פניות אל הדרג הסטאטוטורי ע”י הדרגים המקצועיים: אתה פונה אל בעל סמכות סטאטוטורית, ומקבל תשובה שלילית החתומה ע”י פקיד שאין לו סמכות לקבל את תלונתך, או לדחותה, אבל כל נסיון שלך להביא את הפקיד להניח את החומר על שולחנו של בעל הסמכות עולה בתוהו.

במיוחד אמורים הדברים כאשר הנמען לפנייתך הוא גם “דרג מדיני”, אשר אמון גם על שיקולים ציבוריים, ואפילו פוליטיים, אשר לדרגים המקצועיים אין – ואסור שתהייה – נגיעה בהם.

ודוק: אני לא טוען שבעל הסמכות צריך לשבת לילות שלמים לאור עששית הנפטא, לגהור על הררי-חומר, ולהכין בעצמו את התשובות לפונים אליו. מבחינתי הוא יכול להתייעץ אפילו עם עוזרת-הבית שלו, והוא יכול להחליט אפילו בהטלת-מטבע (יהודה עמיחי: תן למטבע להכריע / מלכים עשו כך, אל תחליט דבר) אבל בתנאי שהתוצאה הסופית תהיה תשובה מנומקת, הנושאת את חתימתו האישית.

פירושו של דבר הוא שעוזריו ויועציו של בעל הסמכות יכולים להכין לשר את התשובה לפונה אליו, אבל במקום המיועד לחתימה הם ירשמו את שמו בעל הסמכות, ולא את שמם, ויניחו את הנייר על שולחנו, לחתימתו.

תאר לעצמך שאתה מנהל בית הכלא, ומגיע אליך כתב חנינה (או קציבת עונש מאסר) הוא חתום ע”י “א’ מבית הנשיא” ולא ע”י נשיא המדינה עצמו: האם תשחרר אסיר מכלאו על סמך נייר כזה?

התשובה היא שלילית, כמובן.

רעה חולה ב’

הרעה-החולה השנייה היא תשובת “אין לנו מה להוסיף”, הקרוייה גם “תשובה אוטיסטית”.

אתה פונה אל עובד הציבור בבקשה או בדרישה, והוא משיב לך בשלילה, אבל הנימוקים שלו “לא מחזיקים מים”. קורה. אתה חוזר אליו, ומסביר לו יפה מדוע הנימוקים שלו אינם נכונים, או שאינם לעניין, והוא עונה לך בנימוקים אחרים, שגם הם אינם מחזיקים מים, וחוזר חלילה …

בסוף, כאשר נגמרים לו הנימוקים המתחלפים, הוא עונה לך ב”אין לנו מה להוסיף” (או שבכלל מנתק מגע, ולא עונה).

התשובה הזאת, עם כל הכבוד, הינה תשובה כוחנית, שחצנית, מזלזלת – וחצופה מאין כמותה. אציין עוד כי, לעניין מה שקרוי במקומותינו חוק ההנמקות, מקובל על נציב תלונות הציבור  כי פנייה חוזרת הינה פנייה לכל דבר ועניין.

תמצית מנהלים

לפני שאפרט את הפרשה הקונקרטית, אציג לך “תמצית מנהלים” של הנושא:

תלונתי לשר המשפטים הייתה על כך שרשם ההוצל”פ עמיעד רט גנב – בעצמו או יחד עם אחרים – חצי מיליון שקלים בתיק הוצל”פ פלוני, שאני נקבתי במספרו.

תקשיב היטב: הרשם עמיעד רט גנב חצי מיליון שקלים!

את העובדה הזאת פירסמתי אצלי באתר כתריסר פעמים, ולא הנ”ל ולא אף אחד אחר תבע אותי על לשון הרע. גם העובדה שהוספתי את המילה “הגנב” בשורת הנדון למכתבי זה אליך מראה עד כמה אני רציני, אחראי, ומוכן להסתכן בתביעת-דיבה, אבל אני סמוך ובטוח שאף אחד לא יעז לעשות כן.

הסיכון היחיד שאני נוטל בכך הוא שאתה תענה לי שעל דברים ב”סגנון כזה” אתה לא מוכן להגיב, אבל לכך כבר התרגלתי, לצערי, ואם, בגלל ה”סגנון” של שמחה ניר, הגנב הזה ימשיך “לשפוט את העם משפט צדק” – אזי העם שמינה את שריו ואת מנכ”ליו הרוויח אותו ביושר.

התלונה לשר המשפטים הייתה מכוח סמכותו הסטאטורית, סמכות שאינה ניתנת להעברה או לאצילה.

לשכת השר, מצידה, יירטה את התלונה בדרכה אל השר – והעבירה אותה להנהלת בתי המשפט. אמרתי יירטה, משום שהלשכה לא התכוונה להזמין מהנהלת בתי המשפט חוות-דעת עבור השר, להחלטתו, אלא להרחיק את התלונה משולחנו של השר, על מנת שהיא לא תשוב שמה לעולם.

הנהלת בתי המשפט, מצידה, גילגלה את הכדור אל “הדרגים המקצועיים”, אלה אשר שותפים לאחריות על הגניבה נשוא תלונתי, על מנת שהם ישפטו את עצמם, ויזכו את עצמם.

משנעניתי ע”ל לשכת השר כי תלונתי הועברה אל מנהל בתי המשפט, “ומטעמו תיענה”, הודעתי לו כי כיוון שאין לו סמכות סטאטוטורית, לא אקבל ממנו אלא תשובה שתניח גם את דעתו של השר, וגם את דעתי שלי.

והנה, הגורמים ה”מקצועיים” של מנהל בתי המשפט שלחו לי תשובה “מקצועית” לתפארה – ריקה-מתוכן, שדופה, סתמית ולא-מנומקת, המסתתרת מאחורי “חיסיון” שהם המציאו, אשר אין לו בסיס בשום דין.

משראיתי, אחרי שני סבבים של תשובות-סרק, שאין עם מי לדבר, המצאתי ל”גורמים” האלה – עם העתק לשר – כתב-ויתור על החיסיון, בחתימתו של הזכאי-לחיסיון, לשיטתם.

והנה, משנגמרו להם תירוצי החיסיון הם נאלמו דום ונעלמו כלא-היו.

בין-לבין חזרתי אל השר, והזכרתי לו כי טרם קיבלתי את תשובתו לתלונתי.

היועצת לשר, מבשרת נבו, ענתה לי ש”אין ללשכת השר ולשר המשפטים להוסיף” על מה שנאמר לי במכתבה של הגב’ קרן לזימי מהנהלת בתי המשפט, אבל היא התעלמה מכך שבינתיים החיסיון שעליו הסתמכה לזימי כבר מת לחלוטין, עם כתב-הויתור שנמצא בידי שתיהן.

על כן עניתי למבשרת הזאת במכתב מפורט וענייני, המפרט את השתלשלות העניינים עד לאותה הנקודה, כולל פקיעתו של החסיון, ודרשתי כי תלונתי תונח על שולחנו של השר, יחד עם כתב הויתור על החסיון, להחלטת השר, בחתימתו.

על המכתב הזה עונה לי מר מור מזרחי, יועץ השר, במכתבו מס’ 2011-0002-923, מיום 25.1.2011, כהאי לישנא (ההדגשה שלי):

הריני לאשר קבלת מכתבך … אל שר המשפטים.

אתכבד להשיבך כי אין לי מה להוסיף על הנאמר במכתבים שהועברו אליך בנושא זה על ידי הגורמים המקצועיים בהנהלת בתי המשפט.

עד כאן העובדות

על התנהגותו והתנהלותו של מר מור מזרחי

אני שואל אם אין גבול לחוצפה של עובד-ציבור.

ראשית – מיהו בכלל מר מור מזרחי, שיענה לי בגוף ראשון יחיד, כאשר הוא בכלל לא פונקציה, אין לו סמכות לקבל את תלונתי, וממילא גם אין לו סמכות לדחותה או “להוסיף” עליה?

שנית – השאלה אם למר מזרחי יש או אין “מה להוסיף” אינה מעניינת איש.

שלישית – מה שנאמר לי ע”י ה”גורמים” הנ”ל הוא אפס גדול, ואם אין לו “מה להוסיף”, סימן שגם אם הוא היה מטפל בתיק מתחילתו הוא היה עונה לי באותו האפס.

רביעית – כיוון שלאותם ה”גורמים” אין סמכות לקבל את תלונתי, ממילא גם אין להם סמכות לדחותה, והמקסימום שיש בידם הוא לתת חוות-דעת לממונים עליהם.

וחמישית – במכתבי נשוא מכתבו של מר מזרחי אני לא ביקשתי “להוסיף” דבר, אלא רק להניח את התיק כולו – כולל את כתב-הויתור על החסיון – על שולחנו של השר.

יכול היה מר מזרחי להשיב: אכן הנחתי את הכל על שולחנו של השר, אבל השר לא מוכן להשיב לך בחתימתו, וגם הורה לי להשיב לך שאין לו מה להוסיף.

יכול היה מר מזרחי להשיב: אני לא הנחתי את התיק על שולחנו של השר, כי …

יכול היה מר מזרחי לומר לי שק בתחת, אם הוא סבור היה שזו התשובה הנכונה (מבחינת הנימוס אני לא רואה כל הבדל בין “שק בתחת” לבין “אין לי/לנו מה להוסיף”, ומלשכת שר המשפטים אני כבר לא מצפה לשום נימוס).

אבל, כאמור, מר מזרחי נטל לעצמו שררה לא-לו, ובכך הוא המשיך לשכב על הגדר כדי להגן על החלטה-מראש לחפות על רשם הוצל”פ אשר גנב חצי מיליון שקלים.

על ה”חיסיון”

הרשה לי, בנקודה הזאת, לחזור אל עניין החסיון: אם כתב-הויתור על החיסיון אינו רלוואנטי עד כדי כך שמר מזרחי לא מצא לנכון להתייחס אליו, פשיטא שגם החיסיון עצמו, בו נתלו אותם גורמים “מקצועיים”, אינו רלוואנטי, והשאלה היא מדוע הם מ—–ם לי את השכל עם “חיסיון” אשר, גם לטעמם, הוא אינו רלוואנטי?

האם מכתבו של מר מזרחי עונה לעניין?

קרא, בבקשה, את מכתבי אל הגב’ מבשרת נבו, ואמור בעצמך אם תשובתו של מר מזרחי היא לעניין. האם יש בה, למשל, תשובה לשאלה איפה הכסף, לאן זלגו חצי מיליון השקלים?

והאם יש בו תשובה לטענה שגם תלונתי – כולל כתב-הויתור על החיסיון ושאר מכתבי בנושא, גם חוות הדעת חוות-הדעת של ה”גורמים” הנ”ל וגם תיק ההוצל”פ נשוא תלונתי – כולל התיעוד העונה על השאלה איפה הכסף, אם אכן יש כזה – מכל אלה אף דבר לא הונח על שולחנו של השר, ואם תתפוס אותו במסדרון משרד המשפטים ותשאל אותו מה הוא עשה בנדון, הוא יגיד לך שהוא בכלל לא יודע במה המדובר, ואם הייתה מגיעה אל שולחנו תלונה כזאת – הוא לבטח היה זוכר אותה.

אני מבקש, איפוא, התייחסות מלאה לתלונתי, לרבות כל מה שבא בעקבותיה – והכל בחתימתו של שר המשפטים.

כן, ברור לי שאתה לא יכול לכפות על השר להחליט, או לחתום, ואם תגיד לי שהחומר במלואו הונח על שולחנו של השר, והוא לא רוצה לחתום – אתה את שלך עשית.

ועוד באותו עניין: טיפולה של לשכת היועץ המשפטי לממשלה

תלונתי המקורית מוענה, בין השאר, גם ליועץ המשפטי לממשלה, משום ההיבט הפלילי שבה.

הטייס האוטומטי בלשכת היוהמ”ש כידרר את תלונתי אל לשכת פרקליט המדינה, והטייס האוטומטי שם חזר אלי, עם “עצה” לפנות אל תחנת המשטרה הסמוכה למקום מגורי.

אכן, כפי שציינתי לעיל, גם היועץ המשפטי אינו חייב לטפל במו ידיו בכל נושא, ולשם כך יש לו עוזרים ורפרנטים, אבל זה עניינו-הוא, וכיוון שפניתי אליו בנושא שבסמכותו, הוא לא יכול להפנות אותי אל בעלי סמכות מקבילה.

אני מכיר בכך שהיועץ המשפטי אינו “יומנאי” המקבל תלונות על סכסוכי-שכנים, כייסות, עבירות חנייה וכל כיוצא באלה, ומעבירן אל החוקר המשטרתי הזמין באותו הרגע, ואם היועץ המשפטי היה עונה לי שזה “קטן עליו”, אפשר היה להתווכח גם על כך – אבל את זאת הוא לא אמר לי.

והוא גם לא יכול היה לומר, כי גם אם הייתי פונה למשטרה, היא ממילא לא הייתה פותחת בחקירה נגד בעל תפקיד שיפוטי כזה בלי אישורו של היועץ המשפטי – והדרא קשיא לדוכתיה.

כיוון שתשובת הפקיד מלשכת פרקליט המדינה לא הניחה את דעתי, חזרתי אל היוהמ”ש, ברוח האמור, אבל הוא לא טרח לענות לי כלל ועיקר.

לא, אתה לא צריך להגיד לי שאתה “לא ערכאת ערעור” על היועץ המשפטי לממשלה, כי אני יודע את זה (למדתי משפטים, אם לא ידוע לך) וגם לא פניתי אליך בתור שכזה, אבל אתה הוא המנהל האדמיניסטרטיבי שלו, ובתור שכזר אתה אמון על כך שהוא יפעיל את סמכויותיו הסטאטוטוריות, וייתן לפונים אליו תשובות מנומקות, תוך המועד שנקבע בחוק.

מה אני מבקש ממך היום?

אני לא מבקש הרבה.

אני מבקש שכל בעל סמכות (השר, היוהמ”ש) ייתן לי תשובה עניינית ומנומקת, בחתימתו, תוך המועד שנקבע בחוק, לתלונתי המקורית.

אני מבקש תשובות גם לשאלות שעוררתי בהמשך, ובמיוחד לשאלה מדוע השר גילגל את תלונתי רק אל מנהל בתי המשפט, שאין לו סמכות סטאטוטורית, ולא, במקביל, גם אל היועץ המשפטי לממשלה, שהוא לא רק בעל הסמכות הסטאטוטורית לטפל בנושא במישור הפלילי, אלא גם האותוריטה העליונה באשר לסמכותו של השר עצמו, ואופן הפעלתה.

אם שני האדונים האלה לא רוצים להשיב לי – אני מבקש אישור-מנכ”ל כי כל החומר הרלוואנטי הונח על שולחנו של כל אחד מהם, והם מסרבים להשיב, כאמור.

אבקש שהאישור הזה יציין מתי הונח החומר על שולחנו של כל אחד מהשניים.

האם זו בקשה מופרזת?!

כיוון שמועד 45 הימים הקבוע בחוק כבר חלף מזמן, אני נותן לשר וליועץ, לפנים משורת הדין, עוד שבוע ימים.

הערת-סיכום

לא אוכל לסכם את מכתבי אליך בלי לחזור על הערת-הסיכום למכתבי אל הגב’ נבו, נשוא מכתבו של מר מזרחי:

תביני דבר אחד פשוט: אם בסוף יתברר שאכן הייתה כאן גניבה – כל אלה אשר חיפו עליה יואשמו בסיוע-לאחר-מעשה, וגם עוצמי-העיניים ייחשבו כמי שידעו בפועל כי אכן נעברה כאן עבירה.

הדברים האלה יחולו, כמובן, גם על שר המשפטים עצמו, אלא אם אני צודק, ואתם בכלל לא משתפים אותו בפרשה הזאת – שאז זה “רק” כשלון ניהולי, לא עבירה פלילית.

אבל גם כשלון ניהולי אינו דבר שאפשר להתהדר בו.

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

_______________

המלצות היום (לא חלק מהמכתב):

זפטה רצינית” – המחזה שאסור להחמיץ!

על חלקם של רשמי ההוצל”פ בשערוריית הגניבות בהוצאה לפועל: כב’ רשם ההוצל”פ רט עמיעד, איפה הכסף? לאן נעלמו חצי מיליון (!) שקלים?!

על תרבות-השקר בבית המשפט העליון: אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר: שקרנים, לכו הבייתה!

על תרבות השקר בפרקליטות המדינה: שי ניצן הרוויח ביושר את ההסתה נגדו!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר