ב”ה

–בית דין לעניני עם ומדינה (פועל עצמאית) מיסודה של סנהדרין בית דין גדול של 71*

פסק הלכה הצהרתי בעניין הריסות בתים בארץ ישראל

ניתן במותב בית הדין בי”ד בטבת, תשע”א

א. כל החלטה ממשלתית שנועדה לצמצם את אחיזת עם ישראל בארצו – נוגדת את התורה, המצווה אותנו לרשת את הארץ (רמב”ן, הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ד), ועל כן היא חסרת תוקף (רמב”ם, הלכות מלכים, פ”ג, ה”ט).

ב. צו ההקפאה על בנייה יהודית בשטחי יהודה ושומרון ובירושלים עיה”ק , שניתן בחודש כסלו התש”ע, היכה מכה קשה את אחיזת עם ישראל באזורים אלו, ועל כן הוא בטל.

ג. מי שהשתתף בהוצאת הצו הנ”ל, דהיינו חברי ממשלת ישראל, חטא והחטיא את הרבים, ועתיד לבוא על עונשו, אלא אם יתקן את מעשיו בתשובת המשקל.

ד. כל פעולה מינהלית המסתמכת על הצו הנ”ל – בחטא יסודה, ועל כן על מבצעי הפעולה לשאת באחריות אזרחית ופלילית לנזקים שנגרמו מאותה פעולה.

ה. מכאן שראשי המינהל האזרחי ופקחיו, שוטרים, וחיילי מג”ב, המשתתפים בהריסת בתים עקב הצו הנ”ל, חייבים לשלם לבעלי הבתים את הנזק שגרמו.

ו. הדברים אמורים גם בהריסות בתים בתואנות של העדר אישורים טכניים. הרשויות מונעות את  האישורים מתוך רצון לצמצם את האחיזה היהודית בשטחי יהודה ושומרון, ועל כן העדר האישורים אינו יכול לשמש הצדקה להריסת בתים, והמשתתפים בהריסות כאלה אחראים לנזקיהן.

ז. אע”פ שאין שליח לדבר עבירה, כאן “ממשלת ישראל” נושאת בחיוב לתשלום הנזק, כפי שכתב הרד”ק לענין אחריות דוד להריגת אוריה החתי במלחמה עם בני עמון: “ובדברי רז”ל, אף על גב דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה, כי בכל מקום השולח פטור והשליח חייב, הכא שאני, שהכתוב קראו הורג, שנאמר: ‘ואותו הרגת’. והטעם, לפי שהיה מלך, ואין עובר על מצוותו, כאילו הוא הרגו. וכן שאול, שציווה להרוג נוב עיר הכהנים, כאילו הוא הרגם. ואף על גב שאין לאדם לעשות מצות מלך בזה הענין וכיוצא בו… אף על פי כן אין כל אדם נזהר בזה… לפיכך העונש על המלך”. וכך כתב שו”ת מהר”ם די בוטון, דף קכח (מובא בפתחי תשובה, יורה דעה, סימן קס, ס”ק טז), שאם המשלח איים על השליח להענישו אם לא יבצע את העברה, העברה מיוחסת למשלח. זאת ועוד: יש אומרים שאם השליח שוגג, המשלח חייב (תוספות, ב”מ י ע”ב, ד”ה אי), וייתכן שכאן השוטרים הפשוטים חושבים שזה מותר; יש אומרים שאם היה ברור שהשליח יעשה את המעשה, חייב המשלח מדין גרמי (עיין פתחי חושן, נזיקין, פרק א, הערה מד), וכאן ברור שהשוטרים יעשו את המעשה, כדי לא להפסיד את משכורתם; ויש אומרים שאם השליח מקבל שכר מהמשלח, יש שליח לדבר עברה (שער המלך, הלכות תרומות, פ”א הלכה יא, בדעת מחנה אפרים, הלכות שלוחין, סי’ יא), וכאן השוטרים מקבלים שכר מהממשלה.

ח. אם הניזק אינו מצליח לגבות תשלום מן המזיק (נציג ממשלת ישראל) מפני שאינו מציית לפסק בית הדין, הוא זכאי לגבות מכל אדם המחזיק כספים המגיעים לממשלת ישראל, מדין שעבודא דרבי נתן (שלחן ערוך, חו”מ, סימן פו).

ט. הניזוקים רשאים לקזז את חוב המדינה כלפיהם כנגד כל חוב שהם חייבים למדינה.

על החתום

הרב ישראל אריאל אב”ד, ירושלים שבין החומות, תובב”א   הרב ברוך כהנא, קרית משה, ירושלים תובב”א

ר’ הלל ויס , אלקנה תובב”א , ר’ יונתן האן ירושלים תובב”א,

הרב דב שטיין, מזכיר בית הדין [בהעדרו] ירושלים תובב”א