עשרה קבין של רוע ירדו לעולם, 9.999 נטל השמאל היהודי (ג)

עשרה קבין של רוע ירדו לעולם, 9.999 נטל השמאל היהודי (ג)

חנה אייזנמן
16.12.2010 05:11
עשרה קבין של רוע ירדו לעולם, 9.999 נטל השמאל היהודי (ג)


האימפריאליזם הג’יהאדי משתלט על העולם, כבר חדר לכל חור, ובעיקר, החדיר את פצצותיו לכל חור, ויוסי מדבר על “חידוש קולוניאליזם כקדם”, על ידי קומץ יהודים שהדרך המוכרת להם ביותר בארצם, הוא השביל לבית העלמין. ימח שמך, יוסי! ערפד ארסי ומתועב.



ב”ה

 

פימה על כסיל (2) עשרה קבין של רוע ירדו לעולם, 9.999 נטל השמאל היהודי

                                                   סמיר קונטאר מתחתן

 

“פליטים” שהיו ל”עם”

 

זו כבר לא מידת סדום, זו מידת יוסי, וזה הרבה, הרבה יותר גרוע

 

נניח שהיו אלה באמת פליטים, והם ידועים כפליטי מלחמת 1948. שהיא עליית מדינות ערב להשמידנו (הייתי אז בת שש שנים. בשנה בה נולדתי, 1942, נשרף אחד מדודי המושמדים, באושוויץ, לפי רשימות משטרת פראנקפורט), והיתה באחריותה המלאה של הליגה הערבית/הג’יהאד, שהפכו את שלהם ל”פליטים” וסירבו לשקם אותם, כדי לתת נשק בידי תמצית חלאת המין האנושי, הקליקה של יוסי שריד, להפעילו נגד היהודים, שאותם הקליקה שונאת עד כלות. לא רק שאין לנו שום מחוייבות, בכלל, לאותם “פליטים”, שפרצו רבו ושרצו, לא בצאצאיהם, אלא, בזרימה בלתי פוסקת של אשפת כל העולם ל”מחנות הפליטים”, שהרי “פליטי 1948”, ברובם, כבר הלכו בדרך כל בשר, אלא הם, שכל תכליתם טבח יהודים, חייבים לנו פיצוי, שגם השטן לא ברא, והוא יידרש מהם בגיהינום. וגם מיוסי. יוסי מדבר על קולוניאליזם, כמו מורתו ורבניתו, שולמית אלוני, ימח שמה, ואין להם בושה. שרידי אלפיים שנות שואה, חיים, ובעיקר נרצחים, בפינה פצפונת בתבל, כלומר, הנאציזם נמשך ואף מתעצם;  האימפריאליזם הג’יהאדי משתלט על העולם, כבר חדר לכל חור, ובעיקר, החדיר את פצצותיו לכל חור, ויוסי מדבר על “חידוש קולוניאליזם כקדם”, על ידי קומץ יהודים שהדרך המוכרת להם ביותר בארצם, היא השביל לבית העלמין. ימח שמך, יוסי! ערפד ארסי ומתועב.

 

הערפד יודע שהוא משקר, אבל, המטרה הארכי-נאצית מקדשת את כל האמצעים.

 

לא היה חידוש בעלייתן של שבע מדינות ערב עלינו לכלותנו, אצלם זה גם pleasure  וגם business. הם עשו זאת במשך כל הדורות, גם לאחר שקבלו 77% של “פלשתינא”, מבלי שביקשו. הג’יהאד שונא מתנות הוא אוהב לקחת אותן ברוח ובדם. ולכן הנהגת מדינת הדמים והזדון הזו אינה מצליחה לפייס את המפלצות במתנות שהיא מעניקה להן על דמנו!! בתרפ”ט הם טבחו בקהילת חברון, ושם נראו אותן תמונות שנראו כ-80 שנה אחר-כך בישיבת מרכז-הרב בירושלים – נערים מגירים את דם נפשם על הגמרות. למה? כי המוסלמים הם רוצחים גנטיים והערב רב מסוגו של יוסי, ימח שמו, מעריץ מרצחים. הוא מציג אותם כקרבנות, כדי להעצימם עוד.

כאמור – אותם “פליטים” היו קרבנות התקפת אומתם עלינו להשמידנו. לדרוש מאיתנו, שניצלנו בעור שנינו, לשקם את מרצחינו, זו כבר לא מידת סדום, זו מידת יוסי, וזה הרבה, הרבה יותר גרוע. זה משהו שאין מלים להגדירו.


וזה בזמן שפליטים רבים יותר, פליטי אמת, שישבו בארצות הכיבוש האיסלאמי דורות רבים לפני אותו כיבוש, ברחו מאותן ארצות, כשרק כותנתם לעורם, ואיש אינו זוכר עוד, שהיו פליטים. וגם זה באשמת מדינת יוסי, שמגוננת כל הזמן על חלאת ערב, מטפחת אותה ומשחקת את שמשון הגבור המתחשב ב”מיעוט” המסכן, שוחר השלום, טיפה בים של מיליארד מוסלמים היושבים בכששים מדינות כבושות-ג’יהאד.

 

זה לא שאני חושבת שהם בני האומה הערבית, חלקם כן, למשל החוראנים, שזרמו לכאן. אך כל השאר היו בני, כמעט, כל הלאומים על פני תבל. אלא, הם בחרו לראות בעצמם ערבים“העם הערבי הפלשתינאי”. כלומר – הם ערבים, ועמם הוא שעשה ועושה את כל המאמצים להשמידנו. בתוך אותם מאמצים, ההימנעות משיקום אותו קומץ פליטים וההתעללות בהם, בשם קדושת הג’יהאד.

 

הם נשארו במרחב “תרבותם”, שפתם, דתם, משפחותיהם, אך שיקומם נאסר על ארצות מוצאם. נאסר על ידי שרי החוץ של הליגה הערבית.. כפי שהבהיר קבלן לבנוני עשיר למיינרצהאגן ששאל למה מדינות הנפט העשירות אינן עושות דבר למען הפליטים המסכנים מפלשתינא: ‘אלוהים אדירים’ אמר, ‘אתה חושב באמת שאנחנו נהרוס את התעמולה הטובה ביותר הנמצאת ברשותנו; הרי זה מכרה זהב’. אמרתי שדעה כזאת היא קשת לב ובלתי מוסרית כאחת. ‘הבלים’ אמר, ‘הם סתם אשפת אדם אבל הם מכרה זהב מדיני”’

 

מה הם גבולות פלשתינא?

 

הרי “פלשתינא”, הפלא ופלא, היא כל השטח של ארץ ישראל בגבולות ההבטחה

 

ואם הם “פלשתינאים”, הרי “פלשתינא”, הפלא ופלא, היא כל השטח של ארץ ישראל בגבולות ההבטחה. למה הם צריכים להיתקע דווקא בתוך היהודים? למה הם צריכים להצטמק בתוך גבולות-אושוויץ, כשכל מרחב האימפריה – “פלשתינא” – משתרע לפניהם? ולמה מעולם לא דרשו את “שלהם” לפני מלחמת-ששת-הימים?

 

מה, לכל הרוחות, הקשר שלהם ל”פלשתינא”? הם אפילו לא נתנו לה את שמה!! אין להם שום קשר, אלא, אותו קשר-שקר, שיצרה למענם תמצית חלאת המין האנושי, השמאל היהודי, המיוצג נאמנה על ידי המפלצת – יוסי שריד..

 

והאם מישהו זוכר מה היתה מלחמת ששת הימים, שנסתיימה לפני ה”כיבוש”, אליבא יוסי? לא חשוב. זה בכלל לא שייך לענין, לא לענין של יוסי, ההסטוריה שלו מתחילה ב”כיבוש”: “השבוע לפני 39 שנה הסתיימה מלחמת ששת הימים והכיבוש התחיל….
“לא היינו גיבורים אלא רק באלבומים, כי לא כבשנו יצרים וכן כבשנו שטחים. עכשיו, במאוחר, הגיע הזמן להתגבר כאריות, לכבוש את יצר הכיבוש ולשחרר את יצר הקיום:….

לפני הכל, מי זה “היינו”? יוסי שייך? וודאי שהוא לא היה גבור. יוסי ידוע כפחדן וכהיפוכונדר. הוא “שירת” בתותחנים, ככתב צבאי. בן כמה היה יוסי במלחמת ששת הימים? (נשכח לרגע שהוא כלל לא היה בימים ההם, הרי ההסטוריה שלו מתחילה ממחרת). מצאתי שבאוקטובר האחרון מלאו לו שבעים שנה, שבעים שנה מיותרות בהחלט. זה אומר, שבמלחמת- ששת-הימים היה אדם בוגר, שישב בירושלים, התחבא במקלט וקיווה שחיילים יהודים יהיו גבורים דיים, כדי להציל את עורו.

והוא ניצל, למרות שכל הנופלים במרוץ המכשולים בין הבונקרים בגבעת התחמושת ובתחרות ה”סנפלינג” תחת אש במעלה תל-עזזיאת ובמעלה תל-פאחר, לא היו כלל גבורים, מדובר באלילי ספורט שעלילותיהם מופיעות באלבומי מעריצים.

היום יכל יוסי לשבת על המקלדת ולהביע את אכזבתו על כך, שהלא-גבורים לא כבשו יצרים, בעטו בכדור, הבקיעו את שער היריב וכבשו אותו. ועכשו מצפה יוסי שנעניק, כרגיל וברוח ספורטיבית, הזדמנות נוספת ליריב שהובס – קוראים לזה, באורווליאנית: “יצר הקיום..”. כבר קראו לזה “סיכונים למען השלום” ו”טובים יסורי השלום מכאבי המלחמה” ו – טוב שלום מקיום עם ישראל… סליחה, זו לא אורווליאנית וזה לא מה שיוסי אומר – יוסי אומר טובים פירורי שולחן מעגל מרבק… גם זה לא… אז, זה הולך כך, באורווליאנית מדוברת: טוב שלום מארץ ישראל השלימה. יוסי לא יאמר לעולם – טוב שלום מפלסטין השלמה… כי, המצווה לשקר מתקיימת רק כשמשקרים ליהודים. והסיסמא האורוולינאית רצופה שקרים – 1. לא נכון! לא נכון ששלום טוב ממולדת. זהו מצב וירטואלי. 2. כשיוסי וחברים מדברים על “ארץ ישראל השלימה”, הם מתכוונים למעט ששוחרר במערב הירדן, ובהחלט לא לארץ ישראל השלימה, הכבושה, כמעט כולה, בידי הג’יהאד, ולצערנו היא אפילו אינה בגדר “שנויה במחלוקת”, ויש גם יהודונים שקבעו “ירדן היא פלסטין”, מה שמעיד על הצלחתה האדירה של תעמולת ה”כיבוש” וה”שלום” של הדבר-אחר הזה, הנקרא – יוסי. וחברים, כמובן.

 

גבלס היה קטן לעומתו          עשרה קבין של רוע ירדו לעולם, 9.999 נטל השמאל היהודי

                                                     השפם של היטלר, המדים של ערפאת והאגרוף של הג’יהאד


והדברים הארכי-גבלסיים הבאים, אינם ראויים כלל לתגובה. לא אגרור לכאן, לארבע אמות הזוהמה של יוסי, יש”ו, מאות ילדים ותינוקות יהודים, ואף עוברים, תמימים וטהורים, שנטבחו, טבח לשמו, כאן, בארץ ישראל, על ידי בני טיפוחיהם של יוסי וחברים, ימח שמם וזכרם:

 

“הרי יכולתי עכשיו לשחזר את התמונה של האב הפלשתינאי, הגוהר על בנו מוחמד לגונן עליו מפני הצלפים מוכי הסנוורים: בני בני, מי ייתן מותי אני תחתיך. ויכולתי לשחזר את התמונה מסוף השבוע של הילדה הודא שמבכה על משפחתה ההרוגה, וקולה נשמע שם על חוף הים – אבא, אייך אבא – וגם אביה שותק בעיניים קרועות….

 

אנא, הוציאו את הממחטות, לדמעות התנין, על עלילת הסרט התורכי של יוסי, יש”ו, אך לא נותרו דמעות על מות ילדי ישראל, וכאן רק סיפור אחד ויחיד, אם כבר מדברים על חוף הים, ותסלחנה לי הפעוטות של משפחת הרן

 

ב-22 באפריל 1979 הוביל סמיר קונטאר (בן שש עשרה וחצי) חוליה בת ארבעה אנשים מלבנון, שהשתייכו לחזית לשחרור פלסטין. בשעת חצות הם הגיעו בסירת גומי לנהריה וירדו לחוף. אנשי החוליה ירו על רכב משטרה, ובעקבות הירי נהרג השוטר [אליהו שחר. אחר כך פרצו לדירתם של בני משפחת הרן בטרם הגיעה תגבורת של כוחות משטרה. הם לקחו כבני ערובה את דני הרן בן ה-31 יחד עם בתו בת הארבע, עינת. האם, סמדר, הצליחה להסתתר באינטרסול מעל חדר השינה יחד עם בתה בת השנתיים, יעל, ושכנה.

לאחר תפיסת בני הערובה, נלקחו דני ועינת אל חוף הים, שם התפתח קרב יריות עם שוטרים ועם חיילי צה”ל. סמיר קונטאר ירה בדני הרן מטווח קצר בגבו והרגו מול עיניה של בתו עינת, ולאחר מכן הרג גם את עינת, כשהוא מוחץ את ראשה בקת הרובה כנגד סלע ומרסק את גולגלתה. בביתם, באינטרסול, נחנקה למוות בתה בת השנתיים של סמדר, יעל, תוך כדי ניסיונותיה של האם להשתיקה כדי שלא יתגלו על ידי החוליה.

בחילופי היריות שהיו על החוף נהרגו שוטר ישראלי ושניים מאנשי החוליה של קונטאר. קונטאר ואיש החוליה הרביעי, אחמד אברס, נתפסו. זה האחרון שוחרר על ידי ישראל בעסקת ג’יבריל בשנת 1985, בה שוחררו 1,150 אסירים בתמורה לשלושה חיילים ישראלים.

דמן של הילדות ואביהם בראשיהם של כל “פעילי השלום”, בארץ ובעולם, בתוכם, יוסי שריד, ימח שמו וזכרו!

 

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר