ב”ה

כולם יודעים שיוסי משקר, ויוסי יודע זאת מראש, הוא עושה זאת בכוונה תחילה ובמודעות גמורה לשקרים הקטלניים, גם אינו שוכח לשבץ ביצירי יצריו הרעים מנעוריו  “הברקות” לשוניות, המציגות אותו במערומיו הפאתטיים, של מי שרוצה לעשות רושם בכל מחיר, גם במחיר מכירת נשמתו לשטן. מתרגמי פטפוטיו יודעים היטב שהוא משקר, אבל, למה שעֵשָו ישבור מלה של תולעת יעקב? אולי יש בהם כאלה המסמיקים, בעת שהם עוסקים בתרגום טקסטים שטירמריים, אבל, הם יכולים להרגיע את מצפונם בטענה, שלא הם חתומים על כתב הפלסתר, אלא, קרבנו.

הדברים שלהלן לא נכתבו היום, אך, מאז, יוסי וחברים לא שינו את טעמם, עדיין לועסים את הפרשותיהם ומטנפים את הסביבה –

“השבוע לפני 39 שנה הסתיימה מלחמת ששת הימים והכיבוש התחיל
“מלכתחילה היה הכיבוש מלא כוונות טובות כרימון הלם, …. הכיבוש חוזר לסורו ומתנהג כמו כיבוש – בגבהות לב, באטימות, ברשעות…..

“האם עלם החמודות שהלך בשדות השמין פתאום כמו חזיר? האם השמן הזה, שעשה פימה עלי כסל, הוא ישורון? אכל הרבה מקדונלדס, ישורון, אכל הרבה פיצות, אכל את כל הארץ כמו ארבה ולשכנינו הותיר פירורי שולחן.……
“כאשר כל המדינות הקולוניאליסטיות, שהשמש מעולם לא שקעה עליהן, כבר עזבו מזמן את מושבותיהן, החליטה ישראל לחדש ימי קולוניאליזם כקדם….
“לא היינו גיבורים אלא רק באלבומים, כי לא כבשנו יצרים וכן כבשנו שטחים. עכשיו, במאוחר, הגיע הזמן להתגבר כאריות, לכבוש את יצר הכיבוש ולשחרר את יצר הקיום:….
“הרי יכולתי עכשיו לשחזר את התמונה של האב הפלשתינאי, הגוהר על בנו מוחמד לגונן עליו מפני הצלפים מוכי הסנוורים: בני בני, מי ייתן מותי אני תחתיך. ויכולתי לשחזר את התמונה מסוף השבוע של הילדה הודא שמבכה על משפחתה ההרוגה, וקולה נשמע שם על חוף הים – אבא, אייך אבא – וגם אביה שותק בעיניים קרועות. ויכולתי לזמן עוד אלפי עדים חיים, עדים מתים, שיעידו מניסיונם על סופם הנמהר שבא כחתף. …”

כשהאנטישמים ברחבי תבל קוראים את יוסי, הם אומרים לעצמם, ואולי, גם זה לזה – רגע, מה לא נכון בתעמולה האנטישמית? אפילו היהודים מודים שהם חמדנים, חמסנים, רוצחי ילדים, שתלטנים וחסרי מוסר. וכשהם מפרסמים את כל הדברים האלה, הם מוכיחים גם שהם בוגדנים, חידלי אישים. אז מה רוצה מאיתנו הליגה נגד השמצה? אמת דיברנו! למה, בעצם, הוציאו להורג את יוליוס שטרייכר? לעומת יוסי הוא היה חובב. וזה נכון!!

דבריו של יוסי מזכירים את שני היהודים ברכבת לאודסה. האחד קורא את העתון היידי ואינו מפסיק להיאנח ולהזיל דמעות. השני קורא את העתון האנטישמי והוא צוהל ושמח. היהודי העצוב תמה למראה השמחה שמפגין היהודי הקורא את דברי ההסתה האנטישמית, ושואל לפשר השמחה. מסביר חברו, תראה מה כתוב כאן – הנה, קרא בעצמך – כתוב כאן שהיהודים שולטים בעולם, הם מחזיקים בכל הכסף, הם בעלי הבנקים, והם עושים ככל העולה על רוחם, איך לא אשמח?

 יוסי סולד מן הקולוניאליזם. מפריע לו שהשמש אינה שוקעת לעולם באימפריה שלנו. מעניין שזו, השמש, מתעקשת, למרות יוסי, להיתקע, בשעת זריחה ובשעת שקיעה, בעיניהם של הנהגים בפקקים האינסופיים, במרחבי האימפריה של ישורון השמן.

“העובדות הן שונות. מדינת ישראל נוצרה על אף ארגון האומות המאוחדות, שניסה להחניקה בלידתה, משחילק את הארץ והשאיר את ישראל בלא גבולות בני הגנה…

“… המאבק התנהל על-ידי ה’ארגון’ ושותפו הקטן והנועז, קבוצת שטרן. ה’הגנה’, צבא המחתרת ה’רישמי’, נשאר מחוץ לזירת הקרב, בתוקף צו של הסוכנות היהודית… לאמיתו של דבר היתה הסוכנות היהודית מחוייבת למדיניות שיתוף-פעולה עם האנגלים – ואולי אפילו לשיתוף פעולה שבא בעבירה. היא השתמשה ב’הגנה’ כדי להכפיש את חיילי הארגון, להלשין עליהם, לחטפם ולענותם…”

איך שמן ישורון והעלה פימה עלי כסילים כיוסי? אה, כן, היה כיבוש, משהו כמו כיבושיו של סלאח א-דין. רק מה? לא מוכשר בהכשר הג’יהאד. ליוסי וחברים יש העדפה להכשר הג’יהאד, זה לא אומר שהם אינם אוכלים חזיר, להיפך, אלה נהנים מכל דבר טמא. מצאו מינים את מינם.

מאז גורשנו מארצנו נכבשה הארץ על ידי רוב האימפריות הגדולות. אלו כבשו מידי אלו, בתוך כך נכבשה הארץ פעמיים על ידי הערבים. כן, נ כ ב ש ה! הכיבוש הוא גם מצווה וגם תחביב ב”תרבות” האיסלאם. כך גם טבח ה”כופרים”, בעיקר יהודים, עם עדיפות לילדים ותינוקות, אפשרי גם ברחם אמותיהם.

שני הכיבושים האחרונים של הארץ היו – האחד בידי העותמאנים, השני בידי הבריטים, שהזרימו לכאן רבבות בני לאומים שונים, ובקיצור, ערב-רב. היתה זו נפולת הנמושות של כל הלאומים במזרח על רוחותיו השונות, אפריקה והבלקנים, בהם, המוני חוראנים. כל אשפת האדם הזו זכתה בהגדרה “פליטים”, באדיבות חבר-הלאומים שתיקן במיוחד עבורם הגדרה ייחודית, שונה מן ההגדרה המקובלת לפליטים, כדי שאפשר יהיה לעקוץ בהם את היהודים עד סוף כל הדורות, או עד השמדתם.

הכובשים לא טרחו מעולם לשנות את שמה של הארץ הכבושה, וזו נשארה, כפי שכונתה על ידי הכובשים הרומאים – פלשתינא, על שם הפלישתים, שכבר לא היו קיימים בימי הכיבוש הרומי, וזאת, כפרובוקציה ליהודים. את ירושלים הגדירו – איליה קפיטולינה – העיר הכבושה, גם זאת כדי לזרות מלח על פצעי היהודים.

פרעות הפ-הפ –  – Hep-Hep

Hierosolyma est perdita – אבדה ירושלים

רדיפת היהודים בגרמניה, ב-1819  נקראה הפ-הפ – ראשי התיבות של האמירה בלאטינית – אבדה ירושלים – שאותם קראו הפורעים באזני היהודים. ידע כל גוי, כי אבדן ירושלים הוא הכאב הגדול ביותר בלב כל יהודי.

וידע כל גוי שקרא ליהודי – יהודון, לך לפלשתינא – שארץ ישראל היא ארץ ישראל. וגם היום יודע כל העולם, שארצנו היא ארצנו. לא מרוצים, אבל יודעים. אלא, כשבאים “יהודים” ובועטים בארץ ומתכחשים לכל זיקה אליה, עונים הגויים, אמן! ובאמת, אם היהודים מתנערים מזכותם, אין שום סיבה לכפות אותה עליהם. ואם יש גם יהודים אחרים, הדבקים בה, למה לא נסתפק ביוסי’ים, העונים על צרכינו? האם אינם לגיטימיים?

לא נחזור כאן על דברי ימי מאתים השנים האחרונות, זה גם מיותר. כולם יודעים שה”פליטים” לא היו פליטים. שבארץ ישראל לא היה מעולם עם “פלשתינאי”, ובוודאי לא מדינה “פלשתינאית”. כולם יודעים שגם “ירדן” היא מדינה פיקטיבית, הנשלטת על ידי משפחה בידואית מן החג’אז, שהובאה לכאן על ידי הבריטים, כי לא נמצאו להם אז “פלשתינאים”, וכולם יודעים שהארץ התחלקה כבר כמה פעמים בין היהודים לערבים, כאשר תמיד מתחלק דווקא אותו חלק מזערי הנמצא בידי היהודים, כשחלק הארי הנשלט שלא כדין על ידי הערבים, זוכה לתוספות, אך לעולם לא למנה אחרונה, תמיד יש מנה נוספת, בעידוד יוסי וחברים, בני אשמדאי.

ועל פי התוויה זו – הכל לערבים – נוצר הכלי להשמדת היהודים; בתחילה נקראו “פליטים”, ובהמשך היו ל”עם”, להבדיל ממאה מליוני הפליטים במזרח ובמערב, פליטי אמת מביתם זה דורות, כולל הפליטים היהודים מארצות הכיבוש הג’יהאדי, ששוקמו בארצות פליטותם.