גוש-קטיף והבחירה החפשית (א)  

“זה היה רצון הקב”ה”

מעגלי הכיפה הסרוגה  רוחצים בנקיון כפיהם מן הפשע בגוש קטיף, בטיעון – זה היה רצונו של הקב”ה… ממילא, כאשר צייתו לפקודה שעליה מתנוסס דגל צלב הקרס, הם, בסך הכל, מילאו את רצונו של הקב”ה… כמה פשוט… השאלה היא – איזה נביא הביא אליהם את דבר ה’ ורצונו? אם, רצון ה’ היא ההליכה עם הזרם העכור, אז, איך מסבירים את הבחירה החפשית, שנתן לנו, ככתוב:

 רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: דברים פרק ל  

ואם רצה הקב”ה  בכך, כלומר, להטיל עונש על עם ישראל, בכלל, ועל תושבי גוש קטיף, בפרט, הרי ידוע, אין הקב”ה מגלגל חובה, אלא, על ידי החייבים, ואם כך, כל הברגים הקטנים שביצעו את הפשע בגוש-קטיף, היו, חייבים מלכתחילה, ועל כן שולחו במתנחלים, כדי להביא עליהם, על המגרשים, את העונש היסודי ביותר. כשמוסיפים חובה על חובה, קשה הדרך חזרה…. הכבדת לב פרעה היתה חלק מענשו. לא היתה לו עוד הזכות לחזר בתשובה. לאחר הפשעים שעשה, נחסמה בפניו הדרך לחזור ואז לצאת נקי, כצדיק שהוא לא היה.

דברים ברורים! היהודי בוחר את הדרך, ועל פי בחירתו, יבצע הקב”ה. “אין מזל לישראל”, להבדיל משאר כל האומות; כל הקורה את היהודי, פרט וכלל, הוא תוצאת בחירתו החפשית, בהחלט! היהודי יכל בכל רגע לשנות את “מזלו”, הכל תלוי בו.

חייבותם, מלכתחילה, סבירה, הלוא מדובר ביהודים בעלי פגם משמעותי ביותר, שכן, אי אפשר להסביר בדרך ההגיון את עובדת היותם שותפים בביצוע הפשע הנורא ביותר בדברי ימי האנושות, חלקם בהתלהבות ובשמחה לאייד, ע”ע – גרשון הכהן!

רבני ישיבות ההסדר התאמצו להחדיר בתלמידיהם הכרה בקדושת הציות לפקודת ה”ממלכתיות”. ורבים רבים היו התלמידים שפעלו נגד הרגש הטבעי ונגד צוו מצפונם, בגלל אמונתם התמימה, שהרב הוא רב, הוא הרב שלהם, דבריו קודש, והוא יודע מה הוא אומר. מה שהם לא לקחו בחשבון הוא – שלא ההלכה מדריכה את הרבנים האלה, אלא, משיחיות השקר של ה”ממלכתיות”. מבחינתם – ה”ממלכתיות” דוחה את תורת ישראל. נכון שהם עושים שמיניות באויר למצוא סימוכין במורשת ישראל לעיוות הזה, אבל, אין זה משנה את העובדה, פשע, הוא פשע, הוא פשע, הוא פשע…. שום פשט ושום דרש ושום אגדה, לא ישנו את עובדת היותם של הפשעים שבוצעו בחבלי ארץ ישראל, נגד היהודים, הגדולים בדברי ימי האנושות.

הבעיה התחילה בקידוש ה”ציונות” על ידי הרב קוק, שעלה על בריקאדות למענה, עד כדי גידוף מתנגדיה, כשהוא מתעלם מן העובדה שמחוללי תנועה זו הם שונאי ישראל, משומדים, שמטרתם לא היתה כלל להביא גאולה לישראל, אלא, משהו אחר לגמרי, שעיקרו, מחיקת היהדות, לשם כך היו צריכים לקבל את הבכורה, את השליטה במהלכים, ואת אלה קבלו מידי הלורד בלפור ומידי הרב קוק. הרב קוק התעלם מן העובדה, שליהודים מסוג זה מתכוונת התורה:  “הישמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים…. ואבדתם…”,  למה להיכנס, מלכתחילה, למטה חולה, סופנית, שאין לה סיכוי? האם הרב הגאון לא הבין שלא ייתכן שהקב”ה יסמוך את ידיו על מפעל של מורדים בה’? האם לא יכל היה לנבא שנגיע למצבנו היום, הרי הדברים כתובים מפורשות בתורה!!

אמונה תמימה

 מנהיגי התנועה המפיצה זה דורות תורת שקר קטלנית, שהשפעתה עצומה, שכן, תחפושתה היהודית מטעה מאד

היה רק מיעוט קטן שנענה לזיק היהודי שבו ולמצפונו והלך נגד הזרם, מלכות הרשעה הענישה אותו. אך המיעוט הזה מעיד על הכלל – כולם יכלו לעשות זאת, והיו צריכים לעשות זאת – להסתלק, לפרק את הצבא, לנגב את המח מן השטיפה המחליאה. אבל הם לא עצרו כוח לעמוד בנסיון.

ולא נותר להם, אלא, להגיש כתב הגנה, בהמון תקווה שמשפטם יצא לקולא. אך, זה לא בטוח. וכך עליהם לטעון: נשבינו על ידי הכת בעצם הולדתנו. כל חיינו נשטף מוחנו בתורות השקר, הורים, גננות ומורים ורבנים שטפו את מוחנו בקדושת הממלכתיות”, שהיא החוק ב”מדינה”, ובהיות “המדינה”, “כס אלוק’ ממעל” ו”קידוש ה”” לדבריהם, הרי, ברור מאליו, שיש לציית לכל צוויה. לא נחשפנו לשום דבר אחר. הרבנים דאגו לקבע בנו קיבעון מחשבתי, ואיבדנו את הכושר לחשיבה עצמית, פעילה, שתרשה לעצמה לסתור את תורת השקר, ולכוף את הראש לתורת אמת, לתורת משה.

בקיצור, ובמלים הכי פרוזאיות – לדעתי, הפשע המתמשך במהלך “תהליך השלום” עם הג’יהאד – חורבן ארץ ישראל, מחורבן חבל ימית, דרך חורבן גוש קטיף וצפון השומרון, ועד עמונה ומיגרון, זה הפשע הנורא ביותר בדברי ימי האנושות. הוא גרוע פי כמה וכמה מכל פשעי הנאצים.

בביצוע הפשע השתתפו אלפי חניכי ה”ציונות הדתית”, במעגלים השונים, חניכי דרוקמן ונכטיילר, מנהיגי התנועה המפיצה זה דורות תורת שקר קטלנית, שהשפעתה עצומה, שכן, תחפושתה היהודית מטעה מאד. היא נראית כדבר האמיתי, אבל, באמת, היא הביטוי המובהק ל”עלמא דשיקרא”. הציבור, מבלי לחוש בכך, הפך לדוגמא קלאסית לפאשיזם!

היו ימים, גם ממש לקראת סופו של גוש קטיף, שהאמנתי שהעם הזה יקום כלביא, יילחם במהרסיו ובמחריביו, בכל מה שיש, וזה באיחור של מאה שנות שלטון של התנועה הארכי-אנטישמית, המכונה “ציונות”. את הטפיחה על פני קבלתי באוטובוס בין נצרים לצומת קרני, בשובנו מחנוכת בית הכנסת בנצרים…

מאחורי ישבו שני אנשי חינוך מן האסכולה הנ”ל, ושוחחו בצורה עניינית ביותר  בנושא – איך מונעים את משבר האמונה בנוער, לאחר החורבן… אנו חוזרים מאירוע מרומם, נושאים איזו תקווה בלב, שמענו נאומים נלהבים על “לא יקום ולא יהיה”, ואלה השנים יושבים, שלווים ורגועים, החורבן כבר מאחוריהם, ועתה הם מתכננים את המשך שטיפת המח השקרית שלהם, זו שהביאה את החורבן. לא הבנתי מה עשו בשמחת חנוכת בית הכנסת? מה היתה תכלית השתתפותם, האם היה זה לעג לרש? או, כדי לפגוש את החבר’ה….

אלה הם הפושעים שהביאו עלינו את החורבן! אלה הם נשאי החידק הטורף – ה”ממלכתיות”! הם שנתנו את הכח לגדולי שונאי ישראל בכל הזמנים, לבצע את הפשע! הם אשמים. והם ממשיכים להרוס את נשמות בני הנוער בישיבות התיכוניות, באולפנות ובישיבות ההסדר. ואין מושיע. מתקשקשים עם “אורות” כאלה ואחרים, הכל, בלוף אחד גדול. הראי”ה, מרצונו, או שלא מרצונו, הוא אבי החורבן!! השנאה הפתולוגית של ה”ציונות הדתית” ל”חרדים”, היא מורשת הראי”ה, עוד מן הימים בהם תקף את ה”חרדים” על מלחמתם, שלא היתה צודקת ממנה, ב”ציונים” וב“הצהרת בלפור” הנכלולית. זו ההצהרה בה רצו כל כך ה”ציונים”, כדי להפוך אותה ל“קושאן”, במקום תורת ישראל, וכדי להצהיר, כי לא מאת ה’ שיבת ציון, אלא, הודות לחסד-לאומים… ובכח התועבה הזו הם מתעללים עשרות בשנים בעם היהודי, כשעמוד התמך המרכזי  שלהם היא ה”ציונות הדתית”.