פסטיבל ג’ באלול

פסטיבל ג’ באלול

חנה אייזנמן
18.08.2010 05:46
פסטיבל ג' באלול


עתון “בשבע”, החוגג, כמובן, יחד עם כל ה”ציונות הדתית”, את פסטיבל הרב קוק; נתקלתי במאמרו המדכא של חגי לונדין, מחצר חסידות-קוק, הצופה, בתקווה, לאסון, בו גם ה”חרדים” יחליפו את תורת משה בתורת קוק….. ה”קוק’יזם” הוא אחד האסונות האיומים ביותר שקרו לעם היהודי…



ב”ה

 

פסטיבל ג’ באלול

 

 

חגי לונדין, מחצר חסידות-קוק, הצופה, בתקווה, לאסון, בו גם ה”חרדים” יחליפו את תורת משה בתורת קוק.

 

נכנסה בי רוח שטות והצצתי, שלא כדרכי, בעתון “בשבע”, החוגג, כמובן, יחד עם כל ה”ציונות הדתית”, את פסטיבל הרב קוק; נתקלתי במאמרו המדכא של חגי לונדין, מחצר חסידות-קוק, הצופה, בתקווה, לאסון, בו גם ה”חרדים” יחליפו את תורת משה בתורת קוק.

 

יש לקוות, שלונדין טועה בצפי שלו, כפי שהוא טועה ותועה ומטעה בדרכו. אם כי נראה שאנו צועדים בצעדי ענק לקראת היותנו דור שכולו חייב. הדור שביצע את השלב המשמעותי ביותר בהסגתן לאחור של שיבת ציון והגאולה. וזאת, בעיקר, בגלל פעלה ה”ממלכתי” של ה“ציונות הדתית”. לא היה עוד דור שביצע פשעים איומים כל כך נגד העם היהודי, באיצטלה יהודית, כדורנו, וזאת תוך היתלות ברב קוק.

בין שמביאי השואה על ראשינו נתלים ברב קוק, בצדק, ובין שניתלים בו, שלא בצדק, ה”קוק’יזם” הוא אחד האסונות האיומים ביותר שקרו לעם היהודי, ואולי, הנורא מכולם.

 

 

מה פירוש “ציונות דתית”?

 

השם מעיד על נושאיו, שהם מודעים לעובדה שה”ציונות” איננה “דתית”, כלומר, איננה יהודית, שכן, היהדות אינה דת, אלא, מהות, הוויה, זהות ותכלית, לא תיתכן ביהדות הפרדה בין דת ולאום, גם לא בין “דת ומדינה”, וזה מה שיש לנו היום, הפרדת היהדות מן המדינה ה”ציונית”;  לא תיתכן “ציונות דתית”, כמו שלא תיתכן, “יהדות ציונית”, זה – או יהדות או לא כלום. ה”ציונות” באה למעט, שהרי – שיבת ציון היא מן התורה, ואילו, ה”ציונות הדתית” נותנת את האשראי לשיבת ציון לתנועה “לאומית” חילונית, וממילא, לה ניתן האשראי לשליטה אבסולוטית בעם היהודי, כאשר בינה לבין היהדות אין שום קשר, וכאמור לעיל, היא הפכה של היהדות., קשה להאמין שמובילי כת ה”ציונות הדתית” אינם יודעים שהיא הבל ורעות רוח, גוף בלי נשמה, ואולי, נשמה בלי גוף, מכל מקום, משהו שאיננו בר-קיום. תפקידה של ה”ציונות הדתית” לחבוש כיפה ל”ציונות” כתחפושת יהודית, שתטעה את המוני בית ישראל. תפקידה מתמצה בהיותה עלה תאנה על ערוות ה”ציונות”, לא רק רעיונית, אלא, גם מעשית, שכן, היתה זו ה”ציונות הדתית”, שהחריבה את חבל ימית ואת גוש קטיף. היא המעניקה “קדושה” לדבר שכל כולו טומאה! יצור שהורתו ולידתו בחטאים איומים, מן “השואה” ועד השואה המתחוללת על ראשינו היום.

 

הסופר חיים הזז הפנים את התובנה הנ”ל, לפני כמה דורות – כדלקמן:

 

“אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה… כשאדם אינו יכל להיות יהודי הוא נעשה ציוני… הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות….”

 

אין כדורנו להיווכח בכל אשר נפנה, שאמירה זו מדוייקת עד הפרט האחרון, להוציא המלה “אולי”. מובן מאליו שה”ציונות” סותרת את היהדות, שהרי למטרה זו קמה, מלכתחילה, לסתור. ומי אינו יודע שתכניתו הראשונית של הרצל, המוכר על ידי ה”ציונים” כאביהם, היתה – להוציא לשמד את העם היהודי, דרך אלגנטית מן המשרפות, להביא את “הפתרון הסופי” ל”בעיית היהודים”. מגילת-העצמאות של מדינת הכפירה בעיקר, המכונה “מדינת ישראל”, מעניקה לו את האשראי להקמתה, ממילא, ברור, שלא די שזו איננה מדינה יהודית, היא, אפילו לא מדינת-היהודים, היא מדינת הערב-רב, כאמור, השרץ שה”ציונות הדתית” מטהרת בק”ן אורות הראי”ה.

 

שום תנועה אנטישמית, מאז הולדת העם היהודי, לא הביאה עליו שואה איומה כל כך, כזו שהביאה ומביאה, עוד, עלינו ה”ציונות”/”מדינת ישראל”, מאז היותה “אם תרצו אין זו אגדה”, דרך ה”מדינה שבדרך” (כמו ה”מדינה הפלשתינאית”, שהיא מעמידה עלינו לכלותנו), ועד היום, כשכל כוחה ומאודה חותרים באמוק ליישום השבועה: “עולם ישן עד היסוד נחריבה”. כל מעשה רשע אפשרי מתבצע נגד העם היהודי, בתאוות אין קץ. באותה תאווה בה גירשו ילדים מבתיהם בארץ ישראל, כך הם מונעים גירוש מסיגי גבולות ארץ ישראל.

 

ועל זה כבר עמד המשורר יצחק כצנלסון, הי”ד, שלמד על בשרו את תועבת הערב-רב, שמאל, “ציוני” ושאינו “ציוני”:

 

“… עקרתם מן השורש את זרע הטוב באדם, את אלוקי ישראל – הלוא הם הצדק, היושר, האמת והאהבה לכל בצורה ישראלית… 
לימדתם את המון עם ישראל אהבה סתם, אהבה שלא ממקורה, אהבה שנתרוקנה מתוכה, אהבה מליצה. טשטשתם את צורתם של המונים בישראל, סתרתם. כל כוחכם בסתירה, לבנות לא ידעתם!

 

איך מונעים שפיכות דמים?

 

שפיכות דמים לא נמנעה, כמובן וכידוע מראש, אבל, עלה התאנה שמר על מעמדו – כיסוי לערווה.. 

 

תירוץ הרבנים ומועצת יש”ע לשיתוף הפעולה שלהם עם כוחות הרשע בכפר-מימון ובגוש- קטיף היה – רצון למנוע שפיכות דמים. זהו כמובן שקר, כמו כל שקרי ה”ציונות”, בכיפה ובלי כיפה. מה שרצתה ה”ציונות הדתית” היה – לשמור על נקיונן מדם של ידי “המדינה” ולהגאיל בו את ידי הערבים, כך, שוב יואשמו הערבים, והרוצחים האמיתיים יצאו כש“אין להם דם על הידים”. בדמם שילמו בעזה ילדיהם של אותם פושעים ששלחו את ילדי ה”ציונות הדתית”, לטהר את עזה מיהודים, כשהם יודעים היטב, שמעתה יישפך דם יהודים רב יותר בארץ ישראל, בילדיהם היתה והווה עובדה! ולא רק ילדיהם, משלמים, אלא, ילדי כל ישראל, על פי תכנית העל של ה”ציונות”.

שפיכות דמים לא נמנעה, כמובן וכידוע מראש, אבל, עלה התאנה שמר על מעמדו – כיסוי לערווה..

 

על פי חגי לונדין, משנת הרב קוק פופולארית בכל מעגלי “ישראל”. אני יודעת זאת מנסיון אישי –

בשעתי הייתי לקוחה של אפנת-כנען בקבוץ צרעה. מדי פעם קבלתי את פרסומי החנות. בתקופת ימי אוסלו ה”עליזים” נוסף לדף המידע שיר מיוחד שחובר לכבוד “שלום”-אוסלו. הבעתי אז, בכתב, את מורת רוחי.

 

לאחר זמן, החל הקמפיין לפתיחת חנויות הקבוצים בשבת (כידוע, ספר החוקים אינו חל על השמאל והקבוצים), כשצרעה ויטבתה מובילות. מאז לא קניתי עוד בצרעה וגם טרחתי להבהיר בכתב שלא אקנה עוד ומדוע. אבל, בימים שעדיין הגעתי לשם, נכנסתי פעם לחנות המזכרות במקום, החלה שיחה עם החברה, הזבנית, והגענו לנושא היהודי, הזבנית השתמשה ברב קוק כתנא דמסייע, ודיקלמה – גם הרב קוק אמר שישוב הארץ שקול כנגד כל המצוות בתורה – אצל עוכרי ישראל זה תורגם, כמובן, ל- ישוב הארץ דוחה את כל המצוות בתורה – וכשמדברים על דוחה, אז, זו דחיה לכל פרטיה ודקדוקיה ותרי”ג מצוות התלויות בה. גם פוטרים את עצמם מן המצוות וגם נלחמים בהן ובמקיימיהן בכל הכח, על פי השבועה הידועה – עולם ישן עד היסוד נחריבה… וגם אלה, כ”ציונות הדתית”, נתלים באילן הגבוה, הרב קוק, להצדקת החורבן והרס העם והארץ.

 

לזה התכוונו חיילים “ציוניים דתיים” כאשר הצהירו – אני מרגיש קרוב יותר לקבוצניק ששוכב אתי באוהל סיירים מאשר לממית עצמו באהלה של תורה… ואז באו השכנים-לאוהל, הקרובים מאחים “רחוקים”, וסילקו מבתיהם את ה”אחים היקרים”. ועדיין, הם קרובים יותר לעוכרי ישראל המשרתים בצה”ל מאשר ליהודים, הממיתים עצמם באהלה של תורה. עדיין לא סלחו להם על שאינם משרתים את ה”ממלכתיות” ולא השתתפו במעשי החורבן וההרס…. 

 

זה כמאה שנה, מטהרת ה”ציונות הדתית” את השרץ ה”ציוני”. במשך עשרות שנים מעדיפה ה”ציונות הדתית” את “כוחי ועוצם ידי” ה”ציוני”, “ממלכתי”, על דברים ברורים ומפורשים בתורת ישראל. האייטם החשוב בכרטיס הביקור של לונדין היא תכנית ראיונות, שבכולן הוא מראיין אנשי צבא! (לפחות, על פי השמות המופיעים בכרטיס הביקור בעתון “בשבע”). ב”ציונות הדתית” נמדדת תרומיות האנשים על פי השירות בצה”ל ולא על פי הגדלוּת בתורה, או ביהדות. כשה”ציונות הדתית” נלחמת למען מינוי “רב ציוני”, הכוונה היא ל”רב ששירת בצה”ל”… יכל, ואולי רצוי, שיהיה גם בקי בהלכה, אך זה רק במקום שני ואולי שלישי, בסולם העדיפויות, ע”ע רפי פרץ. אנשים שפשעו בחורבן ארץ ישראל, אנשים העוקפים את היהדות בדרך החתחתים והקוצים ה”ציונית”, נחשבים לעדית הציבור ה”ציוני דתי”, ומי שלא שירת בצה”ל אין לו זכות להביע דעה בכל נושא שהוא – “קודם תשרת בצה”ל”. ה”ציונות הדתית” היא תנועה פאשיסטית, המתכסה בעלה-התאנה ה”ממלכתי”.

 

ורק חרשים ועיוורים ובעיקר בורים, שלא למדו מעולם את נסיבות ואת סיבות הקמת “המדינה הציונית”, או בעלי האינטרס הזר של קידוש המדינה בכל מחיר, כנגד כל סבירות והיפך המוסר היהודי, לא יודו באמת הבהירה כל כך –  כל מהותה ותכלית קיומה של “המדינה” – “מדינת ישראל המחודשת” – הוא חורבן “העולם הישן”, חורבן וכליון העולם היהודי, ר”ל!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר