באוניברסיטת בן גוריון שבנגב מתקיים קורס בשם פרקים נבחרים בגיאוגרפיה של המזרח התיכון (Selected Topics in the Geography of the Middle East). מורי הקורס הם הפרופסורים יפתחאל אורן וניב גורדון, שמות שכבר הופיעו במאמרים קודמים שלי כאן בפורום. הקורס הזה מיועד לסטודנטים זרים (overseas students) וניתן בשפה האנגלית. לא כל הסטודנטים הלומדים בקורס הזה הם מבני ברית. למיטב ידיעתי גם סטודנטים ישראלים יכולים להשתתף בקורס.

אני חייב להודות שכאשר הגיעה אלי הידיעה על קיומו של קורס כזה, תגובתי הראשונה היתה שזה רעיון מצויין. באים להם אנשים זרים לרכוש השכלה בארץ הקודש, הרבה הם לא יודעים על האזור. מושגים כמו מדן ועד באר שבע לא אומרים להם כלום. אין להם אפילו מושג ראשוני על הגיאוגרפיה של המדינה ושכנותיה. והנה, מציעים להם קורס ברמה אוניברסיטאית שייפתח להם את העיניים. בקורס הזה הם ילמדו שמדינת ישראל היא מדינונת שביחד עם השטחים השנויים במחלוקת של יהודה ושומרון היא משתרעת על שטח שעולה אך במקצת על השטח של Long Island במדינת ניו יורק בארה”ב. בקורס הזה הם ילמדו שלרצועת עזה, הנמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה (36 ק”מ או 22 מייל) מחדר הלימודים שלהם, המוקפת ע”י מדינת ישראל משני צדדים יש גבול משותף עם מצריים בצד השלישי. אולי גם יאמר להם ע”י מורי הקורס שהמצרים אוסרים באופן מוחלט על מעבר של אנשים ו/או סחורות לרצועה וממנה – סביר להניח שהמלה “מצור” לא תופיע בקוריקולום בקשר להגבלות התנועה שמצריים מטילה על תושבי רצועת עזה, כי זה פוליטיקה – אבל בכל זאת זה יותר טוב מכלום. בקורס הזה וודאי יוקדש זמן לדון בנושא חשוב, נושא בעל משמעות רצינית ביותר. נושא שתי המדינות לשני עמים המעסיק את כל העולם כבר קרוב לעשרים שנה. מי לא שמע לפחות פעם אחת בימי חייו שהסיכסוך הישראלי ערבי יגיע לקיצו עם הקמתה של מדינה פלשתינאית לצידה של מדינת ישראל. אפילו גוי שבפעם הראשונה בחייו דורך על אדמת המזרח התיכון, ומעולם לא היה לו כל קשר ליהודים או ליהדות, חזקה עליו שאת זה הוא שמע.

מה שהסטודנט מחו”ל שבא לרכוש תורה בציון לא שמע, מה שלא עולה אף פעם לדיון בשום פורום, היא השאלה מאיזה צד של מדינת ישראל תקום אותה מדינה פלשתינאית עתידית שאמורה להביא את השלום לעולמנו. איך שהוא, בכל פעם שמדברים על מדינה פלשתינאית שתוקם לצידה של מדינת ישראל, השאלה מאיזה צד הולכת לאיבוד. אף אחד לא מתייחס אליה. ככה זה היה אצל הנשיא קלינטון, ככה זה היה אצל הנשיא בוש (הבן), ככה זה עכשיו אצל אובאמה, ככה זה אצל הקווארטט וככה זה באו”ם. מה יותר טבעי מאשר להעלות את הנושא הזה בקורס העוסק בגיאוגרפיה של המזרח התיכון, קורס בו משתתפים אנשים שהנושא חדש עבורם, שאין להם דעות קדומות. יש מקום לקיום דיונים פורים ומקיפים על הנושא הזה, דיונים שיקלו על תלמידי הקורס להבין את המציאות הגיאוגרפית של המזרח התיכון.

אתם יכולים לתאר לכם את גודל אכזבתי כאשר התברר לי שטעיתי. לֹא מִנֵּיְה וְלֹא מִקְצָתֵּיְה. הקורס אכן מתקיים, וכפי שכתבתי למעלה הוא מוגדר כקורס בגיאוגרפיה. אבל בהשאלה מדבריו של סקיני (Sakini) במחזה בית התה של ירח אוגוסט (The Teahouse of the August Moon), פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה, הגיאוגרפיה אותה מלמדים בקורס הזה היא לא בדיוק גיאוגרפיה, לפחות לא מה שכל אחד מבין פשוטי העם שבינינו מבין במושג “גיאוגרפיה”. מיותר לאמר שאף אחד מבין הנושאים שהזכרתי למעלה איננו נכלל בתוכנית הלימודים של הקורס.

מספר מלים להבהרת הרקע. מטבע הדברים, בשל ריחוק מקום מגורי מהעיר באר שבע, ברור לכל הקוראים שאין ביכולתי לבוא באופן אישי ולהאזין למה שמלמדים שם בקורס כזה או אחר. זה בהנחה שהיו מאפשרים לי לשבת בכיתה כסטודנט שלא מן המנין. המאזינון שלי, מכשיר הפאל בעזרתו הצלחתי להביא לידיעת הקוראים את מה שהתרחש בסדר פסח שהתקיים בבית הלבן (http://www.e-mago.co.il/Editor/actual-3305.htm), אינו מתאים לתקן הישראלי. כמו ה I-Pad של Apple, משרד התקשורת אוסר את השימוש בו. אבל לא אלמן ישראל (תרתי משמע . . .). אחד הסטודנטים הלומדים בקורס שלח דו”ח מפורט לאתר האינטרנט המנהל מעקב שוטף אחרי פעילותם של אקדמאים ישראלים הנוהגים להשמיץ את מדינת ישראל ולחתור תחת הלגיטימיות של עצם קיומה, באמתלא של שמירה על המוסר וזכויות האדם. מאליו מובן שהאתר נמנע מלזהות את הסטודנט בשמו, כי הוא רוצה לסיים את לימודיו ולקבל ציון הוגן. מי שמעוניין בפרטים, להלן הקישור לאתר:

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=get_page&page_data[id]=170&page_type=1&cookie_lang=en&the_session_id=d02607acb654f1970dfd11200b96d95a.

כמקובל בקורסים אקדמיים הסטודנטים נדרשים לקרוא חומר עזר כהכנה לשיעורים, וכן כהשלמה לידע הנמסר להם במהלך השיעורים, בהם הזמן העומד לרשות המורה הוא מוגבל. אפשר ללמוד הרבה על תוכנו של כל קורס, למעשה כמעט את הכל, מקריאת חומר העזר הזה.

לפני שאמשיך עלי להבהיר לקוראים שלא זכו להסתופף במסדרונות האקדמיה הבדל בסיסי בין אוניברסיטה לבין בית ספר. בבית ספר יש תוכנית לימודים המכתיבה למורה מה עליו ללמד – מה הנושאים בהם עליו לדון ומה מידת העומק של הדיון. למורה אין הרבה חופש בחירה ועליו לציית להוראות הרשות הקובעת, משרד החינוך במרבית המקרים. לא כך המצב באוניברסיטה. שם אין תוכנית לימודים. המורה הוא שקובע מה הוא ילמד ואיך הוא ילמד את זה. זה קצת פשטני כי במציאות ישנן מגבלות – למשל מרצה לפיסיקה לא יעלה על דעתו ללמד את שירת ימי הביניים בקורס לתורת הקוונטים. אבל זו מיגבלה מרצון, מיגבלה שמורה שניחן בשיקול דעת מטיל על עצמו. אין שום תוכנית לימודים פורמלית ולמורה יש למעשה אוטונומיה מלאה בבחירת חומר הלימודים בקורסים אותם הוא מלמד. זה מה שנקרא בשפה עממית חופש אקדמאי. יש לזה הצדקה מלאה כי לעתים תכופות מורים באוניברסיטה מלמדים נושאים שהם פיתוחים ותגליות חדשות, בחלקן שלהם עצמם, ולנושאים האלה לא קיימת תוכנית לימודים. יתרה מזאת, בהרבה מקרים אוניברסיטאות מגייסות לסגל שלהן חוקרים והוגים במיוחד למטרת הוראת נושאים שהם פיתחו אותם. מטבע הדברים מורים כאלה בונים בעצמם את תוכנית הלימודים של הקורסים אותם הם מלמדים.

רבים באקדמיה, כנראה עקב שליטה לקויה בשפה העברית, רואים במושג “חופש” מילה נרדפת (synonym) למושג “הפקרות”. אקדמאים כאלה מנצלים את הטשטוש הזה על מנת לעשות בכיתה כעולה על רוחם, ומה שחמור במיוחד, לקדם אג’נדה פוליטית במסווה של הוראה. בהשאלה מתחום אחר, בעולם האקדמי של ימינו החופש האקדמי הוא מפלטו של הנוכל. אני משתמש במכוון במונח נוכל, כי האקדמאים האלה הם נוכלים. רמאים פשוטים לכל דבר, רמאים המתהדרים באיצטלא אקדמאית כדי להונות את תלמידיהם ואת הציבור בכלל.

הדמות המייצגת של הסטודנט במדינת ישראל היא זו של בחור צעיר שסיים את לימודיו בביה”ס התיכון לא מזמן, ע”פ רוב הוא אחרי שרות צבאי ואולי גם הספיק לעבור מסע תרמילים באיזו ארץ אקזוטית. אין לו בדרך כלל מטען רב של ידע, והתמצאותו בענייני דיומא איננה מי יודע מה, גם אם אם הוא קורא עיתונים (יש חריגים, אבל הם בבחינת היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל). עבור סטודנט כזה המורה באוניברסיטה הוא מקור השראה, מודל לחיקוי (role model). לסטודנט הממוצע אין הידע שיאפשר לו לבדוק את נכונות ו/או את דיוק החומר המוגש לו. על פי רוב הוא גם לא מוצא סיבה להטיל ספק בדברי המורה. אין לו כל יכולת להבחין אם עובדים עליו, מתי מלמדים אותו ומתי הוא עובר שטיפת מוח (אינדוקטרינציה במסווה של הוראה). בנוסף לכל אלה, האקדמאי הנוכל איננו מגלה סובלנות מיוחדת כלפי מי שחולק על דעתו. ניצול האוטוריטה האקדמאית למניעת התבטאויות החורגות מהקו היא תופעה שמרבים לדווח עליה. זה מתבטא בציונים, במניעת קידום לתלמידי מחקר ובאי מתן קביעות לחברי סגל זוטר. כמובן שכל ביקורת על תעלוליו של האקדמאי הנוכל היא מקקארתיזם. ה”מי שברך” לו זכתה פרופ’ נירה חטיבה מאוניברסיטת ת”א שהעיזה לפתוח את הפה הוא דוגמא טובה. אתר האינטרנט שהבאתי למעלה הוא מטרה קבועה להשמצות והתקפות המאשימות אותו בציד מכשפות.

אחרי הסטיה הקצת ארוכה, אחזור לנושא המאמר, הקורס באוניברסיטת בן גוריון.

נתחיל מהמורים. הקורס מועבר ע”י שני מורים. על אחד מהם מהם אפשר לאמר מה לכוהן בבית הקברות. תחום ההתמחות שלו איננו גיאוגרפיה, וגם לא ראיתי בשום מקום שהוא עוסק בנושא כחובב. התחום שלו הוא מדעי המדינה. הרקע שלו, לא מפתיע, הוא אנטי ישראלי למהדרין. בתקופת השיא של פיגועי ההתאבדות הוא נהג לבקר באופן קבוע במוקטעה ברמאלה כדי לעודד את ערפאת ב”מאבקו הצודק”. לאחרונה הוא זכה ל”תהילת עולם” בזכות מאמר שפרסם בעיתון לוס אנג’לס טיימס, בו הוא קרא לחרם כלכלי ואקדמאי על מדינת ישראל אותה הוא הגדיר – איך אפשר אחרת – כמדינת אפארטהייד. למרות, או אולי בזכות, המאמר הזה אוניברסיטת בן גוריון מצאה לנכון לקדם אותו ולמנות אותו לראש המחלקה לפוליטיקה ומימשל. אשמח מאוד אם מי שהוא מבין הקוראים יוכל להסביר לי מה בכל הרקע הזה מכשיר אותו ללמד פרקים נבחרים בגיאוגרפיה של המזרח התיכון.

המורה השני נראה במבט ראשון כבחירה קצת יותר מוצלחת. התחום שלו הוא באמת גיאוגרפיה. אומנם חלק משמעותי מזמנו מוקדש לפעילויות במסגרת אירגון “בצלם”, אירגון שהוא מכהן כיו”ר שלו, אבל זה לא גורע מזכויותיו בתחום הגיאוגרפיה. הוא כמובן מכחיש בתוקף כל מעורבות אישית בפעילויות הקוראות להחרמת מדינת ישראל, אבל כמו שמקובל לאמר, אמור לי מי חברך. בתחום המקצועי יש לו resumé מרשים. אוניברסיטאות קולומביה וברקלי בארה”ב, קייפטאון בדרום אפריקה, ונציה באיטליה ופעילות רבה באוסטרליה, שם הוא קבל את הדוקטורט. מתקבל הרושם שמרוב פעילות ברחבי תבל, ארץ ישראל קצת קטנה עליו, והוא מתמצא בגיאוגרפיה המקומית קצת פחות מאשר בגלובלית. יש לי הרגשה, אם כי אינני יודע בוודאות, שכאשר ה BBC התייחס למצור שמצריים מטילה על רצועת עזה (http://www.e-mago.co.il/Editor/actual-3295.htm), זו היתה עבורו הפתעה לשמוע שלמצריים יש גבול משותף עם רצועת עזה.

עם צוות הוראה בעל רקע כזה, קשה לצפות שבוגרי הקורס יצטרפו לקהל אוהדי מדינת ישראל. ואכן, כבר בדיקה שטחית של תוכן הקורס מבטיחה שכאן לא תהיינה הפתעות. כפי שציינתי למעלה בשיעורים עצמם לא הייתי, אבל מחומר העזר, אותו הסטודנטים נדרשו לקרוא כהכנה לקורס, למדתי הרבה. לא אכביר במלים, כי את הפרטים המלאים אפשר לקרוא באתר האינטרנט שהבאתי למעלה. אסתפק כאן בעיקרי הדברים.

ראשית לא ברור בכלל מה הקשר של החומר הזה לגיאוגרפיה של המזרח התיכון. העיקר הוא מאמר שהתפרסם בירחון מדעי העוסק באנתרופולוגיה (Towards Ethnographies of the Future, published in Cultural Anthropology Vol. 9 No. 3, pp. 302-338), שנכתבה ע“י חוקר בשם קליפורד (James Clifford). קליפורד, ע“פ הביוגרפיה שלו המופיעה באינטרנט, הוא אחד החוקרים המקוריים ביותר, השנויים במחלוקת ביותר ובעלי ההשפעה המירבית בתחום האנתרופולוגיה (one of the most original, influential, and controversial scholars working in anthropology). נו טוב, מי אני כי אחווה דעה, אבל בכל זאת, אנתרופולוגיה? זה לא נשמע לי כמו גיאוגרפיה. אולי ברוח דבריו של מרלון ברנדו ששחק את התפקיד של סקיני בסרט בית התה של ירח אוגוסט, אנתרופולוגיה זה גם כן עיניין של גיאוגרפיה.

הרבה גיאוגרפיה אין בעבודת המחקר של קליפורד. לעומת זאת ישנה שם הקביעה הבאה הרצון לשוב לארץ ישראל הוא זר למסורת היהודית (having Jews longing for a return to Israel is alien to the Jewish tradition). ובמקום אחר החוקר טוען יהודי המזרח הם למעשה ערבים ויש להם יותר משותף עם שכניהם המוסלמים מאשר עם יהודי אירופה, והוא ממשיך ומאשים הציונות גרמה להרחקת יהדות המזרח ממקורותיה הערביים (Jews from the Middle East are really Arabs that have more in common with their Muslim neighbors than Jews from Europe. He accuses Zionism of alienating Mizrachi Jews from their Arab origins).

ישנם “צימוקים” נוספים מהסוג הזה בעבודת המחקר הזאת ובעבודות מחקר אחרות עליהן היא מסתמכת, אבל המגמה ברורה. שלילה מוחלטת של הרעיון הציוני. גיאוגרפיה לא מצאתי שם. עבודת מחקר אחרת אותה הסטודנטים נדרשים לקרוא כהכנה לקורס עוסקת בהתבוללות של היהודים בארה“ב. העבודה הזאת היא נייטרלית מבחינת היחס לציונות ולמדינת ישראל לשם שינוי, אבל לא ברור איך זה מתקשר לגיאוגרפיה של המזרח התיכון.

סטודנטים זרים באים למדינת ישראל לרכוש השכלה. סביר להניח שהם בחרו לבוא למדינת ישראל ולא לשוודיה, למשל, כי הם רצו להכיר מקרוב את מדינת ישראל, את תושביה, את ההיסטוריה שלה ואת הנעשה בה היום. מה הם מקבלים? זוג “תכשיטים” שמנפח להם את השכל בזבל פסאודו אינטלקטואלי המציג את רעיון שיבת ציון כתופעה שלילית, כתופעה המנוגדת למסורת היהדות.

זאת תרומתה של אוניברסיטת בן גוריון להאדרת שמה של מדינת ישראל ברחבי העולם.