ה”יפה” והחיה

ה”יפה” והחיה

חנה אייזנמן
25.02.2010 12:52
ה"יפה" והחיה


על ה”מתנחלים” הם קפצו כמוצאי שלל רב, על דמם הם הקימו את תנועות “השלום” שלהם, ואם, להוותם, יקרה להם הנס, כביכול, ויהיה שלום, אנה הם באים? מי בכלל יתייחס אליהם? מי יזמין אותם להופיע לפני תלמידים? מהיכן יימצא להם התירוץ ליישום שנאת ישראל שלהם?



ב”ה

 

 

ה”יפה” והחיה

 

 

שני מאמרים של גדעון לוי, הראשון הוא דיקלום מוכר, מצוות-מטורפי-שנאת-ישראל-מלומדה, על פי שיטת גבלס

 

 

ה”יפה” הגיעה מה”התנחלות” עפרה והחיה הגיעה מעתון “הארץ”, וכל מלה נוספת מיותרת!

 

במשך כל השנים מאשימים אותי בשימוש בשפה בוטה. מודה. אך אפילו ללשוני הבוטה לא תמצאנה המלים להגדרת חלאת-האדם מסוג גדעון לוי ודומיו, מקדמי תכנית השלבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל.

 

מה שהקפיץ את ה”יפה” מעפרה היו שני מאמרים של גדעון לוי, הראשון הוא דיקלום מוכר, מצוות-מטורפי-שנאת-ישראל-מלומדה, על פי שיטת גבלס – ככל שאתה חוזר פעמים רבות יותר על שקרים, כן הם מתקבעים כאמיתות בתודעת צרכניהם – ומיידע אותנו על

“שטיפת המח” ב”התנחלויות”. בשני הוא משבח את מנהל בית הספר המטיף לתלמידיו שלא לשרת ב”צבא הכיבוש”, כלומר, קורא לתלמידיו לצדד ברוצחי העם היהודי ובתעמולת השקר שלהם על “כיבוש” ועל היותם “עם”. האיש, כמובן, צריך היה לעמוד לדין, ולאחר מכן, לעמוד לפני כיתת יורים, כי ככה ייעשה לאיש המשתף פעולה עם אויב בעת מלחמה. אלא, דא עקא, כמותו יש רבים, למשל, הטינופת, גדעון לוי, למשל, שרים רבים בממשלת “ישראל”, למשל, רוב שופטי “ישראל” ו”אנשי רוח”, שלהם מעניקה המדינה שהשמאל בנה את הפרס היוקרתי ביותר שלה, כי הם המבטאים את רוחה בדיוק נמרץ – שונאת ישראל.

 

ישבה הגברת בכפיפה אחת עם רשע, שאסור להסתכל בפניו, והעניקה לגיטימיות ל”בן אדם” אפילו שהוא לא בן אדם, אלא, בן השטן.

 

איך מנתחת המורה לספרות, מירב גולד, את גדעון לוי ואת “אישיותו”,

גדעון לוי פרסם מאמר נוקב ועוקצני על גבול השנאה תחת הכותרת ‘מתנחל מה הוא רוצה’ ובמאמר הזה הוא כתב על שטיפת המוח בהתנחלויות. הוא טען שאומרים לנוער מה לחשוב, וכמה ימים לאחר מכן כתב מאמר תחת הכותרת ‘מורה טוב’ בשבחו של מנהל בית ספר תיכון ‘עירוני א’ בתל אביב, אותו מנהל תיכון שהביע תמיכה בפעילות השמאל ובעצם אמר לתלמידיו מה לחשוב. שאלתי במאמר תגובה אם זו לא שטיפת מוח”.

גולד ולוי “התעמתו” בפניהם של תינוקות שנישבו בידי גדולי שונאי ישראל, גולד מתארת:


“התלמידים היו מאוד קשובים. שאלו אותנו שאלות על
נושאים שונים שעל הפרק, כמו סירוב פקודה ועוד. הצגתי בפניהם את תשובותי. הם מחאו כפיים גם לגדעון לוי וגם לי. התברר שהציבור שם, בתל אביב שמקובל לראות בה מעוז השמאל, הוא דווקא מאוד מגוון”.

“הצגתי עמדות פוליטיות שיש מקום לחשיבה אחרת על האזור, דיברתי על הטעות שבפינוי גוש קטיף, טעות שכולם בוכים עליה ואין צורך במשקפת מיוחדת להבין שהיא הייתה טעות. מנגד גדעון לוי דיבר על זכויות אדם. אמרתי לו שיש מקום לזכויות אדם אבל צריך לשנות את השיח. החזון הוורדרד של שתי המדינות הוא חזון מסוכן. צריך לדבר על חלופה בדמות אוטונומיה ערבית עם זיקה לירדן”…., יש להקים מנהיגות “מהשטח”, הן אצל היהודים והן אצל הערבים ויחד לדאוג לאינטרסים של האוכלוסייה האזרחית הן הערבית והן היהודית.

את המפגש מסכמת גולד כמפגש “לא עוקצני, לא ציני, שיח הוגן שפותח למחשבה. השאלות של שנינו היו טובות”, היא אומרת וקוראת להמשך בשיח מסוג זה מבלי להחרים בני שיח מהעבר האחר של המפה הפוליטית, קיצוני ככל שיהיה.

 

נוקב, עוקצני, על גבול השנאה

איך היה חיים יבין, ימח שמו, מתפרסם בעולם, בלי “ארץ המתנחלים” שלו?

איזו אבחנה דקה. מאיפה צצו לנו הצבועים האלה, אנשי הצד”ר? הרי שנאת ישראל היא כאויר לנשימה לגדעון לוי. אלו חייו זה כל עיסוקו. בלי זה הוא כלב מת. האיש הזה שופך פה תישפוכת של שקרים בשנאה שאין דוגמתה כיום בעולם, שנאה העולה על שנאת הנהגת הרייך השלישי, שנאה שהחלום הוורוד שלה הוא להביא חורבן על היהודים, גם בארצם!

האם בכל המאניפסט ה…. מסוכן להגיד… שלו, היא מצאה מלה אחת של אמת?

האם זו הפעם הראשונה, בתוך למעלה מארבעים שנה, שהיא נתקלת במאניפסט “נוקב, עוקצני, על גבול השנאה”, שכזה? הרי כבר מזמן טבענו בזירמת הנאצים הזו! היא שהשמידה את גוש קטיף! האם מעולם לא קראה את מאיר שלו, את ב. מיכאל, את עמוס עוז, את א”ב יהושע ואת שאר הארורים עלי אדמות? לא שמעה את אילנה דיין, חיים יבין וכל דומיהם, המתפרנסים “בכבוד” מן השנאה? על ה”מתנחלים” הם קפצו כמוצאי שלל רב, על דמם הם הקימו את תנועות “השלום” שלהם, ואם, להוותם, יקרה להם הנס, כביכול, ויהיה שלום, אנא הם באים? מי בכלל יתייחס אליהם? מי יזמין אותם להופיע לפני תלמידים? מאיפה יימצא להם התירוץ ליישום שנאת ישראל שלהם? קצת קשה להיטפל ל”דתיים”, כי אי אפשר להאשים אותם (לצערי) באי שירות בצה”ל, רדיפת ה”חרדים” כבר לא היה בה מן החידוש, וזה גם לא עניין את כל העולם, והנה, נפלו לחיקם פירות נצחון מלחמת ששת הימים “המתנחלים”, וליודונאצים היתה עדנה. הם ייחדו כמושא לשנאתם את “המתנחלים”, בדיוק כמו הנאצים שייחדו לפורקן החייתי שלהם את היהודים!

איך היה חיים יבין, ימח שמו, מתפרסם בעולם, בלי “ארץ המתנחלים” שלו?

הם כולם “נוקבים ועוקצנים” – כל חלאת האדם הזו – גם שטרנהל, ימח שמו וזכרו, הוא “נוקב ועוקצני על גבול השנאה” – ועל כן הוא קורא לצה”ל לעלות בטנקים על עפרה, ולבני טיפוחיו, המרצחים הערבים, שכיריו להשמדת היהודים, הוא קורא להתמקד בהנחת מטעני השמדה בצד המתנחלי של הקו המתועב ולא בצד של שטרנהל. מטומטמת! עד מתי תתייחסו לגרועים מן הנאצים כאילו היו בני-אדם? עד מתי תנהלו אתם “דו-שיח” של חרשים? עד מתי תעניקו לגיטימיות לבני-מוות?

 

ומה יהיה על האמת?

 

שקר “הבעייה הפלשתינאית”, שבאה לעולם מסיבה אחת בלבד – לנסות שוב להגיע ל”פתרון הסופי” של “הבעייה היהודית”.

לגברת ניתנו מקרופון, במה והמוני תינוקות שבויים בידי רוצחינו מבית, והיא צונחת בקלילות למגרש של גדעון לוי, ומן המקום הזה היא מנהלת אתו “עימות”. ניתנה לה ההזדמנות להשמיע מעט אמת יהודית, משהו ממורשת ישראל, שממנה עקרו אותם, בציונאציותם, המדינה של בן גוריון, “אנשי הרוח”, מחנכיהם ומוריהם לשנאת ישראל. 

ניתנה לה הזדמנות להצביע על השקרים הבולטים של לוי וחברים, שגם עיוורים יכולים למשש ביתר קלות ממישוש אותיות ברייל, היתה לה ההזדמנות להבהיר לילדים את שקר “הבעייה הפלשתינאית”, שבאה לעולם מסיבה אחת בלבד – לנסות שוב להגיע ל“פתרון הסופי” של “הבעייה היהודית”.

יכולה היתה לספר איזה פשע מתועב היתה קריעת ארץ ישראל, כבר ב-1922, נגד החלטת חבר-הלאומים על הקמת בית לאומי לעם היהודי משני עברי הירדן, כי כל הגויים הכירו בעובדה, שטינופת כמו גדעון לוי מתאמצת כל כך לכפור בה – ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי. לא ייתכן לדבר על חלוקה נוספת, לאחר כל הגזל הזה, בחסות עוד ועוד תירוצי שקר ורוע ופאטנטים כמו “אוטונומיה”, במעט שניצל מן השוד הגדול. כבר, אז, ב-1922 קבלו הערבים, שלא כדין, אלא, מתוך האינטרסים של האימפריה הבריטית, כמעט 80% של ארצנו! ארצנו!!! אין דבר צודק יותר ומוסרי יותר, מסילוק כל השודדים האלה מארצנו, אבל, המורה מעפרה, מחרה מחזיקה אחרי שונא ישראל חולני בדבר מציאת פתרון ל”פלשתינאים”, שקודם היו “פליטי 1948”, כלומר, המוני פליטים מארצות ערב, הבלקנים, כל רחבי אסיה ואפריקה, שנהרו בעקבות הפרנסה ובעידוד המנדט הבריטי, ולפני כן, בעידוד האימפריה העותמאנית, לקרבת ישובי היהודים, ונפלטו שוב, כאשר ארצות האם שלהם, עמדו עלינו לכלותנו ונכשלו. ומפני שהם לא הצליחו להשמיד אותנו, אנו אחראים לפליטיהם, אותם סירבו לשקם, כדי שלחלאת המין האנושי, גדעון לוי, אורי אבנרי, גדעון ספירו וחברים-לשפך-דם-יהודים, יהיה תירוץ לרדיפת העם היהודי.

יכולה היתה לספר לתלמידים, שהערבים, שעל פי השקרן המנוול, גדעון לוי, נאלצים כל הזמן “לוותר”, שולטים ב-99.9% של אדמות המזרח התיכון, בתוך זה, כאמור לעיל, ב-80% של ארצנו, שתלמידי תל-אביב אינם חשים שום זיקה אליה, בגלל הפושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות, הגדעון לוי’ם, שהעלימו מהם את מולדתם ועקרו מהם כל זיק של אהבה למולדת.

יכולה היתה להבהיר היטב לילדים, שהסיבה היחידה לעימות במזרח התיכון אינו חוסר שטחים אצל הערבים, אלא, רצונם בהשמדתנו. ואת העובדה שה”סכסוך” מתמשך, למרות כל נצחונותינו, יש להניח לפתחם של גדעון לוי וחברים, ימח שמם! הם הדוחפים לויתורים המטורפים של “ישראל”. הם הנותנים עידוד לג’יהאד בפעילותם לקידום תכנית השלבים. בראשיהם של גדעון לוי וכל מחנה השלום, בראשות שמעון פרס, דמם של כל “קרבנות השלום”.

טעות, טועים, טעו….

 

אף לא מלה אחת שארץ ישראל איננה מקלט לילה של עמוס עוז, אלא, מולדת כל היהודים, מאז ולעולם.

אבל היא לא עשתה אפילו את המעט הזה. היא נתנה לגדעון לוי קרדיט לדאגתו ל“זכויות האדם”, כשהיא מתעלמת לגמרי מן העובדה שהוא מצדד באותן זכויות אדם שהעניקו הנאצים ליהודים, ועדיין, גם לאחר חורבן גוש קטיף, הוא ממשיך לדחוף לרדיפת היהודים!

וחורבן גוש קטיף היה כמובן “טעות”, לא פשע נאצי נגד העם היהודי, אלא, “טעות”! לא רמיסת כל זכויות האדם, רק משום שהוא יהודי, המזדהה עם יהדותו ולא עם שנאת ישראל החולנית של גדעון לוי ועמוס עוז, אלא, טעות מבחינת ראיית בטחון “ישראל…”.

היא הציעה את הפתרון שלה לבעייה שאינה קיימת כלל! שאילולא הכירה בה “ישראל” ה“ציונית”, היתה מזמן נעלמת מעל פני האדמה, כמו כלים אחרים שנוצרו עלינו להשמידנו. אבל, המורה מעפרה מציעה להמשיך ולקבע אותה, ודווקא על שארית אדמת ארץ ישראל.

שום מלה לא נאמרה על זכויות היהודים, רק על זכויות הערבים, שהן חסרות גבולות. אף לא מלה אחת על כך שארץ ישראל איננה מקלט לילה של עמוס עוז, אלא, מולדת כל היהודים, מאז ולעולם. ושום טינופת של שלום, לא תוכל לשנות את העובדה הזו.

העובדה שהילדים מחאו כפים לפושע המקדם את השמדתם, וגם לשטויות של המורה מעפרה, כשהבסיס הוא, לא צידקת היהודים, אלא, מה, אולי, יתרום לכך, שבעתיד, כשיהודים יעלו על אוטובוס בין חדרה לגדרה, הם לא יתפוצצו בדרכם, מעידה, שלא כפי דעתה של המורה, שמוחם שטוף בזירמת השמאל, אלא, באחדים מהם קיים עדיין יצר הקיום.

ועל כן, הילדים האלה, בחלקם, יחברו לרוצחי העם היהודי בבילעין ובנעלין ולכל המעופפים והמתראיינים, כמו גדעון לוי אצל פאט ביוקאנן, נאצי ותיק וידוע בארה”ב, ימח שמם, המסיתים את כל אומות העולם לעלות בטנקים על הישוב היהודי בארץ ישראל.
ואחרים, בדלית ברירה, יתגייסו לצבא ההגנה על השלום ושם יעברו קורסים מיוחדים, להשלמת החינוך לשנאת ישראל, לכבות בהם כל ניצוץ של אנושיות, כדי להכשיר אותם להמשיך במדיניות היודנריין, לה מטיפים כל ה”נוקבים”, “צברינו העוקצניים” –  “על גבול השנאה..”. ובעיקר, שוחרי זכויות האדם הערבי לחסל יהודים.

המורה החמיצה הזדמנות. היא, כמובן, לא היתה צריכה להשתמש בנוסח שלי, היא גם אינה מסוגלת לכך, כלומר, להשמיע דברים כהוויתם, אך היא אפילו לא נסתה להעביר מעט מן האמת לילדים. מעט אמת יהודית. זה כבר ארכאי כל כך, לאחר כל השנים שרבני ישראל התיישרו עם ה”ציונות” וה”ממלכתיות”, שכבר אי אפשר לדרוש ממורה מן השורה התחתונה, להעז ולהשמיע משהו מ”שטיפת המח” ב”התנחלויות”, כלומר, משהו ממורשת ישראל, שבלעדיה אין לנו זכות קיום.

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר