דע מה תשיב לרשע

דע מה תשיב לרשע

חנה אייזנמן
08.02.2010 08:57
דע מה תשיב לרשע


“שלום” – את ואני ואמנון לוי יודעים, שלא לשלום אנו הולכים, אלא לאסון נורא! ובכל זאת, שואל אמנון לוי, האם את מוכנה לוותר על השלום, בגלל זוטות כמו – אי-קיום התחייבויות הערבים… אילו היה מדובר בכל עם אחר בעולם, הייתי פורצת בצחוק פרוע, אבל אני בוכה…. למה לא השבת לו בשאלה – אם אתה מוותר על השלום, למה אתה דורש מאיתנו לוותר על ארץ ישראל?



ב”ה

 

 

דע מה תשיב לרשע

 

                    מכתב גלוי ללימור לבנת

 

 

                                                       ב”ה, ירושלים, ה’ בניסן, התשנ”ח

 

 

לכבוד השרה שלום,

 

בקשת להבהיר לאמנון לוי (“ערב חדש”, ד’ בניסן) כי מדובר במולדת שלנו, אבל, אין-ברירה, ולמען השלום את מוכנה להתפשר עליה. דברייך הם עיוות מכל כיוון שנסתכל בהם, ואת יודעת זאת. על כן, בעצם, לא הייתי צריכה לטרוח בכתיבת מכתב זה, ובכל זאת אכתבנו, כדי להבהיר לך, שהמאזינים אינם מטומטמים, כפי שנוטים לחשוב כל מי שתפסו את השלטון בדרך כזו או אחרת.

לפני שאכנס למהות, ברצוני לשאול, מי שמכם לוותר על ארץ ישראל? מה פירוש – את מוכנה וגם עושה, כשאני וילדיי איננו מוכנים? גם על פי שיטתך, שהדמוקרטיה קודמת להלכה, אין לך הזכות לוותר על הארץ; אתם הועליתם לשלטון, כדי להפסיק מיד את פשע אוסלו-אושוויץ, ולהעמיד לדין את מחולליו. אבל אתם יהודים של “כבוד”; “הסכמים יש לכבד”, גם אם נחתמו עם השטן, במטרה ברורה – להביא לחיסולה של ישראל.

ועכשו, בואי ננתח את מרכיבי אמירתך:

  1. “להתפשר” – כפי שאת יודעת, לא מדובר פה בפשרה, אלא בוויתור. הפשרה היא הימנעותנו מלתקוף את ארצות ערב, כדי לשחרר מידיהן את חלק הארי של ארץ ישראל, הנמצא בידיהם.

פשרה יכולה להיות, במקרה של ויכוח בין שניים, שלכאורה לשניהם טענה צודקת, וכל צד נדרש לוותר על חלק. כאן העיוות כפול:

א. לערבים אין שום טענה על ארץ ישראל, היא שלנו!!! גם לו היתה, הרי הם                                                         

    מחזיקים ברובה, אז מה להם נזעקים לחמוס את כבשת הרש?

ב. רק אנחנו נדרשים לוותר על הארץ, ואילו “הצד השני” נדרש לוותר על רצח העם

    היהודי, כלומר, לקיים את “לא תרצח”. זו דרישה מוסרית ראשונית. על זה לא 

    משלמים! אסור שרוצחי עם, לאחר כל מעשה טבח, יזכו בתגובה: “זו הוכחה

    נוספת לצורך בשלום”. ובוודאי שאין לתגמל אותם, ודווקא בגלל זה. הרי זה כל

    הענין; כל מעשה טבח מצידם, קידם את “תהליך השלום”. דע מה תשיב לרשעיצחק רבין ניצב על  

    המדרכה, ברח’ דיזנגוף בתל-אביב, בצל העצים שעל צמרותיהם תלויים קרעי גופות יהודים, ונשא את נאום הגבר, על “הקיצונים משני הצדדים”, שלא יצליחו להפסיק את התהליך, אלא, להיפך; הוא יזרז אותו… הוא גם הוסיף, ש“ידנו תשיג

    את המרצחים”. ואכן היא השיגה אותם, לפני אותו אירוע ואחריו, וחיבקה אותם, וחתמה אתם על הסכמים, וקבלה, יחד עם ידיהם המגואלות בדם יהודים, את פרס האנטישמיות הבינלאומית ל”שלום”. 

                                                          דע מה תשיב לרשע

זה שממשלת רבין עשתה את הדברים האלה, זה מובן מאליו, היא היתה נציגת השמאל, שונא ישראל, שלא ישקוט ולא ינוח, עד שיראה, בשלב ראשון, את חיסול הישוב היהודי ביש”ע, ואחר-כך, את הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, עד     שייתמו יהודים מן הארץ.

  1. דע מה תשיב לרשע“שלום” – את ואני ואמנון לוי יודעים, שלא לשלום אנו הולכים, אלא לאסון נורא! ובכל זאת, שואל אמנון לוי, האם את מוכנה לוותר על השלום, בגלל זוטות כמו – אי-קיום התחייבויות הערבים… אילו היה מדובר בכל עם אחר בעולם, הייתי פורצת בצחוק פרוע, אבל אני בוכה.

תמצית כל הדרישות מן הערבים היא הפסקת הרג יהודים. זוהי למעשה משמעות כל הדרישות מהם. כדי להשיג את הדבר הלא מציאותי הזה, אנו מתכנסים לגבולות אושוויץ. למה לא השבת לו בשאלה – אם אתה מוותר על השלום, למה אתה דורש מאיתנו לוותר על ארץ ישראל? שאלתו זו של אמנון לוי, היא ההוכחה, שהוא, ואתו כל השמאל, אינם שואפים לשלום, אלא, להבאת ישראל למצב, בו לא תוכל עוד להגן על עצמה.

אך, ברגע שהם מזכירים את המלה “שלום”, אתם מאבדים את עשתונותיכם. מי פסק שהשלום קדוש יותר ממולדת? למה אנחנו צריכים להיות שונים מכל אומה ולשון? בכל העולם נחשבת ההקרבה למען המולדת, כערך עליון, למרות שאין להם מצווה, כמו שלנו, המבהירה זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים!

ומה נעשה ב”שלום”, באין לנו מולדת? איפה הוא יהיה?

השמאל הוא שטבע את מטבע הלשון – “קרבנות השלום”; פיהם ענה בהם, שה”שלום” שלהם תובע קרבנות יהודיים… אז למה אתם ממשיכים בדרך הזו? כבר עכשו, כל איש, אשה, ילד וילדה בארץ, חייהם תלויים להם מנגד.

לכל מקום, בו דורכת כף רגלו של הערבי, הוא מביא אתו הרס, הרג ואבדן. אנו רואים זאת בכל רחבי ארץ ישראל; ראינו את זה בסיני וראינו את זה ב“אי השלום”, שם קידשה “ירדן” את העיסקה, בה הושיבה אותה מדינת ישראל בשדות אשדות-יעקב, על כביש בית-שאן – טבריה, בדם שבע ילדות יהודיות. ואנחנו, במקום לעשות הכל, כדי להתחזק ולהרחיק את הערבים, ככל האפשר, מארצנו, משליטים אותם על כולה!

  1. “אין ברירה” – דווקא יש. לגדול, להתחזק ולהתעצם. להזכירך, אנחנו ניצחנו בכל המלחמות, למרות שכל גורם, מהשמאל היהודי ועד מעצמות העל, המוסתות על ידיו, היו נגדנו. האם אינך חושבת כי זה פשוט לא נורמלי, שהמנצח ירד על ברכיו לפני המנוצח ויציע לו תשלום עבור שלום, במקום שזה יהיה בדיוק להיפך? אבל, אנחנו כבלנו את ידינו בכוונה, כדי להגיע למצב החולני הזה.

דעי לך, שלא רק עם ישראל לא יסלח לכם, אלא, גם לא הקב”ה וגם לא ההסטוריה העולמית. קיום הסכמי-אוסלו, הוא לא רק פשע חמור נגד העם היהודי, אלא, גם פשע נגד האנושות, שגאולתה תלויה בגאולתנו.

 


                                                                                                      
חנה אייזנמן

 

העתקים: ראש ממשלת ישראל.

              אמנון לוי                                                                

 

 

 

 

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר