למה מאיר חי, הי”ד, למה לא יוסי שריד?

למה מאיר חי, הי”ד, למה לא יוסי שריד?

חנה אייזנמן
28.12.2009 18:47
למה מאיר חי, הי"ד, למה לא יוסי שריד?


1. כשם שיוסי אינו מביא שום תועלת עלי אדמות, כך לא יביא שום תועלת בעליונים.

2. לו נרצח יוסי שריד על ידי ערבי, היה נחשב לו הדבר למוות על קידוש ה’, שהרי נרצח בגלל היותו יהודי, גם אם על כרחו. ומכיוון, שהוא יהודי על כרחו, אינו ראוי למות על קידוש ה’. זו גם הסיבה שעוכר-ישראל, רבין, לא נרצח על ידי ערבי, אלא, על ידי החבר’ה שלו.



ב”ה

 

 

למה מאיר חי, הי”ד, למה לא יוסי שריד?

 

למה מאיר חי, למה לא יוסי שריד?   למה מאיר חי, הי"ד, למה לא יוסי שריד?

פשוט,

1. כשם שיוסי אינו מביא שום תועלת עלי אדמות, כך לא יביא שום תועלת בעליונים.

2. לו נרצח יוסי שריד על ידי ערבי, היה נחשב לו הדבר למוות על קידוש ה’, שהרי נרצח בגלל היותו יהודי, גם אם על כרחו. ומכיוון, שהוא יהודי על כרחו, אינו ראוי למות על קידוש ה’. זו גם הסיבה שעוכר-ישראל, רבין, לא נרצח על ידי ערבי, אלא, על ידי החבר’ה שלו.

 

על מי ועל מה יכל לכפר מותו של אילוח כמו יוסי שריד? עשרת הרוגי מלכות, קדושי עליון, נלקחו מעם ישראל למרומים, כדי לכפר על חטא מכירת יוסף, דורות רבים לאחר ביצוע החטא, שעליו כבר הצטערו החוטאים כמה וכמה פעמים. אך, על החטא הנורא הזה, אפילו התשובה שעשו לא כיפרה, לא היה בה די. ולכן, נדרשו אנשים ברמת מלאכי השרת, למות ביסורים נוראים, כדי לכפר על כלל ישראל.

כאן, נתהפכו היוצרות, יוסף מוכר את אחיו-על-כרחו (“אין לי אח”), את עם ישראל ואת ארצו, לישמעאלים, אפילו לא לעבדות, אלא, למוות; הוא וכל חבריו, רמשים ושרצים. האם רמיסת שרצים ורמשים תוכל לכפר על כלל ישראל, המניחים לשרצים האלה לבצע בהם את זממם השטני? למעשה, התולעים האלה אינם מוכרים כמעט בעליונים. השגחה פרטית צמודה יש על הצדיקים, כי הם ראויים למאמץ וגם לענשים שיחזירום בתשובה, על הרשעים אין כמעט השגחה, לכן  חלאת האדם מסוג יוסי שריד, שולמית אלוני ושמעון פרס מאריכים כל כך ימים. הם נעים כצללים במרחק רב מן ההשגחה, משתכשכים במדמנה שלהם, שוחים מהכא להתם ומהתם לחו”ל, ומתיזים את זוהמתם על עם ישראל.

להבדיל – מאיר חי, זצוק”ל הי”ד, שיוסי מכר לישמעאלים; הוא היה מתנת אמת של הקב”ה לעם ישראל, ועל כן נלקח מאיתנו, לא היינו ראויים. ובאמת, עַם המטפח בחיקו שרצים רבים כל כך, איכה יטבול במקווה התורה?

אם כן, איך מסבירים את מה שקרה לשרון? פשוט – הוא נדון בחוקי הטבע שברא הקב”ה, הוא היה חולה סופני, ובתהליך הטבעי ביותר, הסתלק. אלא מאי – כמוסבר לעיל – אין לעליונים חפץ בו, והוא נשאר תלוי בכף-הקלע, עד שהקב”ה ירחמהו, וישלח אותו לאן שישלח.

והשאלה עתיקת היומין – מדוע דרך רשעים צלחה? הרי זה בולט כל כך, שהצדיקים משלמים ביוקר, וחלאת המין האנושי, עולה כפורחת. ואז הם שואלים, אם הקב”ה אוהב אתכם, למה הוא לא מציל אתכם. שאלת השאלות. חלק מוסבר לעיל. יש לנו שתי גירסות דינקותא, שליוסי שריד’ים אינן אומרות דבר, אם כי אני מאמינה שיוסי מכיר אותן, ועל כן, פשעיו מזוויעים שבעתיים; הוא יודע שהוא נבל, בלשון המעטה, אך לאחר תקופת הסתגלות ארוכה כל כך להיותו שרץ, מתקשה הוא להיפרד מאישיותו המתועבת. גם שרון ידע שהוא “נבלה”, על פי עדותו הוא, באזני שמואל תמיר, כאשר גנב לו את מצע המפלגה שעל הקמתה התכוון תמיר להכריז, וקפץ על-הבקר והקים הוא את המפלגה. תמיר שתק כאשר שרון התקשר אליו לאחר מעשה הנבלה שלו – אין לך מה לומר, שאל האיש, לתמיר לא היה מה לומר, ושרון אמר במקומו –  מה, לא ידעת שאני נבלה, כל צה”ל יודע שאני נבלה….

והיום, כל עם ישראל יודע זאת. מה שלא כל עם ישראל יודע הוא, שיוסי שריד הוא נבלה וטרפה, שרץ ורמש. כי יוסי יודע לדבר יפה, ואנשים אינם קוראים את כתבי הפלסתר שלו, ואפילו מאמינים, שאין ישר כנוכל המתועב, יוסי שריד.

יוסף הצדיק אהב את אחיו, ויכל היה להתוודע אליהם ברגע הראשון, אך הוא ידע, שהעולם יאבד מאיזונו לנצח, אם לא יביא אותם לידי תשובה וחרטה, אם לא יעניש אותם קמעא. והעובדה היא, שגם לאחר התשובה, עדיין לא כופר החטא.

עם ישראל מלא חטאים כרימון, כי אל היוסי שריד’ים מתייחסת היהדות לפנים משורת הדין – ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא –  כלומר, יוסי עדיין משתייך, להוותנו, לעם ישראל, ומכיוון שישראל ערבים זה בזה, הרינו צריכים לשאת ולסבול בגלל היוסי’ים. כי אם ה’ יצילנו, תהיה זו התעלמות מן התועבה, הרשעים יאמרו – כוחי ועוצם ידי – ימשיכו במרד בה’ ויוסיפו להתעלל בנו. שומה עלינו, עלינו, עצמנו, לבער הרע מקרבנו, ואז ניוושע.

                                                                              למה מאיר חי, הי"ד, למה לא יוסי שריד?

ומה הן שתי גירסות דינקותא המוזכרות לעיל?

האחת אומרת: בקרובי אקדש

 

(ויקרא פרק י: (ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְקֹוָק וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְקֹוָק: (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:).

 

והשניה: הקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

דוגמא לכך הוא הענש הנורא שהושת על משה רבנו. במשך ארבעים שנה, נשא וסבל את היוסי שריד’ים, הוא היה גם מוכן למות תחתיהם – “מחני נא מספרך אשר כתבת”

(שמות פרק לב: (לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ: (לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי (

 

ולאחר ארבעים שנות סבל, שרק התקווה להגיע לארץ הקדושה המתיקה אותן, נענש משה רבנו, העניו מכל אדם, צדיק כל הדורות, ונמנעה ממנו הכניסה לארץ ישראל. מה היה חטאו הנורא של משה? משה לא עמד עוד בקנטוריהם השטניים של היוסי שריד’ים – הערב רב. יוסי הצליח להכעיס אותו עד כדי כך, שהכה בסלע, במקום לדבר אליו, כמצוות ה’. זה היה החטא, שעליו לא כיפרו ארבעים שנות יסורים במדבר, ומשה, ככל דור המדבר, לא נכנס לארץ ישראל! תחינתו לפני הקב”ה, להיכנס לארץ ולמות, לא נענתה…

והנה, השרץ הזה, יוסי, זכה להגיע לארץ הקודש, והוא אינו מפסיק לבעוט בה. וזה, בדיוק, העונש שהוא השית על עצמו. נפשו החלולה, אינה מסוגלת להנות מן המתנה האדירה הזו. נשמתו המשוקצת אינה ראויה לחוש את הרווחה העצומה של שיבת ציון לאחר אלפיים שנות שואה. נשמתו של יוסי עקרה! ומכיוון שכך, היא מבקשת לעקור הכל. יוסי מאמין שתהיה לו הרווחה, אם יראה אדמה חרוכה, אנשים חרוכים, ארץ נשמה. ייתכן, אך, אינשאללה, הוא לא יאריך ימים לראות זאת, כלומר, גם אם יאריך ימים, הוא לא יזכה לראות בחורבן הארץ, בעזרת ה’ וברחמיו עלינו.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר