ב”ה

 

 

עד מתי ניפול על הגנת המוות?

 

ואם אני אומרת לכם, שנידוני משפטי נירנברג היו שיות תמימות לעומת טינופת “השלום” שלנו, אני יודעת מה אני אומרת.

 

אני זוכרת, לפרטיהם, עשרות “פיגועים”, הכל מתפוצץ – קניונים, סופרמרקטים, תחנות אוטובוס, בתי קפה, וגם ליל-סדר בבית מלון. הם, מפלצות האדם, אינם מסתפקים בדקירת ילדה אחת, או תינוק אחד, או אב ברוך-ילדים אחד, או הורים על ילדיהם ואמהות על עובריהן, את זה הם עושים בדרך אגב, כסף קטן, הם הולכים על המניינים. פה עשרים, שם שלושים, משפחות שלמות, לינץ’ בילדים ותינוקות – שיגרה.  ולכל מעשה טבח, יש מצדיקים ומסנגרים;  העופר שלח’ים לא מפספסים שום הזדמנות, וכאלה יש להם בשרשרת שאינה מתנתקת, להצדיק את רצח העם היהודי בארצו, והם קופצים וכותבים: “זה היה צפוי…”. ולמה “זה היה צפוי”, כי לאחר סידרת מעשי טבח ביהודים, כשהעם, משום מה, מתחיל לגלות סימני אי-נחת, ומתחיל לחשוב שלא די בלחם ושעשועים, כדי, פשוט, לחיות, שכן רק אדם חי יכל להנות מלחם ושעשועים, מבצעת “ישראל” איזשהו “חיסול ממוקד” כושל, או שולחת את בניה למות במבצע ב“עצימות נמוכה”, כשידיהם קשורות, יומיים אחרי הטבח האחרון ולא למחרת… ואז מתבכיין השלח – “ישראל הפרה את השקט”…

מקרר התופת – כיכר ציון הייתה זירה לפיגועי טרור אחדים. הקטלני שבהם התרחש ב־4 ביולי 1975. בכיכר התפוצץ מקרר תופת שהונח בה, וגרם למותם של 13 אנשים, ולפציעתם של שישים. היה זה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם עד אז. אש”ף הודיע על לקיחת אחריות לפיגוע.

 

 

ואם אני אומרת לכם, שהנדונים במשפטי-נירנברג היו שיות תמימות לעומת טינופת “השלום” שלנו, אני יודעת מה אני אומרת. נולדתי כאן, בארץ ישראל, בימים בהם הושמדו דודי, דודותי וילדיהם באושוויץ. בכפר ילדותי היינו תחת ירי ערבי ממורדות הכרמל, בברכת שלטונות המנדט הבריטי. אבי שמר בעמדה, בקצה הכפר, וכשראה ג’יפ של “כלניות” מנדטוריות (הבוסים של חיים ויצמן ודוד בן-גוריון, שר”י) מתקרב על גשר הקישון, נשא רגליו בריצה מהירה הביתה, גרנו בקרבת מקום, השליך את הרובה מתחת למיטות (גרנו חמש נפשות בחדר אחד) מיהר ללבוש פיז’מה, וכשהגיעו האלביונאצים הוא היה איש תמים, דובר אנגלית במבטא ייקי, שלא ידע מכלום, לא ראה שני אנשים בורחים וגם לא ידע שחברו לעמדה ברח במעלה מדרגות הבית. אבי הציע לחיילים לחפש בשדות הסמוכים, היו אלה שטחי בור קוצים ודרדרים, ולשם הם פנו.

מסעדת מקסים, מפרץ חיפה  – מניין הנרצחים 21. בפיגוע נרצחו בין השאר שתי משפחות בנות 5 נפשות כל אחת שכללו שלושה דורות, לרבות זקנים, ילדים ופעוטות.

 

כל חיינו בארצנו אנו מדינה-במצור, בגלל העופר שלח’ים, העושים שימוש בעומדים עלינו לכלותנו, כדי למנוע שקט ושלווה מן היהודים. ואת הפשע המזוויע הזה, הם עושים בשם ה”שלום”. פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות ונגד כל דבר שפוי, פשוט מפלצות, עלוקות החיים ורווים מדמנו.

פיגוע מסעדת מצה – 14 בני אדם נהרגו בפיגוע במסעדת מצה בחיפה ו-31 פצועים פונו לבתי החולים, אחד מהם במצב אנוש

רק מעשהו של ד”ר ברוך גולדשטיין, זצוק”ל, הי”ד, לא היה צפוי! בדרום הר-חברון נטבחים יהודים בשיטת הסרט הנע, כולם עוברים תחת ידיו של הרופא המסור והרחום, ולו נותר רק לעצום את עיניהם. בחודש הפורים בשנה שלפני כן נרצחו 15 “ישראלים” ברחבי ארץ ישראל, 14 יהודים וערבי אחד, בטעות. זה לא קלקל לשום אדם את הפורים. הם דווקא חגגו, כדי “להוכיח” לערבים שרוחם בלתי מנוצחת. אבל, אחרי שהערבים קבלו, אפילו לא מליונית, מן המגיע להם, שבת משוש מן הארץ. לכוווולם נדפק חג הפורים, גם לרב ריסקין…

 

מלון פארק נתניה – הפיגוע במלון פארק, ידוע גם כטבח ליל הסדר, הוא פיגוע התאבדות שאירע במלון פארק בנתניה בליל הסדר תשס”ב, 27 במרץ 2002. בפיגוע נרצחו 30 ישראלים. הפיגוע נחשב לעילה העיקרית למבצע חומת מגן

 

ואכן, זה לא היה צפוי; איש אינו מצפה מאדם שינשוך כלב שוטה טורף ומזיל ריר. איש אינו מצפה שהכבשה תקום על הזאבים… וכל רוצחינו ושודדינו מבית, חלאת-המין-האנושי, קופצת ומוכיחה שוב, שגבלס והשטירמר היו קטנים עליה!!!

 

פיגוע קפה הלל – בפיגוע נרצחו שבעה ישראלים ו-57 נפצעו. בין ההרוגים, מנהל חדר המיון בבית החולים “שערי צדק” ובתו נאווה, שעמדה להתחתן היום

 

 

ומאז, מיוחסת שיגרת הרצח בת המאה ועשרים בארצנו, שלנו, ל”טבח במערת המכפלה”, כמובן. וזו, שיגרת רצח העם היהודי בארצו, נמשכת, בברכת “מחנה השלום”, שכן, כל טבח וכל מעשה לינץ’ הם: “הוכחה נוספת לצורך בשלום” – הצליפה לראשה של שלהבת פס, ה’ יקום דמה ב”מחנה השלום”, היתה הוכחה כזו…. אם זו הוכחה למשהו, ואכן זו הוכחה, אחת מרבבות, שאת מפלצות האדם צריך להשמיד ולא לעשות אתם שלום. ומי שמושיט לה יד לשלום, הוא מפלצת גרועה ממנה. אבל את זה אנו יודעים מזמן!

 

קפה מומנט – במוצ”ש, ה-9 במרץ, נכנס מחבל מתאבד לבית הקפה והתפוצץ בין קהל הצעירים שהתגודדו במקום 11 נרצחים.

 

 

ואז, יהודי אחד פוגע בבן-חלאה אחד, במקום שהיהודים כולם יקומו על החלאה הזו ויטאטאו אותה, סוף סוף, מעל פני אדמת  ארץ ישראל, שלח”ים ואחמד’ים, ומהומת-השטן פורצת ומזעזעת את סיפי קן-הקוקיה. כל רוצחינו מבית מתנפלים עלינו, “הרוצחים”!

 

צל”ש להלוויה “מאופקת ומכובדת”

 

מסעדת סבארו, ירושלים  15 הרוגים ו-132 פצועים.

 

וכמובן, כל ה”רבנים”, ששלחו את תלמידיהם להחריב להרוס ולאבד את עם ישראל ואת ארץ ישראל, אנשים שתורתם שקר ומוסרם מוסר סדום, קופצים גם הם. ואם יש רב אחד שבודק את השאלה ביושר (מה יש לבדוק?), עטים הם עליו כדואג האדומי על כוהני-נוב.

 

פיגוע נתניה – 3 הרוגות בפיגוע בקניון השרון בנתניה 3 נשים נהרגו ו-91 בני אדם נפצעו, כשצעיר פלשתיני פוצץ עצמו סמוך לכניסה לקניון השרון שבנתניה. בג’יהאד האיסלאמי קיבלו אחריות.

 

אני זוכרת את הצל”ש שהעניק מנגנון התעמולה לקידום תכנית השלבים להשמדתנו, המכונה “תיקשורת ישראלית”, למלווי חמשת בני משפחת סחיווסחורדר שנטבחו במסעדת סבארו, הורים, מלאך בן 4, תינוקת עם מוצץ בפה ואחותם… על ניהול הלוויה שקטה ומכובדת! זהו הרגל בן אלפיים, ללכת בצורה מסודרת כצאן לבית המטבחיים! איפה כל האנשים שעולמם חרב עליהם? למה אינם יוצאים למסעות נקם? למה הם אוכלים את עצמם? למה אינם טורפים את הטורפים?

 

הפיגוע בקו 2 בירושלים היה פיגוע התאבדות באוטובוס בקו 2 בירושלים, שנסע מן הכותל המערבי. הפיגוע אירע ב-19 באוגוסט 2003 ונהרגו בו 23 איש ועוד למעלה מ-130 נפצעו. רבים מן הקורבנות היו ילדים. הפיגוע הביא בפועל לסיומה של ההודנה שהוכרזה בסוף יוני 2003.

 

 

כשנטבחו בדם קר נערים יהודים על גמרותיהם, בישיבת מרכז-הרב, על ידי רוצח שיצא ממקבץ מאורות הצפעונים – אום-טובא, צור-באהר (שם מארחים את עליזה באהבה) – ג’אבל מוכאבר, כשבני משפחות וסתם יהודים, הפגינו בסערת רגשות בכפר הוילות של הרוצח, שהיה לשאהיד, שוב קמו רוצחי ישראל מבית, לגנות, ובתוך זה את המשטרה שעמדה מנגד, כאילו לא היו השוטרים יהודים, הכואבים גם הם את הדם היהודי הנשפך כמים, מה עוד שאולי חשו אשמה על אזלת ידם הבולטת במניעת הטבח הזה.

 

בבקר מתראיין מנוול בשם אריה עמית וקובע שזה “בקר עצוב”! הוא לא הצהיר הצהרה כזו בבקר שלאחר הטבח, כששוטרי ישראל נכשלו בהגנת יהודים, הוא כאב את אזלת ידה של המשטרה מול ה”מתפרעים” היהודים, “הימין הקיצוני”, המאיים על דמוקרטיית הרשע והפשע היחידה במזרח התיכון. באחת, הפכו משפחות שכולות ל“ימין קיצוני”. אכן, אם יש אנשי “שלום” כמו פרנקנשטיין… אופס, פרנקנטל, הירשנזון, (פלד)-אלחנן ודומיהם, הורים שכולים חולי-נפש, אז ההורים השכולים השפויים הם “ימין קיצוני”.

 

ביום ד’, בגלל המחדל הביטחוני המתמשך הזה בלב צפון ירושלים שילמו את המחיר המלא שלו לפחות 7 הרוגים ולמעלה מ- 90 פצועים.

מי ששם את התיק מלא חומר הנפץ על שולחן במרכז הקפטריה באוניברסיטה העברית, שם אולי מבלי שהתכוון לכך ללעג ולקלס את כל החלטות ממשלת ישראל על המתאבדים משפחותיהם והמסייעים להם.

 

הנבלות מן הסוג הזה מבצעות פשעים איומים נגד העם היהודי ונגד האנושות, ואז הם קוראים לקרבנות להתייצב אתם, “כתף אל כתף, מול אתגרים חדשים” (פושע המלחמה, דן חלוץ), כלומר, להדוף את המרצחים, שאותם הביאה המדינה שהשמאל בנה, מרצונה הרע, עד פתחי בתינו. זה מין תחביב שכזה. להסיג יהודים לאחור, כביכול מאהבת השלום, ובאמת זה משנאת ישראל תהומית שקשה לרדת לחקר שפלותה, ואז לרצוח את המגורשים ב”אתגר החדש” המאתגר אותנו כתוצאה מן הגירוש….

 

יש כמה הבדלים בין הג’יהאד לנאציזם –

 

אצל אריאל שרון היה צורך בכמה מאות הרוגים ישראלים ובהפיכת טרור המתאבדים למגפה עד שהוא זז ושם את המצור על ערפאת במוקטעה ברמאללה. כמה פיגועים וכמה הרוגים עוד צריכים להיות עד ששרון יחליט לבצע מה שהוא כבר הסכים עליו עם נשיא ארצות הברית ג’ורג בוש, קודם להיכנס לעזה, לרסק את החמס ואחר כך להעלות למטוס את ערפאת ואת כל הנהגת הרשות הפלסטינית ולהגלות אותה מכאן? (תיק דבקה)

 

1. הג’יהאד קדם לנאציזם בכמה דורות, והיה מורה טוב. גם את הטלאי הצהוב ירשו הנאצים מן האיסלאם. כזכור, טבח תרפ”ט, בכל רחבי ארץ ישראל, אירע ארבע שנים לפני שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה, כעשר שנים לפני השלב המכריע ב”פתרון הסופי”.

 

2. הגרמנים היו חרוצים ומוכשרים הערבים עצלים וסובלים מפיגור סביבתי ואחר, על כן יש להם אורי אבנרי’ם וזאבים שטרנהל ויוסי ביילין’ים, שלא לדבר על שימון, וכל העולם, שיעוצו להם מה לעשות, ויש להם “מדינת ישראל”, שתספק להם את הרובים ואת כל שאר האמצעים, כולל הצידוק לרצח יהודים.

 

3. שום גרמני לא היה מוכן למות למען רצח יהודים, אצל הערבים זה ערך נכסף המקדש את מיישמו!

 

הפיגוע בדולפינריום היה פיגוע התאבדות שהתרחש במועדון הדולפינריום בתל אביב ב-1 ביוני 2001 בו נרצחו 21 איש.

                        

וגם “מחנה השלום” מוכן למות למען אותה מטרה! הם מוכנים להחריב את “המדינה” שלהם, אם זה נדרש להשלמת תהליך מחיקת כל זכר יהודי מארץ ישראל!

אבוי לעם שככה לו, אבוי לעם ש”הממלכתיות” אלוהיו.