“ציוני גאה” ב. היהודונים

“ציוני גאה” ב. היהודונים

חנה אייזנמן
22.10.2009 09:54
"ציוני גאה" ב. היהודונים


ובאמת “מפתיע” שהעתונות הבינלאומית “יורדת” על היהודים. הרי כל העמים ידועים באהבת ישראל שלהם. גם גירוש ספרד נעשה מתוך אהבת ישראל, כנראה, כי, למעשה, הספרדים לא עשו שום דבר רע, אלו הם “היהודים אשמים בכל הצרות שבאו עליהם לאורך ההסטוריה…”. כמה זה נכון! ע”ע בן דרור ימיני!!!



 

ב”ה

 

 

 

ה”ציוני הגאה”  ב. היהודונים.

 

                                                    "ציוני גאה" ב. היהודונים

 

בן-יונה מתבכיין:

 

“העתון הספרדי ‘אל מונדו’, השני בגדלו בספרד, פרסם לאחרונה מאמר אנטישמי לחלוטין. אין שם הבחנה בין יהודים לישראל. היהודים, לפי המאמר, אשמים בכל הצרות שבאו עליהם לאורך ההסטוריה…”.

 

אמרתי לכם שבן יונה עושה לי את כל העבודה? טוב, לא בדיוק. הציבור שטוף-המח קורא את בן-יונה על פי קו החשיבה שהוא מכתיב, ובהתאם לתבנית החשיבה הרובוטית שהונחלה לו על ידי מנגנון התעמולה להשמדתנו, שבן-יונה הוא אחד מברגיו. כלומר, הציבור אינו קורא באמת! למרות שהדברים אינם מסתתרים בין השורות, אלא גלויים לגמרי – עירום ועריה ותועבה. ה”ציונים” אינם מזדהים כיהודים! יתר על כן, זיהויים עם היהודים מרתיח אותם, ראה לעיל… אבל לא מדובר כאן רק בהרגשתם הסובייקטיבית של “הציונים”, אלא בעובדה שעליה עמדו כבר יודעי דבר, כמו חיים הזז:

 

“אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה… כשאדם אינו יכל להיות יהודי הוא נעשה ציוני… הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות ממקום שתש כוחו של העם, דבר אחד ברור, הציונות היא לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה, אדרבה היא מסיחה את דעתה מהעם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו ופורשת לדרך אחרת למטרה רחוקה ומסויימת, היא וקומץ אנשים בראשה, גרעין של עם אחר, בבקשה לשים לב, לא חדש, לא חדש, אלא אחר, מי שלא סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו”.

 

נחזור על דברי בן-היונה: “… אין שם הבחנה בין יהודים לישראל….”

 

ומה ייאמר על זה? גם אני ממורמרת שאין הבחנה בעולם ביני לבין ה”ציוני הגאה”, בן יונה. מתסכל מאד להיות לעג וקלס בגויים, בגלל בני-יונה כאלה, מטפחי רוצחי ישראל והזוחלים בעפר רגליהם. זה בדיוק הענין. הגויים אינם מבחינים בין מדינת הדמים והזדון הזו, השמה אותנו, היהודים, לעג וקלס בכל הגויים, בזחילתה בעפר רגליהם ובטפחה את רוצחיה, לבין יהודים נורמטיביים, נאמנים לעמם ולמולדתם, ככל העמים. אבל, בן-היונה עושה את ההבחנה. בן היונה לא יגרש את רוצחי ישראל, כי זו “לא נורמה מקובלת”, אבל יגרש בשמחה ובששון את היהודים, כי זו נורמה מקובלת מאד, זה אלפיים! עובדה שחלאת האדם הבינלאומית לא כתבה מאמרים אנטישמיים כאשר ביצעו הציונים הגאים את מדיניותם הנאצית בחבל ימית, בגוש קטיף, בצפון השומרון ובישובים יהודיים רבים אחרים בארץ ישראל, בשארית ארצנו היחידה, מקלטנו האחרון לאחר אלפיים שנות פרעות וגירוש. בן-יונה מוכן שוב להסתלק, ובלבד שלא לגרש רוצחי תינוקות יהודים, רוצחי עמים, בכל אתר ואתר, הוא לא יחזיר את הג’יהאדונאצים לארצות מוצאם, זו נורמה שאינה מקובלת. מנוול!!

 

ובאמת “מפתיע” שהעתונות הבינלאומית “יורדת” על היהודים. הרי כל העמים ידועים באהבת ישראל שלהם. גם גירוש ספרד נעשה מתוך אהבת ישראל, כנראה, כי, למעשה, הספרדים לא עשו שום דבר רע, אלו הם  “היהודים אשמים בכל הצרות שבאו עליהם לאורך ההסטוריה…”. כמה זה נכון! ע”ע בן דרור ימיני!!!

 

הישיבה המאה-וארבעים-וחמש של הכנסת השלוש-עשרה

יום שלישי, כ”ה בחשוון התשנ”ד (9 בנובמבר 1993)

ירושלים, הכנסת, שעה 15:16

א. מלך ספרד חואן קרלוס הראשון והמלכה סופיה אורחי הכנסת

 

מזכיר הכנסת ש’ יעקבסון:
———————-
כבוד מלך ספרד ונשיא מדינת ישראל!

נא לקום.

(חברי הכנסת מקבלים בקימה את פני מלך ספרד ונשיא מדינת ישראל.)

(תרועת חצוצרות)

לאחר תרועת החצוצרות מתחיל הליקוק!! בתוך “כנסת ישראל”, משפילים אותנו לרגלי המלך האנטישמי, יו”ר הכנסת, שבח וייס, המעניק מחילה לגירוש היהודים מספרד, בתוקף נורמת ההתיישנות לכל הפשעים נגד העם היהודי,  ו”ראש ממשלה בישראל”, יצחק רבין, מתעלג/לק כדרכו.

 

רק נתניהו מביא דברים שאסור להחמיץ את ההזדמנות לאמירתם, אך גם הוא אינו מחמיץ את ההזדמנות לליקוק נוסף לאנטישמי:

 

“… במשך 800 שנה נלחם העם הספרדי על שחרור ארצו ועל החזרת ריבונותו בה, לאחר שכמעט איבד את כולה לפולשים מן החוץ. הוא לא נואש מתקוותו, הוא לא הפסיק את מאבקו, אלא לאחר שהשלים את שחרורה של ארצו.

 

“ה”רֶקוֹנקווִיסטה” הארוכה שלכם היא עדות ברורה לכך ששום מרחק של זמן אינו יכול לגרום לעם לאבד את זכותו על ארצו, כל עוד לא החליף את ארצו בארץ אחרת וכל עוד הוא תובע את מימושה של זכות זו.

 

“עם ישראל הוא העם היחיד בהיסטוריה הדומה לכם מבחינה זו. גם אנו חידשנו את היאחזותנו בארצנו זמן רב לאחר שאיבדנו אותה. אבל, גם אנו לא ויתרנו עליה מעולם.

לא החלפנו אותה במולדת אחרת ולא פסקנו לקוות להזדמנות היסטורית, שבה נוכל להתבסס בה מחדש. גם כשחיינו בסוף מערב, כפי שאמר יהודה הלוי בספרד, לבנו היה כאן במזרח, בארץ-ישראל.

 

 

“איש לא כפר מעולם בזכותכם לשחרר את ארצכם, וכל העולם מעריך את הישגכם. גם אנחנו חזרנו לכאן בתחילת המאה הנוכחית, בהסכמה בין-לאומית רחבה. והיום, כשאנו עדיין נתונים במאבק על זכויותינו בארץ הזאת וכשאנחנו עדיין נאבקים על השגת שלום אמת בינינו לבין שכנינו, תהליך שקיבל תאוצה מיוחדת בוועידת-מדריד, תחת הפטרוניות של ממשלת ספרד והעם הספרדי; כשאנחנו מצויים בכל התהליכים הללו, אנו זוכרים את מאבקכם הארוך על ארצכם ושואבים עידוד מן הדוגמה המופלאה שנתתם לעולם על נאמנותו של עם לארצו, גם לאחר שאיבד אותה, ואמונתו ביכולתו לשוב ולחיות בה בחופש ובשלום.

 

“בביקורך כאן, אדוני, תוכל לראות מה עשינו להשגת מטרתנו, כיצד הפכנו ארץ, שהיתה ברובה שוממה עם שובנו לכאן, לארץ פורייה ופורחת; כיצד יהדות ספרד, צאצאים של אותה יהדות מפוארת, תרמה תרומה מרכזית להשגת משימה קשה זו; כיצד תפוצות ישראל כולן התקבצו כאן יחד וחידשו את תקומתנו הלאומית כעם עצמאי.

 

“אדוני, הוד מלכותו, גירוש ספרד הוא אחת הטרגדיות הנוראות של עם שתולדותיו רוויות בטרגדיה. לפני 500 שנה הוציא מלך ספרד את צו הגירוש, ועכשיו, לאחר 500

שנה, מלך ספרד אחר מביא עמו לירושלים את צו הפיוס. זו זכות מיוחדת, שתירשם בתולדות שני עמינו, והיא רשומה לזכותך.

 

“אני מקווה ומאמין, אדוני, שתצא מכאן בהבנה שלמה יותר למאבקנו, הבנה שתסייע לטיפוח יחסי הידידות בין שני עמינו, שתוכל ללא ספק גם לתרום לחיזוק ההבנה בעולם למעמדנו המיוחד כאן ולמאמצינו לחיות כאן מתוך שלום וביטחון, לאחר הרבה מאות שנים של נדודים וסבל שאין משל לו…”

 

המלך לא נשאר חייב…:

 

“… כיום מטרות אחרות נראות דחופות יותר: ניצחון הדמוקרטיה, כיבוד זכויות האדם, כינון משטר של מדינת חוק, עקירה מן השורש של כל גזענות ושנאת זרים, הפיתוח הכלכלי, השמירה הבין-לאומית על הסביבה ועל משאבי הטבע. כל אלה הם תנאי הכרחי לביסוסה של מערכת שלום וביטחון בכל אזור שהוא בעולם.

 

“קשה יהיה לכונן משטר שיגן על כבוד האדם ויטפח מערכת כלכלית מודרנית אם לא ייכון לפני כן השלום, שיבטיח דו-קיום בין אנשים לנשים בחבל ארץ זה. מציאות חדשה מתחילה לבצבץ במזרח התיכון.

 

“אדוני הנשיא, גם חומות אחרות מתחילות להתנדנד באזור זה. יריחו, העיר התנ”כית, ורצועת-עזה מתחילות לשמוע בתקווה את שופרות השלום. המושגים הישנים אינם תקפים עוד כדי לנסות ולהבין את טלטלת השינוי הקונה לו שביתה, כך נראה, באזור.

 

“לפני שנתיים היה לארצי הכבוד לארגן את ועידת השלום למזרח התיכון. במדריד נצעד צעד מכריע ומהפכני. בפעם הראשונה נזנחה דרך העימות והובע אמון במשא-ומתן כדרך לפתרון בעיות העבר.

 

“בארמון המזרח, פלציו ריאל ד’אוריינטה, התחולל שינוי איכותי, מהותי, המאפשר היום לכולנו לדבר על “לפני מדריד ואחריה” בתולדות המזרח התיכון. בעליות ובמורדות המשיך התהליך במסלולו, והביא להתקדמות חשובה.

 

“לפני כמה שבועות היינו עדים שוב לאירועים הרי-גורל לעמי המזרח התיכון ומדינותיו – חתימת הצהרת העקרונות בין ישראל לאש”ף וחליפת המסמכים ביניהם, שבהם מכיר הארגון לשחרור פלשתין בזכותה של ישראל להתקיים, והוא מוותר על כל אמצעי לפתרון הסכסוך שאינו משא-ומתן ודו-שיח. ישראל, מצדה, מכירה באש”ף כמייצג את העם הפלשתיני.

 

“גם בהזדמנות זו נפל בחלקכם, כנציגי עם ישראל, לעשות היסטוריה ולא להיות עדים לה בלבד. בתום דיון שבו הובעו בגלוי חילוקי הדעות באפיקים דמוקרטיים פרלמנטריים, אישורכם להצהרת העקרונות שנחתמה בוושינגטון היווה תרומה משמעותית לפתיחת אופקים חדשים של שלום ושיתוף פעולה לפני כל עמי האזור.

 

“ועידת-מדריד ומעמד החתימה בוושינגטון היו אפוא שני האירועים הבולטים לטובת השלום במזרח התיכון. שניהם מלאי תקווה, אך אף לא אחד מהם חופשי מן המתחים החמורים של ההווה.

 

“אדוני הנשיא, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, תמיד קראה ספרד לחיפוש אחר פתרון של קבע, שיהיה בו כבוד לזכויות הלגיטימיות של כל עם מעמי האזור. השלום יהיה בר-קיימא רק אם יגיע לכל מדינות האזור. קביעת סדר-יום למשא-ומתן עם ירדן היא אות מעורר תקווה, ומי ייתן ויתלוו לכך צעדים דומים במשא-ומתן עם סוריה ועם לבנון.

 

“עוד הדרך רבה. בכל אופן, רצוי לזכור שתי הנחות יסוד: הראשונה – זכותן של כל המדינות להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים הכרה בין-לאומית; השנייה – יש להבטיח לכל עמי האזור את מלוא הניצול של זכויותיהם וחירויות היסוד שלהם, ובכלל זה הזכות להגדרה עצמית חופשית של העם הפלשתיני.

 

“פשרה טריטוריאלית וביטחון, עקרונות יסוד בהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338, הם הממשיכים לשמש מסגרת לפתרון של קבע לסכסוך. רק תוצאה זו תניח את היסודות לשגשוגו של האזור, לאחר כינון האווירה שתאפשר את שיתוף הפעולה לניצול משאביו, ובמיוחד האדמה והמים, לטובת כל תושביו.

 

“על מנת להשיג תוצאה זו במהירות ובבטחה, דרושים צעדים בוני אמון, אשר הקו המנחה שלהם יהיה כיבוד זכויות האדם ומניעת מעשים שיעוררו התנהגות אלימה אצל המגזרים הקיצוניים ביותר. כך אפשר יהיה ליצור אקלים של סובלנות ודו-שיח, הדרוש כדי להתקדם בשלום לקראת העתיד. כפי שנאמר בלשונכם: חזק ואמץ”.

 

 

כידוע, הספרדים הם אלופי מתן עצמאות למיעוטים. הם דורכים על הבסקים במשך דורות, למרות שהבסקים אכן ישות לאומית ייחודית, אבל מצפים מאתנו, היהודים, להניח לראש הנחש הג’יהאדי, ערב-רב מוסלמי, בני עממים שונים, לעשות בארצנו ככל העולה על רוחם, ובן-היונה המטנף תחתיו, מביא דוגמאות ממדינות תבל שהתחלקו בארצם לשתי ישויות אתניות…

 

ארצנו שלנו חולקה כבר כמה פעמים בינינו לבין משמידינו. בארצנו יושבות מדינות איסלאם פיקטיביות, שהן יודנריין! אבל, זה אינו מספק את בן-היונה. ואיך הוא יביא להקמת “שתי מדינות”? נורא פשוט, הוא לא יתן לגרש את הפולשים הזרים, שודדים ורוצחים, שלוחי מליארד ומעלה מוסלמים, המתקדמים בג’יהאד לחיסול עולם הכופרים, כשהם נתמכים על ידי מגשימי “החזון הציוני”, פושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות.

 

ומן הסתם גם לא יגרש אותם מאותו חלק שבו יראה את “מדינת ישראל”, וגם ימשיך לקיים שם “איחוד משפחות”. כך תהיה לו סיבה להמשיך ולהתגרש מן הארץ, עד שלא יישאר בה יהודי אחד!

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר