איפה התמונות?

איפה התמונות?

אביתר בן-צדף
25.07.2009 00:53
הייתי ביוסטון

הייתי ביוסטון


NASA – סוכנות האמריקנית לחלל – איבדה את התמונות המקוריות של נחיתת האדם הראשון על הירח לפני ארבעים שנה * זה אינו האירוע הראשון, שעקבותיו המצולמות אבדו *



למי שרוצים קונספירציה – הידיעה, כי התמונות המקוריות מנחיתת אפולו של הירח לפני ארבעים שנה נשמדו בתוך הבלאגן המינהלי בסוכנות האמריקנית לחלל (NASA) – כשמן בעצמותיהם.

 

לפני ארבעים שנה, נחת רכב הנחיתה (ה”נשר”), שנשאה החללית “אפולו” 11, ב”ים השלווה” בירח, והשאר היסטוריה והרבה גיחוך. זוכר את אותו הרגע, כשכל אמצעי התקשורת רתחו. אחרי שנים, הגעתי לכף קנדי בפלורידה, שנקרא שוב כף קֶנֶוורֶל, כמו יהודי, המגיע לכותל. זה נראה כה נשגב, למרות שהמעבורות גדולות יותר, ומשגריהן עצומים בהרבה.

 

הייתי לא פעם ביוסטון, והייתי במוזיאון החלל בוואשינגטון הבירה – כי אני מוכה ירח.

 

כחניך וכמדריך בגדנ”ע-אוויר, איני חף מפשע. מטוסים סקרנו אותי עוד כנער, למרות שלא אהבתי לבנות את הדגמים, שצורפו לבטאון חיל האוויר.

 

כידוע, המצלמה, שצילמה את הנחיתה על הירח – נותרה עליו, ולא שבה ארצה. מישהו ב-NASA איבד את התמונות, שהודפסו, ונותרו בידי סוכנות החלל רק סרטי וידיאו. מאלה נאלצה הסוכנות החלל להפיק שכפולים של הרגע ההיסטורי.

 

אין זה הרגע ההיסטורי היחיד ששוחזר.

 

כידוע, הנפת הדגל האמריקני באיוו ג’ימה מבוימת. תמונות הצבא המצרי מניף את דגליו על מעוזי קו בר-לב – בוימו. סרטי הגבורה ממלחמת ששת הימים – משחזור, שנערך אחרי המלחמה. באותו ההקשר – גם סרט הגמגום המפורסם של לוי אשכול, ראש הממשלה, במאי 1967 נמחק לאחר שתוקן. אין זאת אומרת, שהאירועים לא קרו.

 

צילום עיתונות הנו משימה קשה. לא תמיד נמצא הצלם במקום הנכון וברגע הנכון, ולוחץ על הדק המצלמה. קליק (למעשה, קול קרוב יותר לקודאק), והנה היסטוריה על פיסת צלולואיד. קצת כימיה, והסרט יחיה עוד עשרות שנים, אך לא לעד. תמונות שורדות עוד פחות. יואב חברי מחזיק ברשותו כמה “סרטים” מדהימים, שצולמו על גבי לוחות זכוכית. איכותם מדהימה.

 

כשהחל צילום העיתונות – כמעט כמו כל דבר אחר, במלחמה – באמצע המאה התשע-עשרה, מצלמות, סרטי צילום וכל השאר היו דבר מסובך. כמאה וחצי נותר טכנולוגיית הצילום בעינה עם שינוי קל: סרטים גמישים מצלולואיד החליפו את בסיסי הזכוכית. למרות זאת, התאפשרו הקטנה (עד זיעור – מיניאטוריזציה) של המצלמות ושל סרטי הצילום. השינוי העקרוני היחיד בצילום היה, כנראה, רק המעבר לצילום דיגיטלי, המנפק כעת מיליארדי תמונות מדי יום.

 

הנגישות של מצלמות לכל נותנת לכל אחד – ולא רק למומחים (כנדרש, אפילו לפני חצי מאה שנה) – אפשרות לצלם. מכאן לא תצמח ישועה, אלא רק שפע, שלפעמים עמוד לרעת בעליו – כפי שיודע כל סב מתחיל.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר