אינרציה פתולוגית של חלוקה

אינרציה פתולוגית של חלוקה

חנה אייזנמן
18.06.2009 18:35
אינרציה פתולוגית של חלוקה


“… אימפריות קמו ונפלו, היתה מלחמת עולם והיו מלחמות ישראל, הקומוניזם הרוסי גילה את פניו המכוערות, על עם ישראל עברה השואה, מדינתו קמה, העמים שהיו מדוכאים פעם השתחררו, הערבים נהפכו לאדירי עולם בשטח בנשק ובנפט. אבל בעולם השמאלני לא קרה דבר. הכל נשאר בטהרתו, כמו אז, ללא מגע עם עולם החומר…”



ב”ה

 

 

אינרציה פתולוגית של חלוקה

 

 

אם אמנם אומרים הציונים לנסות ולחנך את הערבי, עד שיגיע לרמתו של היהודי ולקבלו בברכה כאח וכשווה, הרי הציונות עתידה להיכשל ולהתמסמס לכדי מדינת כלאיים, חסרת יציבות וחסרת ערך. אם ינסה היהודי למהול את היהודי הטהור בערבי, הרי הוא חותם על גזר מותו. (מיינרצהאגן)

 

 

 

הקלף המנצח

 

 

מיומנו של קולונל מיינרצהאגן

 

 

כווית, 15.1.1951

 

”ארוחת ערב עם ג’ורדן ואשתו, היה שם גם קבלן לבנוני אחד עם אשתו, עודה ארבע שורות יהלומים…. הוא סבר שהחרם הכלכלי שמטילות המדינות הערביות, סופו שיקטול את ישראל בתוך כחמישים שנה, ועד אז תהיינה המדינות הערביות מוצקות באחדותן, חמושות כהלכה ויעילות. אז ייזרקו היהודים לים, אבל יניחו להם מובלעת יהודית קטנה בחופי ארץ ישראל, אך בלי ממשלה יהודית. הוא לא סמך כלל על עיראק, תימן או ערב הסעודית, אך לבו סמוך ובטוח שירדן, סוריה לבנון ומצרים תוכלנה להכות את היהודים בעוד חמישים שנה. חיויתי את דעתי שבעוד חמישים שנה יהיו גם היהודים חזקים הרבה יותר מעכשו, והוא אמר שהם יהיו פושטי רגל, נגועים בקומוניזם ונטולי יציבות כלכלית ומדינית. העירותי: ‘אתם הערבים, על כל אוצרות הנפט שלכם, מדוע אינכם עושים משהו למען הפליטים העלובים הללו מארץ ישראל’, ‘אלוהים אדירים’ אמר, ‘אתה חושב באמת שאנחנו נהרוס את התעמולה הטובה ביותר הנמצאת ברשותנו; הרי זה מכרה זהב’. אמרתי שדעה כזאת היא קשת לב ובלתי מוסרית כאחת. ‘הבלים’ אמר, ‘הם סתם אשפת אדם אבל הם מכרה זהב מדיני”’

מסיים מיינרצהאגן את הדף הזה ביומנו – ”בלשון שונה כלשהו שמעתי דעות זהות מפי ערבים אחרים..”

 

הקבלן הלבנוני האמין שה”פלשתינאים” מהוים “מכרה זהב מדיני” לקידום הג’יהאד, הוא לא העלה בדעתו, שה”פלשתינאים” יהיו מכרה, יקר אף מזהב, לקידום דוקטרינת בני מרוז, שונאי-ישראל-מתהומות-תופת-נפשם, משמאל, שבנו את “המדינה”, להיות מכחידת היהדות והמחזיקים בה, ולבוא במקומה. הוא טעה בדבר נוסף – לא ירדן, לבנון, סוריה ומצרים מכות בנו עד אבדן, אלא, “המדינה שהשמאל בנה”. היא זו המשתמשת ב”פליטים המסכנים” הנצחיים – והנצח הוא עד הפתרון הסופי לבעיית היהודים. אז, לא יהיו עוד “פליטים”, לא יהיה “עם פלשתינאי”, וגם לא תהיה “מדינה פלשתינאית”. אף לא מדינה אחת מן הסובבות את כבשת-הרש השדודה שלנו, תניח למדינה ערבית וירטואלית להתקיים.

 

לאחר ששמע מיינרצהאגן את נאומיהם של יהודונים בלונדון, הצטרף אף הוא לדעתו של הלבנוני –

 

´´….נושא הויכוח הערב היה היהודי והערבי בארץ ישראל. כל הנואמים המליצו על העלאת הערבי לדרגתו של היהודי, שוויון, העסקת יהודים על ידי ערבים,מעמד מדיני שווה וכן הלאה וכן הלאה. יהודים הפליגו בסיפור נפלאותיהם של הערבים. גועל תקף אותי לשמע דברי תעתועים וצביעות שכאלה. הכל אבק בעינים. היהודי יודע טוב יותר ממני שהערבי הארצישראלי לעולם לא יגיע לרמת היכולת של היהודי בשום מובן שהוא. תמיד תהיה ידו של היהודי על העליונה, ולכך הוא צריך לכוון, לשאת את עיניו למדינת יהודית בעלת זכויות ריבוניות בארץ ישראל. בית לאומי לאמיתו ולא קונפדרציה יהודית-ערבית כוזבת. היהודי מיטיב מאד לדעת שהמנדט ניתן לו כדי שיתבסס מבחינה לאומית בארץ ישראל, לא עם הערבי אלא על גביו. אם אמנם אומרים הציונים לנסות ולחנך את הערבי, עד שיגיע לרמתו של היהודי ולקבלו בברכה כאח וכשווה, הרי הציונות עתידה להיכשל ולהתמסמס לכדי מדינת כלאיים, חסרת יציבות וחסרת ערך. אם ינסה היהודי
למהול את היהודי הטהור בערבי, הרי הוא חותם על גזר מותו. אם כל הדברים ששמעתי הערב הם צביעות, הרי היהודים מעוררים בי בחילה….´´

 

 

“לעולם לא עוד…”?

 

אז מה היה לנו –  ישראל טיהרה את חבל עזה מיהודים. נציין, כי היום, “מדינת ישראל” היא “המדינה” היחידה בעולם, מאז ה“שואה”, המבצעת טיהור אתני ביהודים, וזה דווקא בארץ ישראל ודווקא, כאמור, על ידי מדינת היהודים, שנועדה להבטיח כי “לעולם לא עוד”!.

היתה זו תחילת מסעו המחודש של שרון להגשמת ייעודה של מדינת ישראל, כנאמר על ידו בכנס מורים בלטרון:

“מדינת ישראל רוצה לתת לפלסטינים מה שאף אחד לפניה לא נתן להם: אפשרות להקים מדינה. לא הטורקים, לא האנגלים, לא המצרים ולא הירדנים נתנו להם אפשרות כזאת….”.

ברור שלא נתנו –

א. כי לא היתה זאת ארצם לחלקה לאחרים.

ב. כי הם לא הכירו קבוצה המכונה “פלשתינים”. מעולם לא היה דבר כזה, עד שיובשו

    הביצות והופרחו השממות, על ידי היהודים. 

אילו רצו ה”פלשתינאים” במדינה, היו קופצים על המציאה שנפלה לידיהם מן ההפקרות של מדינת ישראל, ועושים להקמת מוסדות בדרך למדינה, להזנת הרעבים, לטיפוח ולפיתוח ה”עם” וה”מדינה”. אבל, במקום חמרי בנין ומזון, מוזרמות לחבל עזה כמויות אדירות של נשק. ואין אדם אחד ב”מדינת-ישראל” היכל לשקר ולומר שזה לא היה צפוי ונהיר כשמש ביום בהיר. בשיא הפשטות –  לא היה אחד – בפושעים שצידדו וממשיכים לצדד בביצוע הפשע, וכמובן לא היה כזה בין המתנגדים והמתריעים – שלא ידע בבירור ומעל לכל ספק, שיציאת ישראל רק  תקל על המנגנון לרצח העם היהודי, הפועל זה למעלה ממאה שנה, ללא הפוגה, תוך כדי קבלת זריקות דחף מן המימסדים השונים ב”ישראל”..

 

את הסיבה לעלייתן של מדינות ערב עלינו לכלותנו, מדי כמה שנים, אנו כבר יודעים; אלה, מדינות החסד והרחמים, קשה להם לראות בצער אחיהם – “הפליטים” המסכנים, היושבים במחנות-פליטים, כבר ששים שנה, ואין להם, ר”ל, לאן ללכת.

אבל, עדיין, נותרת השאלה – למה הם עלו עלינו בפעם הראשונה, לפני שהיו “הפליטים”, הרי מלחמת תש”ח, היא שיצרה את “בעיית הפליטים”, אז, באמת, למה עלו עלינו לכלותנו?

 

אינרציה פתולוגית של חלוקה

 

הפושעים, “אבות הציונות” הסכימו לכל חלוקות הארץ, גם, ובעיקר לזו, שהגבולות שקבעה ל“בית הלאומי לעם היהודי”, היו כאלה שבתוכם לא יכלה “המדינה שהשמאל בנה”, להתקיים שלא כמדינת חסות של אחת המעצמות הגדולות. וזו בדיוק היתה כוונת ה”ציונים”, בן גוריון וחבר מרעיו. הוא קיווה למלוך בחסד-לאומים, כך, שהמנדט שיקבל מהם, ימנע כל אופוזיציה, ולא יהיה ניתן לערער את שלטונו האבסולוטי. מסביבנו כבר היו כמה וכמה מדינות ערביות, ועכשו הכריזו על עצמאות המיניאטורה, היא מדינת בן-גוריון, וכל הפיוזים אצל הג’יהאדונאצים נדלקו ובערו באש תופת, אותה המטירו על המדינה בת יומה. ומאז הם מתבכיינים על “הפליטים”; אותה אשפת-אדם שנפלטה מהם למחוזות היהודים, כדי להתפרנס. לאלה לא ניתן לשוב לארצותיהם גם לא להשתקם בקרב אחיהם האוהבים, הם הושארו כקוץ בלב ארץ ישראל, כקלף המנצח בידי מדינות ערב והיודושמאלנאצים. ולכל זה נתן עכשו נתניהו הכשר! ברגע שהוא מצדיק הקמתה של “מדינה פלשתינאית”, הוא מוחק את כל פשעי הג’יהאד ואת כל פשעי אחוות-הנאציזם-הבינלאומי נגד העם היהודי. עובדה – גם היהודים מודים, שלדרישה רבת השנים, להקים מדינת ג’יהאד נוספת בלב שארית ארץ ישראל, היתה מוצדקת. כל מעשי הטבח בתינוקות, היו מוצדקים.

למעשה, אין להתפלא על צעדו הנוכחי של אבי הסכמי וואי, שכן, בעיצומם של נסיונות ההשמדה האינסופיים, חיבק נתניהו את ידיו של רב המרצחים הגדול בעולם מאז היטלריאסר ערפאת. וזאת לאחר רצח חיילים יהודים במתחם קבר יוסף.

 

נתניהו הגיע להסכם עם ה“אדונים על ההר”, אשפת הוואקף, שהם יבנו מסגד במתחם אורוות-שלמה בהר-הבית, בתמורה להסכמתם לפתיחת פתח קטן של מנהרת הכותל, שיאפשר למבקרים לצאת בצידה השני של המנהרה, ולא יחזרו כל הדרך חזרה, ותיגרם צפיפות עצומה של באים ויוצאים.

 

נתניהו בקש רשות מן הג’האד לפתוח מנהרה חשמונאית בירושלים, ועוד הגדיל לעשות, והוסיף חטא על פשע, במתן רשות לג’יהאד להמשיך ולחלל את הר קדשנו.

 

זו אותה מנטאליות של בקשת הכרה מארגוני-מרצחים חסרי-זהות, לבד מזהותם כרוצחי-העם-היהודי, שיכירו בזכות היהודים לאיזו פינה בארצם…. האיש הזה מבחיל, ויותר מזה, הוא פושע נגד העם היהודי ונגד האנושות.

 

מי כנתניהו יודע את הדברים הכתובים לעיל? מי כמוהו יודע, שאין ולא היה מעולם “עם פלשתינאי” (ששוכלל לכדי עם פלסטיני, לטשטש את מקור השם – פלישתים, שעל שמם קראו הכובשים הרומאים לארץ ישראל, כדי לזרות מלח על פצעי היהודים). מי כמחבר “מקום תחת השמש”, יודע שה”עם” הזה לא נוצר, אלא, כדי להצדיק את מחיקתנו מאותו מקום קטנטן תחת השמש. לפי היהודונים, כל העמים ראויים לארצות ולריבונות, רק היהודים צריכים להסתפק במקלט קטן תחת השמש, למרות שהיהודים הם העם היחיד בעולם המחזיק במסמך, ולא סתם מסמך, אלא, בחתימתו של בורא הארץ, המעיד על בעלותו על ארצו, בעוד כל מדינות העולם, ללא יוצאת מן הכלל, נוצרו עקב כיבושים – “איש זרוע לו הארץ”.

 

ב-1976 כתב עזריה אלון את הדברים הבאים:

 

“… קח את סדרת הטיעונים של המופ”סים מלפני 55 שנה (נכתב – 30.7.1976, ח”א), נגד “הציונים הרשעים” ובעד “המוני העמלים הערבים”, וכמעט אין לך צורך לשנות בהם מלה אחת, כדי שיהיו נשמעים רעננים בפי השמאלנים היום. מה לא קרה מאז? אימפריות קמו ונפלו, היתה מלחמת עולם והיו מלחמות ישראל, הקומוניזם הרוסי גילה את פניו המכוערות, על עם ישראל עברה השואה, מדינתו קמה, העמים שהיו מדוכאים פעם השתחררו, הערבים נהפכו לאדירי עולם בשטח בנשק ובנפט. אבל בעולם השמאלני לא קרה דבר. הכל נשאר בטהרתו, כמו אז, ללא מגע עם עולם החומר…”

עזריה אלון, דבר-השבוע, 30.7.1976, באסופת מאמרים תחת הכותרת – “הכישרון לארץ ישראל”.

 

נתניהו מצפה להכרה מצד ארגוני מרצחים. הדרישה המבישה הזו, כמו הדרישה לביטול האמנה להשמדת היהודים בארץ ישראל, מלווה את “תהליך השלום”, מאז הוחל בו. מאז, קבל הג’יהאד עוד ועוד חלקים של ארצנו, וההכרה לא באה ולא תבוא לעולם. במקום להשמיד את הארגונים האלה ולא להשאיר להם שריד ופליט, מנער ועד זקן, טף ושאהידים בכל הגילים, מלחך עמם של משה רבנו ושל דוד המלך את עפר רגליה של חלאת-המין-האנושי ומתבכיין להכרה. שנתניהו ידבר בשם עצמו. אם המנוול הזה צריך להכרת מרצחים, זו בעיה שלו, לא שלנו!! ואם הנבל יעז לגעת בארצנו, הוא ישלם לא פחות משרון, ואולי אפילו יותר!

 

חנה אייזנמן, סיון, התשס”ט, יוני 2009

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר