גאולת ישראל וגאולת התנ”ך – קטעים (א)

גאולת ישראל וגאולת התנ”ך – קטעים (א)

ישראל אלדד (“האומה”, אייר התשכ”ב, מאי 1962)
17.05.2009 09:44
גאולת ישראל וגאולת התנ"ך - קטעים (א)


“הנה ימים באים נאם ה’ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה… כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל, אחרי הימים ההם נאם ה’ נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוה’ והמה יהיו לי לעם” (ירמיהו לא, ל-לב). מכאן, שברית חדשה בלשון הנבואה היא ברית מחודשת בין עם ישראל לאלוקי ישראל,



ב”ה

 

 

גאולת ישראל וגאולת התנ”ך   קטעים  (א)


 

או שרדפוהו כ”ברית ישנה” במתק שפתיים נוצרי, או שהחניקוהו בשתק מגפיים קומוניסטיות, כספרות הריאקציה והאמונות הטפלות, או שחנטוהו כגוף שמת ואינו ראוי עוד אלא לניתוח-שלאחר-המוות

 

 

גורלו של התנ”ך הוא, לא במקרה, כגורלו של עם התנ”ך, ואף – דבר שהוא פחות ראציונלי ואף על פי כן עובדה – כגורלה של הארץ.

 

מה העם הזה יצא לגלויות, מה הארץ הזאת עברה מיד ליד, גלויות ושבי ושעבוד ופריחה ושממה ותחייה, אף התנ”ך כן. אף הוא ידע תקופות של שממה והתאבנות ותור זהב ופריחה. או שרדפוהו כ”ברית ישנה” במתק שפתיים נוצרי, או שהחניקוהו בשתק מגפיים קומוניסטיות, כספרות הריאקציה והאמונות הטפלות, או שחנטוהו כגוף שמת ואינו ראוי עוד אלא לניתוח-שלאחר-המוות למטרות אנטומיה באיזמל המדע של ביקורה המקרא, או שעטפוהו עטיפות קדושה שלא-מעלמא-הדין ולא בשביל עלמא הדין, ספרו אותיותיו וכפרו באותותיו, או עירטלוהו ועשאוהו כמין חומר ספרותי והיסטורי קדום, לכל היותר כמקור למליצה קלאסיציסטית או – וזו רעה חולה אחרונה שבאחרונות – עשאוהו כאדמה לחלוקה, לפארצלציה: כך וכך לדת, וזה למוסר, חלק לישראל, חלק לישמעאל, פסוק לכנענים, פסוק ליהודים ופסוקים לאנושות כולה ולשלום בינלאומי אוניברסאלי, וכל אחד מוצא בו ומוציא ממנו בדיוק מה שדרוש לו ולגירסתו וכל השאר טפל ומיותר. אמנם אמרו גם רבותינו: “הפוך בה והפוך בה שהכל בה”, אלא, שלא אמרו “הפוך אותה”, והרי זה מה שעושים רבים, הופכים אותה והופכים אותה על מנת לתקוע בה יתדות תורותיהם, ואפילו המנוגדות לה ביותר. האחד מסיים את התנ”ך בתרח אבי אברהם, שהרי אברהם כבר מאמין באלו-הים הוא, והשני פותח את התנ”ך בנבואת “והיה באחרית הימים”. וכל מה שבין שני אלה, בין תרח ואחרית הימים? זה נעשה חומר או להעלמה או לקיטוע או לסילוף. כמוהו – כעם, וכעם כן התנ”ך, זקוק לגאולה שלימה.

 

 

תנ”ך בגלות נוצרים

 

גאולת ישראל הממשית שבימינו הוא זעזוע עמוק. שהרי גאולה זו הופכת עיקרים נוצריים רבים על פיהם. אם אמנם עם ישראל נגאל כעם, חוזר אל ארצו, ממילא הוכיחו ההיסטוריה והמציאות מה הפירוש הנכון של גאולה ובשורה בתנ”ך.

 

 

ראשונים לסילוף אידיאי של התנ”ך היו אבות הנצרות והתיאולוגיה הנוצרית, אם בעבר, על דרך המדרש הנוצרי, ואם אחר-כך, על דרך המדרש המדעי. הכוונה היתה להוכיח שהתנ”ך אינו אלא “ברית ישנה”, שכל כולה לא באה אלא כהכנה ל“ברית החדשה”.  ובהקשר זה מן הראוי להעיר תשומת-לב על שימוש המשתמשים גם אצלנו ובכלל זה יהודים דתיים ועיתונים דתיים במונח זה “הברית החדשה”, בבואם לציין את “כתבי הקודש” של הנצרות, במקום לומר פשוט וולא שום פחיתות כבוד – אוואנגליונים. עצם המושג הברית החדשה בא לבטל את כוחו של התנ”ך, אף על פי שמושג זה לקוח מספר ירמיהו, המנבא על ברית חדשה שיכרות אלוקים עם עמו ישראל: “הנה ימים באים נאם ה’ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה… כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל, אחרי הימים ההם נאם ה’ נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוי’ והמה יהיו לי לעם” (ירמיהו לא, ל-לב). מכאן, שברית  חדשה בלשון הנבואה היא ברית מחודשת בין עם ישראל לאלוקי ישראל, תהי חשיבותה ההיסטורית של הברית “החדשה” הנוצרית אשר תהי, תהי הגאולה אשר גאלה את העמים האליליים אשר תהי, תהי משמעותה לגבי האדם הנגאל אשר תהי, לגבי עם ישראל, במידה שהוא עולה מהתנ”ך וקיים על התנ”ך, אין לה שום משמעות, אין מושג הגאולה של התנ”ך אלא גאולת עם ישראל, ולא גאולת אדם באשר הוא אדם, ומשום כך הברית החדשה היא זו אשר תיכרת – ואולי בימינו – בין עם ישראל החוזר לארצו לבין אלוקי ישראל, שהרי אין זה מקרה שמושג זה – ברית חדשה – בירמיהו מצוי באותו פרק ל”א מפורסם, שבו מקוננת רחל אמנו על בניה כי אינם והיא מתבשרת כי ישובו. גם מושג הבשורה שהנצרות סיגלה לעצמה – עלי לך מבשרת ירושלים – אם אין הוא מוסב על שיבת ישראל לאדמתו, הוא סילוף כוונת המקרא.

אין לאוואנגליונים משמעות והסבר ללא התנ”ך, אבל התנ”ך עומד בלעדיהם. ועל כן לא פסקו חכמי הנצרות לחפש אסמכתאות בתנ”ך לתורת הגאולה שלהם, לגואל שלהם, לבשורה שלהם, אך מכיוון שלא עלה על דעת משה ושאר נביאי ישראל ולא על דעת דויד נעים זמירות ישראל לשיר ולנבא על גאולה בנוסח הנוצרי, ממילא כל הפרקים וכל הפסוקים שהם מסתמכים עליהם סולפו, וממילא גם רובם – לא כולם – של החוקרים הנוצרים, קתולים, פרוטסטאנטים, שניגשו לחקר המקרא, כביכול, בכלים מדעיים טהורים, סילפו אותו מדעת או שלא-מדעת, שהרי מחלב אמם הביאו עמהם את הדעה הקדומה שהתנ”ך הוא “ברית ישנה” לגבי ספרי הברית “החדשה” הנוצרית שלהם. חלק גדול של ביקורת המקרא יסודו בכוונה ובגישה זו.

וכלפי אלה מעשה גאולת ישראל הממשית שבימינו הוא זעזוע עמוק. שהרי גאולה זו הופכת עיקרים נוצריים רבים על פיהם. אם אמנם עם ישראל נגאל כעם, חוזר אל ארצו, ממילא הוכיחו ההיסטוריה והמציאות מה הפירוש הנכון של גאולה ובשורה בתנ”ך. ואם הפרק המרכזי, שעליו הסתמכה התיאולוגיה הנוצרית היה פרק נ”ג בישעיה – ולשווא עמדו פרשנים יהודיים והוכיחו בעשרות פסוקים אחרים שעבד ה’ הוא עם ישראל ולא שום נביא או בן-אדם או בן-אלוהים מעונה המכפר בעינוייו על עוונות כל הגויים, במידה שכזאת שהם אף מתירים לעצמם על חשבונו לחיות בחטא ובפשע וברצח רצוף, שכן, הוא כבר כיפר בצלבו על הכל – הרי היום הזה, כשהעם היהודי כולו נצלב ועונה ואחרי הכל נגלתה יד ה’ עליו להושיעו, השתררה מבוכה עמוקה בקרב ההוגים הנוצרים. תורתם זו התבדתה, כל פרשנותם למקרא הוכחשה, ולדבר זה נודעת חשיבות גדולה יותר מן השאלה אם אותם פרקי ישעיה נאמרו על ידי ישעיהו בן אמוץ או על ידי נביא גדול אחר, מאתיים שנה לאחר מכן. בין כה ובין כה, דברי נבואה היו, ונבואת אמת היו שזמננו מאמת אותה.

 

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר