משהו, לקראת “יום העצמאות” – לידתה של דיקטטורה אנטישמית

משהו, לקראת “יום העצמאות” – לידתה של דיקטטורה אנטישמית


17.04.2009 10:22
משהו, לקראת "יום העצמאות" – לידתה של דיקטטורה אנטישמית


השם “יהודה” נפסל כדי לשמר הבחנה בין “יהודי” שהוא בן לעם היהודי או לדת היהודית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית… השם “ציון” נפסל כיוון שהוא מטשטש את ההבחנה בין “ציוני” – מי שדוגל בעקרונות התנועה הציונית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית. השם “ארץ ישראל” נפסל כדי לשמור על הבחנה בין שטח המדינה לבין האזור הגאוגרפי המכונה בעברית ארץ ישראל…



ב”ה

משהו, לקראת “יום העצמאות” – לידתה של דיקטטורה אנטישמית

 

שם המדינה וסמליה


השם “יהודה” נפסל כדי לשמר הבחנה בין “יהודי” שהוא בן לעם היהודי או לדת היהודית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית… השם “ציון” נפסל כיוון שהוא מטשטש את ההבחנה בין “ציוני” – מי שדוגל בעקרונות התנועה הציונית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית.
השם “ארץ ישראל” נפסל כדי לשמור על הבחנה בין שטח המדינה לבין האזור הגאוגרפי המכונה בעברית ארץ ישראל.

 

מגילת העצמאות קובעת כי שמה של המדינה הוא “ישראל” או “מדינת ישראל“. שם זה מופיע בעברית על סמל המדינה. שם זה מופיע בתנ”ך בלמעלה מאלפיים מופעים. על מסמכים רשמיים של המדינה מופיע שם המדינה גם בערבית, שפה שיש לה מעמד רשמי. שם המדינה בערבית: إسرائيل (תעתיק: אִסְרָאאִיל), נלקח מהאופן שבו מופיע השם “ישראל” בקוראן ובמקורות המוסלמיים[8], ומהאופן שבו מתועתק השם “ישראל” בתרגומי התנ”ך לערבית. על שטרות כסף, מטבעות ובולים מופיע שם המדינה בעברית, בערבית ובאותיות לטיניות: Israel.


שמה של המדינה נקבע סמוך להקמתה על-פי הצעתו של
דוד בן-גוריון
. שמות שנדחו היו “ציון”, “ארץ ישראל“, “יהודה” ו”עֵבֶר”. השם מייצג את אופיה היהודי של המדינה, בלי ליצור בעיות קשות לזהותם של אזרחים לא-יהודים, ובלי להתחייב לאידאולוגיה או למציאות פוליטית מסוימת.


השם “יהודה” נפסל כדי לשמר הבחנה בין “יהודי” שהוא בן לעם היהודי או לדת היהודית, לבין מי שמחזיק ב
אזרחות ישראלית.
כמו כן, השם “יהודה” הוא שמו של אזור בארץ ישראל שרובו לא היה בשלטון ישראלי עם הקמת המדינה.

השם “ציון” נפסל כיוון שהוא מטשטש את ההבחנה בין “ציוני” – מי שדוגל בעקרונות התנועה הציונית, לבין מי שמחזיק באזרחות ישראלית. השם “ארץ ישראל” נפסל כדי לשמור על הבחנה בין שטח המדינה לבין האזור הגאוגרפי המכונה בעברית ארץ ישראל. אף על פי כן, גם השם “ישראל” אינו נקי לחלוטין מאפשרות של ערבוב מושגים באשר “עם ישראל” הוא כינוי מקובל לעם היהודי בעברית וגם בכמה שפות אחרות. ישראל, על-פי התנ”ך (בראשית, פרק ל”ב, כ”ט), הוא שמו האחר של יעקב, שנחשב לאחד מאבות האומה. השם ישראל מופיע על אסטלה מצרית מימי פרעה מרנפתח (1230 לפני הספירה בקירוב), ושם הוא מתייחס לעם כלשהו שישב בארץ כנען.

השם “עֵבֶר” הוצע על-פי ספר בראשית (פרק י’, כ”ד-כ”ה), שם הוא מוזכר כשמו של אחד מצאצאיו של שם בן נח, וכיוון שממנו אפשר לגזור את התואר “עברי”. כמו כן, השפה העברית מכונה לפעמים “שפת-עבר”. השם “עבר” נדחה מחשש שהוא אינו די ברור, וכיוון שהוא היה מזוהה במידה מסוימת עם תנועת הכנעניות, שהייתה תנועה חילונית רדיקלית (חברי התנועה הזאת העדיפו לכנות את עצמם “עברים” ולא “יהודים”).

המונח “מדינה” הועדף על פני מונחים אחרים כגון “רפובליקה“, כדי לדבוק במונח עברי, וכדי להימנע ככל האפשר מהתחייבות לשיטה פוליטית מסוימת. כמו כן השימוש במונח “מדינת ישראל” רומז לספרו של הרצלמדינת היהודים” שנחשב במידה רבה לחיבור המבשר את הקמת מדינת ישראל.


דגל המדינה
שנקבע בחוק הוא גם דגל התנועה הציונית
. מסיבה זו התלבטה הוועדה שדנה בסמלי המדינה עם הקמתה אם לאמץ אותו, כיוון שהדבר היה עלול ליצור בעיה ליהודים ציונים שהם אזרחי מדינות אחרות. מספר הצעות לדגל הוגשו לוועדה, רובן מבוססות על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים, אולם לבסוף הוחלט לאמץ את הדגל הנוכחי, כיוון שהיה פופולרי מאוד ביישוב העברי בארץ ובקרב יהודים בעולם, וכיוון שראשי הסניפים הגדולים של התנועה הציונית בחו”ל לא התנגדו לקביעת הדגל כדגל המדינה, ואף עודדו זאת.


את סמל המדינה היה צריך לעצב מאפס, ולצורך העניין פרסמה הוועדה מכרז. במכרז נכתב כי מומלץ שימוש בסמל
מנורת שבעת הקנים, שהוא סמל יהודי ותיק, אולם נשקלו הצעות שונות. בסופו של דבר נבחרה הצעתם של האחים שמיר בשינויים קלים. הסמל כולל את מנורת שבעת הקנים, כפי שהיא מופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא כמוקד הסמל, ומשני עבריה ענפי זית, ותחתיה המילה ישראל בעברית. שימוש בענפי הזית כסמל השלום הועדף על פני שימוש במוטו “שלום על ישראל”. תיאור הדומה למראה סמל המדינה מופיע בספר זכריה (פרק ד), אולם לא ברור אם הדמיון מקרי או שהאחים שמיר אכן השתמשו בספר זכריה כהשראה לעיצוב הסמל.

 

 

דוד בן-גוריון היה מראשי תנועת העבודה ביישוב ובשנים 19351948 שימש יושב ראש הסוכנות היהודית, שהייתה “הממשלה” של היישוב היהודי בארץ, או ממשלת “המדינה שבדרך” (ממשלת מדינת ישראל שטרם הוקמה ואף טרם נקראה בשם).

בן-גוריון הוביל את הדרישה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אף במחיר חלוקת הארץ בין היהודים לערבים. התנועה הציונית קיבלה את תוכניתו של בן-גוריון בועידת בילטמור בשנת 1942. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות השואה ובעיית הפליטים שלא הצליחו להגיע ארצה, זכה העניין היהודי לסימפטיה כלל עולמית וגברה ההבנה בצורך להעניק ליהודים בית לאומי וריבונות בחלקים מארץ ישראל, לאחר התפרקות בריטניה מארצות החסות שלה.

הקמת המדינה ואחריה

דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל

בעקבות החלטת האו”ם בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית – פרצו מהומות בכל הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. ב-14 במאי 1948 (יום שישי ה’ באייר תש”ח, ערב סיום המנדט הבריטי 15 במאי), קרא דוד בן-גוריון את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.

אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, ירדן, לבנון ועיראק הצטרפו ללחימה. בתחילת יוני הכריז האו”ם על הפסקת אש למשך חודש ימים. בזמן הפסקת האש הוקם צבא ההגנה לישראל, ולאחריה הייתה ידו על העליונה והוא עבר להתקפה. לאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב-1949 הפסקת האש ונקבעו קווי שביתת הנשק – הקו הירוק. “הקו הירוק” לא הוגדר מעולם כגבול קבע (ראו גבולות מדינת ישראל), אולם במשך הזמן החלו רבים להתייחס אליו ככזה.

על התושבים הערביים שנשארו בתוך תחומי המדינה או שהיו בשטחים והועברו אליה בעקבות הסכמי שביתת הנשק הוטל ממשל צבאי, שבוטל רק ב-1966.

ב-11 במאי 1949 הצטרפה מדינת ישראל לאומות המאוחדות.

ראש הממשלה בן-גוריון ביקש לבסס את המעמד הממלכתי, פירק את הפלמ”ח ופעל כנגד המחתרות היהודיות האצ”ל והלח”י, בפעולות שהעיקרית והידועה שבהן הייתה הטבעת אוניית הנשק אלטלנה. פעולות נגד ארגוני מחתרת נעשו גם לאחר רצח הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט שבעקבותיו הוציאה הממשלה הזמנית תקנות חמורות למניעת טרור. לח”י וארגון בשם “חזית המולדת”, שנטל אחריות לרצח, הוכרזו כארגוני טרור. מיד עם ההכרזה על הקמת המדינה החלו גלי הגירה יהודיים מארצות רבות, ותוך מספר שנים הוכפל מספר היהודים במדינה. גל העלייה הגדול ביותר היה בשנת 1949, בתום מלחמת העצמאות, ונקרא העלייה ההמונית. מבצעים מיוחדים נעשו להעלאת יהודים, במיוחד מארצות ערב, שאחד המפורסמים בהם היה מרבד הקסמים, להעלאת יהודי תימן.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר