לשכת שר המשפטים, דניאל פרידמן: על שיר בן-גיגי והתולעים

לשכת שר המשפטים, דניאל פרידמן: על שיר בן-גיגי והתולעים

שמחה ניר, עו”ד
31.03.2009 00:10
מסכן, רוצה אבל לא יכול

מסכן, רוצה אבל לא יכול


שבתאי עזריאל מתלונן בפני שר המשפטים על השופט עודד מודריק, ומבקש להעמידו לדין משמעתי. שיר בן-גיגי מלשכתו עונה כי “אנחנו לא יכולים” אפילו לתת תשובה מנומקת. בשם מי היא מדברת, והאם השר באמת “רוצה אבל לא יכול”?



שבתאי עזריאל פנה אל שר המשפטים, דניאל פרידמן, בדרישה להעמיד לדין משמעתי את השופט עודד מודריק. מיודענו הטייס האוטומטי, בתחפושת של הגב’ (מר?) שיר בן-גיגי, עונה:

אתכבד להשיבך, כי השר שקל את בקשתך להגשת קובלנה משמעתית על השופט עודד מודריק.

עם זאת, אין לנו אלא להציע לך להפנות את תלונתך לעיונו והמשך טיפולו של נציב תלונות הציבור על שופטים, כבוד השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג.

בברכה,

שיר בן-גיגי

לשכת השר

 

תשובה תמוהה: מה פשר “השר שקל”? ואם שקל – מה החליט? ומהם הנימוקים, אם דחה את הבקשה? והאם השר בכלל ראה את הבקשה, כאשר כבר יש לנו אישור רשמי ממשרד המשפטים לפיו “על דעת השר” אין פירושו בהכרח שהשר אכן נתן את דעתו לדבר, או שהוא בכלל ראה את הפנייה?

אבל זה עוד לא הכל: ראו באיזו קלות עוברת בן-גיגי מגוף שלישי יחיד (“השר שקל”) לגוף ראשון רבים (“אין לנו אלא להציע”).

ומה זה “המשך הטיפול”? האם השר “הפסיק” טיפול כלשהו? ואם הוא “הפסיק” – מדוע הפסיק, ומדוע הוא לא ממשיך? האם שר המשפטים הוא “פקיד-עזר” של הנתל”ש?!

על כך חוזר עזריאל אל השר פרידמן:

1.        ביום 12.2.09, הפניתי אליך תלונת אתיקה (להלן “התלונה”) על השופט עודד מודריק, בגין עבירה על סעיף 15 (ב) 7 של כללי האתיקה, האוסר על שופט לשבת בדין, כאשר ב”כ אחד הצדדים, עובד עם בן-משפחתו באותו משרד עורכי דין.

2.        ביום 25.2.09, נשלח אלי מכתב חתום על ידי שיר (מר/גב’?) בן-גיגי מלשכתך ובה נאמר ששקלת את התלונה אך לא נכתב מה היתה ההחלטה.

3.        הואיל והוצע לי לפנות אל נציב תלונות הציבור על השופטים (להלן “נת”ש”), הריני מניח שדחית את הבקשה.

אבקשך לנמק את החלטתך מהטעמים דלהלן

4.        בתלונת האתיקה לא מדובר ב”ספק”, ואף לא ב”לכאורה” או ב”חשד לעבירה”, אלא בעבירת אתיקה בוטה, ברורה, מוחלטת ומתמשכת, ללא כל פקפוק ועוררין.

5.        בסעיף 18 (א) לחוק בתי משפט, נקבע מפורשות כי “הקובל” בגין עבירות על כללי האתיקה הוא שר המשפטים (ראה סעיף 14 בתלונה).

6.        בעבר, הנת”ש סירבה לדון בתלונה זהה, שהופנתה אליך והועברה מלשכתך אליה. מה הטעם לפנות שוב אל המוסד הזה? מדובר בתלונה שהפניתי אל כבודך ביום 10.6.07 על השופט אליקים רובינשטיין, שישב בדין כאשר בפניו הופיעו נציגי הפרקליטות בעת שאשתו כיהנה כמשנה לפרקליט המדינה (מצ”ב תגובת הנת”ש).

7.        ממכתבך וממכתב הנת”ש, נראה שכל הגופים שהוסמכו לכך מתנערים מחובתם לקבול על שופטים שעוברים על החוק ועל כללי האתיקה, והתוצאה היא מערכת משפט הלוקה בנפוטיזם וניגודי עניינים חסרי גבולות.

8.        אשר על כן, אבקשך לנמק את החלטתך.

לוט
סירוב הנציבה לתלונות הציבור על שופטים מיום 15.8.07 לדון בתלונה על השופט רובינשטיין

ומה עונה על כך שיר בן-גיגי?

הריני לאשר קבלת מכתבך שבנדון אל שר המשפטים.

אתכבד להשיבך כי לא נוכל להוסיף על האמור בתשובתנו אליך מתאריך 25.2.09.

לנוחיותך, מצורפת תשובה זו.

אבקש לאחל לך כל טוב.

בברכה,

שיר בן-גיגי

לשכת השר

 

התשובה “לא נוכל” היא אחת התשובות המרגיזות ביותר מעובדי ציבור: האם באמת-ובתמים הם “רוצים, אבל לא יכולים”? האם שר המשפטים, דניאל פרידמן, באמת אחוז תשוקה להעמיד לדין משמעתי את השופט עודד מודריק, אבל האימפוטנציה השתלטה עליו? האם אף אחד ממאות הפרקליטים המאכלסים את משרד המשפטים אינו יכול לנסח עבור השר (פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל, אשר בעצמו כבר ניסח, מן הסתם, כמה מסמכים משפטיים בימי חלדו) את הנימוקים  ל”אי היכולת” הזאת?!

אבל מעל כל אלה עולה השאלה מה פשר השימוש בגוף ראשון רבים, כאשר הרשות המוסמכת (שר המשפטים) אינה “גוף קולגיאלי”, אלא אדם יחיד?

ומה מונע מהגב’ שירי בן-גיגי לומר שר המשפטים (רוצה אבל) לא יכול להעמיד לדין משמעתי את השופט מודריק, ומה מונע ממנה לומר שר המשפטים (רוצה אבל) לא יכול לנמק את “תשובתנו אליך מיום …”?!

חבר הכנסת בשעתו, אורי אבנרי, מגדולי הפרלמנטרים בכנסת לדורותיה, היה אומר “אנחנו” בכל נאומיו בכנסת. היה לו הסבר לכך, אבל ליצני הדור היו שה”אנחנו” הזה פירושו “אני והתולעים”.

אבל, עם כל הכבוד, התולעים של שיר בן-גיגי לא מעניינות אותנו כהוא-זה.

_______________

עוד לעניין זה: שבתאי עזריאל, מודריק, אבי בתו, הפרקליטה

וגם: השופט עודד מודריק רוצה להגיע לעליון

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר