חוסן, 29/03/2009 – ד’ ניסן תשס”ט

בעיתוני יום שישי האחרון ב’ ניסן תשס”ט (27/03/2009) התפרסמה ידיעה שבימי עופרת יצוקה ראש הממשלה ושר הביטחון ביחד לא אישרו את הפצצת בית החולים שיפא בעזה, מטעמים הומניטאריים, למרות שידעו שהנהגת החמאס כולה מסתתרת במרתפיו. אכן השיקולים ההומניטאריים נכונים ובמקומם מה גם שערכם של ראשי החמאס כמתים בטל מול ערכם כחיים..

למרות זאת כמעט בל יאומן שמרחב היצירתיות של שני האהודים נע בין הפצצה מחריבת-כל לבין אפס מעש ובתווך אין כלום. שפע היחידות המיוחדות, שפע האמצעים והניסיון המבצעי העשיר של צה”ל, שכמעט ואין שני לו בעולם, לא הצליחו לייצר שום רעיון חוץ מהפצצה.

פיאסקו עופרת יצוקה לא עמד אפילו במטרה העמומה והדמגוגית של “שינוי המצב בדרום”. המצב בעוטף עזה הוא כמעט בדיוק המצב שטרם המבצע. ההברחות, טפטוף הקסאם ותעתועי החמאס בנושא גלעד שליט. רק שהתקשורת העולמית שוב חוגגת את פשעי ישראל. שר הביטחון לא הצליח ולא גיבש תורת לחימה לעימות הלא סימטרי ונמוך העוצמה אל מול החמאס ודומיו באשר הם בתנאים של תקשורת עוינת ובחתימה נמוכה. למעשה קשה להצביע על איזו תובנה שהתפתחה אצל ברק מאז דין וחשבון בקיץ 1993.

בית החולים שיפא בעזה הפך לנקודת ההכרעה של מבצע עופרת יצוקה. הנהגת החמאס, ולו בחלקה, בשבי ישראל הייתה משנה את תוצאות המבצע הכושל לבלי הכר. סביר שהמו”מ על שחרורו של גלעד שליט היה כבר במקום אחר לגמרי. מהעובדה שהחמאס השתמש בבית חולים כמפקדה ראשית אפשר היה לעשות מטעמים תקשורתיים ומעמדו של החמאס, שראשיו שבויים בידי צה”ל היה למשל ושנינה. צה”ל כבר השתלט בעבר על בית חולים פלשתיני כדי לשלוף ממנו מבוקשים בבית לחם ב-2004 ובשכם שם עצר 5 מבוקשים בכירים בתוך בית החולים, מתחזים לחולים.

אף ועדה בעולם אינה יכולה להקנות את היצירתיות הנדרשת לנהל מאבק בטרור שבו הצלף מחליף את ההפגזה, הפשיטה בחשאי את ההפצצה. בידיעה הקטנה הזו בעיתון טמון ההסבר לכישלון הצורב של מבצע עופרת יצוקה, לעליבות ההנהגה ולכישלון הקודם של מלחמת לבנון. היעילות הצבאית שהופגנה במבצע עופרת יצוקה התגלתה כחסרת תועלת מול הניהול האסטרטגי הכושל והדמיון הלקוי. שר הביטחון אמנם אחראי על רמתו של הצבא ככוח לוחם אבל עיקר תפקידו הוא לכוון את הפעילות הצבאית ולהביאה לכדי הישג מדיני.

אהוד אחד הולך הביתה ואהוד שני ימשיך לנהל את המדינה – הוא לא עמיר פרץ – מותר לו. ספק אם מותר לנו לישון בשקט. בטחון ישראל אינו בידיים אמונות – רחוק מזה.