25 במרץ 2009

אל

אדמונד לוי

אשר גרוניס

מרים נאור

שופטי בית המשפט העליון

רחוב שערי משפט, הקריה ירושלים

     הנדון: בג”ץ 124/09– הריסת בית בירושלים

המדובר בעתירתו של תיסיר דוויאת מירושלים הפלסטינית שערער  על החלטת השב”כ והצבא להרוס את ביתו בגין מעשה בנו, חסאם דוויאת, שביולי 2008 דרס למוות שלושה אזרחים  ופצע אחרים כשהוא נוהג בדחפור. השב”כ ראה במעשה פיגוע “על רקע לאומני” כפי שמוגדר בישראל כל מעשה התקוממות נגד הכיבוש, ואילו המשפחה טענה שמדובר בתאונת דרכים של נהג מבוהל.

האב טען בעתירתו כי לא היה לו כל מידע מוקדם על המעשה, ועל כן גם לא היה ביכולתו למנוע אותו, ואין להשית עליו ועל המשפחה שלא חטאה עונש קולקטיבי. גם השב”כ , באמצעות הפרקליטות, לא טען כי האב או מי מהמשפחה ידעו על המעשה, וענישת המשפחה נועדה “להרתיע אחרים”.

לדאבון הלב, שוב התנהגתם כחסידים שוטים של השב”כ והצבא ואימצתם את דרישתם.  ב-18.3.2009  פסקתם כי בית המשפחה ייהרס.

בין הנענשים גם שני ילדיו הקטנים של  חסאם,  זכים וטהורים שלא הרעו לאיש.  ענישה קולקטיבית של חפים מפשע רק מפאת השתייכותם האתנית לאומית, שהרי טרוריסטים יהודים  פטורים מכך, היא גזענות בוטה שאנו היהודים היינו קורבנותיה לאורך ההיסטוריה. משפחתי ואני, ניצולי פרעות ליל הבדולח בברלין, נאלצנו להגר מגרמניה הנאצית,  סמוך לפריצת מלחמת העולם השנייה, בגין ענישה קולקטיבית. כמה עצוב שמדינת ישראל, המדינה היהודית והלא דמוקרטית, מאמצת שיטות בזויות אלו כלפי בני העם הפלסטיני.

אדמונד לוי, חובש כיפה עם יומרה של “יהודי שומר מצוות”, שכתב את פסק הדין המביש, ירק על אחד הציוויים החשובים ביותר ביהדות, לפיו אין לפקוד עוון אבות על בנים ולהיפך, כי איש בעוונו ישא.

נאור וגרוניס החילוניים עברו גיור נוסח לוי והצטרפו לחרפה.

הגזענות היהודית,  בין של חובשי כיפה ובין של גלויי ראש, שולטת בכיפה.  הצדק שלכם הוא צדק של שופטים קלגסים.  ההיסטוריה מלמדת שיש קלגסים שלא נמלטים מעונש ומשלמים על פשעיהם.

גדעון ספירו

העתקים:  הנשיאה ביניש

היועץ מזוז