סמרטוט אדום – טור שבועי, 27 בדצמבר, 2008: עוד מלחמה מיותרת

סמרטוט אדום – טור שבועי, 27 בדצמבר, 2008: עוד מלחמה מיותרת

גדעון ספירו
23.03.2009 18:20
סמרטוט אדום – טור שבועי, 27 בדצמבר, 2008: עוד מלחמה מיותרת - עופרת יצוקה - מרצ החדשה - בנימין נתניהו - אביגדור ליברמן - חיים אורון ג'ומס - חמאס - צחי הנגבי - קסאם - גראד - פצמ"ר


היום הראשון של מלחמת ישראל בעזה, הוא כמעט העתק של ראשית מלחמת לבנון השנייה. הפצצות מסיביות של חיל האוויר, גיבוי מוחלט למלחמה מצד הכתבים הצבאיים של כל הרשתות הפועלים כשליחי דובר צה”ל



עוד מלחמה מיותרת

היום הראשון של מלחמת ישראל בעזה, הוא כמעט העתק של ראשית מלחמת לבנון השנייה. הפצצות מסיביות של חיל האוויר, גיבוי מוחלט למלחמה מצד הכתבים הצבאיים של כל הרשתות הפועלים כשליחי דובר צה”ל ומתפעלים מהביצועים של חיל האוויר, כל הפרשנים והאורחים באולפני הטלוויזיה והרדיו, מסחריים כציבוריים, מורכבים מתומכי המלחמה, ועמדות המתנגדים למלחמה לא נשמעת.

כל המפלגות הציוניות והדתיות תומכות במלחמה. אפילו מרצ “החדשה”, לא היה בה העוז לעמוד מול תופי המלחמה, והוציאה גילוי דעת שתומך בפעולה צבאית. העיקר להיות בתוך הקונסנסוס החמים. ראש הממשלה יודע להעריך זאת, ובהודעתו לאומה הוא מודה למנהיגי המפלגות התומכות מהאופוזיציה: נתניהו, ליברמן ואורון.

איזו חברותא. יש משהו בד.נ.א הציוני והדתי לאומני שמקשה על התנגדות למלחמה מיומה הראשון. רק כשהמלחמה נכשלת, אז הם יוצאים מהחורים מלאי ביקורת – לא נגד המלחמה ככזו אלא בנוסח “אנחנו היינו עושים זאת יותר טוב”.

ראש הממשלה מקריא הודעה לאזרחים, כל הרשתות מעבירות אותה בשידור חי ללא שאלות של עיתונאים – בצפון קוריאה זה לא נעשה אחרת.

ראש הממשלה מבטיח כי לא ייפגעו אזרחים אבל רשתות הטלוויזיה בכל העולם מלאות בתמונות זוועה של ילדים הרוגים ופצועים.  מספר ההרוגים מגיע למאות, ומספר הפצועים הולך ומתקרב לאלף הראשון, והיד עוד נטויה, כפי שמודיעים הפרשנים והכתבים הצבאיים.  מזכיר את הטבח במחנות הפליטים סברה ושאתילה במלחמת לבנון הראשונה. עוד פשע מלחמה בסדרה ישראלית שסופה אינו נראה.

אין ספק שישראל היא בעלת עוצמה צבאית שעולה עשרות מונים על זו של החמאס. אין קאסם שיכול להתחרות ב-60 מטוסי 16F.  גם בלבנון הייתה  ישראל בעלת העוצמה הצבאית, אבל ככל שחלף הזמן התברר כי המטוסים לא יכולים לשתק את הירי לצפונה של ישראל ובסופה של מלחמה בת חודש ומעלה, ישראל יצאה פגועה ומושפלת.

ביום הראשון למלחמה בעזה שלטון החמאס הופתע. כך גם היה בלבנון. עתה נותר לחכות, האם ירי הקאסם לישראל יימשך חרף תקיפות חיל האוויר של ישראל. אם החמאס יתאושש ממכת היום הראשון וימשיך לירות קאסמים, גראדים ופצמ”רים לעבר ישראל, תסריט לבנון יחזור על עצמו, ובתודעה הציבורית תצא תנועת החמאס כמנצחת.  

בינתיים מכינים דוברי השלטון (ח”כ קדימה צחי הנגבי) את הציבור לפעולה קרקעית, שהרי חיל האוויר לבד לא יכול להפסיק ירי תלול מסלול. כאשר ייפלו החללים הראשונים, ולוויות צבאיות ילכו וישתלטו על מסכי הטלוויזיה, צהלת ההתפעלות מפעולת חיל האוויר תפנה מקומה לבכי המשפחות.  בישראל לוויות צבאיות הן חלק מהגיבוש הלאומי.

גם אם יתברר כי המלחמה תיגמר בהישג ישראלי, ראוי להתנגד לה, כי יש אלטרנטיבה לא אלימה.  מוסכם על הכול שחובת הממשלה להגן על אזרחיה ולהבטיח כי תושבי הדרום יחיו בשלווה ללא ירי לעברם.

השאלה המבדילה בין תומכי המלחמה למתנגדיה, היא, באלו אמצעים? אני סבור כי דרך מו”מ והסרת הסגר והמחנק תביא פירות מהירים ויעילים יותר מכל מלחמה.

צודקת ממשלת ישראל כאשר היא מצהירה כי אף ממשלה לא הייתה משלימה עם ירי לעבר שטחה. אבל אף ממשלה גם לא יכולה להשלים עם הפיכת שטחה לבית סוהר, בו חיים האזרחים במצוקה כלכלית נוראה, עד לסף רעב, כפי שקורה בעזה.

יש למלחמה היבטי סיכון נוספים. יתגברו הניסיונות לפעולות מתאבדים בתוך הקו הירוק, שעלולות לגבות מחיר יקר בחיי אדם. התסיסה הפונדמנטליסטית אצל הפלסטינים ובמדינות השכנות תגבר וכך גם העוינות לישראל.

אשר על כן, הפתרון למצוקת הפלסטינים מחד גיסא ולישראלים בדרום מאידך גיסא, הוא הסרה הדדית של מה שאי אפשר להשלים איתו: המצור  והירי.

הפלת שלטון אוטוריטארי  פונדמנטליסטי הוא בהחלט מטרה ראויה מנקודת מבטם של שוחרי דמוקרטיה וזכויות אדם, אולם זה לא יעשה באמצעות כידוני שלטון קולוניאלי.

תנועת החמאס נולדה והתעצמה בתקופת הכיבוש הישראלי ולעתים אף בעידודו במסגרת מדיניות הפרד ומשול. התרומה הישראלית החשובה ביותר להפלת שלטון החמאס תהיה בסיום הכיבוש. במקום שיש לאנשים תקווה פונדמנטליזם דתי יימצא בנסיגה. ישראל מונעת תקווה מהפלסטינים.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר