הסברים “בכפית” לשופט בדימ’ שמואל חמדני, סגן נציב תלונות הציבור על שופטים, על תלונתי כגד השופט משה גל

הסברים “בכפית” לשופט בדימ’ שמואל חמדני, סגן נציב תלונות הציבור על שופטים, על תלונתי כגד השופט משה גל

שמחה ניר, עו”ד
08.03.2009 23:35
צילום: שמואל חמדני

צילום: שמואל חמדני


סגן הנציב (יש בחנתל”ש פונקציה כזאת?!) מתקשה להבין את התלונה, ומבקש לתמצת את תלונתי “בצורה ברורה, הן באשר לעובדות הרלבנטיות והן באשר לטענותיך כלפי כב’ השופט”.



שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 9.3.2009

 

לכבוד

מר שמואל חמדני (שופט בדימ’)

סגן נציב תלונות הציבור על שופטים

ירושלים

נכבדי,

הנדון:   השופט משה גל, מנהל בתי המשפט – תיקכם 129/09/י

במכתבך מיום 24.2.2009 בנדון אתה אומר לי:

“תלונתך שבנדון אינה נהירה לנו.

“לפיכך, הואל נא לתמצת את תלונתך בצורה ברורה, הן באשר לעובדות הרלבנטיות והן באשר לטענותיך כלפי כב’ השופט, שאחרת לא יהיה בידינו לברר את התלונה”.

אני שמח שכך הווה, כי אם מלכתחילה הייתי “מתמצת את תלונתי בצורה ברורה, הן באשר לעובדות הרלבנטיות והן באשר לטענותיך כלפי כב’ השופט”, הייתם אומרים כי תלונתי אינה מבוססת על עובדות, אלא על “תחושות בטן”, וכו’. אני הרי מכיר אתכם.

לפיכך אעשה כבקשתך, אבל מבלי לגרוע כהוא-זה מהתלונה המקורית, על נספחיה.

כדי להקל עליך, אני שולח לך את מבוקשך בדואר האלקטרוני, עם קישורים למאמרים שצורפו לתלונתי, ובהם קישורים הלאה, כדי שתראו את התמונה במלואה.

ואלה העובדות – כולל עובדות-הרקע, אשר יוצרות את המניע למעשים אותם אני מיחס לנילון:

השופטת נוגה אוהד קודמה לביהמ”ש המחוזי אחרי 27 שנים מאז שנכנסה למערכת המשפט, כרשמת בימ”ש השלום (תקן אותי, ויתקן אותי מר גל, הנילון, אם אני טועה, כי אני – להבדיל מכם, במערכת המשפט ובנציבות – מכיר בכך שאני עשוי לטעות, ואני, להבדיל מכם, שונא להתחפר בטעויותי).

הקידום הזה היה על אפו  וחמתו של נשיא ביהמ”ש העליון דאז, אהרן ברק (שוב: תקנו אותי אם אני טועה).

המינוי הזה עבר על חודו של קול, בזכות הקשרים הפוליטיים של בנה של השופטת, עסקן מפלגת העבודה, עם חברת הכנסת דליה איציק, אז חברת אותה המפלגה, וחברת הוועדה לבחירת שופטים (תקנו אותי, כאמור).

כיוון שכישוריה המשפטיים היו מוגבלים ביותר בעיני מי שתפקידו לקבוע איזו עבודה תימסר לאיזה שופט (תקנו אותי, כאמור) השופטת קיבלה לטיפולה רק (או בעיקר) תיקי ב”ש (בקשות שונות) אשר יכולים להיות מטופלים גם ע”י שופטים שלא מהשורה הראשונה, וכן ערעורי תעבורה  (תקנו אותי), אשר נחשבים במערכת המשפט כעבודה נחותה (לפחות) מאז שנת 1990, כאשר אלה הועברו מהרכבי-שלושה להרכבי-יחיד  (תקנו אותי).

לתקופה שמאז 1990 ועד להקמתו של ביהמ”ש המחוזי, מרכז, אקרא להלן התקופה הקובעת.

ערעורי התעבורה בביהמ”ש המחוזי בתל-אביב-יפו היוו בתקופה הקובעת כ-60 – 70 אחוז מערעורי-התעבורה בכל הארץ כולה (תקנו אותי).

בהתחשב בכך שרשות-ערעור לביהמ”ש העליון הינה “מצרך נדיר” (תקנו אותי), מי שקובע, למעשה, את רמתו של משפט התעבורה בישראל הם השופטים הדנים בערעורי התעבורה בבתיהמ”ש המחוזיים (תקנו אותי), והעיקרי שבהם הוא מי שדן בערעורים האלה בביהמ”ש המחוזי, ת”א, בתקופה הקובעת, ולפניה (תקנו אותי), כאשר השופטים אשר עסקו בערעורי-התעבורה בכל בימ”ש מחוזי אחר דנו רק בכ-10% מכמות ערעורי התעבורה הארצית (תקנו אותי).

ומכאן אנו למדים כי אם שופט אחד ויחיד דן בערעורי התעבורה בביהמ”ש המחוזי, ת”א, הכולל גם את מחוז המרכז, אפשר בהחלט להגדירו כ”מר תעבורה” של מדינת ישראל (תקנו אותי).

בתקופה הקובעת, “מר תעבורה” היה, במקרים רבים, שופט “תורן” אשר זה עתה המתנה לביהמ”ש המחוזי, ועדיין היו לו “חלונות” ביומן (תקנו אותי), או שופט על-סף פרישה, אשר התחילו להיפתח ביומנו חלונות כאלה (תקנו אותי). ברוב המקרים ה”תורנות” נמשכה רק מספר חודשים, אולי שנה (תקנו אותי), כאשר המוטיב המרכזי הוא בערעורי תעבורה ניסיונו של השופט בענייני תעבורה אינו הכרחי (תקנו אותי).

וזה מחזיר אותנו אל השופטת נוגה אוהד: כאשר היא החלה לכהן בביהמ”ש המחוזי, ניסיונה במשפטי תעבורה – כעורכת-דין וכשופטת גם יחד – היה אפס מוחלט (תקנו אותי), ולמרות זאת היא נקבעה כ”מרת תעבורה”, כי איש לא היה מוכן לתת לה שום עבודה אחרת, זולת, כאמור, ערעורי תעבורה ובקשות שונות (תקנו אותי).

מהסיבה שאיש לא היה מוכן לתת לה עבודה אחרת היא המשיכה כ”מרת תעבורה” למעלה משלוש שנים (תקנו אותי) – פי כמה מה”תורנות” המקובלת בערעורי תעבורה בביהמ”ש המחוזי, ת”א (וגם באחרים) (תקנו אותי).

בחודש ספטמבר 2007 נפתח בפתח-תקווה ביהמ”ש המחוזי מרכז, והשופטת נוגה אוהד, תושבת אותה העיר, מבקשת “לשרת קל”ב” – קרוב לבית – דהיינו לעבור מביהמ”ש המחוזי ת”א לביהמ”ש המחוזי מרכז (תקנו אותי).

נשיא ביהמ”ש המחוזי, ת”א, השופט אורי גורן, דווקא שש להיפטר מהשופטת אוהד (תקנו אותי), כי “תמורתה” הוא יכול לקבל שופט שאפשר לתת לו גם תיקים-של-ממש (תקנו אותי).

אבל מחוז המרכז לא מספיק גדול כדי לספק ערעורי תעבורה ובקשות שונות לשופטת אחת (תקנו אותי), וקיים חשש שהיא תשב בלשכתה ללא תעסוקה (תקנו אותי).

כאן המעשה נפתח, וכאן מתחיל חלקו של הנילון דנן, השופט משה גל, מנהל בתי המשפט: הוא מניח על שולחנו של שר המשפטים, לחתימתו, צו המעביר את כל ערעורי התעבורה של מחוזות ת”א והמרכז (יחד עם מספר תיקים אחרים, מסויימים) מביהמ”ש המחוזי ת”א לביהמ”ש המחוזי בפתח-תקווה (תקנו אותי).

השופט משה גל לא מגלה לשר המשפטים את האמת על הסיבה למניפולציה הזאת (תקנו אותי).

עתירה אשר מוגשת לבג”ץ מתקבלת והצו המעביר למחוז המרכז את הערעורים על בתי המשפט לתעבורה במחוז תל-אביב מתבטל (בכפוף לכמה סייגים, בזכות דוקטרינת הבטלות היחסית) (תקנו אותי).

כעת, משבוטל ה”תרגיל” הזה ע”י הבג”ץ, אץ-רץ הנילון שוב למשרד המשפטים, כדי להכין הצעת-חוק אשר תיתן ל”מערכת” את מה שהבג”ץ לקח ממנה (תקנו אותי).

ועל הצעת-החוק הזאת בא הנילון ביום 4.2.2008 אל ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת (תקנו אותי), והלעיט אותה בשקרים, על “קוהרנטיות של הפסיקה”, ועל כי “החלטנו שעדיף שכל התעבורה יתרכז אצל אותו שופט שעבר למרכז ולכן נקבע שתעבורה יידונו במרכז. יש פה שיקולים של שירות לציבור ויעילות. לא יעיל שיהיה תעבורה גם בתל אביב וגם במרכז”.

“אותו שופט שעבר למרכז” הוא, כמובן, השופטת נוגה אוהד (תקנו אותי), אבל הנילון “הסווה” את זה (תקנו אותי), כדי שחברי הכנסת יתפתו להאמין שרק שיקולי “יעילות” ו”קוהרנטיות של הפסיקה” עמדו לעיני המציעים (תקנו אותי), אבל כאשר הוא אמר את זה כבר דנו בערעורי התעבורה, באותו ביהמ”ש, שני שופטים נוספים חוץ מהשופטת אוהד (תקנו אותי), ביודעו כי בהמשך עתידים לעשות במלאכה הזאת שלושה עשר או ארבעה עשר שופטים, “כל אחד קצת” (תקנו אותי), וגם אם הוא לא ראה את העתיד, את ההתחייבות שלו, “שאותם שופטים (שאחד מהם הוא “השופט שעבר למרכז” – ש’ נ’) ידונו רק בתעבורה, כל המסה תעבור אליהם ולא תתפזר בין השופטים” הוא לא קיים (תקנו אותי), וגם לא התכוון לקיים (זאת אנו למדים מהעובדה שכבר בעת אמירתם של הדברים הם לא היו אמת) (תקנו אותי).

כעת אין מנוס מחזרה אל תלונתי המקורית, יחד עם כל הנספחים לה, ולקרוא את כולם בעיון רב – במיוחד את הנספחים ד’ ו-ו’, כי שום “תמצית” לא תיתן את התמונה המלאה:

·           השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן! (נספח א’);

·           ביהמ”ש המחוזי זרנוגה גימ”ל, זה קל”ב (נספח ב’);

·           משרד המשפטים מציע: חוק נוגה אוהד (נספח ג’);

·           חוק נוגה אוהד (ב): מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, מאשר מהמקפצה (נספח ד’);

·           חוק נוגה אוהד (ג): איך הדרגים המקצועיים במשרד המשפטים הכשילו את השר דניאל פרידמן (נספח ה’);

·           חוק נוגה אוהד (ד) האם מנהל בתי המשפט משה גל שיקר במצח נחושה לועדת החוקה, חוק ומשפט, או הפר במצח נחושה את התחייבותו לפניה? (נספח ו’);

·           חוק נוגה אוהד (ה) האם ההתבזות הייתה כדאית? (נספח ז’).

אני מקווה שכעת תוכלו לברר את התלונה עד-תום.

בכבוד רב,


שמחה
ניר, עו”ד

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר