“יותר רע לא יכל להיות”, האמנם?

“יותר רע לא יכל להיות”, האמנם?

חנה אייזנמן
04.03.2009 08:21
"יותר רע לא יכל להיות", האמנם?


בכלל, רואים באיזור גמלים רבים מאי פעם, שהרי מרוז מחזירה את ארץ ישראל למדבר. היו ימים, לפני התקדמות “תהליך השלום”, ולפני שמשפחת שרון החלה להתעניין ברווחים שאפשר לעשות בקאזינו ביריחו, בהם נסענו בתוך יריחו…



ב”ה

 

 

“יותר גרוע לא יכל להיות”, האמנם?       

                                                          דגל “ירדן” חולש על כביש בית-שאן-צמח ועל המושבה מנחמיה

 

 

שטויות. בכל התלוי במרוז, אין תחתית לשפל ולרוע.

 

אז, לְמה מצפים מארה”ב ה”לוחצת”? למה שהנאצית, הילארי, לא תדבר על חובת ההקמה של “מדינה פלשתינאית”, כאשר אצל המרוזית, בתם של איתן ושרה הקטנה, זהו תנאי להצטרפות לקואליציה במרוז? הרי זה מה שאני טוענת כל השנים – מרוז היא המקדמת את תכנית השלבים, היא היוזמת, היא המנדבת את צבא מרוז לעשות את התועבה המרוזית הזו.

 

האם מישהו כפה על אריאל שרון להצהיר, בחום, קבל עולם, בעצרת בלטרון, שחלום חייו היא הקמת “מדינה פלשתינאית”? באנשים האלה לא נותר שום זיק יהודי, ההוכחה איננה רק בהיותם מובילי הנאציזם הבינלאומי להתעללות בעם היהודי, אלא, גם העובדה שאויביהם הגדולים ביותר הם המוסר, האמת, הצדק, האנושיות והשלום, מרוז היא תמצית הרע בעולם.

 

האיטלקים ידעו מה לעשות במוסוליני, הצרפתים ידעו מה לעשות בפטן, הנורווגים ידעו מה לעשות בקויזלינג, וכל אלה לא סבלו מידי הנדונים על ידיהם למוות, כפי שאנו סובלים מן המרוזים, המנהיגים אותנו לכליון! רק אנו איננו יודעים כיצד לטפל ב”אחים היקרים” המשמידים אותנו.


               הירדן, דרך שולי מנחמיה, תחת כביש בית-שאן-צמח, לקראת חיבורו עם הירמוך

 

אתה יוצא מירושלים לכיוון עיר האבות חברון, אתה עובר בשתי מנהרות-“מגן” ומיד נתקל במעבר-גבול…. בהמשך אתה נוסע בכביש שהוא מובלעת בין שתי חומות מזויינות אימתניות, גם הן ל”מגן”.

 

אתה יוצא מירושלים, דרך פסגת זאב, לכיוון מעבר חיזמה, עפרה, בית אל, צומת תפוח, אתה עובר במעבר-גבול, ובהמשך נוסע לאורך חומה, ועוד הלאה אתה רואה חומות, בתוואים כאלה ואחרים.

 

חומת אבו-דיס המתפתלת לאורך קילומטרים רבים, נראית היטב מן השכונות המזרחיות בירושלים.

 

אתה יוצא מירושלים לכיוון ים המלח, שוב אתה במעבר…


הירדן לאורך “גדר המערכת”

 

כביש 443 חומות ומעברים…

 

ירושלים מוקפת חומות, כי כך רוצה מרוז, בהתאם ל – “להיות עם חפשי בארצנו”. במטרה – “עולם ישן עד היסוד נחריבה…”.

 

רק שנאת ישראל, שאין לה תחתית, כזו שמילאה את כל ישותו של בן-גוריון, יכולה להקים חומות ברזל כאלה, להחנקת עם ישראל.

 

רק בכיוון לוד, בסיס בריחתם של מנהיגי מרוז אל ה”עולם הגדול”, אין מעברים ואין חומות. כדי שגודל פשעיהם של הבורחים לא יטפח על פניהם. כל אחד מהם מכיר טוב יותר את מבואיהן ומוצאיהן של וושינגטון ואנאפוליס, וארה”ב, בכלל,  מאשר את שבילי ארצנו הקטנטונת. תשאלו את המנוולים, מתי ראו לאחרונה את הירמוך? חוץ מאשר במפות, בהן הם משחקים “RISK” בחיינו, הלא וירטואליים, ובארצנו, הנופלת לידי רוצחינו, פרוסת סלאמי אחרי פרוסת סלאמי. סלאם, סלאם…

 

 

שואפים אל המים

 הירמוך

 

בכלל, רואים באיזור גמלים רבים מאי פעם, שהרי מרוז מחזירה את ארץ ישראל למדבר. היו ימים, לפני התקדמות “תהליך השלום”, ולפני שמשפחת שרון החלה להתעניין ברווחים שאפשר לעשות בקאזינו ביריחו, בהם נסענו בתוך יריחו…

 

יצאנו צפונה, לראות מים. מים מצרך נדיר במחוזותינו. שמענו שהירמוך שוצף גועש. על כן ירדנו מירושלים, עקפנו את יריחו, זו מ“עזה ויריחו תחילה”, ראינו נאקה מיניקה את צאצאה, ובמקום לעצור ולצלם, המשכתי בנסיעה. וזה היה פספוס אמתי… בכלל, רואים באיזור גמלים רבים מאי פעם, שהרי מרוז מחזירה את ארץ ישראל למדבר. היו ימים, לפני התקדמות “תהליך השלום”, ולפני שמשפחת שרון החלה להתעניין ברווחים שאפשר לעשות בקאזינו ביריחו, בהם נסענו בתוך יריחו, גם ביקרנו, חפשי חפשי, בארמנות החשמונאים. בינתיים קידמה מרוז מאד את השלום, והיום, אך כרגע בין נסיעה ללא פגע לנסיעה תחת ירי מתוך ה”רשות”, או מ”ירדן”. ולשוטים, היושבים במדינת מרוז, אין מושג, שהם בעצם יושבים על בלימה שבמהרה תינתק ותישור לתופת.

 


נסענו בכביש הבקעה, בואכה עמק בית שאן והלאה, בכיוון צמח והכנרת, עד שנעצרנו באיזור מחולה במחסום ושוטרות/חיילות כוחות הבטחון. חשבתי שישאלו, כמו בכל מחסום שערורייתי אחר, הכל בסדר? כדי לראות מי ומי היושבים במכונית, או, פשוט, לסמן ביד, המשיכו לנסוע, הרי, רואים בבירור, במיוחד עם העצירה, במי מדובר. אבל, השוטרת שאלה – מאיפה אתם? ענינו – ירושלים. ואז היא בקשה תעודה מזהה… שאלנו – למה? וגברת בטחון ענתה – זה “מעבר-גבול” ואנחנו מבקשים מכולם תעודות מזהות….

 


אנו מרבים לנסוע בכביש הבקעה (יש לי אח בקבוץ שלוחות, בעמק בית שאן) ובכבישי יהודה, שומרון ובנימין, כבר נתקלנו ב”מעברי הגבול” התקועים בכל חור בארצנו, אך זו הפעם הראשונה שנתבקשנו להציג תעודה מזהה….

 

נזכרתי במה שסיפרו בת חברים ובעלה, ילדים בני עשרים (שנישאו בני 19), שנעצרו באותו מעבר גבול וסירבו להציג תעודה מזהה. כל הגיזרה קפצה על רגליה, הגיע מפקד הגיזרה ובקשו לעצור אותם, הם אולצו להיכנע למעשה הנבלה הזה…. וגם אנחנו. לא רצינו לבזבז את זמננו על מתן התענוג למרוז להתעלל בנו.

 

אמרתי לעומדים ב”מעבר הגבול” מה אני חושבת על משרד הבטחון ועל מרוז. איחלתי לשני גורמים אלה את כל הרע שבעולם, כדי שעם ישראל יוכל, סוף סוף, לחיות. ובתור התחלה, שאפשר יהיה לנוע כמה מטרים בארץ הזו, מבלי להיווכח שוב ושוב שמרוז היא האויב מספר אחת של העם היהודי ושל האנושות, מונהגת על ידי פושעים סאדיסטיים.

 

עלינו לגלבוע, צילמנו כלניות ורקפות, ראינו יופי, שזיוו הועם באותו “מעבר גבול” ארור. המשכנו לשלוחות, התעכבנו קמעא, והמשכנו לנהריים. הירמוך לא איכזב בזרימתו. אך אין לך מקום בארץ, שאותו לא הצליחה מרוז להפוך למקור לעגמת נפש. כבר, לפני הפניה לנהריים, ניתן לראות את דגל “ירדן”, מתנוסס על גבעה נישאה החולשת על כביש בית-שאן-צמח. גם “אי-השלום”, הממשיך לשאת את שם השווא והשקר הזה, גם לאחר שנטבחו בו, בדם קר, שבע ילדות יהודיות, על ידי חיילי הוד-מלכותו, חולש על הצומת – על המפעל של “הזקן מנהריים”.

 

וכמובן, גם אל אפיק הירמוך, או אל הגשר שעליו, לא תוכל להגיע, אם לא תקדים ותשלם אתנן לקבוץ אשדות-יעקב. אין לך, כמעט, אתר בארץ שהזכיון ל”תפעולו” לא נמסר לקבוצי השמאל. אצלם הכל, כסף, כסף, כסף. עדיין לא הצלחתי להבין על מה התשלום. היו ימים שבקרנו במפלי הירמוך, ממש באותו מקום, ואף יותר קרוב, יכלנו אז לגשת אל המים ממש. אבל, גם מן המוות עושים הקבוצים כסף. אמא שמעוני, מ”ארבע אמהות” האחראיות לרציחתם של המוני חיילים ואזרחי מרוז, עיצבה את אתר הזיכרון לילדות ב“אי-השלום”. שמו שם קיוסק ושירותים (מי בקש מהם?) והנה סיבה לסחיטת כסף. אשדות-יעקב שותפה ל”שלום”. שדותיה נמסרו ל“ירדן”, כפרס על מעשי השוד והרצח שלה נגד העם היהודי בארץ ישראל. עכשו שדות אלה נחכרים בתשלום מידי ממלכת “ירדן”, ובתוכם מתנוססים דגלי ממלכת “ירדן” ההאשמית, שהוקמה בדיוק לשם אותה מטרה שלמענה הומצא “העם הערבי הפלשתינאי” – למנוע מן העם היהודי מקום תחת השמש!

 

ואם לא די בקריעת כ-80% מאדמות ארץ ישראל והקמת הממלכה ה”ירדנית” (שאותה חובתנו למחוק) עליהן, מה שלא סיפק, כמובן, את יצר הג’יהאד של אותם מרצחים, אשר עמדו עלינו שוב ושוב לכלותנו, גם כיבוש יהודה ושומרון וירושלים, בסיוע בן-גוריון, ימח שמו, נחשבה רק לחצי תאוותו של הג’יהאד, ששוב עמד עלינו לכלותנו,הרי מרוז ממשיכה לקרוע את שארית ארצנו ואת לבנו, לטובת הפארטנרים שלה להשמדתנו. אין לזה שום הסבר אחר, לבד מרוע טוטאלי, הרוע המונח ביסודה של מרוז – שהרי, אין פה לא הגיון, לא בטחון ולא מוסר וצדק.

 

וגם מים נותנים לרוצחים….

 

ועם ישראל הולך שוב כצאן לטבח! הפעם, ייתכן מאד, שזה לא ייגמר באלפיים שנות שואה, אלא, בנצח כזה! בחרתם ברע המוחלט, התכוננו למות! ואגב, מגיע לכם!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר