מה בין דני רוטשילד לאורי אריאל?
מה בין דני רוטשילד לאורי אריאל?
|
אריאל מתפתל בתיאום מוחלט עם האקרובטיקה הפוליטית-אופורטוניסטית של הנוכל נתניהו. קדם לו בכך, אורי אליצור, שישב לצייר מפות “מוניציפאליות” עם ה”פלשתינאים”. מי שמכיר בגורם כזה – “פלשתינאי” – הוא פושע מסוג הפושעים שעמדו לדין במשפטי נירנברג, בין שזה “ימין” ובין שזה שמאל!
ב”ה
מה בין דני רוטשילד לאורי אריאל?
שועלים או צבועים
עדיין זו אשפת אדם. אין להם שום בעיה לשחוט איש את רעהו, והכל בשם המטרה הקדושה – השמדת ישראל.
מה בין דני רוטשילד לאורי אריאל? כמעט לא כלום, רק זה, שרוטשילד הוא מראשי השועלים, אריאל הוא הזנב המכשכש.
ביום חמישי יצאנו לערב חזנות וכליזמרים – ערב הצדעה למוסא ברלין. בעלי הדליק את הרדיו, ואנו שומעים קטע מן ה”מהדורה המרכזית”, ברדיו קול-חי. המגיש מקדים משהו על יעקב כץ – כצל’ה, ועל “שלום כלכלי” של נתניהו, ואז הוא מראיין את אורי אריאל.
אין זה משנה מי ישב בכנסת או בממשלה, במרוז, המדיניות תהיה תמיד זהה! כולם מיישרים קו עם מרוז, כלומר, עם בן-גוריון. ברגע שהם מגיעים להנהגת “המדינה שהשמאל בנה”, הם שוברים שמאלה. היום אין ב”ימין” מישהו שיעז לומר – לא היה מעולם, ואין “עם פלשתינאי”. שהרי, אם מישהו יאמר את האמת, מיד תפצח מקהלת המרוזים ה”ריאליים” בשירה גבלסית: די עם הדמגוגיה. זו כבר עובדה. אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מן המציאות, אי אפשר להחזיר את הגלגל ה”פלשתינאי” לאחור…
הגלגל הדורסני שהם גילגלו למגרשנו, במטרה לדרוס, לרמוס ולמחוץ.
גבלס, באמת, יכל לטפוח על חזהו בעליצות מרובה ולזמר – ניצחוני בני, בני מרוז.
תחזור על שקר מליון פעם, יתר על כן, איש לא יטפח על פניך בשקר הזה, והוא יהפוך ל”אמת”, ל”עובדה”, ל”מציאות”, כי אתה אומר זאת בבטחון עצמי-מרוזי רב כל כך, שהחולק יחוש כאינפנטיל, כנוקט בדקדוקי עניות….
למרות שגם היום, לאחר שנים של מאמציה הבלתי נלאים של מרוז להפוך את ארגוני המרצחים, ערב-רב מעשרות ארצות, ל”עם”, אין עם כזה! עדיין זו אשפת אדם. אין להם שום בעיה לשחוט איש את רעהו, והכל בשם המטרה הקדושה – השמדת ישראל. וכשאני עוברת במרחבי ארצנו, מקומות שלא יושבו זה אלפיים, איני מצליחה להבין, במה זכתה אשפת האדם הזו, שמרוז תעניק לה את כל המרחבים האלה, מה יעשו בהם? הם לא עשו בעבר, למה יעשו בעתיד?
אז, לחזור על זה? שנאת ישראל מרוזית! זו הסיבה היחידה. שנאת ישראל!
אז מה אמר הכשכשן
ניכר שהמראיין, קצרה רוחו. הוא מ”שלנו”, בעצם; הוא, באמת, רוצה תשובה, אך אינו מקבל אותה. כלומר, מקבל אותה בעקיפין – אין קוים אדומים!
כאמור, הרדיו דולק ברכב. אני מבקשת מבעלי לעבור לקול-המוסיקה, אני יודעת שהראיון הזה, עם אורי אריאל, “ידפוק” לי את הערב. בעלי, דווקא, מעונין לשמוע, ולי “נדפק” הערב (עד שחברו יחדיו, בנגינה, גיורא פיידמן וחיליק פרנק ותזמורתו, באולם ג’ראר בכר….).
המראיין שואל את אריאל איזה נושא יהווה את הקו האדום, שאותו לא יהיה ניתן לחצות לעבר הקואליציה. אריאל מצליח לא להשיב על השאלה הזו. כאמור, הוא פוליטיקאי במרוז, והוא נסחף ואינו יכל להתכחש לאוריינטציה המרוזית, שטופחה בעמל רב במשך עשרות שנות שקרים מתועבים, שכן, אי אפשר אחרת. גם כך קשה לחבר’ה עם תדמית ה”כהניזם”, שהודבקה להם על ידי המרוזים, שונאי ישראל הגדולים מכל שידע העם היהודי בדברי ימיו, ועל כן, הם רדפו את אוהב ישראל, הרב מאיר כהנא, זצוק”ל, הי”ד, ולכן הם רודפים את כל אוהבי העם, התורה והארץ. זאת, בעזרת האורי אריאלים, חובבי “אחדות ישראל”.
ניכר שהמראיין, קצרה רוחו. הוא מ”שלנו”, בעצם; הוא, באמת, רוצה תשובה, אך אינו מקבל אותה. כלומר, מקבל אותה בעקיפין – אין קוים אדומים!
המראיין מעוניין לדעת את מדיניות האיחוד-הלאומי, אשר לשיחות עם ה”פלשתינאים” בנושא ה“שלום הכלכלי”(?) האם יסכים האיחוד-הלאומי לקיום שיחות עם ה”פלשתינאים”. ואז מטיל אריאל את הפצצה הכי אידיוטית ששמעתי לאחרונה, גם בתקופה מדהימה זו – אריאל אומר – לא חשוב עם מי מדברים, חשוב על מה מדברים….
אריאל אפילו לא קלט, שהמראיין – איתו, כלומר, יהיה אתו, אם לא ישתפן, המראיין רוצה לשמוע, סוף סוף, את הבשורה הנכספת, בשורה יהודית, גאה, מתבקשת. אבל, אל תדרשו ממכשכשי זנב לקלוט. המראיין יצא ומיקרופונו על ראשו. ולדעתי, לא אטעה אם אומר, שיש לי מושג מה חושב המראיין על מרואיינו.
במשך עשרות שנים מתאמצים לקבע את השקר ה”פלשתינאי”, ובמקום ש”ישראל” תאמר בשקט, אפילו לא צריך לזעוק, שכולם יכולים “לקפוץ לה”, את השקר הזה היא לא תבלע ולא תתן להבליע אותו בדעת הקהל, אז דווקא מרוז, היא המטפחת כל השנים את השקר המרוזי הזה, שכולו על טהרת שנאת ישראל להשמיד.
וזו, בדיוק, כוונתו של המרוזי, דני רוטשילד; הוא רואה רובד-צבאי ורובד מדיני. כלומר, אסור בשום פנים ואופן להשמיד את האויב העומד עלינו לכלותנו, כי אז, מה יהיה על הרובד המדיני? הרי לא תצפו מן המרוזים, שושביני תכנית השלבים, אנשי המועצה לשלום ולבטחון, להודות שהרובד המדיני מוצה עד תום, ולמעשה הוא היה תמיד חסר תוכן, ובעצם לא היה מה למצות, מלכתחילה היה הרובד הזה פשע נתעב ומרושע, לא אנושי, נגד העם היהודי ונגד האנושות.
אריאל מתפתל בתיאום מוחלט עם האקרובטיקה הפוליטית-אופורטוניסטית של הנוכל נתניהו. קדם לו בכך, אורי אליצור, שישב לצייר מפות “מוניציפאליות” עם ה”פלשתינאים”. מי שמכיר בגורם כזה – “פלשתינאי” – הוא פושע מסוג הפושעים שעמדו לדין במשפטי נירנברג, בין שזה “ימין” ובין שזה שמאל! הכרה כזו כורתת את ארץ ישראל עליה אנו יושבים. המודה במקצת אין לו סייג! כמו הסיפור של שלום-עליכם על היהודי שנתבקש להחזיר קדרה ששאל משכנו. ראשית, אומר היהודי, לא שאלתי ממך קדרה בכלל. שנית, היא היתה סדוקה כשהשאלת לי אותה. שלישית כבר החזרתי לך אותה מזמן….
חבל על הזמן. אם זו ההנהגה, אז מה יגידו אזובי ה”רע במיעוטו”.
זה לידיעת כל האידיוטים שהצביעו לאיחוד הלאומי, במקום להכיר, סוף סוף, באיסור המוחלט על השתתפות בשקר המזוויע הזה של ה”דמוקרטיה” המרוזית! במקום לקלוט סוף סוף, שמתן יד למרוז הוא מרד בה’, הם ממשיכים לדפוק את הראש ואת חייהם, בקלפי.