בין הבחירות לקואליציה (ה): על ה”רזולוציה” של “רצון הבוחר”

בין הבחירות לקואליציה (ה): על ה”רזולוציה” של “רצון הבוחר”

שמחה ניר, עו”ד
21.02.2009 12:05
מחיר מציאה

מחיר מציאה


מספר רב יותר של מפלגות בינוניות וקטנות משקף יותר את מגוון העמדות בציבור, ומאפשר, בקלות יתירה, להקים קואליציה יציבה, מתוך מספר גדול של אפשרויות – כולן סבירות



במקום בו ישנם שני יהודים ישנם שלושה מוישה, וארבע דיעות, ואת זאת צריכים להפנים במיוחד אלה אשר מדברים על מדינה יהודית (גם אני אחד מהם, אבל אצלי זה מופנם משחר ילדותי).

הוסף לכך את העובדה שבמדינה הזאת חיים גם ערבים, אשר איש לא מציע ברצינות לשלול מהם את זכות הבחירה, ואת העובדה שגם הערבים אינם מעור אחד, ומצאת שכדי שהכנסת תשקף ברזולוציה טובה את מגוון הדיעות בציבור אי אפשר להסתפק בשתי מפלגות גדולות, המתחלפות ביניהן בשלטון.

בשיטת המפלגות הגדולות הבוחר לא יודע איזה ח”כ, ומאיזו מפלגה, הוא יכניס לכנסת בקולו ה”שולי”, והוא גם לא יודע איך תתפצל המפלגה שהוא יבחר בה, אחרי הבחירות, ומי שלא מאמין – שיחכה לשאול מופז ושות’.

הכנסת האידיאלית, בעיני, היא כזו שיש בה 4 – 6 סיעות בינוניות, אשר יכולות ליצור כמה וכמה קואליציות שונות, אבל סבירות, גם בלי ה”סחטנות” של הסיעות הקטנות, והשאר סיעות קטנות, כולל סיעות-יחיד – פלפל הדמוקרטיה.

ראו, לעניין זה את הצעתי לשינוי שיטת הבחירות, שיטה אשר מאפשרת רזולוציה טובה יותר של מיגוון-הדיעות בציבור, והיא גם זולה יותר לאוצר המדינה.

ועוד בעניין זה: שיטת הבחירות שלי: פנייה אל הוועדה שמינה נשיא המדינה לבחינת מבנה השלטון בישראל.

הצעתי זו הינה כבר בת כמה שנים, והיא מצריכה “קונסולידציה” עם מה שכולנו החכמנו במשך הזמן, אבל גם בלי ה”מילואים והשלמות” אפשר להעריך כיצד הייתה הראית הכנסת, אחרי הבחירות האחרונות, אם אלה היו נערכות על פי שיטתי.

אפשר להניח, במידה לא מעטה של סבירות, שהמפלגות אשר קיבלו 3 – 6 מנדטים היו מקבלות כל אחת בערך את אותו מספר הקולות שקיבלו בפועל, והוא הדין גם לגבי ש”ס.

שאר המפלגות – מימין שמאלה – היו מקבלות (הטעות לא יכולה להיות גדולה) בערך כך:

ליברמן ימין – 6 ח”כים, ליברמן מרכז – 7, ליכוד ימין (ביבי?) – 12, ליכוד מרכז (דן מרידור?) – 13, קדימה ימין (מופז?) – 13, קדימה מרכז (ציפי) – 13, עבודה מרכז (ברק?) – 8, עבודה שמאל (עמיר פרץ? שלי יחימוביץ?) 6, מרצ – 4.

סה”כ – 82 מנדטים, במקום 86 שקיבלו בפועל, וארבעת המנדטים הנגרעים היו הולכים לסיעות בנות ח”כ אחד או שניים – פלפל הדמוקרטיה.

וכעת ראו כמה קואליציות שונות – אבל סבירות – אפשר להרכיב על בסיס התוצאות האלה, “בלי  ליברמן ימין ובלי הערבים” (על משקל … אתם יודעים):

  • קואליציה א’: ליברמן מרכז (7) + ליכוד ימין (12) + ליכוד מרכז (13) + קדימה ימין (13) + קדימה מרכז (13) + עבודה מרכז (8) = 66 ח”כים, בלי ה”סחטנים”.

  • קואליציה ב’: ליברמן מרכז (7) + ליכוד ימין (12) + ליכוד מרכז (13) + קדימה ימין (13) + קדימה מרכז (13) = 58 ח”כים, כאשר שאר המפלגות זוחלות על הברכיים, ומתחרות זו בזו מי תסכים לקבל תמורה פחותה יותר תמורת תמיכתה בקואליציה.

  • קואליציה ג’: ליכוד ימין (12) + ליכוד מרכז (13) + קדימה ימין (13) + קדימה מרכז (13) + עבודה מרכז (8) = 59, עם תמיכה כנ”ל.

  • קואליציה ד’: ליכוד מרכז (13) + קדימה ימין (13) + קדימה מרכז (13) + עבודה מרכז (8) + עבודה שמאל (6) + מרצ (4) = 57, עם תמיכה כנ”ל.

  • קואליציה ה’: ליכוד מרכז (13) + קדימה ימין (13) + קדימה מרכז (13) + עבודה מרכז (8) + עבודה שמאל (6) = 53, מצב המצריך תמיכה נוספת, קצת יותר חזקה.

מה היה לנו עד כאן? קואליציה אחת ללא שום “תגבור”, וארבע קואליציות המצריכות תגבור של 8 ח”כים, במקרה הגרוע ביותר.

כעת נכניס לתמונה את המפלגות הדתיות, אשר מאז פרוץ המדינה היו מוכנות, תמורת נתחי-תקציב לבוחריהם, לשבת כמעט בכל ממשלה: אם נביא בחשבון שכל אחת מארבע הקואליציות (ב’ עד ה’) יכולה להתקיים עם המפלגות הדתיות-אשכנזיות או עם ש”ס, וכבר אנחנו מסובבים, על האצבע הקטנה, תשע (!) קואליציות שונות – כולן סבירות.

מה נשאר לנו עוד? מי שחושש שקואליציה בת 61 עד 66 ח”כים לא תהייה יציבה דייה – ישוש לתת מיצובישי אחד תמורת 3 אצבעות – ממש מחיר מציאה.

ואחרון-אחרון, אולי חביב אולי לא – קרב-האגו על ראשות הממשלה, בתוך כל קואליציה שתקום, אבל, במסגרת סחר-הסוסים המקובל אפשר להסכים על נוסחת-איזון לפיה ראש ממשלה אחד = משנה לראש הממשלה + סגן ראש ממשלה + 3 מיצובישי + 2 וספות, וגם כאן, ריבוי האפשרויות מוריד את המחיר, כי כל מי שעושה שרירים אפשר להגיד לו בלי טובות.

סיכומו-של-דבר, עם שלל-אפשרויות כזה אפשר לבוא לבית הנשיא עם קואליציה מבושלת, ותוך חמש דקות מרגע הטלת-התפקיד אפשר להניח לפני הנשיא הסכם-קואליציוני לעילא-ולעילא.

הערת-שוליים: למקרא הדברים האלה אני רואה אתכם קופצים על רגליכם האחוריות: הכל ספקולציה!

ואכן, אין לי אלא ספקולציה, ומי שרוצה להציע ספקולציות אחרות, סותרות – נו פרובלם.

__________

בין הבחירות לקואליציה (א): על חוסר האחריות של ציפי לבני וביבי נתניהו – כלפי עצמם, וכלפי מפלגותיהם-הם

בין הבחירות לקואליציה (ב): אגדת-ההבל על ה”סחטנות” של המפלגות הקטנות

בין הבחירות לקואליציה (ג): גאולה כהן מתבכיינת, ובצדק – אבל …

בין הבחירות לקואליציה (ד): סיעות-היחיד – פלפל הדמוקרטיה

בין הבחירות לקואליציה (ה): על ה”רזולוציה” של “רצון הבוחר” (אתה נמצא כאן)

בין הבחירות לקואליציה (ו): על הדרישה האופנתית לשינוי שיטת המימשל



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר