העם אמר דברו
העם אמר דברו
|
תוצאותיה הסופיות מערכת הבחירות אשר אך זה עברה עלינו מעלה תובנות מספר באשר לדפוסי ההצבעה. התובנות אשר יידונו בהמשך, באות מפינות שונות של ההוויה הישראליות ומעלות לעיתים ספקות בכל האמור לשיקולים רציונאליים, פרגמטיים, אשר כוונתם היא טובתה נטו של מדינת ישראל.
13 פברואר 2009
בוחרי “נוא-אמון”
תוצאות הבחירות הוכיחו לכולנו כי בוחרי “גטו גדרה-חדרה” מנותקים מהווית עם ישראל. רבים הם אלו מהם השטופים בתסמונת “קדחת נוא-אמון” (ראה סיפרו האלמותי של מיקה וולטרי, “שנהאת המצרי” המהווה ספר חובה לכל מי שחפץ להבין את קלקולי “בועת תל-אביב” של היום), אלו תושבי “מדינת תל-אביב” כפי המכונה בפי רבים, הלוקים קשות בראיה מרחבית עתידית, המנותקת מהוויית קיומנו, והלא כבר נאמר “איזהו חכם הרואה את הנולד”.
מפלגת קדימה לא זכתה ‘בבוחרים אידיאולוגיים וערכיים, “קדימה” זכתה בבוחרים מונעי דרך השלילה אשר לא הצביעו בעד ציפורה ל’ משום שהיו משוכנעים שהיא המתאימה ביותר למשרת ראש הממשלה אלא רובם בחרו בה על מנת לחסום את דרך נתניהו לשלטון. בכך אמנם מילאו תאוותם מנותבת השנאה, אך התעלמו מהאינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל.
בועת “גטו גדרה-חדרה” גבה ליבה. חלקם של שוכני הגטו אשר מרגישים מוגנים זה בחמימותו של זה, זה בסחיאו של זה, חשים בטוחים כי להם זה לא יקרה, כי קסאמים לא יפלו באזורם, כי אפשר להפקיר את תושבי אזור הדרום והצפון ולא לספור אותם ולכן ניתן להטיל את פתק הצבעתם ל”קדימה”, שטופת אמוק מסירת שטחים תמורת כלום, בלא שישאו לכאורה בתוצאות.
אלו הם השקועים אך בעצמם, מאווייהם ועינוגיהם, תושבי “הבועה”, אינם עומדים על הכשל הלוגי בהצבעתם ל”קדימה”. הרי קדימה מבקשת (אם במעשה ואם במחדל) להכניס צבא איראני לאזורי הגבול , קלקיליה וטול כרם כמו גם לכלל איו”ש באמצעות תכניתה למסירת שטחים תמורת-פיסת-נייר לידי הפת”ח (אופס, החמאס. אופס, איראן). במקרה זה, במידה ויעלה זממה של ציפורה לבני בידה, תופגזנה תל-אביב, הרצליה, כפר סבא, נתניה, בת ים, חולון ועוד, על ידי רקטות ופצצות מרגמה ללא רחם (ראה ערך חמאס והנגב המערבי). על טיסות נופש לחו”ל יכולים אנו כולנו לשכוח, שדה התעופה בן גוריון ישותק עקב ממטרי טילים. כלומר תושבי ה”בועה” יהיו הראשונים להיות בקו האש החמאסי המשופר. לפתע, יהפכו מנעמי החיים התל-אביבים, לאימת החיים בתל-אביב. העובדה כי בכך יעשה צדק פואטי עם תושבי “מדינת תל-אביב” ובדין, אינה מנחמת את חפצי החיים בינינו, באשר עמם ניפגע כולנו.
כבר נאמר כי “בגלל מסמר אבדה פרסה וגו'”. הנה אנו באים, בגלל דפוסי הצבעה קלוקלים של יושבי הגטו “גדרה-חדרה” יאבד הרוכב.
נהנתנות לא קנתה לאי מי מדינה וקיום בכבוד, הכרה בקשיים והמוכנות לקראתם ואליהם אלו הם היוצרים אומה. אנו (ההם) בבועת תל-אביב הקדמנו את המוקדם מהמאוחר, הפכנו היוצרות.
בוחרי קדימה
מה חבל כי תוכניתה של ציפורה ל’ מקרבת את סופו של החלום היהודי ציוני. זוהי המועמדת אשר בבירור “אינה מתאימה לשמש בתפקיד ראש הממשלה”, הממלאת ראשינו בסחרירי “שלום העיוועים” כאילו והמונופול עליו קיים אך בידה.
בהתאם לתוכניתה של “הבלתי מתאימה” הזו תוקרב ישראל על מזבח ההפשרה המתוכננת, אשר יעילותה עדיין לא נוסתה, בין ממשל אובמה לעולם האיסלאמיסטי וציפורה ל’ תהווה עבד נירצע בידם למימוש תוכניתם זו. כלומר לגישתה, אנו, תושבי מדינת ישראל נהפוך להיות שפני הניסיון, קרבנות של ניסוי גלובלי אשר אפשר וסביר כי לא יעלה יפה ובשלב זה או אחר יעלה על שירטון. במקרה זה צפוי כי הנזק לבאראק אובמה וממשלו יהיה למצער אבדן הסיכוי לקדנציה נשיאותית שנייה אך לגבינו תהיה זו תחילת הדרך המובילה לגלות מספר שתים. ואז? מוטב כי תושבי “הבועה” יחלו (כאלגוריה), בשעורי גיאוגרפיה לדורות הבאים בדבר אזור מסויים במרכז אפריקה.
כמובן, ממשל אובמה לא יציג זאת כך. ברי הוא גם כי האיחוד האירופי יחרה ויחזיק אחריו וישכנע את ציפורה ל’ “המשוכנעת”, כי הדבר יעשה אך לטובת ישראל וביטחונה וכי הללו יהיו ערבים לקיומה, חוסנה, עמידתה, טובתה, ועוד, ועוד. כל שעל ישראל לעשות, יאמרו הם, הוא לתרום את חלקה להפשרת סכסוך התרבויות הגלובלי, כמה נאה. כמובן שבאם יחלו החמאס והחיזבאללה באופנסיבה הסופית שלהם כנגד ישראל, “יעמדו בדיבורם” כל אותם ‘מפריחי הבטחות’, יצקצקו בלשונם, ינודו בראשם וייאנחו “מה חבל שמדינת ישראל אינה קיימת יותר”. אפשר וגם יקימו מכון שואה וגלעד נוסף לזכר היהודים קרבנות השלום הגלובלי שכשל עם האיסלאם הקיצוני, אפילו ידליקו נרות ויזילו דמעה.
משתתממש תכניתה תלושת המציאות של ציפורה ל’ בהתאם להוראות ממשל באראק אובמה, תעמוד בפני מדינת ישראל הברירה לחדול מלהתקיים או לסלק מכל עמדת הנהגה והשפעה שרלטנים כדוגמת ציפורה –ארד ואדלר ומשובטיהם. יש לתמוה מדוע לא נקדים רפואה למכה ונסלקם כבר כעת. במידה וזה לא יקרה הרי הראשונים להתחיל את “השחייה בים” לכיוון מערב (שוב, כאלגוריה) יהיו תושבי “הבועה”. כמובן, איננו מכוונים לכך כי התרחיש המתואר יקרה מחר, כמו גם לא בימי חיינו. אך באם רוצים אנו לחסוך תרחיש נורא זה לנכדינו ונינינו עלינו להתעשת ומהר. כל שנעשה (או נחריב) היום, רישומו יהיה ניכר בעוד 30-50 שנים אם לחיוב ואם לשלילה. אין כאן כוונה להפחיד אי מי בינינו. יש מאידך כוונה ברורה לשרטט תרחיש אפשרי לעתידנו.
לחילופין, אנו סמוכים ובטוחים כי רבים מתושבי “הבועה” מחזיקים בדרכון זר באמתחתם וכפי שעזבו לאנחות את תושבי הצפון ועוטף עזה המהווים חגורת הגנה טבעית בעבורם, ינטשו אלה גם הפעם (ראה ערך בורג ומשובטיו) ויהגרו לארצות הים ללא נקיפות מצפון, הלא כבר עשו זאת כעת בהתנהלותם ובהצבעתם ל”קדימה”.
בוחרי “קדימה” מבטאים גישה שלילית בסיסית. לא האג’נדה והאידיאולוגיה של מפלגה זו היא המביאה אותם להצביע עבורה, שהרי אידיאולוגית “קדימה” הינה חוסר מוחלט באידיאולוגיה ומשנה סדורה. ניסיונם לחסום את גוש הימין ובפרט את שנוא נפשם בנימין נתניהו הוא המריצם לקלפי. מכאן שבוחרי קדימה מיצגים את השלילי והמנוכר בציבוריות הישראלית.
מפלגת העבודה ומר”צ
חיים אורון יושב ראש מר”צ שגה באבחנתו. בניגוד לנאמר על ידו, בוחרי מר”צ (ומפלגת העבודה) לא התאבדו בעד לבני (כפי שטען בסיום ליל הבחירות)—הם התאבדו ראש וראשון נגד בנימין נתניהו.
בוחרי השמאל ניסו לאחוז שתי ציפורים במכה אחת. מחד, הענישו את מפלגות השמאל עליהן הם נמנים על שסטו מדרכן הערכית הסוציאליסטית והתרכזו בנושאים חשובים לכשעצמם אך שוליים להוויית השמאל דהיינו נושאי מדיניות, וזכויות הפלשתינים. מאידך, הרימו קולם נגד עלית הימין, נגד בנימין נתניהו בכך שנתנו קולם למפלגה שחציה לפחות הינו ימני מובהק דהיינו, מפלגת קדימה. הפירכה המוסרית והערכית בבחירתם בעבור מפלגת מושחתים ועריקים פוליטיים ובלבד ששנוא נפשם ייפול תחתם, נעלמה מעיניהם.
גם חברי הקיבוצים, מעוזו המסורתי של השמאל, לא טמנו ידם בצלחת. ההצבעה נגד בנימין נתניהו ולכן בעד מפלגת קדימה וגריעת קולותיהם ממפלגת העבודה תפסה גם שם תאוצה. מילא, חברי הקיבוצים בעוטף עזה שתמכו בעליצות, בהפגנות שנאה ובחדווה בגרוש גוש קטיף, בעוד שזמן קצר לאחר מכן תחת תהפוכות ‘גורל הצדק הפואטי’, שילמו את מחיר עיוורונם בצורת רקטות ופצצות מרגמה על יישוביהם וסאגה זו לא נגמרה ואף לא תיגמר תוך ולאחר הרגיעה הבאה עלינו לטובה.
אך מה באשר לשאר חברי הקיבוצים אשר שנאתם לימין מבלעת עליהם את דעתם. מדוע הם שברו את גבה של מפלגת העבודה אשר קיומה תחת משטר דמוקרטי הוא הכרחי כעמוד התווך של השמאל למול ימין מתחזק. גם כאן שיחקה הסכלות והקיבעון המחשבתי תפקיד מכריע בדפוסי ההצבעה של הקיבוצניקים אשר ניראה כי אינם כה מצויים בהוויות הארץ והעולם. הרי במו ידיהם מנסרים הם את הענף עליו הם יושבים. הינם מפוררים את גרעין השמאל הקשה, האוטנטי, האמיתי המצוי עדיין אי פה אי שם בקיבוצים. הצבעה לקדימה הכוללת בתוכה כמחצית תומכי גישת הימין מטילה מכה אנושה נוספת על שקיעת השמאל הישראלי ואפשר ומונעת שיקומו העתידי.
השמאל הישראלי לא השכיל להבין כי חלפו עברו ימי אוסלו העליזים. עברנו אותם, עברנו את פינוי לבנון הנחוץ אך הכאוטי, עברנו אינתיפאדה רצחנית ועברנו את פינוי גוש קטיף האסוני למדינת ישראל. גם מלחמת לבנון השנייה אשר באה בעקבות אותו פינוי לבנון כאוטי, פקחה עיניים רבות בציבור. כאשר פימפם השמאל הישראלי את המנטרה האווילית “די לכיבוש” הוא לא היציע מזור לתופעות כמו חיזבאללה וחמאס אשר הציבור מצידו הבין היטב כי יבואו במקום “הכיבוש”. וכך דחק עצמו השמאל לנישה בלתי אפשרית אשר בה מציע הוא לציבור ולמדינת ישראל להתאבד, חד וחלק. ובכן הציבור חפץ החיים אינו מוכן לקנות עיוות אידיאולוגי שכזה.
הציבור הנאור, הפיקח ותאב החיים היפנים את האנטיתזה בגישתו הדו-פרצופית של השמאל לציונות. מחד, פעולתו ההיסטורית של השמאל ביישוב ארץ ישראל אינה ניתנת להכחשה. מאידך שנאת השמאל הציוני ההיסטורי לציונים האמיתיים בימינו, אלו המתיישבים בשטחי איו”ש יצרה דיסוננס בלתי ניתן לגישור בין רצונות ופעולות השמאל. במידה והשמאל היה דבק בדרכו כי בבוא היום, לכשיבשילו התנאים, יתכנסו יישובינו באיו”ש בגושי התיישבות, אך עד אז יחבקו ויאמצו אל ליבם את המתיישבים כבשר מבשרם, כחלק אינטגראלי וחשוב לעם היהודי, קרוב לוודאי כי היו נתפשים כישרי דרך וחזון וראויים לעם ישראל. גם כאן, השנאה ללא מצרים לימין ולמתיישבים היא שהיוותה עקב אכילס בנפילתו החופשית של השמאל, ובדין.
השמאל איבד דרכו בכל הנוגע לדרכו הסוציאליסטית מקדמת דנא. אנשיו הפכו לחברי אליטות שבעות, מדושנות, עשירות אשר לא השכילו להבין ולחוש את דחקם של כמיליון עניים וקשי יום במדינת ישראל. יותר משפגע הימין בסקטור הציבורי החלש, פגע בהם שלטון השמאל והאידיאולוגיה הסוציאליסטית המנופצת, המזגזגת, הילתי אמינה בה מחזיק הוא כיום. את החשבון הגיש הציבור לשמאל לפירעון ביום הבוחר.
ההצבעה המגדרית
המסע של ציפורה ל’ לשכנע נשים מהססות להצביע עבורה אך משום היותה אישה אפשר ויתברר כניצחון פירוס לכלל ציבור הנשים במדינת ישראל. דפוסי הצבעה מגדרית זו מסיטים את הישגי הנשים בדורות האחרונים צעדים רבים אחורה. מפלגות מר”צ והעבודה, כמו כלל השמאל הישראלי, ניזוקו קשות בבחירות אלו עקב עריקת נשים מהם על מנת לחזק את ציפורה ל’ ומפלגתה “קדימה” כנגד “הגבר”, המועמד בנימין נתניהו.
כבר בבחירות הבאות אפשר ומועמדתה של אישה למשרת ראש הממשלה תעמוד בסימן שאלה. הבוחרים יהססו להציב כמועמדת אישה שתזכה בקולות הנשים אך משום היותה אישה ולא בזכות כישוריה, אפילו וכשירה היא להתמודדות. החשש לקיום ישראל עקב דפוס ההצבעה המגדרי יפגע אנושות במעמד האישה במדינת ישראל.
חמור מכך, דפוס ההצבעה של ‘אישה עבור אישה בשל היותה אישה’ אפשר ומרמז על הטייה כזו גם בנושאים אחרים. לדוגמא, הכיצד נבטח בשופטת אישה שתשפוט משפט צדק בין גברים לנשים? הכיצד נבטח בעובדת סוציאלית שתהיה הוגנת עקב סכסוך גירושין ומשמורת על הילדים? וניתן להפליג בכך עוד ועוד. ניתן לומר בוודאות כי ציפורה ל’ הזיקה לציבור הנשים והטילה אותו והישגיו שנים לאחור.
אדרבה ואדרבה לוואי וחשוב מאין כמוהו כי תיכנסנה נשים נוספות לעיסוק בפוליטיקה הישראלית אך אילו חייבות להיות ראויות לתפקידן כמשרתות ציבור ולא כקרדום לחפור בו לקידום בלבדי של ענייניהן המגדריים. קצנו בפוליטיקאים המחפשים לעצמם מקום תעסוקה תוך קידום מאווייהם האישיים, הסקטוריאליים והמגדריים בלבד, הן גברים והן נשים. עלינו לרענן את השורות במשרתי כלל הציבור לאמיתם.
הנה זה יצא המרצע מן השק. אחת-עשר ארגוני נשים פנו היום לחיים אורון (ג’ומס) בדרישה לפנות מקומו בראשות מר”צ בעבור ח”כ גלאון, אשר אינה נכללת בין הזכאים מטעם מר”צ לישיבה בכנסת החדשה, בטענה כי הינה פעילה פמיניסטית ידועה ועמלה ללא לאות בעבור ציבור הנשים. דרישה זו הינה הזויה ועלבון לאינטליגנציה. ח”כ גלאון נבחרה לדאוג לרווחתו של כלל הציבור, גברים כנשים כאחד, לכלל עם ישראל, והדרישה המגדרית הלזו הינה מעליבה ומבזה את כנסת ישראל. אפשר ולא בכדי חוברת נושאת דגל המגזר (גלאון) לנושאי דגל המגדר (ח”כי הערבים) בבחינת הלך הזרזיר אצל העורב, או אם תרצו, מצא מין את מינו.
מפלגת “ישראל ביתנו”
הפחד והשנאה שזורים האחד בשני. השנאה הינה נגזרת של הפחד ומהווה את צורתו הממוקדת יותר. באם פחד הינו תכונה ערטילאית כתוצאה מאיום כלשהו, הרי השנאה הינה ממוקדת באובייקט ברור לחלוטין, בסיבות לאיום. בן אנוש שאינו מפחד מאלו הקמים להורגו אינו בן אנוש, זוהי תכונה טבעית, חייתית, אשר ירשנו אותה מאבותינו מקדמת דנא כפופי הגב ושעירי הגוף. כך, אנו היננו בן אנוש העונים לציווי התורשתי הטבוע בנו, על מעלותיו ומגרעותיו.
מאידך, התגברות ההיגיון הצרוף, על רגשי השנאה עקב היותנו בעלי “מותר האדם מהבהמה” והפנייתם לערוצים מתונים, מאוזנים ופרקטים יותר גם היא מסממני ההיכר של בן אנוש. במה הדברים אמורים? בדפוס ההצבעה למפלגת “ישראל ביתנו”. דומה כי השנאה לערביי ישראל כמו גם ארגוני הטרור, הנתפסים בצדק רב כזוממים להשמידנו, היוותה את דפוס ההצבעה עבור מפלגה זו. אין עוררין כיום בקרב מרבית הציבור היהודי כי ערביי ישראל הרוויחו את רגשי הפחד והשנאה כנגדם ביושר. קשה להאשים בוחרים המטים אוזן לתכונותיהם הקמאיות ביותר ומצביעים למפלגה החורטת על דיגלה את “הפיתרון” לבעיית ערביי ישראל, תוך שמלבה את אש השנאה הנסמכת על תחושות הפחד בלב ציבורים רחבים בישראל וזאת על מנת לקנות קולותיהם.
קשה שלא להבין את דפוסי ההצבעה של תומכי “ישראל ביתנו”, חלקים נרחבים יותר ויותר במגזר הערבי בחרו בקו אנטי יהודי, תומך אויבי ישראל והציבור חפץ החיים מתגונן. ‘ערביי-האיסלאם’ הינם ייחודים בהתנהלותם. ניתן לראות זאת בכל מדינה בה יושבים הם מסביב לגלוב. הם מתקשים להשתלב בתרבויות אחרות ובמירב המקרים חותרים במרמה וכחש תחת אושיות הוויית מארחיהם. האם יש לתלות התנהלות זאת בטבע הערבי (ללא שמץ גזענות כאן) או בטבע דת האיסלאם עדיין אינו נהיר דיו. מאידך, במירב המקרים, אין ‘ערבים-נוצרים’ לדוגמא עונים על דפוסי ההתנהגות של ערבים איסלמים, הנותן רגלים לסברה כי הבעיה נעוצה בדת האיסלאם עצמה.
בוחרי הליכוד
אלו הם הבוחרים אשר ברובם בחרו אידיאולוגיה נטו—קיומו של עם ישראל כלאום יהודי בארצו ישראל. בוחרים אלו אמנם בחרו גם בדמות הייצוגית של מפלגת הליכוד הלא הוא בנימין נתניהו אך יש לזכור כי עם השנים הועם זוהרו של זה, רבות “תודות” להתקפות הפרועות ומסעי הדמוניזציה הבלתי נלאים של “הכלבים השוטים של הדמוקרטיה” הלא הוא אספסוף המדיה.
ניתן לשייך את רובם של בוחרי הליכוד המתון כיום לשמאל האוטנטי של ימים עברו. קיימת זהות רבה בין אידיאולוגית השמאל מראשית ימי הקמת המדינה, לימין המתון כיום. השמאל התפלג לשלוש מחנות עיקריים. 1 . השמאל המיליטנטי והפשיסטי, 2 . השמאל המתון עד קיצוני , 3 . והשמאל האוטנטי החש זהות גדולה יותר עם הימין המתון. תנועות השמאל האוטנטי והימין המתון המזהות עצמן כיהודיות (לא רק כדת אלא אף כתרבות), ציוניות ודמוקרטיות הן המדברות לליבו של הציבור הישראלי בעוד שמחנות השמאל הקיצוני והמיליטנטי הפכו לנלעגות, מחריבות ישראל מבית ובזויות לכן בראיית כלל הציבור. אותם אלו אשר מדינת ישראל וקיומה יקרים לליבם התייצבו בגאון, אפשר אף בהתרסה, בצד המחנה היהודי, הציוני, הדמוקרטי והלאומי, זהו מחנה הימין המתון כיום.
בוחרי הימין אינם נבדלים מכלל עם ישראל הרודף ושואף לשלום. אין אפשרות לבדל את ‘השלום’ מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ל”שלום” של מצביעי הימין, כולנו שואפי שלום. אנו נבדלים האחד מהשני בדרך המועדפת עלינו להשיגו. מצביעי השמאל שואפים לשלום כעת גם אם יבוא על חשבון הדורות הבאים. לגבי דידם חיי הרגע הם הנחשקים ולעזאזל עם עתידה של מדינת ישראל. ואילו בוחרי הימין מוכנים לחוות קשיים עכשוויים ובלבד שיובטח עתיד בניהם נכדיהם וניניהם גם כן. בוחרי השמאל “עייפו מלנצח” במלחמת הקיום הלאומית ואילו בוחרי הימין רעננים ונחושים לנצח ולהבטיח את שרידות עם ישראל במולדתו.
האם עלינו “להחליף את העם”? כמובן שלא, רובו של העם טוב, נאמן, חרוץ ובעל ערכים. עלינו לחנך, באופן דמוקרטי אותם אלו שאינם תואמי קריטריונים חיוביים לעם העומד על נפשו והמתאפיינים בהתנהלותם להחריב את הבית על ראש כולנו. עלינו להפנים כי “קורבנות השלום” אינם אלו הנופלים למען שלום הזוי אלא אלו הנופלים למען קיום העם בכבוד. אכן, יהיה “טוב לחיות בעד ארצנו” לעת אשר יגור זאב עם כבש, אך אין סיכוי לכך ושאיפה זו לא תתממש לפני מלאנו את הציווי “טוב למות בעד ארצנו” ולא לפני שהוסרו מרבית האיומים על קיומנו. להוותנו עדיין לא הגענו לימים אלו.
טועה מי שחושב כי העם נטה כה חדות ימינה בבוקר בחירות בהיר אחד, ולא היא. מזה שנים מספר, כאשר ההוכחות המדממות מוטלות לפנינו, שהעם היפנים לבסוף כי דרכו של השמאל הובילה את ישראל לאסון קיומי והצבעתו לכאורה בחדות ימינה מבטאת את אי הנחת הבסיסי מכך. ההצבעה ימינה הינה הצבעת מחאה יותר מאשר שינוי דעות קיצוני. הציבור הצביע נגד מה שניראה לו כי יהודים, ישראלים (לכאורה) עמלים ללא לאות בשם אינטרסים זרים להחריב את מדינת ישראל מבפנים בעוד “מנהיגינו” עומדים מנגד ומחשים.
הציבור בישראל אמר את דברו. יתגלגלו הדברים לאן שיתגלגלו וירכיב את הממשלה הבאה מי שירכיב, ציבור נחרץ ונחוש, בעל רוב ללא עוררין כפי שהפך להיות גוש מצביעי מפלגות הימין, לא יסכים יותר להיות מסולק לצדדים בידי אליטות מתנשאות. העם בישראל החליט ‘קבל קלפי ועדה’ כי דרך השמאל פסולה בעיניו והינו רוצה מעתה והלאה בדרך הימין השפוי. מי שינסה לסתור רצון זה יסולק מהדרך בכל אמצעי חוקי ודמוקרטי שבנמצא וזאת עד הבחירות הבאות.
במשטרנו הדמוקרטי פלורליזם-הדעות הינו יסוד מוסד של הווייתנו. דעות מנוגדות הינן הכרח בהפרייתו של השיח הדמוקרטי ובמידה ויחסר הרי נידבך חשוב נשמט מעמנו. מכאן שעלינו להיות קנאים לזכותו החופשית של כל פרט להביע דעתו בכל תנאי ומצב. למעט, כאשר הפרט או קבוצת אנשים משתמשות בדמוקרטיה שלנו על מנת להחריבנו מבפנים.
לישראל דרושה ממשלה יציבה אשר תוציא את ימיה כחוק, למצער מדי ארבע שנים. אמצעי התקשורת האלקטרונים של ימינו מאפשרים גם לפרטים בעם, אשר יציבות הממשלה ודרכה הערכית חשובה להם, להפעיל לחץ ציבורי על מפלגות קואליציה סוררות ולהחזירן לתלם. על מנת שהדמוקרטיה הישראלית תפעל, על הרוב הדומם לומר את דברו אם באמצעות מאמרי דעה, מסרונים, תגובונים, מצגות, סרטונים וכדומה. הבמה היא לרשותנו, הבה וננצלה עד תום. “כלבי השמירה של הדמוקרטיה” מהדגם הישן, הרקוב והקלוקל הפכו זה מכבר ל”כלבים השוטים של הדמוקרטיה”, כעת אנו, הציבור על פרטיו, לנו הכח לשנות, אנו היננו “כלבי השמירה של הדמוקרטיה” החדשים, אנו היננו “המדיה” של העתיד. הבה ונתריע, הבה נרים קולנו, כי הזעקה היא הדמוקרטיה.
ככל שממשלה בראשות הליכוד חיונית כעת למען שלמות העם והלאום, עלינו להפנים כי שלטון דמוקרטי נאות חייב בחילופי שלטון ובהתאמה, גם שלטון הליכוד שיבוא עלינו בשעה טובה, ראוי, לטובתנו כולנו, להיות מוחלף בשלטון אחר בעתיד, בתוך הזמן הקצוב בחוק.
אהרון רול
http://www.global-report.net/aroll/