רמון, בר-און, חרבון

רמון, בר-און, חרבון

חנה אייזנמן
12.02.2009 19:10
רמון, בר-און, חרבון


איש אינו צריך להסביר למה כוונתו ב”ימין קיצוני”, זו סטיגמה המבטאת את שיא השלילה, זה גרוע מן הג’יהאדונאציזם. זה כמו לומר “כלב”, וכולם מבינים שזה משהו כמו חיים רמון. קל מאד לבלוע ש”ימין קיצוני” זו סטיגמה של כל השלילה בעולם, גם אם “הימין הקיצוני” לא רצח גם יהודי אחד, ואילו “מחנה השלום” רצח אלפים.



 

ב”ה

 

רמון, בר-און חרבון

 

אם עם ישראל אינו רוצה ב”בידוד מדיני”, כדאי שיבודד את עצמו מן החיים… זו כל משמעות דבריהם של כל המנוולים, הדואגים ליחסינו הטובים עם שוחרי השמדתנו!!! מתי לא היה עם ישראל מבודד? דווקא, כשהלך כצאן לטבח, היה מבודד יותר מתמיד!

 

“הציבור רוצה לראות את ציפי לבני בראש הממשלה”

זה הדיקלום שאנו שומעים מפי הלוביסטים של ציפי, כמו, חברון… סליחה, כמו בר-און. רוני בראון, הטלית (הש”סית?), שכולה תכלת, בערך כמו ציפי, אבל ציפי דוחה אף יותר ממנו. בכל מקרה, מצאה עורבנית את זרזירה!

 

בראון רחב אופקים יותר מגאולה אבן, הוא אינו מסתפק באובאמה, הוא שואל איך יבוא נתניהו אל “הקווארטט”, אל “האיחוד האירופי”, וכו’ כשכאלה הם שותפיו. בר-און מתכוון –  איך יוכל נתניהו להראות את פניו לפני השוחרים את הפתרון הסופי לבעיית היהודים, כשאתו יהודים שאינם נלהבים לפתרון הזה?

 

הדאגן הזה חושש ל“בידוד מדיני…”. “ישראל” החריבה התישבות יהודית שלמה, שאילולא היתה יהודית, כל העולם היה יוצא מכליו לנוכח ההדרן למדיניות היודנריין הנאצית, אבל, במקרה זה, דווקא שיבח את “ישראל”, לשמחתם של בר-און, אבן, רמון וכל כת השטן הזו. שרון זכה ב“קבלת פנים חמה, חסרת תקדים לראש ממשלה בישראל…”, בעצרת האו”ם. צהלה ושמחה לתיקשורת! אז, אם נתניהו חושב שגם הוא יזכה לקבלת פנים כזו, כשאתו יהודים שאינם נלהבים, כאמור, להיות שוב קרבנות המדיניות הנאצית, אז הוא טועה, ורצוי שאנשים “טובים” יכינו אותו לכך….

 

ובקיצור –  אם עם ישראל אינו רוצה ב”בידוד מדיני”, כדאי שיבודד את עצמו מן החיים… זו כל משמעות דבריהם של כל המנוולים, הדואגים ליחסינו הטובים עם שוחרי השמדתנו!!! מתי לא היה עם ישראל מבודד? דווקא, כשהלך כצאן לטבח, היה מבודד יותר מתמיד!

 

 

חולי נפש או שונאי ישראל, או אלה וגם אלה

 

 

 

“הציבור…” אז, כך – אם איני טועה מאד, למעלה משלושה רבעים של הציבור, אינו רוצה לראות את לבני בראשות הממשלה. ואילו הצביעו רק היהודים, שזה הדבר ההוגן, שכן, גורל היהודים הוא המוטל על כף המאזנים, הרי, אחוז הרוצים לראות את ציפי בראשות הממשלה, היה קטן יותר, ואילולא שטיפת המח האלימה של מנגנון התעמולה האש”פי, המכונה “תיקשורת ישראלית”, איש לא היה מצביע ל”קדימה”. ה”הישג” היחיד של קדימה היתה ה”התנתקות”, שהוכיחה את עצמה, במלוא מאת האחוזים, כאסון נורא. ומלכתחילה היה זה פשע נגד העם היהודי ונגד האנושות.

 

מלבד זה? יש משהו שאפשר להצביע עליו ש”קדימה” פעלה למען עם ישראל, או אפילו למען “מדינת ישראל”? לי לא ידוע! אם זה ידוע למצביעים, כדאי שיסבירו את עצמם.

 

מי שהצביעו לציפי הם חולי-נפש, שונאי ישראל, מבלי-עולם וכאלה ש”לא יודעים מהחיים שלהם”, וחיים על פי התיקשורת, שהיא תמיד, אבל, תמיד, לצד מחריבינו ומהרסינו. בדוק!

 

למשל, כשהאיש הפלילי הזה, חיים רמון, מדבר על “האיחוד הלאומי”, שזו מפלגה “חצי כהניסטית” ויורק את “הכהניסט ליברמן”, המראיין אינו שואל, מה לא בסדר ב”כהניזם”? הצחקתי אתכם? אכן. כולכם, כולל “הימין” שטופי מח. מאותה סיבה, שום מראיין אינו מכביד בשאלות על המנוולים המדקלמים “ממשלת ימין קיצוני”. אתם מבינים? נבל ובן-בליעל כמו חיים רמון, שאחד החלומות הוורודים ביותר שלו, היא מסירת ירושלים לג’יהאד, מתבטא על ה“ימין הקיצוני”. למה? כי הוא שונא ישראל, וה”ימין הקיצוני” הם, פשוט מאד, יהודים! לא שמאלנאצים ולא פודלים מן “הימין”, פשוט, יהודים שפויים חפצי חיים! זה הכל!

 

לאחר שטיפת-מח, כזו שעובר העם ב”ישראל”, איש אינו צריך להסביר למה כוונתו ב“ימין קיצוני”, זו סטיגמה המבטאת את שיא השלילה, זה גרוע מן הג’יהאדונאציזם. זה כמו לומר “כלב”, וכולם מבינים שזה משהו כמו חיים רמון. קל מאד לבלוע ש”ימין קיצוני” זו סטיגמה של כל השלילה בעולם, גם אם “הימין הקיצוני” לא רצח גם יהודי אחד, ואילו “מחנה השלום” רצח אלפים. בראש מדינת ישראל מכהנים רוצחי-העם-היהודי-בדרכי-“שלום”! וזה לא מפני שאינם יודעים שזה מה שהם עושים, שהרי הם נוהגים לדקלם “לקחת סיכונים למען השלום”, הם יודעים היטב, כמוני וכמותכם, שהסיכונים הם סיכונים והשלום הוא עורבא פרח, לא יונה ולא עלה זית, אבל, קשה להם להתגבר על שנאת ישראל שלהם, גם במחיר איבוד חייהם שלהם ב”תהליך השלום”. אלו הם שאהידים!

 

 

למה “הציבור”? לאן נעלם “העם”?

 

ואכן, רצונם של הערבים בציפי הביא אותם לידי כפיות טובה כלפי זהבה. הלוא, זהבה, עמלה כל חייה לקידום תכנית השלבים הערבית, אז למה העדיפו את ציפי על זהבה?

 

אז כך – ל”עם” יש קונוטציה גזענית, ב“מדינת-כל-תושביה”, כלומר, כשמדובר בעם היהודי. (ענין אחר לגמרי הוא ה”עם הערבי הפלשתינאי”, שהוא תמצית הליברליות. ועל כן יש לאלה – גם כל הזכויות בתוך מדינת-כל-תושביה וגם זכות למדינה משלהם, דבר שאין ליהודים). אבל, יש כאן משהו נוסף, ואולי הוא מצביע על איזה ניצוץ של אמת שצף בטעות על פני מדמנת השקר. הלוביסטים של ציפי יודעים, שערבים רבים הצביעו לציפי, וזה לא “העם”.

 

ולמה הצביעו המוני ערבים לציפי, עד כדי בגידה בזהבה?

ואכן, רצונם של הערבים בציפי הביא אותם לידי כפיות טובה כלפי זהבה. הלוא, זהבה, עמלה כל חייה לקידום תכנית השלבים הערבית, אז למה העדיפו את ציפי על זהבה?

 

נורא פשוט: חישובים תועלתיים/פוליטיים. אמנם זכויותיה של זהבה, בקידום תכנית השלבים הערבית, שמורות לה, בתוך זה – אחריותה, יחד עם כל “מחנה השלום”, לשפיכת דמם של אלפי יהודים, אבל, הערבים יודעים, שאם הם רוצים, באמת, בקידום תכנית השלבים, עדיפים מעשיה של ציפי על דיבוריה של זהבה.

 

במשך שנים רבות היתה עבודתה השקדנית של זהבה, במידת מה – עבודה סיזיפית. אמנם זהבה וחברים הצליחו להרוס את נשמת העם היושב בציון, עד כדי כך, שלא ממש אכפת לו לאבד אותה, אבל, כאמור, לא היה לה סיכוי לברך על המוגמר – כי רק הליכוד יכל. ברגע שיוצאי ליכוד מחליטים שהם מחריבים, אז הם מחריבים. זהבה יכולה להחליט זאת אלף פעמים, אך לא תגיע לידי ביצוע, מה שאין כן פושעים כמו, בגין, שרון, אולמרט, ציפי לבני – צאצאי “המשפחה הלוחמת” ונספחיהם, כמו נחש העקלתון – אריאל שרון, ש”לזכותו” עמדה השתתפותו ב“סזון”.

 

ואז קמה חבורת הזבל, בני “המשפחה-הלוחמת”, ובמכה אחת, חיסלו התיישבות שלמה. לבוס כבר היה נסיון, הוא כבר עשה זאת לפני כן, במצוות אבי “משפחה הלוחמת” מה שמראה, שזהבה, למעשה, מיותרת.

 

והערב –

 

הערב, שני ה”תכשיטים”, הצמד הבלתי נלאה, גאולה ועודד, מורידים מן הבוידעם את אבי פזנר, כדי להבהיר לעם היושב בציון, כמה נוראות תוצאות הבחירות בעיני האירופאים, ר”ל. אילולא טומטם העם הזה, עד היסוד, היה מבין שזו ההוכחה הטובה ביותר, שלאירופאים האלה נדמה, שתוצאת הבחירות האלה טובה ליהודים. אבל הם טועים, כפי שטעו, כאשר עלה בגין לשלטון וכל העולם “קרע קריעה” על מותו של “הפתרון הסופי”, שאותו, דווקא, החיה בגין! פזנר מבהיר, שמה שמעניין את כל העולם זה המשא ומתן בין “ישראל” ל”פלשתינאים”… מישהו מוכן להסתכן בניחוש, למה זה מעניין כל כך את העולם, העמוס כל כך בבעיותיו שלו? לי יש ניחוש מלומד….

 

הסצנריו שמציג פזנר מזכיר את תיאוריו של שמואל כץ, בספרו – לא עוז ולא הדר – על הצער שגרמו כותרות העתונים בארץ ובעולם למנחם בגין. צערו האישי של בגין, עלה לנו במחיר לאומי יקר ביותר ובסיכון עצם קיומנו, עד עצם היום הזה, בהיות בגין הראשון לפתוח את “חלון הזדמנויות”, שלא ניתן עוד לסגור אותו, למרות רוח הפרצים הסוערת דרכו ומכה בנו. כדי להסיר מעצמו את סטיגמת ה”טרוריסט”, הוא מסר לרוצח סאדאת, מעריץ ידוע של היטלר, את כל פירות נצחון מלחמת ששת הימים, שאיבדה מצרים בתוקפנותה, ובכך הפך הסנה היבש הזה, לאילן גבוה, בו נתלים כל שוחרי רעתנו.

 

ואנו בדרך לכשלון נוסף בסגירת החלון הארור הזה! כי מה שהיה הוא שיהיה!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר