אשרינו, ניצולי שואה אנחנו

אשרינו, ניצולי שואה אנחנו

חנה אייזנמן
29.01.2009 08:13
אשרינו, ניצולי שואה אנחנו


מה שקורה הוא פשוט מאד. רבני ישראל הם רבנים מטעם, הם מקבלים את משכורותיהם מידי מדינת הדמים והזדון – “ישראל”, וזהו אתנן “לא יחרץ”. אלה לא רבנים, הם פקידי הממסד ה”ציוני”, עוכר ישראל, עוכר תורת ישראל ועוכר ארץ ישראל.



ב”ה

 

אשרינו, ניצולי שואה אנחנו      

 

מיהו חולה נפש?

 

נתן יוצא מן הכלים לנוכח שנאה לאויב. כדי להרגע, הוא שוקע, בנעימות משובבת נפש, בשנאת ישראל שלו. זהבי וחברים, הרוב הגדול של משרתי מנגנון התעמולה שלהם, שונאי יהודים בכל הלב והנפש. כאמור, מחלת נפש.

 

הרב לאו קובע שהאנטישמיות היא מחלת נפש. והלוא כבוד הרב יודע ש“הלכה בידוע, עשו שונא ליעקב”. על כן, אצל הגויים זו איננה מחלת נפש, כמו שפעולת הנשימה איננה מחלת נפש. יוצאי הדופן בגויים הם, דווקא, אלה המצליחים להתגבר על התכונה הגנטית הזו.

חולי הנפש הם האוטואנטישמים. ובלשון המקרא: מהרסיך ומחריביך! ובכל לשון: מלשינים, מוסרים ורודפים! חולי הנפש הם מנהיגי “ישראל” ומנגנון התעמולה שלהם, המתהדר בתואר – “תיקשורת ישראלית”.

קחו, למשל, את עביט השפכין, נתן זהבי – זה יוצא מן הכלים לנוכח העובדה שישראלים רבים שונאים את רוצחיהם. זהבי ממש עצבני לנוכח השנאה לערבים. הוא מתקשה להבין את השנאה הזו. כי, כל המתאכזר אל הרחמנים, סופו, מרחם על האכזרים. כאמור, נתן יוצא מן הכלים לנוכח שנאה לאויב. כדי להרגע, הוא שוקע בנעימות משובבת נפש בשנאת ישראל שלו. זהבי וחברים, הרוב הגדול של משרתי מנגנון התעמולה שלהם, שונאי יהודים בכל הלב והנפש. כאמור, מחלת נפש.

אילו אהבת האדם היתה עניינם, אנשים עצבנים כמו זהבי, צריכים היו לצאת לגמרי מדעתם, ולהשתולל ברחובות, לנוכח ביצוע מדיניות היודנריין הנאצית, ביהודים בחבל ימית ובחבל עזה ובכל אתר ואתר בארץ ישראל. אילו אהבת האדם והסובלנות לאדם, באשר הוא אדם, היו בלבו, הוא לא היה הופך לכוכב-תיקשורת, שעיקר עניינה ההסתה נגד היהודים הטובים מכולם, רק משום שאינם רוצים לדבוק במאפייני  מחלת הנפש של העב”מים, העמלקים מזרע ישראל.


                                
“המפגינים נשאו את 22 דגלי חברות הליגה הערבית…”

ריח הדם צרי לנפש  

                                 

העונג מתפשט כשמן הטוב בכל עצביהם. אם כי, במינון לא מספיק. אשר, על כן, לאחר כל פוגרום ביהודים, שמבצעים שוכני קן-הקוקיה שלהם, הם מגבירים את הווליום הגבלסי.

 

הוא צריך היה להזדעזע למראה מכות האלות הניתכות על ראשי בני נוער היושבים בשקט על רצפת בית יהודי בארץ ישראל. אבל, לזהבי’ם המכות האלה הן צרי לנפש חולה. העונג מתפשט כשמן הטוב בכל עצביהם. אם כי, במינון לא מספיק. אשר, על כן, לאחר כל פוגרום ביהודים, שמבצעים שוכני קן-הקוקיה שלהם, הם מגבירים את הווליום הגבלסי. הם מכים ביהודים המוכים, כי זו דרכן של חיות טרף. הן מריחות את הדם ויוצאות לטרף. זו גם סיבת גאות האנטישמיות בכל העולם. כל מרצחינו, מקידמת דנא, מרימים קול זעקה על ה”פשע” שמבצעת “ישראל” בעזה, כאשר, באמת, סיבת תגובתם היא, הידיעה, שגורל “ישראל” נחתם. הם מאמינים שהפתרון הסופי בהישג יד, עוד מכה משולבת אחת של החמאס והחיזבאללה בנדונים למוות, המתבכיינים על שלא ניתן להם ללחוץ את הידים המגואלות בדמם, ואפשר יהיה לברך על המוגמר – EX-ISRAEL.

בני הקליקה המתועבת הזו, הזהבי’ת, נזעקים על “המידתיות”. הנבל, עופר שלח, מזכיר שאולמרט הבטיח להגיב ב“אופן מידתי”…..

מהי בעיני שלח תגובה מידתית לשמונה שנים של ירי בלתי פוסק בנסיון לנקות את הנגב מיהודים? איזו מידתיות יש בהבלגה על ירי שמטרתו להשמיד, להרוג ולאבד, מנער ועד זקן, טף ונשים, אך, למירב צערם של המרצחים אינו צולח בידיהם?

איזו מידתיות יש בעמידה על דמם של אלפי יהודים בארצם, לאחר העמידה על דמם של המליונים?

זהו ענין המשוחררים ש”אין להם דם על הידים”. הקב”ה הצילנו מהשמדה מידיהם, ועל כן, אליבא בני שטן מסוג זהבי, ראויים הם לגמול. תודה שפיספסתם! וכמובן, אנא, קבלו את התנצלותנו הכנה על פספוסכם!

איזו מידתיות יש בשחרור אלפי מרצחים, כמחווה לשולחיהם, בלי שום התנייה לשחרור חייל יהודי אחד, לא מרצח, אלא מגן מפני המרצחים?

 

מקור הרע

 

כל “אוהבי הילדים” ו”אוהבי האדם” באשר הוא, ובלבד שלא יהיה יהודי, מזנקים אל הבריקדה הקרובה ביותר, לשפוך ממרומיה את מררתם האנטישמית – אש וגפרית על היהודים.

 

שלח, זהבי ובני סוגם, זו חלאת המין האנושי, במלוא משמעותן של מלים אלה. בכל הגויים לא תמצא חלאת אדם דוגמתם!

שנאתם ליהודים נובעת מאותו מקור ממנו שאב בן-גוריון את שנאתו שלו – ממקור הרע. הרע שונא את הטוב! המוטאציה של העם היהודי שונאת את הטוב. זו מהות העיוות הנפשי שלהם – שנאת הטוב, משום שהם תמצית הרע.

ובהיותם תמצית הרע, הם מפרשים כל דבר טוב על דרך השלילה, וכל דבר רע, על דרך החיוב. על כן, אהבת המולדת היא מגלומאניה הנובעת משנאת הזר ומן הרצון לנשלו משלו. אהבת נחלת אבות היא – העדפת האדמה על האדם….

 אבל, החמדנות של הזרים, שאינה יודעת שבעה, היא, בסך הכל, אהבתם ל”כבשת הרש” שלהם, ורצח יהודים ללא הבחנה היא מלחמת שחרור.

על כן, לינץ’ בילדים יהודים, שלא פגעו לא באיש, לא בכלב, לא בציפור ואפילו לא בצמיג, הוא מובן מאליו. אבל אם נפגע ילד שאביו רוצח ילדים, כאשר היהודים מנסים להשיב לו כגמולו (נגיד! “ישראל”, הרי, רק מדגדגת במקום לחסל), זעקת הקוזאקים נשמעת ת”ק על ת”ק פרסה. כל “אוהבי הילדים” ו”אוהבי האדם” באשר הוא, ובלבד שלא יהיה יהודי, מזנקים אל הבריקדה הקרובה ביותר, לשפוך ממרומיה את מררתם האנטישמית – אש וגפרית על היהודים.

נראה שלפני שנצא אנו, היהודים, למחוק את עזה מתחת השמים, כדי לקיים – תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח – נצטרך לטפל במהרסינו ובמחריבינו מבית.

                                                                   
אשר לרב לאו – אנא, יטול קורה מבין עיניו ויביט אל תוך הבית פנימה! הוא מצוּוה לעשות כאן ולא בין הגויים. עדיין אין תורה כאן, אז אל ינסה לאחז עינים, כאילו הגענו ל_”כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים”. אל יטיף מוסר לגויים, כאשר בארץ ישראל מיושם הנאציזם. אל ידבר על ליל הבדולח, כאשר כאן, בארץ ישראל, עולים ישובים ובתי כנסת באש!!! צריך להפסיק את חגיגות “השואה”! זה מגעיל! מה עושים יהודים בחו”ל? אם הם דווקא רוצים לחגוג את ה”סיבה היחידה”, המצדיקה את ישיבתם במקלט ה”שטחים”, שיעשו זאת כאן ולא שם, בגיא ההריגה. הרי הם הקימו לעצמם כאן, בארץ ישראל כמה “פילים לבנים” ענקיים, אשר בשם יד-ושם יקראו…

 

חגיגת המוות במקום חגיגת החיים 

 

ממש אותה טינופת, שבירכה ואף התנדבה להחריב עולם מופלא, שנבנה בעשר אצבעות במשך שנות דור אחד(!), דבר שלא הצליחו אבות המדבר, הערבים, לבנות במשך “1300” שנות “בעילותם” את ארץ ישראל.

 

עם ישראל מת, תרתי משמע, כדי לזכות ברחמים. עם ישראל מעדיף השתתפות בצערו, על השתתפות והערצה לתקומתו ולבנין ארצו. במקום לקחת אורחים נכבדים מחו”ל, למה שהיה חולות חבל קטיף, ולהציג בפניהם בגאווה את היש שנוצר מאין, לוקחים אותם ליד-ושם, יד לחידלונו של העם היהודי. משליכים מליארדים על מוזיאום לנעליים ולגויות, אבל מתבכיינים על “שפיכת” כסף לבנין ולשגשוג. ומחריבים הכל. כי השמאל בנה את מדינתו בסימן החורבן. תאוות החורבן ממלאת כל פרודה בגופם. הם נשבעו – עולם ישן עד היסוד נחריבה – והם מחריבים. בגוש קטיף נבנה ושיגשג העולם הישן, עובדי אדמה, יראי שמים, שעבודת האדמה שלהם כפופה לדיני ישראל סבא, ועל כן נדון למוות על ידי מבשרי המוות.

העולם שתק כאשר מדינת הדמים והזדון הזו ביצעה בגוש קטיף את מדיניותה הנאצית. מדיניות שהביאה על היהודים, כרגיל, את המלחמה – שוב, בעזה. העולם התעורר עם פרוץ המלחמה, וקפץ, בראשות השמאל הישראלי, הנאלח. ממש אותה טינופת, שבירכה ואף התנדבה להחריב עולם מופלא, שנבנה בעשר אצבעות במשך שנות דור אחד(!), דבר שלא הצליחו אבות המדבר, הערבים, לבנות במשך “1300” שנות “בעילותם” את ארץ ישראל.

המנוולים בירכו על ירי של ששת אלפים פצמ”רים על גוש קטיף, בציפיה לבריחת ה”מתנחלים” מנחלתם. אבל, כשהחל הירי האימפוטנטי על המרצחים, קפצו כל הנאצים והיודונאצים ונזדעקו על “רצח ילדים חפים מפשע”.

 

לבטל מיד את הפארסה הזו    

 

למעשה, נואמי הנאומים “לתפארת מדינת ישראל”, מצפים בקוצר רוח למערכה הבאה, בתקווה שתהיה זו, סוף סוף, המערכה האחרונה, הסופית!

 

יש לבטל מיד את יום השואה הבינלאומי! זהו חילול זכר הקדושים שנטבחו! לא ייתכן שגדולי שונאי ישראל בכל הזמנים, מנהיגי “מדינת ישראל”, ידרשו מכל העולם להשתתף ביום זכרון לשואה שהביאו על העם היהודי תואמיהם באירופה! איש מכל המשתתפים בטכסים שהרב לאו רץ אליהם, בתוקף מקצועו – ניצול שואה – אינו חש צער, ולו המזערי ביותר, על מליוני היהודים שהושמדו על ידי “אחוות העמים”, בתוכם אשפת האדם היהודית משמאל, ע”ע בן-גוריון, שר”י. למעשה, נואמי הנאומים “לתפארת מדינת ישראל”, מצפים בקוצר רוח למערכה הבאה, בתקווה שתהיה זו, סוף סוף, המערכה האחרונה, הסופית!

כל אורח המגיע מחו”ל, מובל היישר ליד-ושם, לשחק את “צערו” על כאבנו. חושפים לפני אנטישמים מתועבים את פצעינו, משום שזו, לטענת העב”מים, הסיבה היחידה, שיש בה כדי להצדיק את ה”עוול” שב”גזילת” הבלימה שעליה אנו יושבים –  “אדמתם הקדושה” של מליארד בני הג’יהאד, על ידי היהודים…. 

                                       מערת המכפלה, חברון

מדוע אין מביאים את האנשים אל המקומות הקדושים בארץ ישראל, נכסי צאן ברזל של העם היהודי? לירושלים, לחברון, לשכם, לבית לחם, לבית אל, ליריחו, לעפרה, לשילה וכו’, להבהיר כי אנו יודעים היטב שזו ארצנו; היא ואנו – חד אנחנו, וזו הסיבה וההצדקה  המוחלטת, לישיבתנו בה.  אם “השואה” היא סיבת ישיבתנו על אדמה, אזי יכולנו ללכת גם לאוגנדה, למוזמביק או למדגסקר!

אל יטיף הרב מוסר ל”חולי הנפש” מבין הגויים. חולי הנפש כולם בתוכנו; יהודונים מאוסים בארץ ובחו”ל. אנשי ממשל, אנשי אקדמיה, אנשי תיקשורת ושאר אשפת האדם, אשר בשם “מחנה השלום” תיקרא! אל יהא חלקנו עמהם, ואל יהא חלקם עמנו – “מהרסיך ומחרביך ממך יצאו” לכל הרוחות, אינשאללה בקרוב, אמן, כן יהי רצון!

די לטיולים בגולה! בחברון כבר הייתם? אנו היינו היום, בפעם המי יודע כמה, בחברון, במערת המכפלה, בטכס הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו, של אחד מנכדי ברוך ושרה נחשון.

רוב ילדי “ישראל” החילוניים, אם לא כולם, בתוכם כאלה שכבר הגיעו עד למשרפות אושוויץ, לא בקרו מעולם בערי הקודש, של העם היהודי, חמש דקות מכפר-סבא, וגם בחבל עזה לא הספיקו להיות, טרם חורבנה על ידי מדינת הדמים והזדון הזו, היושבת כאן אך ורק בגלל “השואה”…. איך זה ייתכן? כמה רוע יש באנשים המנשלים את ילדיהם ממורשתם המפוארת! זהו הרוע המוחלט. זו תמצית הרוע, מיץ אשפת האדם השמאלנית. והם יתנו את הדין, על עקירת עם ישראל מכל אשר לו – מזהותו, מאישיותו, מערכיו וממורשתו, ממילא גם מארצו ועצמם קיומו. אלה פושעים גרועים פי שבעה מליונים מן הנאצים.

והרב לאו נותן חיזוק למגמה, כשהוא משתתף באירועים ממלכתיים לזכר “השואה”, ואינו יוזם שום אירוע ממלכתי לכבוד חגי ישראל. מדוע אין הרב יוזם ביקורי תלמידי בתי-הספר, מכל רבדי ישראל, בארץ ישראל? מדוע הוא שותק, כאשר מדינת הדמים והזדון הזו, הופכת את ארץ ישראל למערב פרוע, בו נדרשים, כביכול, החיילים להגן מפני הסכנה, במקום לבנות בכל אתר ואתר, ולהרחיק את המוות העולה בחלוננו? מדוע יוצא הרב בראש משלחות לאירופה, במקום לצאת ברוב עם לחברון או לשילה? מה קורה כאן?

מה שקורה הוא פשוט מאד. רבני ישראל הם רבנים מטעם, הם מקבלים את משכורותיהם מידי מדינת הדמים והזדון – “ישראל”, וזהו אתנן “לא יחרץ”. אלה לא רבנים, הם פקידי הממסד ה”ציוני”, עוכר ישראל, עוכר תורת ישראל ועוכר ארץ ישראל.

על נישול ילדי ישראל ממורשתם, אין סליחה, אין מחילה, אין כפרה. לא נשכח ולא נסלח!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר