“כל אלמנה ויתום לא תענון” שמות (כב,כא)

“כל אלמנה ויתום לא תענון” שמות (כב,כא)


20.12.2008 19:42
"כל אלמנה ויתום לא תענון" שמות (כב,כא)


18/01/2003 17:57
בליל שבת חדרו 2 מחבלים ימ”ש לגבעה 26 הסמוכה לקרית ארבע ורצחו את נתי עוזרי הי”ד, פצעו את בתו הקטנה חרות בת ה 5 ועוד 2 אורחים נוספים אלחנן ויחזקאל . 6 שבועות אח”כ, באישון לילה חרפי וקר, פרצו חיות הטרף של היס”מ, במדי צה”ל, לבית האלמנה והיתומים וגירשו אותם מביתם, בבגדי הלילה שלגופם, ועלו בבולדוזר על הבית וכל תכולתו…



ב”ה

להלן עדותה של לבנת עוזרי כפי שהובאה בתוכניתה של נדיה מטר בערוץ 7 כ”ב אדר ב’ התשס”ג 26/03/2003 18:29. .


“ביום ראשון בלילה הלכתי לישון בסביבות השעה 11:00. חמשת ילדיי כבר הלכו לישון קודם לכן. לאחר כ-10 דקות דופק השומר בדלת ואומר לי שמשהו לא נראה לו- מגיעים הרבה כוחות. קמתי, עוד הספקתי לשים נעליים ופתאום הדלת נפרצה (בלי לדפוק). חיילים נכנסו לחדר בו ישנו הילדים והתחילו לערוך חיפושים. לא דיברו איתי- לא הראו לי צו- שום דבר. בקשתי לדעת מה הם רוצים. הם לא ענו לי.

לקחו מהחדר דברים שונים כגון נשק ( הנשק של הגבעה) ומכשירי מירס.

לאחר כמה דקות רוב החיילים יצאו לכיוון הבתים של הצעירים. שני חיילים נשארו במקום איתי, וצילמו אותי כל הזמן במצלמת ווידיאו בלי לדבר. הילד בן שלוש וחצי התעורר והתחיל לבכות. לקחתי אותו בידיים וישבתי ליד האח (המהווה המקור היחיד לחום בבית נ.מ.) שעדיין דלק קצת מהערב. הילד התחיל לבכות שמאד קר לו. בקשתי מהחיילים לסגור את הדלתות –הרי שתי הדלתות נפרצו ועמדו פתוחות לרווחה בלילה קר ביותר. החיילים לא מגיבים.

נכנס שוטר ושואל “איפה המעיל של אוריאל?” (אחד הבחורים). אמרתי לו שהמעיל בבית האבן, ושאביא אותו. יצאתי לבית האבן עם הילד על הידיים. שם נאמר לי שסיבת הפשיטה היא על מנת למצוא כמה בחורים. ואמנם ראיתי את הצעירים עומדים בחוץ. עושים עליהם חיפושים. נכנסתי לבית האבן כדי למצוא את המעיל. בבית האבן- עדיין עם הילד על הידיים- החלטתי לשבת שנייה על המיטה כדי לנוח. החיילים מתחילים לדווח בקשר ש”האישה מתבצרת בבית האבן”! כך הם מדווחים, למרות שראו שאני כולי רועדת מקור, עם הילד על הידיים ורק מתיישבת לשנייה כדי לנוח ולא ליפול.

מיד קמתי מהמטה ואמרתי להם : “אל תדווחו דברים לא נכונים. התיישבתי לשנייה כדי לנוח, והנה אני כבר יוצאת”. יצאתי מבית האבן כדי לחזור לבית שלי בו עדיין ישנו הילדים. כשעברתי ליד הניידת אמרו לי שעלי להיכנס מיד לניידת. אמרתי להם שאינני יכולה להשאיר את הילדים לבד בבית. דחפו אותי בכח לניידת. ואז החיילים הלכו להביא את הילדים מהמיטות. למרות בקשתי להביא אותם בעצמי- הרי מדובר בילדים בני 11 ומטה- ואין צורך להסביר איזה טראומה עובר ילד שאבא שלו נרצח לא מזמן- ואלמונים מוציאים אותו באמצע הלילה ממיטתו לניידת!- הם סירבו.

בינתיים אני רואה שהעמיסו את הצעירים על ניידת אחרת ונסעו אתם. הבנתי שלוקחים אותנו למקום אחר ולכן בקשתי להביא לילדים טיטולים, בקבוק, קצת שתייה ואוכל. הם לא הסכימו.

וכך אני נמצאת בניידת , באמצע לילה, כמעט חצות, בקור חברוני מקפיא, עם חמשת ילדיי- לבושים בפיג’מות- בלי גרביים- בלי נעליים- בלי מעיל ובלי סוודר. אסרו עלי לקחת לילדיי בגדים חמים. התחלנו לנסוע. אני שואלת לאן לוקחים אותנו. “תדעי בהמשך-יש לנו דרך ארוכה”-עונים לי.

חשוב לציין שכל מה שתיארתי עד עכשיו התלווה בהמון אמירות ודיבורים רעים מצד ה”חיילים” כלפי. צחקו עלי. כששאלתי שאלות , זעקו עלי “שבי בשקט” וכו’.

בקשתי לדעת לאן לוקחים אותי- האם אתם לוקחים אותי להורים שלי? “זה מה שאת רוצה- בסדר, נביא אותך להורים” ענו על מנת להשתיק אותי. בקשתי להתקשר להוריי – כל הזמן אמרו לי “עוד מעט תתקשרי”.

ראיתי שנסענו לכיוון ירושלים דרך כפר ערבי כדי לא להיכנס דרך קרית ארבע.

כשהגענו לאזור גוש עציון- כלומר לאחר כ30 דקות נסיעה- הילדים הקטנים, ובמיוחד הקטנה בת חמש, בקשו שנעצור כדי להתפנות. לא נתנו לילדים שלי להתפנות.

כשנכנסנו לירושלים ראיתי שהניידת פונה לכיוון הפוך ממקום מגוריהם של הוריי. מודיעים לי שאין אפשרות לנסוע להורים.

עברנו את כל ירושלים ואני רואה שמתחילים לנסוע על כביש ירושלים-תל אביב. התחננתי שיתנו לי לפחות להשאיר את הילדים אצל סבתא שגרה בגבעת שאול- “קחו אותי לאן שתרצו אבל אנא- תרחמו על הילדים, תנו להם ללכת לסבתא”.

והם עונים לי בלאו מוחלט-אין אפשרות להביא אותם לסבתא. נסענו בלי שמודיעים לי לאן. רק אמרו לי “זה ייקח עוד הרבה שעות”. הגענו לאזור ראש העין. בניידת מתקבל טלפון המורה להם להחזיר אותי לירושלים.

לאחר מכן נודע לי שהיעד שלהם היה העיר אריאל שם המדינה הכינה עבורי דירה! כלומר רצו להגלות אותי לאריאל- מקום רחוק מהבית ורחוק מהמשפחה.

זה היה אבא שלי, שאול ניר, ששמע על הפשיטה ולא ידע איפה לקחו אותי- שלחץ והצליח – בזכות המון טלפונים- להחזיר אותי לירושלים.

וכך, באמצע הלילה, הורידו אותי מהניידת ברחוב בירושלים ,עם חמשת הילדים, בלי שידעתי אפילו אם סבא וסבתא אכן נמצאים בבית. הייתי בלי תיק- בלי מפתח- בלי כסף ובלי טלפון, עם חמשת הילדים הקפואים בפיג’מות שלהם. הורידו אותי ליד ביתה של סבתא והסתלקו.

כל הזמן הזה לא היה לי מושג על מה שקרה בגבעה. לא ידעתי שעל הגבעה, דחפורים הרסו את ביתי ואת שאר הגבעה- ומחקו כל זכר יהודי מהמקום. רק למחרת, כשנודע לי על ההרס וחזרתי למקום- ראיתי את הזוועה: הכל נהרס. הבית, הרהיטים, הכל הלך. כל תכולת הבית אבדה לי. כל הנטיעות נמחקו .

ואגב, במשך שלוש שעות לא נתנו לי להתקרב להריסות ,למרות שכל בקשתי הייתה לנסות למצוא עוד כמה פריטים- אולי אוכל למצוא את המעילים של הילדים- בגדים… חלק מהציוד החקלאי נהרס- חלק אחר (כגון חלקים של טרקטור) הופקר על הגבעה , ללא שמירה -כך שהערבים יוכלו לגנוב אותו.

זהו… זה כל מה שקרה”.

אביבה ניר סבתה של לבנת סיפרה: “הובילו את נכדתי ואת הילדים, בכח, לניידת, בקור הנורא, בלי מים, בלי בגדים. וכשהיא שאלה אותם “לאן אתם לוקחים אותי?”- ענו לה “לדרך ארוכה”. כל כך קשה להאמין שיהודים מסוגלים לעשות את זה ליהודים.

פתחתי בית חם לנכדתי האלמנה וחמשת היתומים כי הם נשארו ללא בית, ללא בגדים, ללא כסף. לבנת לא סיפרה לך, אז אני אספר לך: הכסף שהיה בארנק ותרומות של דולרים שאנשים תרמו מחו”ל לאחר הרצח- השוטרים המרושעים גנבו לה את זה. הכל הלך. כל הכסף נגנב.

עכשיו לבנת והילדים נמצאים אצלי. אבל אין לי את הכוחות לטפל לבד בכל הילדים. אמא של לבנת עזבה לזמן מה את עבודתה ועוזרת לי וללבנת בטיפול בילדים. בנוסף, אין לנו את האמצעים הכספיים לעמוד בעול כל ההוצאות הכספיות הכרוכות בגידול חמישה ילדים. אוכל, בגדים, וכו’… הכל נפל עלינו”.

דובר מחוז ש”י רפ”ק רפי יפה התיחס לטענותיה של לבנת עוזרי ואמר בתגובה כי: “אנחנו סייענו לצה”ל בפינוי מאחז 26 על פי תוכנית פינוי של צה”ל. תפקידנו במקום היה לפנות את האנשים בלבד. לא היתה כל התנגדות מצד האזרחים במקום והם התפנו מרצון. האלמנה עלתה מרצונה אל הניידת. אנו דוחים את הטענות הללו מכל וכל.

בתגובה לשאלה כיצד פונו ילדים קטנים בלי ביגוד חם אל הקור באמצע הלילה אמר דובר מחוז ש”י: “אלה טענות קנטרניות ובלתי הוגנות. הם ביקשו להביא ציוד וניתן לאלמנה כל הזמן שבעולם כדי להביא את הדברים שרצתה. כל הפינוי ארך כרבע שעה או עשרים דקות בלבד. לו רצתה היתה יכולה להביא שמיכות או כל דבר אחר.

באשר לנסיעה דרך כפר ערבי דבר המסכן את הילדים ענה הדובר כי : ” עלי לציין כי ננקטו כל אמצעי האבטחה הדרושים להגנתם”.

וכיצד מדוּוחים אירועים על ידי מנגנון התעמולה להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל – במקרה זה ב-Ynet

מצאו את ההבדלים

על אלמנה ו-5 יתומים יהודים –

עשרות מתנחלים הגיעו שוב לגבעה 26 ליד קרית ארבע- ופונו

המתנחלים פונו שוב בכוח על ידי כוחות המשטרה. שוטר אחד נפצע ו-7 נשים ישראליות נעצרו. במקום נרצח לפני מספר שבועות נתנאל עוזרי. חבריו, שמימשו את איומם לחזור למקום אמרו כי “ממשלת ישראל מעבירה מסר למחבלים: ניצחתם”

אפרת וייס ופליקס פריש

פורסם:  24.03.03, 19:46

עשרות מתנחלים הגיעו בצהריים (ב’) לגבעה 26, מאחז הסמוך לקרית ארבע, לאחר שפונתה במהלך הלילה על ידי כוחות צה”ל. שוטרים פינו את המתנחלים תוך שימוש בכוח, שוטר אחד הותקף ונפצע קל.

הערב עצרה המשטרה 7 נשים ישראליות לאחר שסירבו להתפנות מהמאחז. לטענת המשטרה חלק מהנשים החזיקו בידן תינוקות ששימשו אותם במהלך ההתנגדות מול השוטרים והחיילים. בין העצורות גם לבנת עוזרי, רעייתו של נתנאל עוזרי ז”ל שנרצח במקום.

בתגובה לפינוי אומרים פעילי הימין הקיצוני כי עוד הלילה ינסו קבוצות להיכנס לגבעה 26 ומוסיפים כי “לא ניתן למרצחים הערבים לחייך למראה פינוי הגבעה”.

בתוך כך דחה בית משפט השלום בירושלים את בקשת המשטרה להרחיק את פעיל כ”ך, איתמר בן גביר, מאזור חברון וקרית ארבע למשך 14 יום, לאחר שנטען כי הפר צו שטח צבאי סגור, וניסה להיכנס לגבעה 26. על בן גביר נאסר להיכנס לגבעה עד הערב.

גבעה 26 פונתה בלילה

בלילה פינה צה”ל את המאחז, ללא אירועים חריגים. סמוך לשעה 1 בלילה הגיע כוח נח”ל לגבעה והודיע למתנחלים ששהו במקום להתפנות. החיילים הסבירו למתנחלים כי ההחלטה להרוס את המבנים הגיעה בעקבות הוראת בג”ץ.

במקום התגוררו עד לאחרונה נתנאל עוזרי ז”ל ואשתו לבנת וכן מספר בני משפחה וחברים. לפני מספר שבועות, בליל שבת, הגיעו מחבלים לבית משפחת עוזרי, חדרו לבית ורצחו אותו ביריות. אמש, כשהגיעו כוחות הביטחון למקום, שהו במקום לבנת עוזרי, שלושה בני משפחה ועוד שישה חברים. הם פונו במהירות ודחפורים הרסו את המבנים.

בתגובה להחלטה אמרו פעילי הימין הקיצוני ששהו במקום: “ממשלת ישראל, ראש הממשלה שרון, שר הביטחון והשר לביטחון פנים צריכים להתבייש. לאחר הירצחו של נתי עוזרי, לא רק שאינם מטפלים בטרור, אלא גם הורסים את הבתים שבנה ומעבירים בכך מסר למחבלים: ניצחתם”.

המתנחלים התפנו אבל הודיעו: “זה יום שחור, אבל לא יעזור להם, אנחנו נחזור לגבעה 26”.

גורמים באוגדת יהודה ציינו כי מועד הפינוי נקבע לאחר יום ה-30 למותו של נתנאל עוזרי, ומתוך התחשבות בתאריכים שונים סביב מועד זה. “בהזדמנות המבצעית הראשונה לאחר יום ה-30 פינינו את המקום בהפתעה גמורה ומבלי שתהיה לחסידיו של עוזרי ולאנשי נוער הגבעות הזדמנות להגיע בהמוניהם ולהתנגד לפינוי”.

על אלמנה ו-5 יתומים בידואים

בית לא חוקי נהרס; אלמנה ו-5 ילדיה נותרו ללא גג

כשהבלודוזרים באו להרוס את ביתה השתטחה הילדה בת השמונה על הרצפה ושאלה: “אמא, למה הורסים את הבית?”. במועצת הכפרים הבלתי מוכרים מתכוונים להקים היום מחדש את בית המשפחה שנהרס, בצו בית משפט. משרד הפנים: ההריסה בוצעה כחוק, המבנים נבנו על שטחים חקלאיים

יונת אטלס

פורסם:  08.11.07, 09:32

במועצת הכפרים הבלתי מוכרים מתכוונים לבנות הבוקר (יום ה’) מחדש את ביתה של אלמנה, אם לחמישה ילדים, שנהרס אתמול בידי מנהל מקרקע ישראל והיחידה לאכיפת בנייה לא חוקית.

 

אתמול הרסו שלושה בתים בכפר הלא מוכר ביר-אל-חמם, הסמוך לתל-שבע ולנבטים. הכוחות הגיעו מלווים בכוחות משטרה גדולים והרסו, בין היתר, גם את ביתה של אלמנה, אם לחמישה ילדים בין הגילאים שמונה ל-14. בשעת הריסת הבית התעלפה האם מספר פעמים, ובתה בת השמונה השתטחה על הרצפה בבכי ושאלה: “אמא, למה הורסים את הבית?”. לאחר מכן נטלה האם בלון גז ואף ביקשה לשים קץ לחייה, יחד עם ילדיה, אך תושבי הכפר הצליחו להניאה מהרעיון ולהרגיעה.

הריסות הבית (צילום: סלימאן אבו, מועצת הכפרים הבלתי מוכרים)

 

יו”ר מועצת הכפרים הבלתי מוכרים, חסיין אל-רפאיה, החליט להקים אוהל מחאה בסמוך להריסות הבית, ולשהות בו עד שיוקם המבנה מחדש. האם סיפרה ל-ynet בעצב ובהלם: “ניסיתי להתקדם ולקדם את ילדי, אך המדינה הכשילה אותי. בכל אגורה שחסכתי בניתי את הבית הזה כדי שתהיה קורת גג לילדים.

 

לא ייתכן שמדינה דמוקרטית תתייחס לאזרחים שלה בצורה כזו. אנו חיים כאן ללא חשמל, אפילו לתרנגולות בישובים היהודיים הסמוכים יש חשמל בלולים. אז מה עלינו לחשוב? אני מרגישה שהממשלה לא רוצה להתקדם במשא ומתן איתנו, ואני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו”.

 

חסיין אל-רפאיה אמר ל-ynet: “אנחנו מתכוונים לבנות את הבית שנהרס מחדש. כל הגברים בכפר יבואו לעזור ולא נשאיר אותה ללא קורת גג”. עוד הוסיף, כי הוא חש שבקרב הצעירים הבדואים מתחילה תסיסה. “משהו הולך להתפוצץ. אני לא יודע בדיוק מה יקרה, אבל משהו לא טוב יקרה בכפרים הלא-מוכרים”.

 

משרד הפנים מסר בתגובה כי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במחוז דרום, בתיאום ובשיתוף משטרת ישראל, הרסה את הבתים על פי צווי הריסה מינהליים שהוצאו כנגד הבנייה הלא חוקית. המבנים נבנו על שטחים חקלאיים וההריסה היא חלק מפעילות הפיקוח על מחוז דרום לאיתור בנייה לא חוקית.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר