מומחה ממרה
מומחה ממרה
מומחה המתמנה על ידי בית המשפט אמור להאיר את עיני בית המשפט בנושאים המקצועיים ולתרום מהידע המקצועי שלו, מבלי לנתב את החלטות בית המשפט לכיוון התואם את השקפת עולמו של המומחה.
לא תמיד המומחה הממונה – מצליח במשימה זו, שהיא אינה בגדר המלצה אלא תנאי בסיסי והכרחי לעבודתו של המומחה.
מומחה ממרה
מאת: ד”ר אברהם בן עזרא
מומחה המתמנה על ידי בית המשפט אמור להאיר את עיני בית המשפט בנושאים המקצועיים ולתרום מהידע המקצועי שלו, מבלי לנתב את החלטות בית המשפט לכיוון התואם את השקפת עולמו של המומחה.
לא תמיד המומחה הממונה – מצליח במשימה זו, שהיא אינה בגדר המלצה אלא תנאי בסיסי והכרחי לעבודתו של המומחה.
עמדתו של מומחה מסוים יכולה להתבהר ככל שבית המשפט מתייחס אליה בפסקי דינו.
ראה בת”א 1217/84 לשם רבקה ואריה נ’ אחד העם שפירא בע”מ, בית משפט השלום בחדרה, שופט: עמירם שרון, את התייחסותו של בית המשפט ממומחה צד לדיון:
“המהנדס טיגרמן עשה עלי רושם שלילי. עדותו בולטת במגמתיות שלה, ואינני מוכן לסמוך הן על חוות דעתו והן על מומחיותו”.
בהמשך מפרט בית המשפט הנ”ל:
“המהנדס טיגרמן – כנראה שחש במהלך עדותו עד כמה מגוחכים הסכומים שנקב…”
[פסק הדין לא פורסם, מובא בספר “עדות מומחה” מאת א’ בן עזרא בהוצאת “שי” 2001 עמ’ 235].
בע”א 86/86 אחד העם שפירא נ’ לשם, פס”מ תשמ”ח (1) 3, סעיף 8 א’ נאמר:
“נסיונו של המהנדס טיגרמן להתלות בסיווג התקני כעילה לאי ביצוע התקונים הדרושים הוא כשלעצמו גורע ממהימנותו וממיומנותו ומעלה עליו את החשד של נטייה לבעל הדין שהזמינו ומשלם את שכרו”.
מתוך פסקי דין אלו מתבהרת תמונה של נטייה מובהקת של המומחה לבטל ליקויים ולמזער עלויות תיקונים. בית המשפט היה ער לכך ולא קיבל את חוות הדעת.
הטענה שעלולה להיטען כאילו המומחה הנ”ל ייצד קבלן באותו תיק ולכן מיעט בהערכות התיקונים – אינה לגיטימית כי חזקה על מומחה שלא ייטה, כחשדו של בית המשפט, לטובת הצד המשלם שכרו, אלא יביע את דעתו המקצועית הכנה והאמיתית.
ואמנם, המומחה הנ”ל מונה על ידי בית המשפט כמומחה בת”א 73007/97 אורבך ואח’ נ’ גני עופר בניה והשקעות בע”מ, [בית משפט השלום בתל אביב, שופט: צבי כספי, פסק דין מיום 31 לאוג’ 2004, פדאור 04 (12) 393] והנה, הוא נותר בדעתו ובקביעותיו כשהיו, לפחות בנושא מזעור הליקויים, ולהלן ציטוט מפסק הדין:
“ייאמר בקצרה שמינוי שמינוי זה לא היה מוצלח במיוחד וההליכים בתיק זה התמשכו הרבה מעבר לרצוי, ובוודאי בניגוד למגמה לקצרם על דרך של קביעת מומחה מוסכם, עקב מחדלי המומחה”.
בהמשך גם מובהר מהם אותם מחדלים:
“גישת המומחה בחוות דעתו הייתה שלא מעשי להחליף את הריצוף ועל כן קבע פיצוי לפי שיקול דעתו. גישה זו לא התקבלה על דעתי בהחלטת ינואר שם קבעתי שהיה על המומחה לקבוע את עלות ההחלפה של הריצוף בדירות התובעים, שזכאים היו לקבל דירות חדשות ומרצפות כנדרש ולא בריצוף העשוי טלאים. בהחלטת מרץ הוריתי למומחה לתקן את חוות דעתו כך שתתאם את האמור לעיל בהחלטת ינואר.
המומחה התיימר לעשות כן בחוות דעתו הסופית, אולם נראה מתשובותיו לשאלות ההבהרה שלאחריה כי הוא שוב נקט גישת תיקונים חלקית באופן שעלות הפיצוי חושבה לפי פרוק והרכבה של מרצפות במקום מסוים באופן מלא, שימוש בהן במקומות אחרים וקביעת ריצוף חדש בחדר ממנו פורקו המרצפות.
גישה זו כאמור אינה מקובלת עלי, כפי הנמקתי בהחלטת ינואר.
על כן מקבל אני את בקשתם של התובעים לקבוע את עלות הפיצוי בגין החלפת הריצוף כולו”.
מדובר אם כן המומחה הממרה את פי השופט בעקשנות – והכול על מנת להחדיר בכוח את השקפת עולמו לתוך פסק הדין, דבר שסוכל על ידי השופט. וזאת, לאחר שכבר ספג אותו מומחה בקורת קשה על נטייתו למזער ליקויים אותם הוא רואה, בטענות שונות שלא התקבלו.
הדוגמא הנ”ל הובאה על מנת להעמיד את ציבור המומחים על מחויבותם להיות אובייקטיביים בחוות דעתם, לתת פתרונות נכונים ולא להכתיב שיטות ביצוע בלתי ניתנות ליישום כפי שתואר, כמו גם – ובעיקר – להשכיל להתנתק מהשקפת עולמם שהיא בבחינת שיקול זר העלול להטות את חוות הדעת.
[במיוחד – כאשר יש הוראה מפורשת של בית המשפט, כבמקרה המתואר… כלומר: אל תחצה באור אדום את הכביש, במיוחד – כאשר השוטר ממול מסתכל עליך…].
25 נובמבר 2008